תפריט עמוד

טיול לסיקים ובהוטן

שתפו:

פסגות ההימלאיה מהוות תפאורה דרמטית לטיול במדינת סיקים הזעירה בצפון-מזרח הודו ובממלכה הבודהיסטית המבודדת בהוטן. לצד הטבע המפעים והנופים שקשה לתאר את יופיים במילים, הטיול מאפשר להציץ לבודהיזם טיבטי, שבו האושר קודם לעושר

עודכן 3.11.18

בעולם המערבי מקובל פעמים רבות להקביל בין עושר לאושר. יש לך הרבה רכוש וממון? מן הסתם אתה מאושר יותר מזה שיש לו פחות ממך. טיול לשתי ממלכות בודהיסטיות נידחות מאפשר להתבונן על החיים באופן שונה, להבין שאושר חשוב לא פחות מעושר, ואולי הרבה יותר חשוב ממנו. הוסיפו לתובנה פוקחת העיניים הזו נופים שאין די מילים בשפה כדי לתאר אותם, ותתחילו לדמיין את החוויה הייחודית שבטיול בסיקים בצפון הודו ובממלכה השכנה לה, בהוטן.

דרג'ילינג: זיכרונות אנגליים
אבל לפני הכל, נתחיל בדרג'ילינג (Darjeeling), שבמדינת מערב בנגל, המשמשת שער הכניסה לסיקים. שם, למרגלות ההימלאיה, נהגו הפקידים הבריטיים לנפוש בחודשי הקיץ, נמלטים מהחום והלחות הכבדים של כלכותה אל מזג האוויר היבש והנוח, שגם בעיצומו של הקיץ הטמפרטורה בו לא עולה על 25 מעלות. השרידים של האימפריה הבריטית ניכרים כאן בכל פינה – בבנייני ממשל מפוארים, בבתי הספר עם החינוך הבריטי וכמובן בתה דרג'ילינג, התה השחור האיכותי הגדל כאן ואשר עד היום נלגם (עם חלב או בלעדיו) בבתים רבים מספור בבריטניה.

קוטפות תה באזור דרג'ילנג. התה הגדל כאן נחשב לאיכותי במיוחד | צילום: שאטרסטוק

דרג'ילינג שוכנת בגובה של 2,134 מ' מעל פני הים, מוקפת במטעי תה וממוסגרת בתפאורה נפלאה של פסגות ההימלאיה. יש בה מדרחוב שוקק, שווקים ססגוניים ורכבת קיטור קטנה מימי הבריטים, אשר נוסעת על מסילה צרה ונראית יותר כמו רכבת צעצוע מאשר כלי תחבורה אמיתי. דרך חתחתים מביאה אל גבעת הנמר הסמוכה לעיר, משם אפשר לצפות בזריחה מעל פסגת הקנצ'נצונגה (Kangchenjunga, 8,586 מ') – קרני השמש צובעות את הפסגה המשוננת והמושלגת בכתום עז, הוד קדומים עוצמתי ומדהים.


קרני השמש הזורחת צובעות את פסגת הקנצ'נצונגה בכתום עז | צילום: שאטרסטוק

סיקים: פסגות בלי הפסקה
דרג'ילינג, כאמור, היא התחנה הראשונה בדרך לסיקים, ממלכה הררית זעירה בצפון-מזרח הודו. עד אמצע שנות השבעים של המאה ה-20 היתה סיקים ממלכה בודהיסטית עצמאית, אלא שניסיונות פלישה מצד סין גרמו לה להסתפח מרצון להודו. גם כיום, כשהיא חלק מהודו, סיקים נותרה מבודדת וסגורה ברובה בפני מבקרים מבחוץ. כדי להיכנס אליה יש צורך באישור כניסה מיוחד (פרמיט), וגם הוא אינו תקף בכל שטחי המדינה – יש מקומות בסיקים בהם נדרש אישור נוסף ומקומות אחרים הסגורים כליל בפני זרים. רוב המטיילים המגיעים לכאן מבקרים במערב המדינה, בכפרים ובמנזרים, כשנופי ההימלאיה מלווים את הטיול.

נוף הררי במדינת סיקים | צילום: ברק ליבוביץ

פני השטח ההרריים נעים מגבעות שגובהן כ-300 מ' ועד לפסגה הגבוהה במדינה, והשלישית בגובהה בעולם, הר קנצ'נצונגה, הנמצא בגבול בין סיקים לנפאל (מלבד עם נפאל, השוכנת ממזרח לסיקים, למדינה הקטנה יש גבול גם עם טיבט ועם בהוטן). מלבד נופי ההימלאיה המקיפים את המדינה מכל עבר, היא התברכה בפלגי מים רבים הניזונים ממי הפשרת השלגים ואשר מתאחדים לנהר הטיסטה (Teesta) ויובלו הרנגיט (Rangeet). כשליש משטחה של סיקים מיוער בצפיפות, ולמרות שהקרקע ברובה אינה מתאימה לחקלאות, פה ושם אפשר לראות על צלעות ההרים טרסות של גידולים חקלאיים. לא פחות מ-5,000 צמחים בעלי פרחים יש כאן, בהם מאות מינים של סחלבים, רבים מהם נדירים, עשרות מיני רודודנדרון פורחים בפריחה ורודה עזה, המוכרת היטב למטיילים בנפאל, ושיחי פוינטסטה, הידועים כ"צמחי חג המולד" בשל עליהם הירוקים-אדומים, כצבעי החג. באזורים הנמוכים יותר אפשר לראות במבוק ועצי פרי, כמו בננה ותאנה. גם עולם החי מגוון ומלבב, עם בעלי החיים דוגמת נמר שלג ופנדה זנובה ("פנדה אדומה").

פסגתו המושלגת של הר קנצ'נצונגה, השלישי בגובהו בעולם | צילום: ברק ליבוביץ

לא פחות מההרים והצמחייה, סיקים מרתקת בכך שהיא מאפשרת מפגשים קרובים עם הקבוצות השונות המרכיבות את אוכלוסיית המדינה. התושבים המקוריים הגיעו לכאן מטיבט במאה ה-14, ואולם כיום חלק ניכר מתושבי סיקים הגיעו אליה מנפאל. על פי המסורת, היוגי פדמאסמבהאבה, המוכר גם בשם רינפוצ'ה, הוא שהביא את הבודהיזם הטיבטי לסיקים ולבהוטן. בממלכה, שהיתה בודהיסטית לאורך אלפי שנים, כיום פחות משליש מהאוכלוסייה הם בודהיסטים, ויותר ממחציתם הינדואיסטים – תוצאה של ההגירה הנפאלית הגדולה. מעניין לגלות שיש מקומות הקדושים לשתי הדתות, כמו למשל אגם קהצ'יפלרי (Khecheopalri lake), הקדוש להינדואיסטיים ולבודהיסטים, ואשר על פי האמונה, אסור שעלים יצופו על מימיו והציפורים הן שמנקות במקורן את המים מעלים. בין המנזרים המרתקים שבהם כדאי לבקר הוא מנזר פמיאנגטסה, "הלוטוס המשולם בפריחה". המנזר הזה יועד רק לנזירים טהורים, נזירים משושלת טיבטית החיים בהתנזרות מוחלטת ואשר גופם מושלם, ללא פגם או נכות.

קדושה: דגלי תפילה בודהיסטית מתנופפים על רקע פסגות ההימלאיה בסיקים | צילום: ברק ליבוביץ

בהוטן: האושר הוא הקובע
המפגש עם בודהיזם טיבטי מקבל חיזוק משמעותי בהמשך הטיול, עם מעבר הגבול אל בהוטן. בהוטן הגיעה לתודעת הציבור במערב לפני שנים אחדות, כשהמגזין Business Week דירג אותה כמדינה המאושרת ביותר באסיה והשמינית בעולם. הדירוג הזה נשמע אולי מוזר, אבל הוא מעיד על הדרך המיוחדת בה מודדים בבהוטן את הישגי המדינה – לא על פי התוצר הלאומי הגולמי (תל"ג) אלא על פי אושר לאומי גלמי (אל"ג). כמו שאמר המלך בנאום ההכתרה שלו, "היעד החשוב ביותר שלנו הוא השלווה והשמחה של אנשינו". הערכים של מדד האושר נקבעים בהתאם למסורת הבודהיסטית: דאגה למגורים, לתזונה, לחינוך ועוד. גם ערכי שימור הטבע ושימור התרבות המיוחדת נמדדים כחלק מאושרם של התושבים. כשההצלחה נמדדת על פי האושר של התושבים, כשצבירת הון אינה חשובה כמו הרצון לחיות טוב, גם המבקר מבחוץ מתחיל להסתכל באופן שונה על החיים – לא רק בבהוטן, אלא גם אצלו בבית.

ילדים נזירים בבהוטן. זוהי המדינה היחידה בעולם שבה הדת הרשמית היא בודהיזם טיבטי | צילום: ברק ליבוביץ

בהוטן היא ממלכה בודהיסטית קטנה ומבודדת, השוכנת בהרי ההימלאיה המזרחיים. תושביה מכנים אותה דרוק-יול (Druk-Yul), "ארצו של הדרקון הרועם". רוב שטחה הררי: בצפון הפסגות המושלגות מתנשאות לגובה של יותר מ-7,000 מ', ההרים במרכז מכוסים ביערות עבותים, ובדרום ישנם מישורים פוריים. רק בתחילת שנות השישים נסלל בבהוטן הכביש הראשון, וגם היום כביש מרכזי אחד מחבר בין חלקיה השונים של המדינה, ורבים מתושביה חיים במרחק כמה שעות הליכה מהכביש הזה. גם בעיר הבירה, טהימפו (Thimphu), אין רמזורים ואת התנועה מסדירים שוטרים המניפים את ידיהם במרץ רב לכיוונים שונים. ברחובות ניתן לראות את התושבים כשהם לבושים בבגדים מסורתיים וביניהם מהלכים נזירים לבושים בגלימות בצבע בורדו או כתום.

מנזר טקסאנג, "קן הטיגריס", תלוי על מצוק מעל עמק פארו | צילום: ברק ליבוביץ

בהוטן היא המדינה היחידה בעולם שבה הדת הרשמית היא בודהיזם טיבטי (ווג'ריאנה) ובכל מקום אפשר לראות מבני דזונג – מנזרים בודהיסטים מבוצרים המשמשים למטרות דת וגם כמנהלה החילונית של האזור. אחד המנזרים המפורסמים בבהוטן והקדוש שבהם הוא מנזר טקסאנג (Takstang), הנראה כאילו הוא תלוי על בלימה על צוק הנישא מעל עמק פארו. המנזר מכונה "קן הטיגריס", שכן על פי המסורת המקומית, לכאן הגיע הגורו רינפוצ'ה מטיבט על גבו של טיגריס מעופף והביא עמו את בשורת הבודהיזם לבהוטן. את התרבות העשירה של בהוטן אפשר לפגוש בכל פינה במדינה הקטנה, והדבר בולט במיוחד בזמן הפסטיבלים הדתיים, הכוללים ריקודים מורכבים וארוכים של נזירים עטויים במסכות.

במקומות רבים בבהוטן אפשר לראות מבני דזונג – מנזרים בודהיסטים מבוצרים | צילום: ברק ליבוביץ

במשך אלפי שנים בהוטן שמרה על בידוד מפני העולם החיצון, וגם כיום, כשהיא נפתחת בהדרגה למבקרים מבחוץ, נותרות הגבלות על מספר התיירים המורשים להיכנס בכל שנה, וחל איסור על טיולים עצמאיים – הדרך היחידה לטייל בבהוטן היא במסגרת מאורגנת בלוויית מדריך מקומי. הרצון לשמר את הטבע והסביבה ואת ערכי התרבות הייחודיים הם שאחראים להגבלות הללו, וגם הם, בדומה למדד האושר, מעוררים מחשבה על הדברים החשובים באמת בחיים.

עוד מידע על טיול להודו

ריקוד בפסטיבל. התרבות העשירה של בהוטן מתגלה בשיא תפארתה בעת הפסטיבלים הדתיים | צילום: ברק ליבוביץ

 

דלהי - הודו בזעיר אנפין

לתגובות, תוספות ותיקונים
להוספת תגובה

תגובות

האימייל לא יוצג באתר.

שתפו: