טרקים בנפאל: לשאוף אוויר פסגות

כבר היה מי שאמר שעל הרים גבוהים יש לטפס באיזון הנכון בין קוצר רוח לקוצר נשימה. אולם כשמדובר ברכס האנאפורנה, הקרוי על שמה של אלת המזון ההינדית, קשה להתאפק. מיד רוצים לטרוף את קרחוניו הנישאים כמו שנוגסים בגלידה, וכשחוזרים ממנו – לא יודעים שובעה. מצד אחד מבטיחה האנאפורנה נופי בראשית בלתי נגועים, ומצד שני מובטחת למטייל נוחות מירבית של בתי הארחה ומסעדות הפזורים לאורך כל הדרך וסבלים המקלים את המעמסה על הגב.

איפה אנחנו בכלל?
רכס האנאפורנה (Annapurna) נמצא בלב מדינת נפאל, בחלק המרכזי של הרי ההימאליה, חולש על העיירה פוקהרה (Pokhara). במובנים רבים זהו רכס נבדל, גבוה מסביבתו, היוצר מעין תבנית דמוית פרסה המורכבת מכמה פסגות שגובהן עולה על 7,500 מטר. בין רכס האנאפורנה להר הדאולגירי (Dhaulagiri), הניצב בהוד רב מערבית לו, זורם נהר הקאלי גנדאקי (Kali Gandaki). ערוץ הנהר הוא העמוק ביותר בעולם – הפרשי גבהים של כשישה קילומטרים בין הפסגות ותחתית הערוץ. את הפרשי הגבהים קשה לתפוס בעין, כיוון שמפתח הערוץ בקטע זה הוא בן 32 קילומטרים בערך.

פתח פרסת האנאפורנה פונה דרומה ונחל שוצף מתנקז דרכו. רכס האנאפורנה הוא חלק מקו פרשת המים של ההימלאיה, ויש הבדלים גדולים בין דרומו לצפונו. בעוד שהמדרונות הדרומיים חשופים להשפעה המבורכת (אם כי לעיתים הרסנית) של גשמי המונסון, נותרים המדרונות הצפוניים, המשתפלים לעבר הרמה הטיבטית צחיחים מגשם, וכמעט לחלוטין נטולים צמחייה. כל איזור ואיזור באנאפורנה מתאפיין בנוף שונה וייחודי, ובכל אחד ממסלולי ההליכה ניכר המעבר בין סוגי הנוף השונים.

ולא רק הנוף הטופוגרפי משתנה. גם מבחינה בוטנית, זואולוגית וכמובן אנושית, זהו איזור רב גוני. ככל שמצפינים, הולכים האנשים ונעשים יותר ויותר טיבטיים – הן במראה החיצוני והן בדתם. אם בצד הדרומי של האנאפורנה נוכל למצוא את אותו מיזוג נפאלי ייחודי בין הינדואיזם לבודהיזם, הרי שמצפון לרכס נוכל למצוא אזורים שהם לגמרי ברוח הבודהיזם הטיבטי.

למרות האווירה הבודהיסטית, בולט בייחודו בשטח אתר מקודש הינדי דווקא: מוקתינאת (Muktinath), שנתקדש בזכות תופעת טבע ייחודית: להבה כחולה דקיקה, המגיחה מהקרקע ובוערת דרך קבע. אתר זה מהווה נקודת עליה לרגל עבור הינדים רבים.

מים מים בששון
כמו בני האדם והגיאוגרפיה, משתנה גם הנוף הכפרי. כמו בכל מקום בעולם, גם כאן הבתים בנויים מהחומרים הזמינים במקום, ובהתאם לתנאי האקלים. באזורים הדרומיים בנויים הבתים משילוב של אבן, קורות עץ ומחצלות במבוק עבות, ואילו בצפון הם בנויים אבן ולבני בוץ לא שרופות.

נראה כי הקווים המאפיינים הרציפים של האזור הם נופי פסגות נישאות, הנוכחות גם כשהן נסתרות לזמן מה. חיים הרריים שלמים, שמתקיימים באותנטיות רבה, חרף גלי התיירות הרבים. עוד מאפיין רצוף הוא רחש המים. בכל מקום ומקום לאורך מסלולי ההליכה באזור נשמעים מים זורמים. לעיתים זהו רחש עמום של נהר רחוק, לעיתים שאון של אשד קוצף או מפל מרעים. לעיתים יהיה הקול פכפוך עדין של מים גולשים על סלע, או מקצב טיפות גשם הניתכות על הגג.

כשרואים את שפעת המים הזורמים ואת יפעת המדרונות הדרומיים, קל להבין מדוע דווקא כאן נקבע מקום מגוריה האלה אנאפורנה, אשר בידיה הרבות היא מציעה שפע מזון לכל הברואים. שפע המים מאפשר לנו לטייל ללא הצורך לשאתם עמנו. ניתן למלא מים בכל מקום (רצוי מפלגים משניים) ולטהרם בעזרת טבליות כלור ויודין. בסמוך לקרחונים ניתן למלא מים ולשתות אותם גם ללא מטהרים למיניהם.

בגלל שהאזור פעיל טקטונית, בכמה נקודות סביב האנאפורנה ישנם מעיינות חמים טבעיים. הרחצה בהם נוכח הנוף, בפרט לאחר יום הליכה מאומץ, היא חוויה מעניינת. בחלק מהמקומות הללו ישנם כפרים שלעיתים קרויים בפשטות טאטופאני (Tatopani) – "מים חמים" בנפאלית. המעיינות החמים, כמו המסעדות בבתי הארחה, הן נקודות מצוינות להכיר אנשים נוספים הפוסעים בשבילים.

הכנות לטרק, טיפים מעשיים
עם תום עונת המונסון (אמצע חודש ספטמבר) נפסקים הגשמים, והטמפרטורות נעשות נוחות יותר. זה הזמן להתארגן ליציאה אל כל ההוד הנפלא הזה, לשבת קצת במחנה הבסיס הדרומי של הרכס, ולשאוף אוויר פסגות. האוויר השטוף מגשם והצלול מאבק והשמיים הבהירים מבטיחים את הנופים היפים ביותר במהלך השנה כולה. עונה נוספת לטרקים (בה רבה יותר הפריחה) היא האביב, במהלך החודשים אפריל, מאי ויוני.

הדרך הנוחה ביותר להגיע לנפאל היא מהודו. טיסות סדירות אל קטמנדו הבירה יוצאות מדלהי, מומבאי וגם מוורנאסי. את הוויזה ניתן לרכוש אך ורק בשדה התעופה ובמעברי הגבול היבשתיים. בדרך כלל היא ניתנת לחודש (בעלות כדולר ליום, עם אפשרות הארכה בסמוך לתפוגתה).

אל פוקהרה ניתן להגיע מקטמנדו בתחבורה ציבורית (חצי יום) או בטיסה קצרה (30 דקות) ממנה נשקפים נופים נפלאים על ההרים. אזורי המגורים בפוקהרה אפרוריים למדי וחסרים את היופי הפשוט של כפרים נפאליים קטנים. אבל באזור תיירותי הסמוך לאגם לא רק שנפתח הנוף אל ההרים סביב, אלא גם ישנה תשתית המאפשרת שהייה רגועה ונעימה בבתי מלון ברמות שונות, שפע מסעדות ובתי-קפה פתוחים המשקיפים על האגם.

בפוקהרה ניתן להצטייד בכל הנדרש לטיול. בעיירה, לצד שפע מלונות ברמות שונות, ישנן עשרות חנויות לממכר ציוד טיולים וכן סוכנויות נסיעות שישמחו לספק, תמורת תשלום כמובן, מפות בסיסיות והמלצות על מסלולי הליכה. הם יציעו לספק גם מדריכים מקומיים וסבלים. זה עניין מקובל כאן, שסבלים אנושיים נושאים את כל ציודו של המטייל. לאור מראות שונים ומשונים שתיראו בדרך, שחלקם מעורר לא מעט השתאות והערצה כלפי הסבלים הנפאלים, תיווכחו לדעת שתרמילכם יחסית כלל איננו כבד.

יש כמה חברות טיולים בארץ, שעומדות בקשר עם סוכנויות אלו, ויכולות ליצור עמן קשר מראש. תחנה הכרחית בפוקהרה היא התחנה למתן אשרות טרקינג (אשרה המוגבלת בימים וניתנת אף היא בתשלום של כדולר ליום). בלי האשרה אסור להיכנס אל תחומי השמורה. לאורך הדרך יש כמה תחנות משטרה בהן נבדקים הדרכונים והאשרות. בדיקות אלו מאפשרות ביקורת על ההולכים בדרך, ומקלות על החיפושים במידה שיש נעדרים.

לא ללכת בהרים לבד
בכל מקרה מומלץ שלא ללכת בהרים לבד, הן מפאת פגעי טבע שונים והן בגלל שבעבר היו מספר מקרים בהם הותקפו מטיילים ונשדדו. מקובל מאד שאנשים הצועדים בגפם מצטרפים זה לזה והולכים יחדיו, לפחות בקטעים מסוימים של הדרך.

אחד האנשים שנקרו בדרכי היה מחטה, מטפס הרים שוויצרי, שנכשל בטיפוס על פסגת הפיסאנג (Pisang). הוא המשיך בדרכו, מלווה בשני מדריכיו המקומיים וחמשת סבליו ולא הפסיק להפתיע אותי (דבר מסוכן למדי כשהאוויר כה דליל) בדברים ששלף מתיקיו: יין, בירה, קומפקט דיסק עם מבחר של עשרות תקליטורים, ליפתנים משומרים ושיא השיאים: עוגת שוקולד שלמה (גם אם מעוכה במקצת) שעשתה את כל הדרך לכאן מהרי האלפים השווייצריים.

אם חשקה נפשכם בנוף פסגות נגיש (שעבורו גם לא נדרשת אשרת הטקרינג) תוכלו לטפס ביום בהיר אל פסגת סראנגקוט (Sarangkot). ניתן לעלות אל הגבעה ברכב (ובמרומיה כמה בתי הארחה, המנותקים אומנם מהעיר, אך מספקים שקט ושלווה ונוף מרהיב). אפשרית גם הגעה ברגל – הליכה לכיוון צפון לאורך גדת האגם עד למקום בו שביל ברור עולה ימינה במעלה התלול, לעבר הגבעה שבראשה נראים בתים (בכל מקרה כדאי לבקש הכוונה מהמקומיים).

פגישה עם פרס (לא שמעון)
מהפסגה נגלה נוף פנורמי רחב על כל רכס האנאפורנה והדאולגירי. בין הגבעה להרים פרוס עמק רחב ומוריק שכפרים קטנים משובצים בין שדותיו. שעות התצפית היפות ביותר הן בזריחה ובשקיעה. תוכלו לדמיין שאתם דואים אל הפסגות כמו פרס, עוף שכדי לראותו בארץ צריך להשלים חמישה גלגולי חיים, ואילו כאן הוא נפוץ למדי.

זהו עוף כהה מאד, כנפיו מחודדות וזנבו דמוי מעוין חזהו בולט בכתום עז. מוטת כנפיו במעופו מתקרבת לשלושה מטר. הפרס נוהג לאסוף עצמות וצבים, להשליך אותם ממרומים על משטחי סלע. באופן זה הוא פורס את ארוחתו, ומכאן שמו. בכמה נקודות לאורך מסלולי ההליכה לא תוכלו לראות את הגחון הכתום של העוף מכיוון שתראו אותו דואה מתחתיכם.

גם אם אינכם ישנים בסראנגקוט, אין סיבה שלא תתענגו כאן, מול הנוף, על עוגה ותה או קפה. כיוון שקשה להאמין שמחטה יגיע לכאן, אמליץ על פאי התפוחים המקומי. הפאי, בווריאציות משתנות, ילווה אתכם לאורך כל מסלולי ההליכה בנפאל. עלותו בדרך כלל תעלה ככל שתעפילו בהר אבל אז גם נדמה שטעמו משביח.

אנאפורנה, מצעד הלהיטים
המוכר והארוך מכולם הוא המסלול ההיקפי, סובב האנפורנה (Around Annapurna) האורך כשבועיים, ובמהלכו מעפילים אל מעבר הרים נפלא, Thorung La שגובהו מעט למעלה מ- 5400 מ'.

מסלולים קצרים יותר כוללים קטעים ממנו (למשל טיסה במטוס קל לעיירה ג'ומסום, Jomsom, ממנה מתאפשר טיפוס הלוך ושוב לכפר הטיבטי קאגבני (Kagbeni) ומקדשי מוקתינאת וירידה בתוואי נוח לאורך ערוץ הקאלי גנדאקי עד לכביש המוליך לפוקהרה.

אופציה אחרת היא להעפיל אל מרומי השלוחה המערבית של הפרסה, גבעת פון (Poon Hill) ולהשקיף ממנה אל עבר הפסגות הגבוהות. אופציה אחרת היא להעפיל אל לב ליבה של הפרסה, מחנה הבסיס הדרומי של הרכס, האזור עליו סוגרות הפסגות כמעט מכל העברים. אנו מציעים בזאת את האפשרות המשלבת בין מחנה הבסיס לבין גבעת פון.

פעמים רבות תגיע מולכם אורחה ציורית של פרדות. בעלי חיים אלו עדיין משמשים כבהמת משא עיקרית באזור (לצד בני אדם). הפרדות מקושטות היטב בפונפוני צמר ובאגודות עבות של פרוות יאק. בדרך כלל מקבלים התרעה מוקדמת על התקרבותן, בעזרת הפעמונים הקשורים לצוואר רבות מהן. תמיד מומלץ לזוז מעט מהדרך, ולהיצמד לקיר ולא לצד התהום, כי תנועת זנב אחת יכולה לגרום לכם להבין מיד עד כמה עמוק הוואדי.

הצעה למסלול בין טרסות ירוקות
מפוקהרה ניתן לקחת אמצעי תחבורה כלשהו אל עבר הכפר פהדי (Phedi). פירוש השם בנפאלי הוא "עליה תלולה", ואכן – במהירה לא יקשה עליכם להבין מדוע נקרא כך. מרגע שתצאו מהכפר תמצאו על שביל המעפיל ממנו בתלילות אל ראש השלוחה שמעליו. סביר להניח שההתחלה הזו, שהיא לחלוטין אינה הדרגתית, תגרור אתכם יותר לכיוון קוצר הנשימה ותמתן במשהו את קוצר הרוח.

את הנשימה ניתן להסדיר, כמו גם את קוצר הרוח, על ידי עצירות קצרות והצצה לאחור. הנוף הנשקף על המדרונות המעובדים מרהיב. הטיפוס מתחיל בגובה של קצת למעלה מ- 1000 מטרים ועובר דרך יער מוריק. כעבור 500 מטרים תגיעו אל אזור בו בורא היער ואת מקומו תופסות טראסות מעובדות, ביניהן פזורים בתים שמרמזים על הגענו אל קרבת הכפר דהאמפוס (Dhampus).

מפאתי הכפר תוכלו לראות לראשונה את משאת נפשכם – הפסגות המושלגות מצפון. מעבר לדהאמפוס השביל שב וגולש במורד שלוחה מיוערת בצפיפות. לעיתים נדמה השביל כאילו נבלע בין עלי השרכים ובתוך סחלבי בר המשתלשלים מגזעי העצים. את הלינה באותו יום כדאי לערוך בכפר טולקה (Tolka) או בסביבתו.

מטולקה ממשיך השביל לרדת בשלוחה אל ערוץ נהר. למעשה, זהו הנהר שמנקז את כל חלקה הפנימי של פרסת האנאפורנה. הוא ילווה אתכם לאורך כל הדרך. השביל ממשיך כברת דרך לאורך הערוץ ובטרם הוא מגיע לניו ברידג' (New Bridge או Naya Pool בנפאלית) ישנה פניה העולה לעבר הכפר גהאנדרוק (Ghandruk). אכן, לאור העלייה התלולה לא פלא שאולי תשאלו את השאלה מדוע לא נקרא גם הכפר בתחתיתה פהדי….

כמעט יפה מכדי להיות אמיתי
את הלילה ניתן לעשות בכפר גהאנדרוק או להמשיך כברת דרך מסוימת עד צ'הומרונג (Chomrong). צ'הומרונג הוא היישוב הגדול ביותר בעמק ולכן יש כאן שפע יחסי של בתי הארחה ומסעדות. זוהי גם נקודה מצוינת להתרווח קצת ולקחת את הזמן לשוטט בין בתי המקומיים תוך אפשרות ללמוד משהו על חייהם כאן.

בהגעה אל הכפר נחלוף דרך יער עבות של עצי רודודנדרון הפורחים באדום עז ובורוד עמוק (לא בכדי זהו הפרח הלאומי של המדינה). מנקודות רבות בצ'הומרונג נשקף הר מאצ'פוצ'רה (Machapuchare) הקרוי גם "זנב הדג" על שום פסגתו (6997 מ') המפוצלת כסנפיר שמימי. מראה הפסגה הנשקפת מבעד לעצי הרודודנדון נראית לא אחת יפה מכדי להיות אמיתית.

ראוי לציין כי מאז שנת 1986 קיים באזור האנאפורנה פרויקט סביבתי מיוחד, שנועד לשמור על הקיים ולשקם את שנפגע – Annapurna conservation area project. לאורך הדרך נמצא שלטים רבים מטעם הארגון, הזוכה לסיוע ממשלתי רב. כיתובי השלטים מביעים תחנונים שלא להשליך פסולת בלתי מתכלה, להקפיד על כך שמזוננו יבושל על כירות בנזין ולא על עצים (חומר המועדף על המקומיים בשל זמינותו ועלותו הנמוכה, אולם שימוש יתר בו בלחץ התיירות המסיבי פוגע קשה ביערות). כן יבקשו מאתנו להימנע מפגיעה בחי ובצומח וכן במנהגי המקומיים – למשל הליכה בלבוש בלתי צנוע.

מצ'הומרונג נמשכת הדרך במקביל לערוץ, אך בעוד המים ממשיכים לגלוש במורד ימשיכו המראות בהעפלה מעלה להשתנות. בהדרגה תיפרדו מהאזורים החקלאיים המעובדים (הקיימים רק במקומות נמוכים יחסית ולא תלולים), תעברו אל יער רחבי העלים ומשם אל המחטניים וחגורת הגובה המאופיינת במעין חורשות במבוק. את הלילה מומלץ לעשות בתחנה הנקראת על שם הצומח שבתוכו היא שוכנת – במבו לודג' (Bamboo Lodge), הנמצא על גדות הערוץ ממש, בגובה של 2200 מ' מעל פני הים ופוגם מעט ברציפות הטיפוס שלכם כי השביל המוליך אליו שב ויורד.

בחדר האוכל במקום ישנו תנור חימום שנמצא מתחת לשולחן. אם במהלך הארוחה נדמה לכם שהמזון מדיף ניחוח סוליות חרוכות כנראה ששלחתם את רגליכם יותר מדי קדימה. בהמשך העלייה תצאו מסבך הבמבוק אל צמחייה עבותה של רודודנדרון (אך מסוג נמוך ושונה מהעצים בהם נתקלנו בנקודות נמוכות יותר).

אין כמו זריחה בהימלאיה
ככל שתטפסו תוכלו לחוש בקירות הקניון הסלעיים הולכים וסוגרים עליכם ממערב וממזרח. לינה מומלצת במלון הימלאיאן (Himalayan) או בסביבתו. המלון ממוקם בגובה 2700 מ' בקירוב, גובה טוב כדי להתאקלם בו לגובה ולכן מומלץ אף לעשות כאן שני לילות בטרם תמשיכו בטיפוס.

את הלילה השני ניתן להעביר בדאוראלי (Deorali), גובה 3000 מ'. הכפר הזעיר נמצא במרחק כשעתיים הליכה ממלון הימלאיאן וסביבו מספר מסלולי הליכה קצרים היכולים בקלות לשמש תעסוקה מספקת ליום נינוח המהווה גם התאקלמות לגובה. הדרך מדאוראלי למחנה הבסיס של האנאפורנה אורכת כשלוש עד ארבע שעות. מפאת הגובה (3900 מ') רצוי ללכת לאט ולהרבות בעצירות למנוחה.

מומלץ לצאת לדרך השכם בבוקר מפאת סכנת מפולות השלגים המתמוססים בחום היום (סכנה זו קיימת בעיקר באביב, כלומר באפריל-מאי, ולא בסתיו). בכל מקרה ניתן להיוועץ עם המקומיים לגבי מידת הזהירות הנדרשת. במחנה הבסיס ישנם מקומות לינה. בעונות מסוימות (עד לאביב המאוחר) הם קבורים לחלוטין תחת מעטה שלג, ומוליכות אליהן תעלות חצובות בשלג.

בהחלט מומלץ לישון כאן לילה (אם כבר הגעתם). אין כמו לראות שקיעה וזריחה על ההוד הנפלא שסביב שנדמה כי למעט קרני השמש הזמן בו עומד מלכת. התאורה משתנה בכל שעה של היום מלבן בוהק, לסגול, לכתום, לכחול עמוק ולעיתים גם אפור מעונן. לא תמיד בוחרות הפסגות הסוגרות עלינו מכל העברים להתגלות. ייתכן וזוהי עוצמתן השלווה שמאפשרת להן לנהוג כך; אנאפורנה I – 8091 מ', אנאפורנה III – 7555 מ',
גנגפורנה – 7454 מ'. בלתי נתפש שחלק מהן מתנשאות לגובה של ארבעה ק"מ מעלינו שכן הן נראות בגדר "הושט היד וגע בן".

הדרך למטה רצופה עוגות תפוחים
ובכן, כמו לגבי מזון משובח, כשתעזבו כאן לבטח יישאר לכם טעם של עוד (אם לא ברגלים לפחות בעיניים). וכמה דברי עידוד: הדרך למטה לא רק רצופה בכוונות טובות אלא גם קלה יותר. אין שום בעיה שביום הליכה מאומץ אחד תגיעו עד צ'הומרונג, אולם אין שום סיבה לעשות זאת. כל אחד מהאורחנים שבדרך ישמח ביותר לארח אתכם, ולהכין עבורכם את פאי התפוחים המשובח שכבר הוזכר, או מנה מזורזת של אטריות זולות משביעות.

בצומת השבילים מעל צ'הומרונג (מדרום לכפר) תצטרכו לקבל החלטה באשר להמשך דרככם. אפשרות אחת היא לגלוש לעבר גהאנדרוק, וממנה אל ערוץ הנחל, ששבילים לאורכו יובילונו בחזרה אל הכביש המוביל לפוקהרה, מהלך יום הליכה קל יחסית. אבל אם קשה עליכם הפרידה מהוד ההרים, תוכלו להאריך מעט את מסעכם ולפנות מערבה לעבר טדאפאני (Tadapani) וגהוראפאני (Ghorapani).

האחרון מבין השניים מוכר במיוחד בהיותו נמצא למרגלות גבעת פון (Poon), הידועה בנופי הפסגות המרהיבים הנשקפים ממנה עם זריחה. מגהוראפאני יורד שביל מרוצף תלול (רק עשרת אלפים מדרגות) המגיעות עד לכביש שממנו קל למצוא תחבורה ציבורית או מונית בחזרה אל פוקהרה ואל שפת האגם.

הערה חשובה לרוצים לחזור הביתה בשלום
ברכס האנאפורנה ישנם כמה מסלולי הליכה קלאסיים. כל המסלולים מטפסים לגובה, שבו קיימת סכנה לחלות במחלת גבהים. זו מחלה מאוד מאוד לא נעימה, והרבה טיולים נפסקו בגללה בעודם באיבם. במקרים קיצוניים היא יכולה להביא למצב קשה מאוד ואף למוות. ההערכות הטובה ביותר כנגד מחלה זו היא הגברת מודעות אליה – לסכנות ולתופעות הנלוות אליה, ובעיקר הקפדה על ההמלצות מה לעשות ומה לא לעשות.

קודם כל צריך להתאקלם לגובה, וזה אומר שרצוי לעלות באופן הדרגתי ולא מאומץ מידי. מומלץ במיוחד, אם רק ניתן, לבלות את היום בגובה, ואז לרדת כדי לישון בנקודה נמוכה יותר. חשוב: בכל מקרה לא להעפיל אל גובה של למעלה מ-3,000 מטר ללא התאקלמות בת יום וחצי לפחות.

חשוב מאד לשתות הרבה (אך להימנע משתיית תה וקפה) ולא לאמץ את הגוף והנשימה יתר על המידה. בהתאם להיוועצות עם רופא ניתן ליטול מראש כדורי ברזל לחיזוק ההמוגלובין ותרופות נגד מחלת גבהים.

טרקים בנפאל:

טרק הלנטאנג בנפאל טרק קצר וקל יחסית, שמציע את כל הטוב שבנופי ההימלאיה: פסגות מושלגות, גשרים תלויים מעל נהרות אדירים, כפרים קטנים, יערות סבוכים. ואם יש לכם זמן, תוכלו לשלב אותו עם טרקים נוספים באזור

טרק האגמים הקפואים בנפאל גולת הכותרת בטרק האגמים הקפואים היא מקבץ של אגמים יפהפיים בגובה של יותר מ-4,000 מ'. בחורף, כשהאגמים קופאים, אפשר ללכת עליהם, בשאר השנה, אי אפשר להסיר את העיניים ממי הטורקיז הצלולים

האוורסט – טרק לבייס קאמפ יש מי שחולם לטפס לפסגת האוורסט ויש מי שמסתפק בחלום צנוע יותר – להגיע לבייס קאמפ, המחנה ממנו יוצאות משלחות הטיפוס בדרכן לפסגה. אבל צנוע במונחים הימלאיים פירושו להעפיל לגובה של יותר מ-5,400 מטר בנופים עוצרי נשימה, תרתי משמע