טרק לנגטאנג בנפאל – במגמת עלייה

יום 1: נסיעה מקטמנדו לסיאברובזי
יצאנו לטרק מקטמנדו, בדרך שאורכת כ־15 שעות ומסתיימת בכפר סיאברובזי
(Syabrubesi) שבשמורת לנגטאנג. תחילה נסענו עשר שעות באוטובוס עד למקום שבו הסתיים הכביש, משם הלכנו כשעה וחצי ברגל בין ההרים, ואז שוב עלינו לאוטובוס ונסענו כארבע שעות בדרך שלעתים נראתה בלתי עבירה לחלוטין.
הנסיעה לא היתה קלה, משום שהאוטובוס היה עמוס בסחורות שהנפאלים מביאים לבתיהם שבהרים. בצדי האחד ניצב מכל ענקי של סולר, בצדי השני שקי אורז, מעלי הונחו ברישול מכלי פלסטיק שתוכנם אינו ידוע, ומדי פעם החבר שישב לידי היה צריך להזיז מכתפו נפאלי או שניים שרצו לנוח קצת.

הנוף שנשקף מהחלון שווה את תלאות הנסיעה: מצדו האחד של האוטובוס פעורה תהום בעומק עשרות מטרים, ומעליה נראה בבירור רכס ההימלאיה על פסגותיו המושלגות. בחלק מהדרך עבר האוטובוס בתוך מפלי מים (כן, בתוך) או בתוך שדות אורז, ומכל מקום ניבטו אלינו פניהם של ילדים נפאלים שנופפו אלינו לשלום.
האוטובוס עצר לרגע בכניסה לשמורת לנגטאנג, שם שילמנו כאלף רופי נפאלי עבור אשרת כניסה לשמורה, והמשיך בנסיעתו עד לכפר סיאברובזי, נקודת ההתחלה של הטרק. אחרי מקלחת קרה וארוחה חמה לא היה לנו כוח לעשות דבר מלבד להיכנס לאחד הגסט־האוסים בכפר ולעצום את העיניים.

יום 2: מסיאברובזי ללאמה הוטל
יומו השני של הטרק היה יום ההליכה הראשון. ההליכה נמשכה זמן רב, בין היתר משום שברובה טיפסנו במדרגות לא סימטריות שחצובות בהר. המסלול עובר בג'ונגל עבות, שמתחתיו זורם הנהר הגועש בהוטה קוסי (Bhote Kosi). אמנם המסלול הוא במגמת עלייה, אבל מדי פעם יש ירידות ממש עד למי הנהר השוצפים. בנקודות שבהן הנהר פוגש את הג'ונגל אפשר ומומלץ לעצור, לנשום עמוק ולהביט בנוף.

הפתעות רבות מזדמנות במהלך הטרק: באחד השלבים של הטיפוס נשרו על ראשינו עלים רבים מהעצים. תחילה חשבנו שרוח חזקה עברה בין הענפים, אבל עד מהרה התברר לנו שזו להקה ענקית של קופים. עמדנו בשקט, ולאט לאט הם יצאו ממחבואם ונתנו שואו שאפילו טרזן לא קיבל. במשך היום כולו נתקלנו בתושבי המקום שעלו לבתיהם שבגבהים או ירדו מהם, רבים מהם נשאו סחורה כבדה. את המטען הם סוחבים בתוך שק קשור לחבל שמוחזק על המצח ונתמך כולו בשרירי הצוואר.

אחרי תשע שעות הליכה הגענו ללאמה הוטל (Lama Hotel) — אוסף של גסט־האוסים שממוקמים על צלע ההר, והעברנו שם את הלילה. אם אינכם בקיאים בתרבות הטרקים — זה הולך ככה: אחרי מקלחת קצרה (רק בתנאי שיש מים חמים, אחרת פשוט תקפאו), הגיעו לביתה של המשפחה המארחת, שהוא היחיד שמחומם, שם יוגש לכם תפריט. צריך להזמין מהר, כי לאוכל לוקח המון זמן להגיע. באשר לשיחות עם המקומיים, את רוב העבודה עושים בפנטומימה, מכיוון שרובם לא דוברים אנגלית, פרט לענייני הזמנת אוכל ותשלום.

המסלול מגיע לנקודת תצפית על רכס לנגטאנג | צילום: מיכל בן דוד

יום 3: מלאמה הוטל לכפר לנגטאנג
גם היום הזה היה במגמת עלייה, אבל מתונה הרבה יותר מזו של יום האתמול. צעדנו חמש שעות. כבר בתחילת הדרך עברנו ליד תחנה לשאיבת מים, שהיא בעצם הצטלבות של מפלים.

במקום פגשנו מפעיל מקומי שמספר למטיילים אגדת עם עתיקה על שלוות הנפש שנדדה בכל רחבי העולם ובסופו של דבר החליטה לקבוע את מקומה בתחנת השאיבה. עצמנו את העיניים, הקשבנו בשקט למים הזורמים ולקחנו לדרך מנה גדושה מאותה השלווה.

אחרי כשעתיים של הליכה הג'ונגל הסבוך הפך באחת לשדה פתוח ובו שבילים, סלעים פראיים, עצים בצבעים שונים ובעלי חיים. בסוף היום הגענו לכפר לנגטאנג ובילינו בו את הלילה.

יום 4: מלנגטאנג לתצפית על פסגות
צעדנו שלוש שעות בלבד, ובסופן נגלו לעינינו במלוא הדרם הר לנגטאנג והרכס שסביבו. הפסגה הגבוהה ביותר של רכס לנגטאנג מתנשאת לגובה של 7,542 מטרים מעל פני הים, אולם נקודת הסיום של הטרק נמצאת בגובה של כ־3,500 מטרים. מנקודה זו ואילך אפשר לטפס על ההר עם ציוד מקצועי של מטפסי הרים.

המשפחה שמנהלת את הגסט־האוס שבו העברנו את הלילה אפשרה לנו להציץ לביתם ולשגרת החיים שלהם. הילדים שטרם למדו לזחול תלויים על גבה של האם, והגדולים יותר עוזרים לאב בטיפול בעדרים.

אחרי שהשמש שוקעת הכפר כולו שוקע בתנומה, מכיוון שחשמל אינו מצרך נפוץ במקום. גם כאן החדר היחיד שמואר ומחומם הוא חדר האוכל של המשפחה המארחת, שבו נהנינו מכיסוני בצק ממולאים בירקות וממרק מהביל.

יום 5: חזרה לסיאברובזי
למחרת קמנו מוקדם כדי לא לפספס את הזריחה. ירדנו באותה הדרך שעלינו, אבל הפעם נכנסנו לפינות קסומות באמצע הג'ונגל, שהמדריך הוביל אותנו אליהן. באחת מהן מצאנו אגם צלול עם מים קרים ובזכותם אזרנו כוח להמשיך. את הירידה מההר אפשר לעשות בקצב אטי של כשלושה ימים, ואפשר לעשותה גם ביום אחד (אם אתם בכושר שיא). שותפי למסע ואני עשינו את הדרך חזרה ביום אחד, כמעט בלי הפסקה, בגלל מחלת גבהים. כשהגענו בחזרה לסיאברובזי בקושי הצלחנו לעלות במדרגות לגסט־האוס, ומנת הנודלס עם הירקות המוקפצים שהוגשה לנו היתה טעימה לפחות כמו מנת גורמה במסעדת יוקרה.

יום 6: נסיעה מסיאברובזי לקטמנדו
הטרק הסתיים. שוב נסיעה מפרכת, הפעם בכיוון ההפוך. קטמנדו המפנקת שהמתינה לנו בסופה של הדרך דמתה בעינינו לפסגת האושר. המאפיות הציעו עוגיות ועוגות מכל צבע וסוג, ואלה היו בשבילנו מעדן קולינרי של ממש. הפאבים היו למקום הבילוי האולטימטיבי, והאמבטיה החמה והשירותים עם האסלה נראו לפתע כמותרות, וזכר הקשיים של הטרק הפכו לחוויה של צחוק.

המלצות
לינה
Blue Moon Hotel
המקום נמצא בנקודה הגבוהה ביותר בטרק. משפחה מקסימה, אוכל טוב וחדרים מרווחים.

אוכל
Everest Steak House
אל תפספסו את המסעדה המצוינת הזאת בקטמנדו, השוכנת במרחק הליכה קצרצר מרחוב Thamel. אם אתם צמחוניים, לכו על ההמבורגר הצמחוני
ועל מרק העגבניות, הטעימים להפליא. אם אתם בעניין של בשר, הגעתם לגן עדן.