בדרום רמת הגולן נמצא עמק קטן ונסתר שרבים מתושבי האזור אינם מכירים ושמו עין תאנה. רמי בן צבי הגיע לישוב גבעת יואב כדי לגדל כבשים וקיבל חזקה על שטח מרעה ומעיין המשקיפים אל ים כנרת. כאן נולדו וגדלו ארבעת בניו, ובהם יותם הבכור שהתחתן עם נועה בת מושב רמות. נועה בעלומיה הגיעה לקניה להשתתף בפרוייקט של נטיעת עצים במחוז המסאי מרה, שם גם הכירה את אתי דיין שחיה בקרב המסאים שנים רבות. המפגש עם אנשי השבט וחיות הבר הנביט אצלה ואצל יותם את רעיון האירוח באוהלי ספארי.
עשרים שנה של זריעה בדמעה חלפו עד שזכו לקצור ברינה והקימו את לודג' האוהלים בשטח המרעה. בין העצים הם נטעו ארבעה אהלים מרווחים אותם הביאו מדרום אפריקה וריהטו ברוב טעם. בחזונם האורחים יוצאים לסיורי ג'יפים וטיולים במשך היום, שטים בכנרת לעת זריחה ושקיעה בסירות קאנו לצפות בקיני עופות המים, ובלילה יוצאים לספארי לאור זרקורים להכיר את הפעילות של חיות הבר.
יותם שמע על
נדודי בקרוואן ברחבי הארץ, קרא את סיפורי הבלוג שלי ושלח לי הודעה "כשתגיע לגולן אתה והקרוואן מוזמנים לשהות אצלנו". ההודעה הגיע אלי בזמן הנכון, לאחר שנפרדתי מ
הנגב המערבי וחוות בולוטין, נחתי ימים ספורים בצד בריכות הדגים של מעגן מיכאל, ושמתי פעמיי לבלות את הקיץ בגולן.
רמי בן צבי הגיע לישוב גבעת יואב כדי לגדל כבשים וקיבל חזקה על שטח מרעה ומעיין המשקיפים אל ים כנרת
המפגש עם אנשי השבט וחיות הבר הנביט אצל נועה ויותם את רעיון האירוח באהלי ספארי. עשרים שנה של זריעה בדמעה חלפו עד שזכו לקצור ברינה והקימו את לודג' האהלים בשטח המרעה. בין העצים הם נטעו ארבעה המראה הזכיר לי את שמורות הטבע של אפריקה, לודג' אהלים בחיק הטבע
אוהלים מרווחים אותם הביאו מדרום אפריקה וריהטו ברוב טעם
יורים ובוכים
לקראת ערב הגעתי אל צומת כורסי במזרח הכנרת ופניתי מזרחה אל
רמת הגולן. עשרה קילומטרים של עליה ופניתי בדרך עפר שהובילה לעין תאנה. יותם חיכה לי והוביל אותי אל העמק החבוי עם המעיין, עצי החורש, בוסתן הפירות ואוהלי הספארי בין העצים. המראה הזכיר לי את שמורות הטבע של אפריקה, לודג' אהלים בחיק הטבע. הבטתי סביבי אל הסוואנה העשבונית והעצים, הנוף המרהיב ובו גם האגם הגדול ומעבר לו שמש אדומה שוקעת בין ההרים. אווירה של ספארי באפריקה. רק חסרים לי פילים וג'ירפות.
בשנות השמונים התחלתי להדריך טיולי ספארי בקניה. כשחזרתי מההדרכה הראשונה, עליתי אחוז התלהבות לרמת הגולן עם חברתי דאז שמחה. נדהמנו מהכמויות האדירות של הצבאים בשדות הרמה. אפילו נכחנו במרדף של זאב אחר צבאים. גיליתי לה שגם בספארי בקניה לא ראיתי כאלו עדרי ענק. בדיעבד אני יודע שרק בדרום הגולן בין הכנרת לציר המפלים חיו אז למעלה מששת אלפים צבאים.
אבל אז מישהו ברשות שמורות הטבע שאמורה לשמור על הטבע, החליט שיש יותר מידי צבאים ברמת הגולן. החקלאים התלוננו שהצבאים אוכלים להם את שתילי המנגו במטעים ולחצו לפתור את הבעיה. יצאה קריאה שצריך לדלל את הצבאים, זאת אומרת לירות בהם. רז אמיר, פקח ותיק של רשות הטבע והגנים, מספר לי שחילקו מכסות צייד באופן חופשי ולכל דורש. אלף צבאים בשנה, שלוש שנות ציד בלתי פוסק, ואז הגיעה מחלת הפה והטלפיים וחיסלה את כל השאר. לדבריו היום נותרו כשלוש מאות צבאים בלבד. מספר זעום הקופא על שמריו כבר שנים ולא נותן הרבה תקווה להתאוששות האוכלוסייה.
עמיצור היה אז פקח הרשות, ומוטי קירשנבאום עשה על הנושא כתבה מרגשת בנוסח "יורים ובוכים". פגשתי את עמיצור במרפסת ביתו בקיבוץ בית זרע. שלוש עשרה שנים חלפו מאז סיים את תפקידו כפקח הגולן ויצא לפנסיה. היום הוא חמוש בנעלי בית ומספר שמאז לא דרכה רגלו על הגולן. אין מי שמכיר כמותו את שבילי הרמה, כל צעד ושעל, דרכי עפר, מערות, דבר לא נעלם מעיניו החדות. שנים לאחר מכן הוא חזר עם קירשנבאום לרמת הגולן השוממת מעוטת הצבאים וביכה את ההחלטה לדלל את הצבאים. "כבר אז ידעתי שההחלטה שגויה" הוא מספר לי "אלא שלא אני קיבלתי את ההחלטות. אני הייתי אחראי על האכיפה".
נועה היתה אז ילדה והיא זוכרת שלקחו אותה לראות את המקום בשפך נחל דליות לשם פינו את פגרי הצבאים. "זה היה מזעזע" היא מספרת "בית מטבחיים עם אינסוף צבאים מתים המושלכים בערמות זה על זה, כולל נקבות בהריון". המראות האלו רודפים אותה עד היום.
"מאז נדיר לראות כאן צבאים" אומר לי יותם "חזירי בר, תנים, נמיות ושועלים יש בשפע, אבל צבאים לא". אבל אני זכיתי, ועוד בבוקר הראשון שלי בחווה בו התגלגלתי עם הג'יפ והקרוואן בדרך אל פינת אושר קטנה בחורשה דלילה בין חרובים ואלות אטלנטיות ועוד כמה עצים "זרים" פליטי תרבות שהביאו לכאן הקק"ל. צבי נקלע אל שטח המרעה, ניסה להימלט מפניי וגילה שהוא מוקף בגדרות. הוא עשה סיבוב אחד ועוד אחד ואז השקיע בקפיצה גבוהה, עבר את הגדר והמשיך בקפיצות ראווה 'סטוטינג' להנכיח את כושרו הווירטואוזי. כמה עליצות בלב מעורר בי מפגש עם חיות הבר. בבוקר למחרת, יום של גשם קייצי מפתיע, צפיתי בקבוצת חזירי בר גדולים על שביל הגולן שעובר מאתיים מטרים מן הקרוואן, ומאז אני נמצא פה בספארי תמידי.
"חזירי בר, תנים, נמיות ושועלים יש בשפע, אבל צבאים לא". בבוקר למחרת, יום של גשם קיצי מפתיע, צפיתי בקבוצת חזירי בר גדולים על שביל הגולן שעובר מאתיים מטרים מן הקרוואן, ומאז אני נמצא פה בספארי תמידי
יערות הפארק בגולן
יערות הפארק של רמת הגולן הם מהמקומות החביבים עלי במיוחד. הביטוי מרוב עצים לא רואים יער אינו תופס כאן. זהו פארק עשבוני פתוח שצבעיו משתנים מירוק מנוקד בפרחים צבעוניים בחורף ועד צהוב מנוקד בקיפודנים סגולים וחוחים כתומים עם בוא הקיץ. עצים גדולים נדיבי צל, בעיקר אלוני תבור ואלות אטלנטיות. עדרי בקר לבשר רועים באחו וחולקים את השטח עם חזירי בר צבאים ושאר חיתו יער.
אני משוטט במרחבים האלו ומגלה לעצמי את העולם שחבוי בהם. מעבר למסלולים הידועים בנחלי זויתן, משושים, יהודייה, גמלא ודליות, ישנם יובלים מרשימים כמו הנחלים בתרא, חיויאי, עיט, סמך, כנף, שפמנון. המהדרין יוכלו לגלות שבין כל שני נחלים עובר עוד ערוץ נסתר אחד. אני מגיע אל תצפיות נוף ממעוף הציפור, כמו קובעת קרעא (כיפת נשרים או כיפת הדלעת) עין אלוהים, מתחם הלביאה ומקבל זוויות חדשות על נוף הגולן. אני מבקר בכפרים סורים עתיקים וישנים עם שרידי קירות בזלת, ובוסתני עצי פרי נטושים. לעיתים אני מגלה בהם אבני ים לפריכת זיתים, אבני גזית מסותתות למשעי בשימוש משני בין אבני גוויל, המרמזות על תקופות קדומות ומפוארות בהן פרח הגולן.
נופי ההווה עתיקות העבר וחיות הבר מתערבבים להם בשמורות הטבע ובשטחי האש שהם שמורות לכל דבר ברחבי רמת הגולן. אני נוסע בדרך עפר, חוצה את המסיל של נחל בתרא ויורד בפיתולים מתחת לשרידי הכפר עבסייה. מרחוק הבתים נראים מרשימים על ראש הרמה מעל יער פארק יהודיה. אני מבחין בצבי גדול עם זוג קרניים עבות, ולאחר כברת דרך עוד שניים, וצפונה באזור הזויתן העליון עוד ארבעה צבאים יחדיו. איזה מראה יפה ואני מתעודד, אולי הצבאים עוד ישובו לשגשג.
אני מביט מעלי ורואה חוויאים דואים בשמיים, אוספים את כנפיהם מול הרוח ועומדים במקום. צופים בתנועה חמקמקה בעשב הגבוה ומחפשים אחר המזון שלהם, הנחש, או חיויא בארמית. אני תוהה אם יש מספיק לכולם, שהרי איני זוכה לראות נחש פעמים רבות, אבל הראיה שלהם טובה יותר.
יצאתי לטייל בהליכה מהקרוואן צפונה בשביל הגולן. בין שרידי הכפר עדסייה והמעיינות שזורמים מתוך סבך שיחי הפטל פניתי צפונה במדרון הרמה לעבר נחל סמך. עצי שיזף קוצניים צומחים כאן בצפיפות, וזה המקום שמושבות של הדרור הספרדי בחרו לקנן בו. אלו הם אורגים חברותיים. בחודשי אפריל ומאי הזכרים עסוקים בבניית הקינים שלהם במושבה צפופה ורועשת. הזכרים בעלי כיפת ראש אדומה, סינרים שחורים וזוג כתמי לחיים לבנים. הם עפים וחוזרים עם אניצי עשב, אורגים קינים גדולים ומזמינים את הנקבות האפורות להגיע ולהתרשם ממעשה מקוריהם. הנקבות תבאנה ותבחנה היטב את הקן המיועד להיות ביתם, ותחלטנה אם הדרור האורג המאושר ראוי להיות אב לגוזליהן. כל מורדות הרמה, מבתרונות נחל סמך ועד מתלולי נחל חמדל, רועשים וגועשים בחינניות ובעשיה בחודשי אפריל ומאי.
עין אלוהים – תצפית על הכנרת
בעונת האביב חוזרות גם החסידות ממסעות החורף לאפריקה ובונות את קיניהן על ארובות וצריחי כנסיות ברחבי אירופה. בנעורי כבר זכיתי לראות את קיני החסידות על עמודי החשמל של רמת מגשימים מן הכביש העובר בצד המושב. "תגיד" שאלתי בחור ג'ינג'י צעיר שירד מהטרקטור "היו פה פעם חסידות מקננות, איפה הן עכשיו?" הבחור סימן לי כיוון באצבעו "יש עדיין קן אחד אחרון מאחורי הרפת. היא בנתה שם קן מטורף". התלהבתי ונסעתי. אכן קן גדול, בין הזרדים ראיתי שהחסידה השתמשה גם בפיסות פלסטיק ושאריות שקים. החסידה לא היתה שם באותו יום.
בעודי חוזר שוב ושוב לרמת מגשימים ומצפה לשווא לחסידה סיפרה לי הגר בן דוב הספרנית מהמושב השכן נוב שגם ביישוב שלה יש קן. הודיתי לה ונסעתי לפי ההוראות שלה, ימינה לאחר הכניסה בשער ולאורך הגדר עד שהגעתי לקן ובו שלוש חסידות, כמעט כמאמר שירו של ביאליק.
חסיתי בצל עץ תות ענף, צפיתי בחסידות בעודי זולל תותי עץ שחורים מתוקים ושופעי מיץ. ניסיתי לנחש מי הבוגרים ומי הגוזלים שהרי שלושתם נראו לי גדולים למדי. פעם אחד נראה צעיר ופעם השני. לפתע הגיחה חסידה רביעית מהאוויר נעמדה בקן ולא הותירה ספק מי כאן ההורה. שלושת הגוזלים המגודלים עטו עליה מקישים במקורם על מקור האם ומנסים לדלות ממנו מזון. התבוננתי במשקפת ויכולתי לראות התכווצויות צוואר והאם כנראה פלטה אל הקן את שלל השדה שכן הגוזלים הרפו ממנה ועטו עליו ברעבונם.
יצאתי לטייל בהליכה מהקרוואן צפונה בשביל הגולן. בין שרידי הכפר עדסייה והמעיינות שזורמים מתוך סבך שיחי הפטל פניתי צפונה במדרון הרמה לעבר נחל סמך. עצי שיזף קוצניים צומחים כאן בצפיפות
פארק עשבוני פתוח שצבעיו משתנים מירוק מנוקד בפרחים צבעוניים בחורף
חוטמית על רקע נחל אל על
חסיתי בצל עץ תות ענף, צפיתי בחסידות בעודי זולל תותי עץ שחורים מתוקים ושופעי מיץ
אני מגיע אל תצפיות נוף ממעוף הציפור, כמו קובעת קרעא (כיפת נשרים או כיפת הדלעת), מתחם הלביאה
אני מבקר בכפרים סורים עתיקים וישנים עם שרידי קירות בזלת, ובוסתני עצי פרי נטושים
אבני גזית מסותתות למשעי בשימוש משני בין אבני גויל, המרמזות על תקופות קדומות ומפוארות בהן פרח הגולן
אני נוסע בדרך עפר, חוצה את המסיל של נחל בתרא ויורד בפיתולים מתחת לשרידי הכפר עבסייה. מרחוק הבתים נראים מרשימים על ראש הרמה מעל יער פארק יהודיה
"חזירי בר, תנים, נמיות ושועלים יש בשפע, אבל צבאים לא". בבוקר למחרת, יום של גשם קיצי מפתיע, צפיתי בקבוצת חזירי בר גדולים על שביל הגולן שעובר מאתיים מטרים מן הקרוואן, ומאז אני נמצא פה בספארי תמידי
בבוקר הראשון שלי בחווה התגלגלתי עם הג'יפ והקרוואן בדרך אל פינת אושר קטנה בחורשה דלילה בין חרובים ואלות אטלנטיות ועוד כמה עצים 'זרים' פליטי תרבות שהביאו לכאן הקק"ל.
עצי שיזף קוצניים צומחים כאן בצפיפות, וזה המקום שמושבות של הדרור הספרדי בחרו לקנן בו. אלו הם אורגים חברותיים
בעונת האביב חוזרות גם החסידות ממסעות החורף לאפריקה ובונות את קיניהן על ארובות וצריחי כנסיות ברחבי אירופה. בנעורי כבר זכיתי לראות את קיני החסידות על עמודי החשמל של רמת מגשימים מן הכביש העובר בצד המושב
נסעתי לפי ההוראות שלה, ימינה לאחר הכניסה בשער ולאורך הגדר עד שהגעתי לקן ובו שלוש חסידות, כמעט כמאמר שירו של ביאליק. ניסיתי לנחש מי הבוגרים ומי הגוזלים שהרי שלושתם נראו לי גדולים למדי. פעם אחד נראה צעיר ופעם השני
נחל עיט – המהדרין יוכלו לגלות שבין כל שני נחלים עובר עוד ערוץ נסתר אחד
אנשים מזן אחר
רמת הגולן היא מקום שונה וחיים בה אנשים מזן אחר. מרחבי טבע, שמורות ושטחי אש, חוות בקר וצאן, מטעים, ומעט אנשים, דרוזים ויהודים שאוהבים את ביתם, כל אחד בדרכו שלו. בחורף האחרון התאספו בוקרים ונוקדים, אנשי רשות הטבע והגנים, פקחים ואקולוגים, אנשי אקדמיה מאוניברסיטת ת"א וגם אנשים ללא תארים שאכפת להם, והחלו בתהליך של גישור בין חקלאות וטבע הנוגע לעתידן של חיות הבר ברמת הגולן. המפגש היה יוזמה של ד"ר דרור בן עמי, שעשה את הדוקטורט שלו דווקא על קנגורו באוסטרליה, והוא העלה תפיסה מחקרית חדשה שקוראת לניהול חיות הבר מתוך חמלה.
נפגשתי עם ד"ר לזואולוגיה ליאורה גלס אלון ממשתתפי הכנס, תושבת קדמת צבי ואשתו של יחיאל, בוקר בחוות הבקר של מרום גולן. ליאורה מספרת שבעבר היא ובעלה היו משני צידי המתרס ונמנעו מלדבר על נושא הצייד שעמד ביניהם. "לפחות בדבר אחד הצלחתי" היא מחייכת "הוא שינה את דעתו והיום בחוות הבקר של מרום גולן לא יורים יותר בזאבים. היום מכניסים למשל כלבי שמירה מגזע תורכי לליווי העדרים שמונעים מהזאבים להתקרב לבקר ולצאן. אנחנו בתחילת הדרך אבל לומדים את הנושא בעזרת מומחה לגישור בין העוסקים בחקלאות לבין שומרי הטבע. זהו נושא כלל עולמי שכבר נצבר בו ניסיון רב."
"החיים של אבי כנוקד היו קשים ולא מתגמלים" סיפר לי יותם "כל ערב ספרנו את הכבשים שחזרו למכלאה, כמעט תמיד היו חסרות, וביום שישי היה את הטקס הקבוע שאמא מחכה עצבנית עם הארוחה ואבא עם אחד מאיתנו מחפשים כבשים אבודות. כחלק מהמענה נגד זאבים או עקב חוסר האונים המומחים הציעו 'חלקת מיגון'. קק"ל מימנה גידור חלקות נבחרות ורגישות, בגדר מאד גבוהה של כ 160 ס"מ, עם שמלה ועליה אבנים, כדי שהזאבים לא יצליחו לטפס או לחפור. אבל הזאבים חדרו דרך נקודות התורפה, זחלו מתחת לשערים והשתחלו בפרצות שהחזירים פתחו – לחזירים אין שום בעיה להרים את הסלעים מהשמלה ולהרים את גדר המיגון שהייתה דקה וחלשה. אבל יש דבר אחד שחלקות המיגון עשו בהצלחה והוסיפו חטא על פשע. הן כלאו את הצבאים במלכודות הרג, בסגנון עפיפון נבטי. צבי יכול לקפוץ מעל, אבל כשהזאבים כולאים אותו בפינה דינו נחרץ. אם לעשות את זה יותר גרוע, כלבי העדר שמרו על הכבשים אבל רדפו אחר הצבאים וקטלו אותם בפינות, ראיתי את זה במו עיני".
"החיים של אבי כנוקד היו קשים ולא מתגמלים" סיפר לי יותם "כל ערב ספרנו את הכבשים שחזרו למכלאה, כמעט תמיד היו חסרות, וביום שישי היה את הטקס הקבוע שאמא מחכה עצבנית עם הארוחה ואבא עם אחד מאיתנו מחפשים כבשים אבודות"
הכבשים הן שכנותיי לשטח המרעה
חוגלה על סלע
היגור זאב עם כבש?
שוחחתי עם ד"ר דרור בן עמי בטלפון. "אנחנו מנסים למצוא את הדרך לחיות בדו קיום בגולן. להימנע ככל שניתן מהריגת זאבים. מחקר חדש גילה שבאזורים בהם נערך ציד זאבים דווקא התגברה טריפת חיות המשק. הסיבה היא שהזאבים חיים בלהקה ומנהיג חכם בעל ניסיון יוביל אותם לצוד חיות בר או לפחות יהיה ניצול מלא של החיה הניצודה. צייד של זאבים פוגע בראש ובראשונה במנהיגי הלהקות שהם חשופים לסכנות יותר מהאחרים, בהתאם לעיקרון ההכבדה. כאשר המנהיג איננו נפוצים הצעירים לכל עבר, כל אחד דואג וצד לעצמו וכך מתגברת טריפת חיות המשק".
עמיצור טוען בנחרצות שצריך לירות בכל מי שמסכן את קיומם של הצבאים ופוגע בעופרים. "צריך לצוד את כל הזאבים התנים החזירים והשועלים" הוא אומר "בכל הארץ נותרו בסך הכל כארבעת אלפים צבאים משלושה מינים שונים. הצבי הארץ ישראלי הוא המין הקדום ביותר ואבי כל הצבאים ואנחנו חייבים לשמור שלא ייכחד למען ילדינו ולמען כל העולם. כאן אין חמלה, החמלה תגרום להכחדת הצבאים. רק מי שראה את מכונת ההרג של חבורת חזירי בר למשל שסורקים שטח כל הלילה וטורפים כל מה שזז, מבין למה צריך לירות בהם כדי לתת סיכוי לעופרים לשרוד. וכך לגבי זאבים תנים ושועלים. אף אחד מהם לא נמצא בסכנת הכחדה ותמיד אפשר יהיה לחדש את האוכלוסייה שלהם" הוא מסכם ומשתתק.
בסתיו הקרוב הם יתכנסו שוב לתהליך של גישור. הפתרון לא יהיה פשוט. אחד הרעיונות הוא לפתח סביבה אקולוגית המחברת את תושבי המקום אל תוך המערכת. להציע סיורים בתשלום לצפייה בחיות הבר, להכשיר מדריכי ספארי לסיורי יום ולילה, להקים עוד אפשרויות לינה בחיק הטבע. כאשר יצליחו לבנות מודל עסקי משותף בו ירוויחו כולם, התיירנים, המדריכים, הבוקרים, הנוקדים והחקלאים, לא יוותרו קטגורים וכולם ייחלצו לשמור על חיות הבר כי לא שוחטים אווזים שמטילים ביצי זהב.
אז זהו מודל הניהול העתידני במבט כלכלי. עם קצת מחשבה והקשבה זאב יגור עם כבש ורמת הגולן תהיה יעד טיולי הספארי בארץ ישראל. ואולי עוד ישוב היום בו בחור ילחש לבחורה שגם בספארי בקניה לא ראה כאלו עדרי ענק של צבאים.
הבטתי סביבי אל הסוואנה העשבונית והעצים, הנוף המרהיב ובו גם האגם הגדול ומעבר לו שמש אדומה שוקעת בין ההרים
בחזונם האורחים יוצאים לסיורי ג'יפים וטיולים במשך היום, שטים בכנרת לעת זריחה ושקיעה בסירות קאנו לצפות בקיני עופות המים, ובלילה יוצאים לספארי לאור זרקורים להכיר את הפעילות של חיות הבר
