נדב אסף אותי לפנות בוקר בשדה התעופה ויחד נסענו לצפון. הורדתי אותו בביתו בקיבוץ להבות הבשן והמשכתי אל יער אודם. שמחתי לשוב הביתה, אל הבית המתגלגל שלי. נדב והדר העלו אותו אל היער בצפון רמת הגולן. הקרוואן חיכה לי בלב היער נקי ומסודר, עם מחצלת פרושה לפתחו, שולחן מצופה בלוח עץ דק וחלק, זוג כסאות מתקפלים משני צידי השולחן, וערסל מזמין תלוי בין שני גזעים. החשוב ביותר, נדב פגש את דרור שאיתר את תקלת החשמל וכעת המצברים פועלים היטב ומספקים מתח של עד 14 וולט ביום ולמעלה מ-12 וולט בלילה.
הקרוואן חיכה לי בלב היער נקי ומסודר, עם מחצלת פרושה לפתחו, שולחן מצופה בלוח עץ דק וחלק, זוג כסאות מתקפלים משני צידי השולחן, וערסל מזמין תלוי בין שני גזעים
החיים ביער
מסביב אפף אותי יער קסום וקיבל אותי אל חיקו, עם הערפילים המיסטיים בשעות הבוקר המוקדמות, קרני השמש שפיזרו אותם ופיזזו דרך צמרות העצים, ועד שקיעות אדומות בסוף היום. פרות הבשן וסוסים יפי מראה רעו בין העצים ונפגשו בחצר ביתי עם חזירי בר, תנים ושאר חייתו יער.
"היער לא ממש עתיק ולא לגמרי טבעי" אמר לי אורי שהגיע עם הקרוואן שלו וחנה מן העבר השני של קרחת היער. "מה מביא אותך למחשבה הזאת" ביקשתי לדעת. אורי פתח את מפת עמוד ענן של היער והעביר אותה למצב תצלום אווירי. יכולתי לראות שהיער מורכב מחלקות מרובעות דלילות וביניהן שורות צפופות של עצים. הבטתי סביבי וראיתי שאכן העצים מלווים את גדרות האבן. "היו פה פעם אנשים שטרחו לסקל את האדמה ועסקו בחקלאות, עד שנטשו והיער שב והשתלט על המקום" הוסיף אורי.
פרות הבשן וסוסים יפי מראה רעו בין העצים ונפגשו בחצר ביתי עם חזירי בר, תנים ושאר חייתו יער
מיקי הגיע לביקור והוסיף עוד נדבך לסיפורו של היער. "איך זה שרוב העצים צומחים דווקא מתוך ערימות האבנים?" הוא התחיל בשאלה כדרכו, הדף את התשובות הלא נכונות וסיפר, "היערונים הם מכרסמים חובבי בלוטים, הם אוספים כל בלוט בשל שנושר מן האלונים ואוגרים אותם במחילות שלהם בין האבנים. הם אוכלים את הרוב, אבל יש גם כאלו שנובטים, וכך יוצא שרוב היער צומח על גדרות האבן העתיקות".
יצאתי להליכה ביער מידי יום. הייתי מוקסם לפחות כמו כיפה אדומה וכמהתי לפגוש זאבים. עצי ההרים הגבוהים נפגשים כאן ביער אודם עם הצמחיה הארצישראלית, אלון מצוי ירוק עד ואלון תולע שעומד בשלכת. אלה ארצישראלית עם עפצים דמויי בננות ואלה אטלנטית עם עפצי אלמוג. שזיף הדוב עם פירות עגלגלים וחמוצים, עוזרד (זערור בערבית) עם עלים שסועים עמוק, עמוס בפירות אדומים וטעימים כמו תפוחים קטנים. הליבנה הרפואי נושא גם הוא פירות בהירים ועגולים אבל הם רעילים. מספרים שדייגי הנחלים היו מפזרים במים את אבקת פירות הליבנה, משתקים את הדגים ואוספים אותם כמו פירות בשלים שנפלו למים.
שקט ביער, רק קול צעדיי הרומסים עלים יבשים מסגיר אותי. משפחה גדולה של חזירי בר נמלטת מפני בין העצים, קטנים כגדולים רצים בדבוקה ונעלמים בעובי היער. תן בודד נחרד ממחבואו אל קרחת יער וממנה והלאה, ומעט אחריו רץ שועל שעיר זנב עם פונפון לבן בקצה. אני מגיע אל בור באדמה ובכניסה למחילה ניצב דרבן גדול, סומר קוציו ומתבונן בי. רק כשאני מתקרב מידי הוא מבליג על אומץ ליבו ונכנס אל המחילה.
משפחה גדולה של חזירי בר נמלטת מפני בין העצים, קטנים כגדולים רצים בדבוקה ונעלמים בעובי היער
אני מגיע אל בור באדמה ובכניסה למחילה ניצב דרבן גדול, סומר קוציו ומתבונן בי. רק כשאני מתקרב מידי הוא מבליג על אומץ ליבו ונכנס אל המחילה
אני הולך בשקט ביער מרגיש כמו צייד קדמון התר אחר טרפו. שבילי החיות הובילו אותי אל שולחן תצפית בראש מצוק גבוה הצופה דרומה אל התילים הגעשיים בנטל, אביטל והר שיפון כפול החמוקיים. מתחתית המצוק ממשיך היער ומשתרע עד האופק כמו היה חלק מיער גשם אמזוני אינסופי.
שולחן תצפית בראש מצוק גבוה הצופה דרומה אל התילים הגעשיים בנטל, אביטל והר שיפון כפול החמוקיים
אני מזהה תנועה, מרים משקפת ומתבונן. צבי עב קרניים צועד אל העינית ומתגלה לפני במלוא תפארתו. אני צופה בו, חושי דרוכים. פאף אני יורה חץ קדום שעושה את דרכו בדממה אל החיה וננעץ בין קרניה. דם חם פורץ מראשו והצבי קורס אל האדמה. תחושת סיפוק ממלאת את הצייד שבי. השגתי מזון חשוב לשבט ושוב הוכחתי לחבריי הציידים ולנשות השבט החינניות את היכולות הגבריות השורשיות הטמונות עמוק בתוכי.
במורדות המערביים של הר אודם נפערו בורות עמוקים שהמקומיים קוראים להם ג'ובות. המילה ג'ובה קרובה למילה גוב בעברית ומזכירה לי את דניאל שהושלך אל גוב האריות. הר אודם היה פעם הר געש רב עוצמה, קילוחי לבה זרמו מלועו הקודח וכיסו שטחים נרחבים בצפון רמת הגולן, עד שההר התקרר ונסתם. גזים הצטברו בלחץ גדול מתחת לקרום הבזלת, השתחררו בסדרת פיצוצים חסרי אפר ולבה והותירו אחריהם יותר מעשרים ג'ובות.
עצי היער הזדחלו אל הג'ובות, ונעצו שורשים במדרון הלועות העמוקים עד לתחתית. חורבת רעבנה היתה פעם יישוב גדול ובליבו שתי ג'ובות קטנות ויפות, אולי ייעדו אותן תושבי המקום היטורים, לשמש כמקום פולחן לאלים. היער כיסה את הג'ובות, טיפס על קירות האבן המרשימים בחורבנם, וסוכך על בור מים שהשתמר היטב.
היער כיסה את הג'ובות, טיפס על קירות האבן המרשימים בחורבנם, וסוכך על בור מים שהשתמר היטב
מפת יער אודם
באדיבות המרכז למיפוי ועמוד ענן
עליה לרגל
שוחחתי עם שמעון דר, ארכיאולוג שכתב את הספר "תולדות החרמון", ישבתי עם יגאל בן אפרים מקיבוץ שמיר שחפר בכל רחבי הגולן, נפגשתי עם פאיז ספדי, דרוזי ממג'דל שאמס, מחנך והיסטוריון. מתוך שלל השיחות הרכבתי את הפסיפס הבא על שבט היטורים שהופיע פתאום כמו באגדות אלף לילה ולילה על במת ההיסטוריה בצפון רמת הגולן.
היטורים היו שבטי נוודים שהגיחו ממדבריות ערב לפני למעלה מאלפיים שנים, בתקופה ההלניסטית – יוונית. באותו זמן נחלשו השליטים היוונים במזרח התיכון וקמו כוחות חדשים באזור. בית החשמונאים עלה למלוכה בארץ ישראל, הנבטים השתלטו על עבר הירדן הדרומי והנגב, ושבטי היטורים התבססו בצפון הגולן, בקעת הלבנון והחרמון. הם עסקו במסחר סביב הר חרמון ודרכי הגישה אל נמלי צור וצידון, נתנו חסות לחקלאים מהתקפות השוד של ההרריים, ובעצמם תקעו יתד והקימו יישובים ברחבי הממלכה.
בירתם היתה העיר כלקיס בבקעת הלבנון. חירבת חווארית ליד נמרוד של ימינו היתה מרכז ייצור של הקרמיקה היטורית. שרידי מצבות אבן נותרו לעדות במקום והדרוזים השתמשו בהם לאחרונה לבסס את מרפסת מקום התפילה של הקדוש נבי איליה. השמועה אמרה שהמקדש בהר סנאים הוא גולת הכותרת של התרבות היטורית הידועה היום.
אז עליתי לרגל למקדש היטורי. קמתי בטרם אור. לגמתי קפה שחור עם פרוסת עוגת בננה ומנגו שהכנתי בערב הקודם. יצאתי בדרך המקרטעת מן היער, חלפתי דרך מסעדה, מג'דל שאמס ונמרוד, ובאור ראשון כבר חניתי בנווה אטיב ויצאתי לדרך. הלכתי על ציר 5 שהפך להיות כביש אספלט וטיפס במעלה שלוחת שריון של הר חרמון. הגולן נפרש תחתיי, והשמש הדליקה את מגדלי קלעת נמרוד כמו נרות של שבת. סתיו בפתח. חצבים לבני פרחים עמדו זקופים וליוו אותי בין עצי היער. סתוונית בכירה והחלמוניות הגדולות הראשונות של השנה כבר פורחות כאן.
הגולן נפרש תחתיי, והשמש הדליקה את מגדלי קלעת נמרוד כמו נרות של שבת
סתוונית בכירה
החלמוניות הגדולות הראשונות של השנה כבר פורחות כאן
קבוצת עצי זית עתיקים מעידה על פעילות אנושית אי פעם. בריכת חפור בנוייה לתלפיות באבנים מסותתות ניצבה מעבר לחורשת הזיתים. הבריכה אספה אליה את מי הגשמים שירדו מן ההר מאז ימי קדם, עת חיו כאן היטורים, אנשי החרמון.
המשכתי לטפס אל הר סנאים, הולך בשביל הצר בין הטרשים אל המקדש המפואר והחרב שלמרגלות הפסגה. שם למעלה בין עצי היער נח לו אוסף נפלא של אבנים מסותתות בקפידה, כמו קוביות לגו טרום משחק, ולא הותירו ספק שזה אכן היה בית תפילה. גמלונים, חצאי כיפות, עמודים וכותרות, טבולה אנזטה, טבלה עם אזניים חקוקה בסלע המשקוף, ועוד אחת קטנה יותר, ועוד אבן נושאת כתובת. תפזורת רבת רושם וכל שנותר הוא להרכיב אותו מחדש. לפני שקרס, עמד המקדש הנהדר הזה בלב היער, על מדרונות הר חרמון הגבוה, קרוב לאלי היטורים.
למעלה בין עצי היער נח לו אוסף נפלא של אבנים מסותתות בקפידה, כמו קוביות לגו טרום משחק, ולא הותירו ספק שזה אכן היה בית תפילה
טבולה אנזטה, טבלה עם אזניים חקוקה בסלע המשקוף
מעל המקדש התחתון בשיא השלוחה ניצבת בימת אבן ואולי מקום פולחן וצופה אל מרחבי הנוף הקסומים של צפון רמת הגולן, ארץ היטורים.
שרידי מצבות אבן נותרו לעדות במקום והדרוזים השתמשו בהם לאחרונה לבסס את מרפסת מקום התפילה של הקדוש נבי איליה
יוסף בן מתיתיהו, כהן ולוחם יהודי שחצה את הקווים והפך להיסטוריון רומאי בשם יוספוס פלביוס כתב בספרו "קדמוניות היהודים" את תולדות בית החשמונאים שהתרחשו כמאתיים שנה טרם זמנו. הוא מספר על יהודה אריסטובולוס שהכניע את היטורים בקרב. הם היו קשתים מעולים והוא גייר אותם וצירף אותם לצבאו. יודע דבר טען בפני שבית המלוכה החשמונאי היה קשור עם היטורים דווקא בקשר נישואין, כמו כל בית מלוכה המכבד את עצמו וצופה אל העתיד.
ציפור קטנה לחשה לי שבני הקהילה היהודית הוותיקה חצביא שבלבנון הם צאצאי היטורים היהודים. כמו יהודי פקיעין בגליל, אף הם מעולם לא עזבו את אדמתם בבקעת הלבנון. הציפור נקבה בשמו של זרחיה, בעל חנות מכולת בראש פינה בעיקול לצפת, כעל צאצא יטורי גאה המודע לעברו. זרחיה הלך לעולמו, אבל בנו אביגדור זרחיה ענה לי ואישר שמשפחתו מקהילת יהודי חצביא. הוא שמע סיפורים רבים במשפחתו, אבל מעולם לא שמע על העבר היטורי. מה שמוביל למסקנה שגם ציפורים קטנות ייתכן וטועות המה לפעמים.
מפת הר סנאים
באדיבות המרכז למיפוי ועמוד ענן