אשתי נסעה לכנס מקצועי בווינה, אז אני אשאר בבית? אין מצב. החלטתי שזו הזדמנות לבקר באחד המקומות שכבר מזמן מככב ברשימת המקומות שאני חייב לראות ולצלם – הכפר האלשטאט (Hallstatt) שבאוסטריה. התמונות המפורסמות של הכפר הקטן שבתיו משתקפים באגם מראה לא השאירו מקום לספק. הזמנתי רכב קטן ובקתה ללילה, ונוסעים. חשוב לשים לב – הכפר קטן ויש בו מעט מאוד מקומות לינה. בספטמבר, לא ממש שיא עונת התיירות באזור, כבר כמה חודשים לפני לא יכולתי למצוא חדר בכפר עצמו.
לפני שממשיכים, הנה גלריית תמונות שתעשה לכם חשק לטייל באוסטריה התיכונה (לחצו להגדלה):
לא באנו לדבר כאן על וינה, אבל בכל זאת – עיר אירופאית מקסימה, אלגנטית. גנים נפלאים, אוכל מעולה, מרכז היסטורי מרשים וקטן יחסית, שמאפשר לעבור בין רוב האתרים המרכזיים בהליכה נינוחה. אחרי יומיים בעיר, אספתי את הרכב מתחנת ההשכרה ויצאתי לכיוון אוסטריה התיכונה (Upper Austria). נסיעה לא קשה, 4-3 שעות מחוץ לווינה, ואתה בעולם אחר. פסגות מושלגות, יערות ירוקים, אגמים בלי סוף ונופים שנשקפים כבר מהכביש.
לא באנו לדבר על וינה אבל אי אפשר להתעלם מהעיר המקסימה והאלגנטית | צילומים: אמיר ירחי
האלשטאט עצמה נמצאת במרחק שעה מהעיר זלצבורג, למרגלות רכס הדאכשטיין, אחת הפסגות הגבוהות באוסטריה. הרכס כולל שלושה קרחונים גדולים, ולכן הפסגות מושלגות במהלך כל השנה. בחורף הופך כל האזור לרשת סבוכה של אתרי סקי, ובקיץ משמשות המעליות והרכבלים לתיירים והמטיילים הרבים שמגיעים מכל העולם ליהנות מהנוף האלפיני. מדובר בעיירה/כפר קטן, ששוכן לחופי אגם האלשטאט – מעין אגם מראה מוקף בפסגות.
הדרך להאלשטאט. שלוש שעות נהיגה מווינה ואתם בעולם אחר
האטרקציה המרכזית של הכפר היא כאמור ההשתקפות המושלמת כמעט של הבתים, כולל צריחי הכנסיות, על פני האגם. בנוסף יש רחוב מרכזי על קו המים, שכולל בעיקר מלכודות תיירים וחנויות מזכרות טיפוסיות לצד מסעדות נחמדות.
ברבורים באגם האלשטאט
כמה מילים על האוכל האוסטרי – הוא נהדר! וינה עצמה שוקקת מסעדות, עם סצנת אוכל אסייתי והודי תוססת, אבל מגוון מכל העולם. השניצל הווינאי בהחלט ראוי לשמו (אני אכלתי את הגרסה המסורתית, מבשר עגל – ברוב המקומות מוכרים מחזיר) ומאפיות וגלידריות מעולות תמצאו בכל פינה.
מי אמר אוכל ולא קיבל? גלריית תמונות מפתה (לחצו להגדלה):
באזורים הכפריים יותר המגוון מתדלדל במהירות, ומאלץ אותך לאכול במסעדות מקומיות וביתיות, שמגישות מאכלים אוסטריים מסורתיים. בהאלשטאט אכלתי מרק צלול (קונסומה) מציר בקר, שבתוכו רצועות דקות של קרפ. כשהמעלות בערב צונחות, אתה יושב לך במסעדה הקטנה ומשקיף מהחלון על האגם הצלול והפסגות המושלגות, זו בהחלט מנה שמתחברת ואף מחממת את האווירה….
אחרי שצילמתי את האלשטאט מכל פינה אפשרית כמעט, הגיע הזמן להחליט איך ממשיכים. חברים הציעו (תודה! חייב לכם בגדול) לעבור לאגם Gosau See הסמוך, מרחק חצי שעה נסיעה. אחת ההחלטות היותר טובות שקיבלתי… מקום קסום! אגם קטן וצלול כקריסטל, מוקף בהרים מושלגים ויערות אלפיניים, שמוקף במסלול הליכה ציורי (שעה הליכה לבנאדם רגיל, שלוש לצלמי נוף….).
ועוד גלריית תמונות – אגם גוסאו הקסום (לחצו להגדלה):
הנסיעה עוברת דרך שטחים ירוקים אינסופיים, מנוקדים בכפרים קטנים, עדרי פרות וסוסים, כאשר הרכסים המושלגים מהווים את הרקע המושלם לכל הטוב הזה. השביל הקסום מסביב לאגם מסתיים בנקודת ההתחלה, ממנה גם עולה הרכבל לפסגה המושלגת. נסיעה קצרה ואתה נושם אוויר פסגות אלפיני אמיתי. למעלה נוף מדהים של האגם והקרחון, מסלולי סקי ובקתות קטנות פזורות שהן למעשה בתי קפה ומסעדות משפחתיות.
אחרי ארבע שעות וכמה מאות תמונות הבנתי שכדאי להתחיל את הנסיעה חזרה לווינה. הנוף ליווה אותי בנסיעה וגרם לי לחשוב על הרצל שלנו (שנולד אמנם בבודפשט, אבל נפטר בווינה) – מה גרם לו לרצות לוותר על הנוף הקסום הזה לטובת המדבר הצחיח? עצירת צהריים בעיירת הספא המפורסמת באד אישל (Bad Ischl) נתנה לי תשובה חלקית, כשמחוץ לאחת המסעדות במרכז העיירה התנוסס שלט גדול שבישר על כך שבמקום ביקר האדון תאודור הרצל (לצד מרק טוין וידוענים נוספים)… מסתבר שהרוח צריכה חומר, וכך גם חוזה מדינת היהודית שלנו מצא לו מדי פעם אוורור אלפיני, ואחריו חזר למשרד עד הפעם הבאה… בדיוק כמונו.
אפילו הרצל אכל כאן. שלט מסעדה בעיירה באד אישל