תפריט עמוד

ליאונרדו דה וינצ'י – מסע לכפר הולדתו

שתפו:

15 באפריל הוא יום הולדתו של ליאונרדו דה וינצ'י, אחד הגאונים הגדולים ביותר בתולדות המין האנושי. ביקור בווינצ'י, הכפר של ליאונרדו הגדול, הוא הזדמנות טובה להכיר ולהעריך מחדש את חשיבותו של איש הרנסנס

עודכן 2.9.17

וינצ'י, הכפר שבו נולד ליאונרדו, הוא כפר טוסקני דומה לכל הכפרים האחרים. אותם בתים קטנים ואדומים עם תריסים ירוקים, נוף של טראסות ועצי זית כשעל האדמה פרושות רשתות לקטיף. כשעולים בסמטה, בין שורות בתים מאבן טבעית לכיוון הטירה, רואים בכל מקום את השלטים: "פיאצה ליאונרדו", "קזה נטלה די ליאונרדו", "ויה ליאונרדו", "מוזיאו אידאלי די ליאונרדו", "בר ליאונרדו", "קווה (מרתף) ליאונרדו". כאן נולדה האישיות הנוצצת ביותר של היסטוריית האמנות וההמצאות האנושיות, גיבור הרנסנס שהפך למיתוס. אין אבן, עץ, חזית בית, או עציץ בווינצ'י שחותמו של ליאונרדו לא הוטבע בו.

טירת הרוזנים גִידִי משמשת היום כמוזיאון להמצאותיו של בן המקום. על חומת הטירה ניצבים שני אריות בוואריים עשויים גבס, לידם עומד דוד קטן של מיכלאנג'לו עשוי גם הוא מגבס, ולצידו גמד גינה גרמני, לבוש סינר ירוק. זמן רב עבר מאז הרנסנס, כאשר הדו-קרב האמנותי בין ליאונרדו ומיכלאנג'לו היה שיחת העיר. שניהם עבדו על תמונותיהם מאחורי דלתיים סגורות. כאשר אפשר היה להעיף מבט ראשון על התוצאות, הגיעו נשים וילדים, אצילים וקצבים, ירקנים וסנדלרים כדי להתפעל ולדון מיהו האמן הדגול יותר, ליאונרדו הכריזמטי האהוב על כולם, או מיכלאנג'לו הצעיר ממנו ב-23 שנים, שבור האף, המתוסכל והקנאי.
אלא שכל זה לא קרה כאן בווינצ'י. החיים זרמו בערים הגדולות רומא, מילאנו, ונציה ופירנצה שהיו מרכזי שלטון, רוח ואמנות. אף אחד מציוריו המקוריים של ליאונרדו אינו מוצג בווינצ'י. הם נמצאים במוזיאונים הגדולים והמפורסמים בכל רחבי העולם. את ציוריו של ליאונרדו אפשר לראות באופיצי בפירנצה, בהרמיטאג' בסנט פטרסבורג, בגלריה הלאומית של לונדון ובלובר בפריז.

מהי מומחיות?
ליאונרדו היה סקרן מדי. דמיונו ושאיפותיו ללמוד ולהתפתח, באו תמיד על חשבון העקביות. הוא תכנן והמציא עשרות ומאות פרויקטים, אך ביצע רק חלק זעיר מהם. לעיתים קרובות לא סיים ציורים ופסלים שהזמינו אצלו. רבים מהם אפילו לא התחיל. אמנות, כתב ליאונרדו, היא תכנון וקונספציה. הביצוע הוא עבודת ידיים בלבד ומבחינה אמנותית אינו משמעותי.

הוא סתר את עצמו במו ידיו. ג'ורגיו וַזארִי, אמן והיסטוריון בן המאה ה-16 שתיעד את קורות חיי האמנים בתקופתו של ליאונרדו, מספר שאף אחד לא הצליח להתחרות ביכולת הציור שלו. איש לא ידע ליצור פנים כה עדינות, חיוך כה מלאכי וגוף כה חינני כמו המאסטרו.

האמנים האיטלקים של המאה ה-15 וה-16 בולטים יותר מאמני כל תקופה אחרת. בתקופה קצרה אחת זהר כוכבם של ציירים גדולים כרפאל, בוטיצ'לי, קורג'יו, בראמנטה, מיכלאנג'לו ורבים אחרים. אפילו ביניהם בלט ליאונרדו כאישיות מיוחדת. הוא היה הראשון שדרש קשר ישיר בין אמנות וטבע, הראשון שפיתח גישה מדעית לאמנות. "צייר ופסל", כתב ליאונרדו, "חייב ללמוד מן הטבע ולא ממורה, שביטויו האמנותי נשחק בידי מוסכמות חברתיות".

ליאונרדו ניתח מתים כדי להבין את מבנה הגוף האנושי ותפקודו. הוא בדק באופן מדעי את התפתחות העובר ברחם, צייר את כלי הדם ושרירי הגוף, חקר את תנועותיהם של בעלי החיים, את תעופת הציפורים, את אופן זרימתם של המים והאוויר ואת סודות האופטיקה והמכניקה.

בתקופתו, כאשר הנסיכים והרוזנים דרשו מהאמנים שעבדו עבורם לא רק לצייר ולפסל, אלא גם לתכנן תחפושות, לבנות צעצועים מכניים ולארגן תהלוכות חגיגיות, בלט ליאונרדו בכשרונותיו הרבים. הוא היה מדען, פילוסוף, אדריכל, מהנדס ואסטרונום. הוא המציא, חקר וגילה יותר מכל מדען, או אמן אחר בתקופתו. זכרונו היה פנומנלי. עדי ראייה סיפרו שלעיתים קרובות עקב ברחוב אחרי אנשים, וכאשר הבחין בשיער יפה, או באף עקום רץ הביתה וצייר אותם מזכרונו.

דוכן המזכרות בחנות מינימנדו,
מאחורי המוזיאון במרכז הכפר וינצ'י.
הממציא והאמן הנודע משמש כיום
כמקור פרנסתם של רבים מתושבי
הכפר הטוסקני השליו
| צילומים: נח כהן
1פניה של המונה ליזה. יצירתו
המפורסמת ביותר של ליאונרדו,
הם כיום הפורטרט המפורסם
ביותר בעולם. התמונה המקורית
מוצגת בלובר בפריס


התמונה המפורסמת והמצוטטת ביותר בעולם היא פרי עבודתו. היסטוריונים לאמנות טוענים כיום שכמודל למונה ליזה שִמשה אשתו של פרנצ'סקו ג'וקונדו מפירנצה. הגברת הצעירה התאבלה באותם ימים על מות בתה, ולכן פניה עצובים. ליאונרדו סיפר לה סיפורים ושעשע אותה בעזרת מוסיקאים וליצנים.

בדיוקן המונה ליזה הפר ליאונרדו את אחד מעקרונותיו. לפני כן קבע שבכל דיוקן צריך החזה לפנות לכיוון אחר מן הפנים. כך, טען, נראית הדמות יותר חיה וטבעית. המונה ליזה, בניגוד לכל העקרונות, מסתכלת לאותו כיוון שאליו פונה גופה, ולמרות זאת זכתה התמונה להצלחה לא מבוטלת.

קשה מאוד להתבונן היום בציור כה מפורסם. "למונה ליזה הרבה הבעות שונות. היא מסתירה סוד", טוען וזארי. "גם אחרים ידעו לצייר לפי הטבע, אך יצירה זאת עלתה על כולן. הדמות בציור כל כך חיה, שניתן לראות אפילו את הדופק על צווארה…"

סופרלטיבים
תנאֵי לידתו וילדותו של ליאונרדו לא מתועדים במדויק. הדעה הרווחת היא שליאונרדו נולד ב-15 באפריל 1452, כ"בן טבעי" לאדון פיירו דה אנטוניו דה וינצ'י. "בן טבעי" הוא מושג איטלקי שמשמעותו המקובלת היא בן לא חוקי. למרות זאת לקח אותו האב לביתו, לאחר שנשא אשה מהחברה הגבוהה. את האם הצעירה מהכפר חיתן פיירו בחיפזון עם בחור כפרי.

ליאונרדו גדל ללא אם ורבים רואים בכך את שורש סלידתו מנשים. כעלם התעניין במתמטיקה, במוסיקה ובציור. הוא אהב לשוטט בחברת דודו הצעיר בחיק הטבע להתבונן בציפורים, בפרחים ובעשבים. לאחר מכן החל לצייר את מה שראה. כשהיה בן 14 לקח אותו אביו לפירנצה, כדי להתייעץ עם האומן ורוקיו האם יש טעם לאפשר לנער ללמוד אמנות. ורוקיו התפעל מהציורים וקיבל אותו כתלמיד. לפי אחד המיתוסים שנקשרו סביב ליאונרדו, צייר המתלמד פעם דמות משנית בציורו של ורוקיו "טבילת ישו" (המוצג עתה במוזיאון אופיצי בפירנצה). המלאך בקצה התמונה היה כה יפה עד שוורוקיו שבר את מכחולו כשראה אותו, והפסיק לצייר.
כל הקשור בליאונרדו מתואר כיום בסופרלטיבים. לצד כשרונותיו כאמן וכמדען הפליא על פי ההיסטוריונים לנגן בנבל. הוא היה יפה תואר, בעל פנים עדינות, עיניים יפות וגוף שרירי וחינני. בנעוריו אף שימש כמודל לפסלים. וזארי מרחיב את הדיבור על טוב ליבו כלפי בני אדם ובעלי חיים כאחת. כוחו הפיסי היה רב ובקלות כופף בידיו מוט ברזל. "הטבע העניק לו מרוב חסדו", כותב וזארי, "ולאן שהיפנה את מחשבותיו ורגשותיו, היה כה אלוהי בכל מעשיו, שאיש לא יכול היה להתחרות בו, בהיותו מושלם, פתוח, עליז, טוב לב וחינני".

ליאונרדו ויצירותיו זכו לפירסום במהירות גדולה. הוא צייר את המדונה כאשה ואם עם הבעות של אהבה, גאווה וכאב על פניה, בניגוד להצגתה המקובלת עד אז, כקדושה על אנושית. אצלו, בתמונה "מריה במערת הסלעים" (נוסח אחד בלובר בפריס והאחר בגלריה הלאומית בלונדון) היא יושבת על כסא מלכות אלא בחיק הטבע, בלב תפאורה טבעית ורומנטית, כשהעולם הסובב אותה משמש לה כבית. קומפוזיציית הדמויות בנויה בצורת משולש. חלוקה זו של התמונה היא אחד החידושים הנזקפים לזכותו של ליאונרדו. חידוש אחר, שנקשר בשמו, הוא "חתך הזהב", יחס קלסי בין מידות אורך ורוחב. ירושות אלו מכתיבות עד היום את כללי האסתטיקה ברחבי העולם.

ב-1476 הועמד ליאונרדו למשפט בפירנצה. הוא הואשם בקיום יחסי מין הומוסקסואליים, ולאחר מאסר קצר שוחרר, אך לעולם לא סלח לעיר על ההשפלה. למעשה לא ברור גם היום אם אכן היה הומוסקסואל. העדויות מבהירות שלא אהב נשים, ושהקיף עצמו תמיד בתלמידים יפים. מכמה מכתביו אפשר להסיק שסלד מכל מגע מיני.

ממציא האופניים
וינצ'י בצהריים. עוברים ליד מסעדת "פִיפִוֹ" בה אוכלים המקומיים ארוחת צהריים. מאחורי המוזיאון פתוחה חנות קטנה, "מינימונדו" (עולם זעיר) למזכרות ליאונרדו. אפשר לקנות חולצות T עם מונה ליזה פוזלת, או פורצת בצחוק, גופייה עם דיוקן של ליאונרדו, פסלים קטנים, דינוזאורים וגלויות. "במרתף ליאונרדו" מוכרים יינות. המוכר המבוגר מסביר לנו באריכות שאינו מבין את הצעירים. איך הם יכולים לשתות קוקה קולה במקום יין?!

ביום שהגענו לווינצ'י נערכה במקום תחרות אופניים. כל אנשי הכפר עמדו ברחוב, והריעו למתחרים שיצאו לדרך. רמקולים השמיעו מוסיקה רועשת. האם הם יודעים שליאונרדו נחשב לממציא כלי הרכב המוזר והלא ייאמן הזה, בעל שני הגלגלים הגדולים, הדורש שיווי משקל?

ב-1494 עלה לשלטון במילאנו לודוביקו ספורצה, המכונה איל מורו. הוא הזמין את ליאונרדו אל חצרו כנגן. ליאונרדו בנה נבל עשוי כסף, בצורת ראש סוס, וניגן בו יפה יותר מכל הנגנים האחרים. הוא חי בחצרו של איל מורו 17 שנים ומִלא, ברוח התקופה, תפקידים מגוונים מאוד: הוא עיצב בדים וחגורות, ארגן חגיגות, צייר על הקירות של אורוות הסוסים ובנה חדר אמבטיה מיוחד. כאן גם יצר את "הסעודה האחרונה", תמונת הקיר הנחשבת עד היום להישג נדיר בעולם האמנות. הוא עבד עליה במנזר סנטה מריה דלה ג'רציה. המיתוס מספר שראש המנזר התלונן אצל איל מורו על עצלותו של האמן. ליאונרדו ישב שעות ארוכות וחשב על פתרונות לבעיות שהתעוררו במהלך העבודה על התמונה. לעיתים חשב חצי יום מבלי למתוח אפילו קו אחד. לפי השקפת ראש המנזר חייבים היו האמנים לעבוד באותה חריצות כמו סנדלרים וגננים. ליאונרדו פנה לשליט והסביר לו שבאמנותו רוב העבודה נעשית בראש ולא בידיים.

שתיים מהמצאותיו של ליאונרדו כפי שנבנו בידי מהנדסים, על פי
שרטוטים מקוריים. הדגמים מוצגים במוזיאון בווינצ'י
| צילומים נח כהן

קושי מיוחד ביצירה זו התעורר כאשר הגיע לשרטוט פניו של ישו. בעיה אחרת הציבו פניו של יהודה הבוגד. ליאונרדו התקשה למצוא מודל לפנים כה רעות ואכזריות. פניו של ישו לא הגיעו לשלב הביצוע. הם נותרו כסקיצה. כמודל ליהודה הבוגד, טען ליאונרדו, השתמש בלית ברירה בפניו של ראש המנזר.

התמונה זכתה לפרסום אדיר ומלך צרפת פרנסואה הראשון התאמץ לרכוש אותה בכל מחיר. הוא ביקש להעביר את הקיר כולו לצרפת, אך למזלו של המנזר נכשלו כל תוכניות המהנדסים לחתוך את הקיר ולהובילו בשלמותו. התמונה נשארה במילאנו. קירות המנזר הלחים מהגשם, שחדר לעיתים קרובות, עשו את שלהם. לפי דיווחיו של וזארי מתברר כי מצבה של התמונה היה אנוש כבר במאה ה-16. כיום אנו מכירים רק עותקים משוחזרים של הציור המוצגים במוזיאונים ובמקור שבמנזר מבחינים היום רק בקווים הכלליים.

פרויקט אופייני לליאונרדו הוא הפסל של פרנצ'סקו ספורצה רכוב על סוס. העבודה נעשתה בהזמנת לודוויקו, בנו של ספורצה. ליאונרזדו הכיר היטב את אנטומיית הסוסים ותכנן יצירה במידות שלא נראו עד אז. הוא רצה לבנות פסל מברונזה בגודל שמונה מטרים. תחילה בנה מודל גבס בגודל הדרוש, והציב אותו כדקורציה ברחוב של מילאנו. העיר התמוגגה משמחה ומגאווה. העבודה עצמה לא בוצעה מעולם. לודוויקו לא היה עשיר מספיק כדי לרכוש 50 טון ברונזה, וכאשר השיג את החומר היקר נאלץ לצקת ממנו תותחים. הצרפתים תקפו את מילאנו, וכאשר כבשו את העיר (1499) שברו החיילים את המודל של ליאונרדו ולקחו את חלקיו כמזכרות.
מדען או אמן
ככל שהזדקן ראה עצמו ליאונרדו יותר ויותר כמדען. הוא רצה לפרסם ספרים ואסף חומר רב, אך לא פרסם אפילו שורה אחת מ-5,000 הדפים של כתבי היד שהיו ברשותו. עבודתו המדעית מתועדת היטב בספריית ליאונרדו בווינצ'י. הוא כתב בשתי ידיו, לרוב ביד שמאל, והקפיד לכתוב מימין לשמאל, בכתב ראי, כדי שאחרים יתקשו לקרוא את כתביו. הוא מִלא עמודים בשורות מסודרות, כתובות בכתב לא קריא מלווה בציורים טכניים, בגלגלי שיניים, בכבלים ובברגים, שהרכיבו את המצאותיו הפנטסטיות.

ליאונרדו המציא פנס תיאטרון, גשר חירום לכוחות הצבא, שאפשר להרכיב ולקפל במהירות. הוא המציא מנופים להרמת משקלות גדולים, סרט מצוייר, עדשה אופטית, צוללת, אופניים, טנק ומסוק. הוא תכנן מצנח ומכשיר לליטוש עדשות. 100 שנים לפני גליליאו ידע להסביר שהשמש לא סובבת סביב כדור הארץ. הוא תכנן תעלות מים ועסק באדריכלות נוף. הוא המציא עיר אידיאלית על שני מישורים, כדי שכלי התחבורה לא יפריעו להולכי הרגל. היו לו אינספור תוכניות לצרכי הצבא במלחמה. הוא תכנן רובה אוטומטי, והבטיח ללודוויקו לבנות מכונות ירייה, וללמד אותו איך יוכל לחפור תעלות תת קרקעיות מבלי שהאויב ירגיש בהן. הוא רצה לבנות מכונות התקפה והגנה לקרב ימי, והגה רעיונות להצלת אנשים בים סוער.

לצד המלך
וינצ'י בערב. במוזיאון ליאונרדו מוצגות חלק מהמצאותיו של הגאון. בנו אותן מהנדסים בני זמננו על פי תכנוניו הסבוכים של ליאונרדו. ההמצאה היחידה שכנראה נוסתה במציאות היא מכונת הטיסה. כנפיים מצופות בבד. היה מישהו, אחד התלמידים הנאמנים, שהתנדב לחגור את הכנפיים ולקפוץ לטיסת ניסוי. הטיסה נכשלה והדעות חלוקות האם טייס הניסוי שבר רגל, או נשאר נכה לשארית חייו.

את שנותיו האחרונות חי ליאונרדו באמבואה (AMBOIYE) בצרפת. הוא עבד שם כאומן, מהנדס ואדריכל של המלך פרנסואה הראשון, שאהב והעריץ אותו. למרות הצלחתו ואישיותו המושכת, הפך ליאונרדו בשנותיו האחרונות לאיש עצוב ומאוכזב. בניגוד לאגדה הטוענת שמת בזרועותיו של המלך, האמת כנראה עגומה יותר: איש הרנסנס הדגול מת בודד.

"קזה נטלה די ליאונרדו", הבית בו נולד, ניצב מחוץ לווינצ'י. בית פשוט מאבן, קוביה חסרת חן, שחלונותיו חודשו לא מזמן. ב-1950 העניק אותו בעליו אז, הרוזן די קסטל קמפו, כמתנה לשלטונות המקומיים. ללא היסוס עשו פה סדר, הקיפו את הבית ברצועת בטון והעניקו לו חן בורגני של שנות ה-50. הכניסה חופשית, ואסור לצלם. על מדף מונחים 38 כרכים עבים עם חתימות המבקרים ובפינה ניצב דיוקן של ליאונרדו, פסל ברונזה איום, פרי עבודתו של אמן גרמני. קשה מאוד לחוש כאן ברוחו המרחפת של גאון.
בבר "ליאונרדו", מול "מוזיאו אידאלי די ליאונרדו", חותכים פרוסות נקניק עבות. הצעירים מתאספים לשתות ולאכול משהו ושני גברים מבוגרים שקועים במשחק דמקה. זה הזמן לשתייה קטנה לפני ארוחת הערב.

האם יש היום קשר בין הכפר וינצ'י לבין הבן הנודע של המקום? אנחנו שואלים את לואיג'י ליד הבר. את לואיג'י זה לא מעניין. כל ההתלהבות וההערצה לליאונרדו זה עניינם של התיירים, הוא אומר.

הגברת המבוגרת עם כוס קמפרי בקצה האולם צוחקת: "מה אנחנו חשים פה בווינצ'י? באמת, מה אנחנו חשים? נו, אנחנו גאים!" היא מרימה את הכוס גבוה מעל ראשה בברכה ואחר כך שותה אותה עד תומה. הזקנים מסביב צוחקים בהסכמה ושותים את היין שבכוסות הצרות שלהם.

לתגובות, תוספות ותיקונים
להוספת תגובה

תגובות

האימייל לא יוצג באתר.

שתפו: