בעולם המערבי מקובל פעמים רבות להקביל בין עושר לאושר. יש לך הרבה רכוש וממון? מן הסתם אתה מאושר יותר מזה שיש לו פחות ממך. טיול לשתי ממלכות בודהיסטיות נידחות מאפשר להתבונן על החיים באופן שונה, להבין שאושר חשוב לא פחות מעושר, ואולי הרבה יותר חשוב ממנו. הוסיפו לתובנה פוקחת העיניים הזו נופים שאין די מילים בשפה כדי לתאר אותם, ותתחילו לדמיין את החוויה הייחודית שבטיול בסיקים בצפון הודו ובממלכה השכנה לה, בהוטן. דרג'ילינג: זיכרונות אנגליים
דרג'ילינג שוכנת בגובה של 2,134 מ' מעל פני הים, מוקפת במטעי תה וממוסגרת בתפאורה נפלאה של פסגות ההימלאיה. יש בה מדרחוב שוקק, שווקים ססגוניים ורכבת קיטור קטנה מימי הבריטים, אשר נוסעת על מסילה צרה ונראית יותר כמו רכבת צעצוע מאשר כלי תחבורה אמיתי. דרך חתחתים מביאה אל גבעת הנמר הסמוכה לעיר, משם אפשר לצפות בזריחה מעל פסגת הקנצ'נצונגה (Kangchenjunga, 8,586 מ') – קרני השמש צובעות את הפסגה המשוננת והמושלגת בכתום עז, הוד קדומים עוצמתי ומדהים.
סיקים: פסגות בלי הפסקה
פני השטח ההרריים נעים מגבעות שגובהן כ-300 מ' ועד לפסגה הגבוהה במדינה, והשלישית בגובהה בעולם, הר קנצ'נצונגה, הנמצא בגבול בין סיקים לנפאל (מלבד עם נפאל, השוכנת ממזרח לסיקים, למדינה הקטנה יש גבול גם עם טיבט ועם בהוטן). מלבד נופי ההימלאיה המקיפים את המדינה מכל עבר, היא התברכה בפלגי מים רבים הניזונים ממי הפשרת השלגים ואשר מתאחדים לנהר הטיסטה (Teesta) ויובלו הרנגיט (Rangeet). כשליש משטחה של סיקים מיוער בצפיפות, ולמרות שהקרקע ברובה אינה מתאימה לחקלאות, פה ושם אפשר לראות על צלעות ההרים טרסות של גידולים חקלאיים. לא פחות מ-5,000 צמחים בעלי פרחים יש כאן, בהם מאות מינים של סחלבים, רבים מהם נדירים, עשרות מיני רודודנדרון פורחים בפריחה ורודה עזה, המוכרת היטב למטיילים בנפאל, ושיחי פוינטסטה, הידועים כ"צמחי חג המולד" בשל עליהם הירוקים-אדומים, כצבעי החג. באזורים הנמוכים יותר אפשר לראות במבוק ועצי פרי, כמו בננה ותאנה. גם עולם החי מגוון ומלבב, עם בעלי החיים דוגמת נמר שלג ופנדה זנובה ("פנדה אדומה").
לא פחות מההרים והצמחייה, סיקים מרתקת בכך שהיא מאפשרת מפגשים קרובים עם הקבוצות השונות המרכיבות את אוכלוסיית המדינה. התושבים המקוריים הגיעו לכאן מטיבט במאה ה-14, ואולם כיום חלק ניכר מתושבי סיקים הגיעו אליה מנפאל. על פי המסורת, היוגי פדמאסמבהאבה, המוכר גם בשם רינפוצ'ה, הוא שהביא את הבודהיזם הטיבטי לסיקים ולבהוטן. בממלכה, שהיתה בודהיסטית לאורך אלפי שנים, כיום פחות משליש מהאוכלוסייה הם בודהיסטים, ויותר ממחציתם הינדואיסטים – תוצאה של ההגירה הנפאלית הגדולה. מעניין לגלות שיש מקומות הקדושים לשתי הדתות, כמו למשל אגם קהצ'יפלרי (Khecheopalri lake), הקדוש להינדואיסטיים ולבודהיסטים, ואשר על פי האמונה, אסור שעלים יצופו על מימיו והציפורים הן שמנקות במקורן את המים מעלים. בין המנזרים המרתקים שבהם כדאי לבקר הוא מנזר פמיאנגטסה, "הלוטוס המשולם בפריחה". המנזר הזה יועד רק לנזירים טהורים, נזירים משושלת טיבטית החיים בהתנזרות מוחלטת ואשר גופם מושלם, ללא פגם או נכות.
בהוטן: האושר הוא הקובע
בהוטן היא ממלכה בודהיסטית קטנה ומבודדת, השוכנת בהרי ההימלאיה המזרחיים. תושביה מכנים אותה דרוק-יול (Druk-Yul), "ארצו של הדרקון הרועם". רוב שטחה הררי: בצפון הפסגות המושלגות מתנשאות לגובה של יותר מ-7,000 מ', ההרים במרכז מכוסים ביערות עבותים, ובדרום ישנם מישורים פוריים. רק בתחילת שנות השישים נסלל בבהוטן הכביש הראשון, וגם היום כביש מרכזי אחד מחבר בין חלקיה השונים של המדינה, ורבים מתושביה חיים במרחק כמה שעות הליכה מהכביש הזה. גם בעיר הבירה, טהימפו (Thimphu), אין רמזורים ואת התנועה מסדירים שוטרים המניפים את ידיהם במרץ רב לכיוונים שונים. ברחובות ניתן לראות את התושבים כשהם לבושים בבגדים מסורתיים וביניהם מהלכים נזירים לבושים בגלימות בצבע בורדו או כתום.
בהוטן היא המדינה היחידה בעולם שבה הדת הרשמית היא בודהיזם טיבטי (ווג'ריאנה) ובכל מקום אפשר לראות מבני דזונג – מנזרים בודהיסטים מבוצרים המשמשים למטרות דת וגם כמנהלה החילונית של האזור. אחד המנזרים המפורסמים בבהוטן והקדוש שבהם הוא מנזר טקסאנג (Takstang), הנראה כאילו הוא תלוי על בלימה על צוק הנישא מעל עמק פארו. המנזר מכונה "קן הטיגריס", שכן על פי המסורת המקומית, לכאן הגיע הגורו רינפוצ'ה מטיבט על גבו של טיגריס מעופף והביא עמו את בשורת הבודהיזם לבהוטן. את התרבות העשירה של בהוטן אפשר לפגוש בכל פינה במדינה הקטנה, והדבר בולט במיוחד בזמן הפסטיבלים הדתיים, הכוללים ריקודים מורכבים וארוכים של נזירים עטויים במסכות.
במשך אלפי שנים בהוטן שמרה על בידוד מפני העולם החיצון, וגם כיום, כשהיא נפתחת בהדרגה למבקרים מבחוץ, נותרות הגבלות על מספר התיירים המורשים להיכנס בכל שנה, וחל איסור על טיולים עצמאיים – הדרך היחידה לטייל בבהוטן היא במסגרת מאורגנת בלוויית מדריך מקומי. הרצון לשמר את הטבע והסביבה ואת ערכי התרבות הייחודיים הם שאחראים להגבלות הללו, וגם הם, בדומה למדד האושר, מעוררים מחשבה על הדברים החשובים באמת בחיים.
|
.jpg)
