תפריט עמוד

לילה בצפת העתיקה

שתפו:

למרות שנים של הזנחה, הרובע העתיק של צפת נותר יפה ואפוף מסתורין. אחת כמה וכמה בשעות הלילה, כשהפנסים מאירים את סמטאות האבן הצרות ומעניקים לרובע קסם מיוחד

עודכן 24.7.17

 

כמעט תמיד זה קורה על המרפסת, ליד בתי הקפה, במקום ממנו רואים את הכנרת כעין ענקית, המשקפת את השמים ואת המסגרת האדמדמה של הגולן והחומה של הגליל. מעל המרפסת הזו מבצבצת החורשה הגבוהה על פסגת המצודה הצלבנית שרק שרידים ממנה נותרו פה ושם בשולי הערוגות.

אין לראות עוד את החומות שהתנשאו לגובה של כמעט שלושים מטר ואת שבעת המגדלים שקוטרם היה עשרים מטר. גם אלף הפרדות נושאות גרעיני תבואה אשר פרקו מדי חודש את מטענן בחצר המצודה כדי להאכיל 2,200 לוחמים נושאי חנית, 130 פרשים ועוזריהם, 300 מפעילי בליסטראות ויותר מ־1,200 אנשי ניהול ושירותים, כבר אינן. מן הפאר והעוצמה שהיו נחלת המצודה הזו לפני בערך 850 שנה, כשהיתה המבצר הנוצרי הגדול ביותר בארץ, נותרו ערימות אבן מעל חללים סתומים בקוצים.

 

מילא, אתה אומר לעצמך, למטה מן המרפסת גולשות כיפות האבן וגגות הרעפים האדומים שמתערבבים זה בזה לשטיח ארוג. שם נמצא היופי האמיתי של צפת. הרי צפת "שלנו" היא זו שהחלה את דרכה עם בואם של מגורשי ספרד במאה ה־16, כאשר התרכזו כאן שועי העם היהודי ועסקו בצמר, במשי ובשיראין, בתחרה ובמלמלה. כל עניין שהיה בו חוט ונול, מחט ופלך מקצווי אירופה ועד לבה של אסיה, חותם ידיהם של אנשי צפת היה טבוע בו.

ביתם של אנשי הרוח וההגות

לא רק אנשי מעשה חיו כאן אלא גם נשריה ודגוליה, שבמאה ה־16 משהתבסס הכסף הגדול בצפת, היו יכולים לחבור אליו ולינוק ממעייני הנדבנות. אלה אנשי הרוח, שכובד הגותם מעיק עד היום על כל נוהגיהם של ישראל. כאן חי האר"י הקדוש הוא רבי יצחק לוריא אשכנזי, שלא הוציא דבר כתוב מתחת ידיו כל חייו הקצרים, ובכל זאת

אור פנסי הרחוב מקנה גוון חידתי לתנועתם החמקנית של האנשים לבושי השחורים

ייסד את הקבלה הלוריאנית והנהיגה ובשמו חורצים היום גורלות של אנשים ושל חבורות ואפילו של ממשלות.

בצפת ישב מרן רבי יוסף קארו שכתב כאן את ה"שולחן־ ערוך" ורבי חיים ויטאל, מקובל וראש ל"גורי האר"י", שהוציא את דבר האר"י הקדוש אל אורו של הציבור. ועוד היה כאן יוסף דה לה רינה, שהיה מענה נפשו בצומות ובסיגופים הרבה כדי לשחרר את המשיח מכבליו שיבוא ויגאל את ישראל. משהכיר בכישלונו – נטרפה עליו דעתו והתאסלם. פה דרש המגיד – האלשיך הקדוש –  שהיה מפרש התנ"כ וגם רבו של חיים ויטאל. גם הוא עשה נסים ומעשים כבירים הרבה.

אחריהם, בעקבות השגשוג הכלכלי והרוחני, באו השל"ה הקדוש – רבי ישעיהו הורוביץ וחסידי הבעש"ט – רבי נחמן מהוֹרוֹדנקה ורבי מנחם מנדל מויטֶבסְק וגם תלמידי הגר"א (הגאון מווילנה) – רבי מנחם מנדל ורבי ישראל משקלוב.

הם וחסידיהם, מאות אנשים ומשפחותיהם שהגיעו, לא ידעו אל נכון, שכבר החלה השקיעה הכלכלית של צפת וכל בני עשירים שבה הפכו למחזרים על הפתחים, שכן בתהפוכות העתים התמסד הקשר הכלכלי בין אירופה ואמריקה ומקורות עושר גדולים וזולים עמדו לרשות האירופאים גם באפריקה ובאסיה. כך נכזבה תוחלתם של כל המאות והאלפים מיהודי אירופה שבאו לצפת לחזות באור הגדול של הגאולה, או למצער, להסתופף תחת כנפי השכינה שבוודאי, כך חשבו, מסתובבת בשווקי צפת בכל יום של חולין ומשרה קדושה יתרה על כל קבצניה ויושבי קרנותיה.

יפה גם בחורבנה
בין כה וכה, עברו יותר מ-500 שנה מאז החל גלגל חייה של צפת היהודית לנוע במדרון הגליל; ובינתיים נבנו בה בתי כנסת ובתי מדרש וקברים נוספו לאדמתה, והפכה צפת לעיר שעל אף כל עונייה היתה בה קהילה גדולה שאפילו החורבן הנורא ברעש 1837 לא חיסלה. אפילו לא מאה שנים של התנכלויות ופרעות מיד זֵדים שבקנאותם הלאומית ניסו, עד מלחמת העצמאות, לעקור מן השורש את הקהילה ולמחותה מתחת לשמים.

כיוון שהתהפך הגלגל ומעוֹקרים נמצאו ערביי צפת עקורים, וממאיימים הפכו לנמלטים, הרובע המוסלמי של צפת שהיה אח לתואר ולצורה לרובע היהודי – חרב. ומה נותר? קריית המקובלים, הרובע הספרדי, בתי צדיקים, מדרשיות של ברי אוריין, בתי כנסיות וכיו"ב, עומדים זה שנים חרבים ונטושים וסרים מתואר. לא רק זאת, "חקל תפוחין קדישין" – שדה התפוחים הקדושים של "בני היכלא כסיפין" בני ההיכל הנכספים –  זו קרית בתיו העתיקים של קהל האר"י הקדוש בת יותר מ־400 שנה, חרבה לחלוטין בשנת 1971 כשחסידים, בני תורה כביכול, הסירו בדחפורים את הבתים העתיקים כדי להקים שם שכונה חדשה לעצמם שעד היום לא קמה.

כמה בתים עתיקים שופצו ביוזמה פרטית, כמו בית המאירי שהוא מוזיאון, ומפעל להכנת גבינה צפתית סמוך לגדר בית הקברות, ועוד מעט אחרים.

 

צפת בשעת שקיעה. סמטאות האבן אינן זקוקות לאור הירח כדי להקסים

ובכל זאת, יפה היא צפת ויפה הרובע אפילו בחורבנו. וכנראה, שמדרכו של עולם, שהישן יוצא מפני החדש והחדש, עד שיתבגר, ערל לב ועין הוא. עד כדי כך, שבין כעס לצער ובין חימה על שכך אירע לעיר שהיתה יכולה להיות הפנינה הגדולה ברדיד העדיים של כל הרי הגליל, אני נזכר בהנאה מהולה בגעגוע, כיצד לפני שנים הרבה, עוד בטרם התנפלו על החורבות האלה כל עושי הלהטים, נקלעתי עם תרמילי באישון לילה אל סמטאותיה. המקום הנוח ביותר שהוצע לי אז לשינה היה החדר בו הונחו שקי הדואר לפני חלוקתם לאנשי העיר. רק משקמתי אל בוקר צונן ושקוף ויצאתי מבית הדואר אל המרפסת, שהיום היא מרפסת בתי הקפה, הסתכלתי על הכנרת וצללתי אל הסמטאות, ושום מוכר מאפרות עם איקונין של "צדיקים" לא ניסה אז להציק.

ומה בלילה?
בתפיסתה החזותית צפת היא עיר של לילה. סמטאות האבן החומקות מעבר לעיקוליהן אינן זקוקות לאור הירח לקסמן. אור פנסי הרחוב העמום מקנה גוון חידתי לתנועתם החמקנית של האנשים לבושי השחורים, ובלילות החורף, עת שצפת מכוסה בערפל, הופך הלילה לפסיפס נטול קווי מתאר של אור חנוכיות המבליח מן החלונות ושל מעגלי מלמולים – העולים מכל קרן זווית – של השונים את תלמודם או מנהלים ויכוח חסר תכלית על משמעותן של המלים הפורחות בחשכה.

איך מגיעים?
החניה בשולי הרובע העתיק של צפת בעייתית. כדאי מאד להתקרב עד כמה שאפשר לבניין העירייה, או לבניין המשטרה הבריטית בראשית המדרחוב (המשך רחוב ירושלים, ליד כיכר הדווידקה) או לגן המצודה (רחוב הפלמ"ח) ומשם לגלוש אל מרפסת התצפית במדרחוב וממנה אל כיכר המגינים, ולהיעזר בשלטי ההכוונה הקטנים אל בתי הכנסת הישנים ואל בניינים בעלי עניין.

 

 

אביב בישראל - ממעוף הציפור

לתגובות, תוספות ותיקונים
להוספת תגובה

תגובות

האימייל לא יוצג באתר.

כתבות מגליל עליון ועמק החולה

צפת לקראת פסטיבל הכלייזמרים: יופי של סודות
צפת לקראת פסטיבל הכלייזמרים: יופי של סודות

הסמטאות של צפת מתמלאות בימים אלה בנגנים חדשים וותיקים, נגנים אשר גומעים קילומטרים רבים בסמטאות העיר ועושים שמח. אולם פסטיבל הכלייזמרים, לדברי המדריך, "הוא לא רק קשור ...

שרה לין ברנשטיין | צילומים: שרה לין ברנשטיין

עודכן 27.8.23

מהמולת "מחניודה" לאירוח אינטימי בראש פינה
מהמולת "מחניודה" לאירוח אינטימי בראש פינה

סמטה מוצלת מובילה אל הבית המוקף בבוסתן המשתלב בגינת ירק ועשבי תיבול שהשף קוטף ומלקט מהם היישר למטבח. נוף פנורמי גלילי והחרמון באופק. בבית שני חדרי אוכל ...

יעל עופר | צילומים: יעל עופר

עודכן 22.6.23

מבוא לנדודים 48: מערות ברכס פקיעין
מבוא לנדודים 48: מערות ברכס פקיעין

"בעיצומו של קיץ, בחום יולי אוגוסט עליתי מהגליל התחתון אל הגליל העליון. הובלתי את הקרוואן בכביש הצר המטפס דרך הכפר ראמה, חלפתי על פני בית ג'אן וחרשים, ...

רונן רז | צילומים: רונן רז

עודכן 6.9.22

שתפו: