מכף רגל ועד ראש הגוף השתקשק, פעם רך יותר ופעם רף יותר, ובמינונים שונים של אינטנסיביות, עד שלפעמים הישבן ממש קפץ באוויר. "איך המסאז' האפריקאי שלנו?", הנהג פנה לאחור ושאל בחצי חיוך. "בכזה מסאז' עוד לא הייתי, למען האמת", עניתי, "אתה יכול להגביר את המהירות בכיף". אני ישבתי על המושב המרופד של הלנדקרוזר הממוזג, ואילו בעלי והילדים עמדו על המושבים, ראשיהם מבצבצים מהגג הפתוח של הג'יפ. הנהג סחט עוד קצת את דוושת הגז וגרף קריאות שמחה ועידוד מהיציע מעלי.
בז'רגון המקומי, חוויית השטח הטנזנית נקראת מסאז' אפריקאי, ורק נהגי ג'יפ מיומנים, המכירים היטב כל אבן ובור בכל שמורה, יודעים להעניק מסאז' טוב לנוסעים. גם לבחירת סוג הג'יפ הנכון משקל רב בחוויית הנוחיות, כך ששמחתי שרכב השטח שלנו לא היה סתם ג'יפ, אלא לנדקוזר מורחב ומוארך (וחשוב לא פחות, ממוזג), ולכולנו היה מרחב נשימה ולא נאלצנו לשבת צפופים כמו בקופסת סרדינים דחוסה. את הטיול הדריך מורה דרך מקומי, שהפך בטבעיות לחלק אינטגראלי מהחבורה שלנו, וביחד גמענו מרחבים ומרחקים. חוויית הספארי בטנזניה ייחודית בשל המגוון הרב המרוכז בשטח קטן באופן יחסי למידות של המדינות האפריקאיות. אין ספארי דומה למשנהו. כל חוויה היא שונה, ואין שבלונת מסלול שחוזר על עצמו. מתווה השטח משתנה בין שמורה אחת לשכנתה והנופים מגוונים: מאגמים והרים, סוואנות ויערות טרופיים, לועות הרי געש, ועד נהרות ומפלים גועשים. ובהתאם למראות השונים הנגלים לעיניי המטיילים, כך גם מגוון עצום של בעלי חיים הנקרה בדרכו: זברות, פילים, ג'ירפות, אריות, ברדלסים, גנו, קרנפים, קופים והרשימה עוד ארוכה. בוודאות מוחלטת אפשר להגיד שאין אדם שיחזור מטיול בטנזניה וימליץ לחברו משהו כמו "אתה חייב לעבור בדרך הטינגה שבסרנגטי, רואים שם פילים רוכבים על ג'ירפות ואז תנין בא ואוכל אותם…". כל נתיב הוא אחר, והדרך מזמנת הפתעות שונות והרפתקאות טבע ותרבות נפלאות.
לכל אחת משמורות טנזניה סוד אחר ומפתיע לגלות למטייל בה. למשל, אזור שימור נגורונגורו, הוא בעצם הר געש שקרס פנימה לפני כ-2 מיליון שנים והוא הקלדרה (לוע געשי) השלמה הגדולה בעולם. בשל מורדותיו התלולים, הנישאים לגובה 600 מטרים בערך, נשמרים שם בעלי החיים כמו בתיבת נוח. בנגורונגורו שומרים לא רק על עולם החי, אלא גם משמרים את אורח חייהם ותרבותם הכמעט קדמונית של השבטים המתגוררים במקום. במהלך טיול הג'יפים ניתן להתארח (בתיאום מראש, כמובן) בכפר מסאי ולהצטרף לכמה שעות לעולמם – לנסות להדליק אש בעזרת מקלות ולהצטרף לציד של ארוחת הצהריים בחץ וקשת. פירוש המילה סרנגטי בשפת השבטים הוא "ערבות אין סופיות", ואכן הפארק הלאומי סרנגטי הוא סוואנה המשתרעת על פני שטח אדיר – 60,000 קמ"ר. בסרנגטי ניתן לצפות במחזה פלאי הנקרא הנדידה הגדולה: יותר משני מיליון פרסתנים נעים על פני השמורה בצורה מעגלית בעקבות הגשם והמים. בכל תקופה של השנה ניתן לראות כאן פן אחר של מעגל החיים – בתקופת ההזדווגויות אפשר לראות חיזורים מרשימים, בתקופת ההמלטות רואים טלאים, גדיים וגורים רבים, ובה בעת נוכחות מרשימה של טורפים אורבים.
בפארק אגם מניארה אפשר לחזות במראה לא שגרתי – זנבות מנומרים משתלשלים מן העצים. בני משפחת החתוליים מטפסים על העצים ורובצים על הענפים כדי להימלט מהחום על הקרקע. במקום להסתכל על הקרקע, עיניי המטיילים נישאות מצמרת לצמרת בחיפוש אחר זנבות… האגם, המוקף בפארק, מאפשר פעילות נוספת מחוץ לג'יפ – שיט בקנו באגם, ובעונה המתאימה ניתן לראות מפלים וזרימת מים נאה. אז איך מגיעים בתוך 200,000 קמ"ר של פארקים לאומיים ושמורות רחבות ידיים למראות הנדירים האלה? הדרך האופטימלית היא ברכב 4X4 מעולה ומתוחזק כראוי, ומורה דרך ותיק ומיומן בעל קשרים אישיים נכונים, שיודע לקחת את הנוסעים בבטחה גם אל מחוץ לשביל המסומן – לעיירות וכפרים מעניינים, למפגשים מיוחדים ולא סטנדרטיים, ולספק ליושבי הג'יפ את החוויות החמות ביותר, במקום ובזמן הנכון. אחריות רבה מוטלת על כתפיהם של נהגי הג'יפים בטנזניה, אחרי הכל, אין זה דבר של מה בכך לאתר ברדלס רעב אחד בתוך סוואנה הגדולה בהרבה מכל מדינת ישראל.
טיול ג'יפים בטנזניה, המוכר לרבים גם כספארי בטנזניה, הוא אחד הטיולים המדהימים, הלא שגרתיים והייחודיים שקיימים היום בשוק התיירות, הן בשל היותה של טנזניה יעד אקזוטי ושונה והן בזכות סוג הטיול – ספארי המאורגן באופן פרטי ונעשה בהתאמה אישית. הג'יפ הוא האמצעי הטוב ביותר לראות את טנזניה ואת נפלאותיה. |
