טיפוס צוקים בגליל

מטפסים חופשי
מקור הטיפוס הספורטיבי הוא בטיפוס הרים. מי שביקש לטפס על הר תלול היה מתאמן לפני כן על צוקים נמוכים קרובים לביתו, ועם הזמן הפך האימון למטרה כשלעצמה וכונה טיפוס צוקים. ממנו התפתח לאט לאט ענף חדש שדורש פחות ידע מקצועי בציוד, וכך ממקד את החוויה במאמצי הטיפוס. זהו טיפוס הצוקים הספורטיבי שסוחף היום מיליוני אנשים ברחבי העולם.
בישראל יש כיום כ־4,000 מטפסים, וזהו אחד הענפים המתפתחים ביותר, הן בגרסתו האקסטרימית והן בגרסתו העממית. החיבור לטבע מזווית לא שגרתית, טיול אנכי שבו הגוף מחזיק את עצמו ולא תלוי כמו בסנפלינג, וגם הריבוי המהיר של מסלולי טיפוס קלים, כל אלה הופכים את הענף עממי יותר.

מלבד צוקי גיתה יש בארץ עוד כמה וכמה מצוקים עם מסלולי טיפוס טובים, בהם מצוק רמים שליד קריית שמונה, שכולל בין היתר את מצוק הסנפלינג שמעל העיר ואת המצוק הנעלם החבוי ביער. מצוק פופולרי אחר ממוקם מתחת ליישוב שילת שליד מודיעין, מעל לנחל מודיעין, ולולא היה הנחל כה מזוהם – הוא היה אחד המקומות היפים בקרבת תל אביב (ראו צוקי טיפוס נוספים במדריך המהיר). כמה מהמצוקים מצוידים כמו קירות הטיפוס ומאפשרים טיפוס חופשי בסביבה בטוחה למדי. בכל הנוגע לשמירה על הטבע, קוד המטפסים ברור מאוד ולעתים מחמיר מזה של רשות הטבע והגנים. אם למשל עולה חשד לקינון במסלול טיפוס, תעבור הודעה בין המטפסים, והם לא יעלו עליו. את הצעדים הראשונים בתחום אפשר לעשות על קירות טיפוס המדמים מצוקי סלע (רשימה של קירות טיפוס מובילים ראו במדריך המהיר). קירות אלה, שעליהם נערכות גם כל התחרויות בארץ, יוצרים סביבה בטוחה שבה אפשר ללמוד את הבסיס וגם להכיר שותפים לדרך. מי שרוצה לעשות את צעדיו הראשונים בצוקים טבעיים יוכל לעשות זאת במסגרת קורס טיפוס או בליווי מטפסים מיומנים. לא חייבים להכיר מישהו מהענף; האווירה הידידותית האופיינית למטפסים מאפשרת להכיר מהר מאוד שותפים לעניין.
רוב המטפסים עוסקים בענף להנאתם, ולכן אינם מותחים את גבולות היכולת שלהם ואינם נחשפים לפציעות מאמץ. מטפסים בתחרויות, לעומת זאת, עלולים לא פעם להיפצע, בייחוד באצבעותיהם, ולכן חשוב לחזק אותן בהדרגה ובאופן מבוקר. לנשים יש יתרונות בענף הזה: משקל גופן נמוך בדרך כלל מזה של גברים, וגמישותן מאפשרת תנועות רגליים שגברים שריריים יכולים רק לחלום עליהן.

מקום בפסגה
הניסיון הראשון של גיא על ד"ר ג'קיל היה On Sight: בשלב הראשון, כמו שנהוג בתחרויות, המטפס בוחן את המסלול מן הקרקע במשך זמן קצר בלבד ומתחיל לטפס בלי שיקבל עליו מידע מוקדם נוסף. שלב זה מעמת את המטפס עם סדרת קשיים לא צפויים. דמיון וניסיון יעזרו כאן מאוד, אך בדיוק כמו במצבי לחץ בחיים, צריך להישאר רגועים ולהיות יצירתיים ופתוחים לאלתורים.
הניסיון השני, כשהמטפס כבר מכיר את חלקו הראשון של המסלול, נקרא Red Point. גיא מתכנן פתרון אחר במקום החור הקטן שהתרסק ויוצא לדרך. הטיפוס זורם יפה, והוא מגיע לאזור שנפל בו בפעם הקודמת. גיא יודע שהסחות מיותרות יכולות לפגוע בהצלחתו, ולכן הוא מתרכז בתנועה ומתאים אליה את נשימותיו. בחלק האחרון של המצוק גבו של גיא פונה לקרקע, אך האחיזות ג'אגיות יחסית. הוא מנער את ידיו וטובל אותן בשק המגנזיום סופח הזיעה המחובר מאחוריו. עוד כמה תנועות עדינות מביאות את גיא אל הצעד האגרסיבי האחרון ולחיבור החבל הסופי. ידיו מונפות לאוויר, על פניו נמתח חיוך גדול של אושר, והוא כבר חושב על האתגר הבא.