בכל שנה באביב חוגגים ברחבי טייוואן בתהלוכות צבעוניות לכבודה של מאזו ( Mazu), אלת הים. החגיגות לכבוד האלה מתקיימות בחודש השלישי של לוח השנה הירחי (אפריל או מאי על פי לוח השנה הגרגוריאני), ומגיעות לשיאן ביום ה-23, הוא יום הולדתה. ברבים ממוקדי החגיגות באזורים הכפריים של טייוואן ניתן לראות עולי רגל הנושאים את פסלי האלה על אפריונים. לעיתים אלו תהלוכות עצומות שהוכנו במשך חודשים וכוללות מיליוני משתתפים, כפי שקורה בפסטיבל דג'יה מאזו (Dajia Mazu) במקדש ג'ן לאן (Jenn Lann Temple) בטאיג'ונג, שבמרכז טייוואן. פעמים אחרות אלו הרבה תהלוכות קטנות יותר, בהן נושאים תושבי כפר אחד את הפסלונים מהמקדש המקומי למקדש גדול ומוכר יותר.
בכל שנה מושכת אליה העיירה בייגאנג (Beigang), שבדרום טייוואן, אלפי עולי רגל לכבוד יום ההולדת של האלה, וזאת לאחר שמשרד התרבות הטיוואני הכיר בתהלוכה זו כאירוע עממי לאומי. בחגיגות של 2013, אחת ממשלחות עולי הרגל הגיעה מכפר במחוז ג'יה אי שבדרום טייוואן. לאחר שהכניסו את פסל האלה למרכבת עץ משלה, הם יצאו לדרך. משהגיעו לבייגאנג החלו להכין את האפריון ונעמדו בתור ארוך של כפריים אחרים שהגיעו לפניהם. כולם חיכו לרגע שבו יוכלו להכניס את הפסל שנשאו איתם למקדש המרכזי של העיירה, מקדש צ'או טיאן (Chao-Tian Temple).
בכל פעם כשאחת הקבוצות התקרבה לכניסת המקדש, נורו זיקוקים ונפצים שהכריזו על בואם. כל אפריון לווה בהופעה של להקה מאנשי הכפר, וכל להקה הוסיפה אלמנט שונה ומיוחד לאווירת הקרנבל ששררה במקדש. בין המופעים ניתן היה לראות נערות גו-גו, מופעי אומנויות לחימה ואנשים מחופשים לאלים.
החוויה במקדש צ'או טיאן היא מתקפה על כל החושים. תקיעת הצופרים, פיצוצי הזיקוקים ורעם התופים יוצרים פסקול ייחודי, בעוד שגיצי הזיקוקים האדומים, העשן והאפר משתלטים על מרחב הראייה. ההמולה הרבה מתנקזה כולה לרחוב אחד ותשומת הלב של המשתתפים בחגיגות מוסחת בכל רגע למוקד אחר.
מאוחר יותר באותו היום, חזרו הכפריים ממחוז ג'יה אי לביתם, לא לפני שערכו טקס אחרון במקדש המקומי. הכל נרגע לאחר שפסלה של מאזו חזר למקומו והלהקות התפזרו. השקט והשלווה חזרו עת מקלות קטורת הודלקו במקדש, מסמלים כי עוד חגיגת יום הולדת לאלה מאזו הסתיימה. ____ תרגום לעברית: מרים ירון סטיב קים – צלם ומאייר בתלת מימד החי בטייפה, בירת טייוואן |
