יש רגעים כאלו, של שקט אמיתי. כזה היה הרגע על גג בצ'וסנג. כפר קטן בין מדבר ופסגות של שלג. ערב. פעמון מתנדנד באיטיות על צוואר עגל בחווה למטה, מהדהד בעדינות לתוך צלליות של עמק והרים. השמים כאן אחרים, כוכבים ושביל החלב כמו שמעולם לא ראיתי. זה מוזר, לראות שמים מזווית אחרת, ובהירים כל כך, בחושך מוחלט. אולי השילוב של הגובה, הקירבה לשמים, האוויר הנקי, המדבר. השמים כאן, הם עוטפים אותך.
אחרי זמן של התבוננות, מדיטטיבי שלא במכוון, אפשר להבחין בעוד פסגות, לשמוע עוד הדים, רחוקים יותר; פעמון עגלים או כבשים שלא נרדמו עדיין. אולי רעבים, אולי הלכו לאיבוד.
הרבה זמן חיכיתי לרגע הזה, להגיע לממלכה המסתורית והיפה שבהרי ההימלאיה
יש גן עדן
ממלכת מוסטנג נמצאת באזור נידח שלא מעט פרוצדורה כרוכה בהגעה אליו. זהו אזור שמור ומורכב פוליטית שמצריך אישור (פרמיט) יקר וליווי של מדריך דרך סוכנויות. הגענו לטרק אחרי נסיעה ארוכה ומתישה של 10 שעות מפוקרה לקגבני (Kagbeni), בדרך עם הרבה מזכרות שהותירה הסופה שפקדה את נפאל שבוע קודם (ועצימת עיניים תכופה שלי). יש גם אפשרות של טיסה מפוקרה לג'ומסום, בדרך כלל יצא יקר יותר ומפסידים את הנוף בדרך. צריך לשים לב שיש עלייה חדה בגובה מפוקרה לקגבני והדבר יכול לגרום לכאבי ראש. בקגבני יש צ'ק פוינט מנומנם ומשם למעשה מתחילים להיספר עשרת ימי הפרמיט. שלושה תיירים אסמטיים, מצוידים בבלוני חמצן קיבלו את פנינו. "גבוה כאן, אבל זה מתקזז עם האיכות של האוויר הנקי".
הרבה זמן חיכיתי לרגע הזה, להגיע לממלכה המסתורית והיפה ביותר שבהרי ההימלאיה, על פי השמועה שרצה לפחות בין הפורטרים והמדריכים הנפאלים שפגשתי. שבוע שעבר עוד היינו בדרכנו למנסלו אך הסופה אמרה את דברה ונאלצנו לחתוך. המדריך המקסים שלנו, מודו, במקום לספר לנו על מורשת המנסלו המפוארת, לעודד אותנו קצת בצל מסוקי החילוץ שליוו את הדרך, לא הפסיק לדבר איתנו על מוסטנג. שבוע אחרי מצאתי את עצמי כאן.
כפר צ'וסנג
הכפר הראשון שישנו בו הוא צ'וסנג (Chhusang/Chhuksang). הלכנו שעות ספורות אך הכפר ואנשיו שבו אותנו והחלטנו להישאר; מטעים של תפוחים ושדות תירס בין צוקים אדומים והרים של שלג ומדבר. את הגעתנו ליוו שריקות שלא הבנו תחילה את משמעותן. יותר מאוחר התבררו לנו כקריאות של נשות הכפר לבואה של הרוח, קריאה לעזרה במלאכת הפרדת המוץ מהבר. כולם בשדות; קיץ, מתאספים יחד לקצור את התבואה. עושה רושם שהנשים מנהלות את העניינים, זורקות הוראות זו לזו בטון סמכותי, סוחבות, מזיזות. הגברים יושבים בצד, מדברים, משועשעים. קבוצה אחרת של תושבי הכפר מפוזרת במטע תפוחים סמוך, הם קוטפים תפוחים וסוחבים אותם לכפר, גם ילדים.
כולם בשדות; קיץ, מתאספים יחד לקצור את התבואה. עושה רושם שהנשים מנהלות את העניינים, זורקות הוראות זו לזו בטון סמכותי, סוחבות, מזיזות. הגברים יושבים בצד
אל גילינג
ביום השני פנינו היו מועדות לכפר גילינג (Ghiling/Geiling). מדובר ביום הליכה ארוך יותר של טיפוס ונופים משגעים וכדאי להתחיל אותו מוקדם. בכלל שווה להתחיל טרקים בנפאל בשעה מוקדמת כי לעיתים קרובות גשם מגיע בצהריים או במקרה שלנו – רוחות. הן מלוות באבק וכדאי להצטייד במשקפי שמש, באפ (מגן פנים) ומעיל רוח. תוך כדי הליכה הנופים משתנים, עוד צורות, עוד צבעים. גילינג הוא כפר גדול יותר. יש אנשים שבוחרים לישון לפני בסימבוצ'ה (Syanboche), מקום קטן בדרך עם גסטהאוסים ספורים. תלוי בהספק ההליכה. יש משהו לא הגיוני במוסטנג. משהו שמרגיש כמו טעות אולי. כל כך הרבה נופים וצבעים וצורות. כל כך הרבה ניגודים שחיים בשלום יחד. זה לא הגיוני. מדבר ושלג וצוקים אדומים ומים. כל יום חשבנו שהגענו לשיא, וכל יום הוא נשבר מחדש.
הכפר הבא בו ישנו הוא דקמהר (Dhakmar) – כפר שמתאפיין בצוקים האדומים המקיפים אותו. לאורך המסלול ברוב הזמן היינו לבד. יש משהו כמעט מרפה בהליכה הזאת, בין מרחבים מרשימים ולא נגועים. לא מיהרנו לשום מקום ובעיקר בהינו ממושכות, מהופנטים מכל היופי הזה שנח על עינינו לא משנה לאן הן פונות. בערב הקור נכנס וחודר פנימה ויכול להגיע למינוס 15 מעלות. יש קור מיוחד במוסטנג, קור שאנחנו לא רגילים אליו, וכדאי להצטייד באופן מתאים ולהביא שק"ש.
מדובר בטיול קל יחסית ויש הרבה זמן ודרכים לעשות אותו, כך שאין מה למהר ואפשר ליהנות מהנוף בעיקר ולצלם הרבה, "One step two pictures" צחק עלינו המדריך. יש שביל ג'יפים שניתן להתחבר אליו לאורכו. צריך לקחת בחשבון שהתנאים מינימאליים – מדובר בטרק פחות מתוייר, לא תמיד יש הרבה אפשרויות שינה, ולא תמיד יש חשמל. היו ערבים שהסתפקנו בנרות ולהבה של האח – מקום ההתכנסות המרכזי אחרי שהשמש שוקעת.
יום הליכה ארוך של טיפוס ונופים משגעים וכדאי להתחיל אותו מוקדם
היעד הבא – צ'ארנג
המשכנו לכיוון צ'ארנג (Chrang/Tsarang). הסוליות של הנעליים, סימן ההיכר לדרכים בנפאל, מלוות אותנו לכל אורך הטרק. אנחנו נתקלים לעיתים בסוסים משוטטים ועדרים של באפלו. אחרי שאנחנו עוברים את הכפר גאמי, נותרות עוד בערך 5 שעות של הליכה עד לצ'ארנג. הרוחות מתחילות להתחזק ואני נזכרת בשריקותיהן של נשות הכפר, מאשימה אותן בהזמנתן. לאורך הכפרים ניתן לראות לעיתים נזירים טיבטים עם שמלות אדומות על הגגות ונשים בשמלות הטיבטיות המסורתיות. לא פגשתי קודם עם פטריוטי ואצילי כמו העם הטיבטי שההיסטוריה היא חלק כל כך יומיומי מהווייתו.
לו מנתנג (Lo Manthang) – עבור תיירים רבים זאת הנקודה האחרונה שמגיעים אליה. זמן קצר לפני ההגעה לכפר ישנה נקודת תצפית יפהפייה מקושטת בדגלי תפילה צבעוניים האופייניים לנפאל. מדובר בכפר גדול יחסית עם גסטהאוסים רבים ומקלחת חמה, מצרך נדיר לאורך הטרק. לדרכנו הזדמן חקלאי מקומי, 18 שנה היה נזיר בהודו ו-31 שנה נזיר כאן במוסטנג. היום הוא חקלאי ועוזר לאחיו בגסטהאוס. הוא מספר לנו ההיסטוריה והקרבות שהיו כאן. כאשר אנחנו שואלים אותו איפה עוברת נקודת הגבול עם סין, הוא מתקן אותנו בעדינות, אך בתקיפות "טיבט".
מתקרבים לגבול
בחרנו להמשיך עוד יום קרוב יותר לגבול וטיול בכפרים שאחרי, צ'וסר (Choser) ונמדו (Nyamdo) כפרים פשוטים וקטנים, עם מבנים עתיקים מבוץ ונחל קטן שמלווה אותם. מדובר במקומות נידחים שכל הימצאותו של בן אנוש כאן מרגישה מקרית לחלוטין. לתיירים ניתן להגיע עד לכפר נומברוג שם יש צ'ק פוינט לגבול. למקומיים מותר להמשיך עד לגבול עצמו ולתושבי לו מנטנג מותר לעבור את הגבול פעמיים בשנה לעשרה ימים. מדובר בנקודה גבוהה יותר יחסית ומומלץ לישון פה שתי לילות על מנת שהגוף יתרגל לגובה.
ביומיים האחרונים בחרנו לבלות שוב בצ'וסאנג, הכפר הראשון בו ישנו. משהו באינטימיות של הכפר, באנשים, במטעים. יש להם זמן, הם לא ממהרים לשום מקום. עולים על העצים, קוטפים תפוחים, קוצרים חיטה (ושלווה). את תשומת ליבי תופסת ילדה החוזרת לכפר; היא נושאת סל על גבה, עניין הכרוך במאמץ מצידה, מחפשת שיווי משקל. יותר מדי תפוחים. השמש שוקעת והחושך יורד. אין כבר איש בשדות, שקט משתרר ומשכיח את השריקות הצוהלות. גם הרוחות הפסיקו. יש רגעים כאלו, של שקט אמיתי.
מדובר במקומות נידחים שכל הימצאותו של בן אנוש כאן מרגישה מקרית לחלוטין
מידע שימושי למטיילים למוסטנג
איך מגיעים – יש אפשרות לקחת טיסה מפוקרה לג'ומסום (jomsom), ומשם להמשיך בנסיעה לקגבני (kagbeni). או לקחת ג'יפ מפוקרה עד לקגבני. לא מומלץ לנסוע באוטובוסים המקומיים כי הדרך שם לא טובה. ממליצה גם לוודא לפני כן שהדרכים פתוחות.
עונה – הסוכנויות טיולים ממליצות על ספטמבר עד דצמבר ומרץ עד מאי. בכל אופן כדאי, כמו לפני כל טרק בנפאל, לבדוק מזג אוויר באפליקציות אמינות, מקומיים, מטיילים במקום וסוכנויות טיולים.
