טיול דרומי – כשמעלינו חופה של כוכבים

הגעה מהמרכז:ניסע לכיוון ים המלח (מזרחה, כביש מס' 1) ונמשיך בנסיעה דרך צומת הלידו בכביש ים-המלח (מס' 90) דרומה. נחלוף על פני מלונות ים המלח וצומת זוהר (העלייה לדימונה), בה נפנה שמאלה ואחר כך ימינה לכיוון אילת.

מהפנייה ימינה נמשיך דרומה כ-12 ק"מ. כ-1.2 ק"מ מצפון לכניסה הראשית למפעלי ים המלח, בקצה עיקול רחב (בדיוק בנקודה שבה מסתיים הר סדום, ההר שנמשך מימיננו לאורך כל הדרך מצומת זוהר), נראה דרך עפר רחבה פונה צפונה (ימינה), משולטת בשילוט חום המורה על מישור עמיעז, נחל פרצים ומערת הקמח. סימון השבילים אדום.

כעבור שני ק"מ נגיע לצומת דרכים. בצומת נפנה שמאלה, בדרך שסימונה נותר אדום. כעבור שני קילומטרים נוספים ישנה פנייה נוספת ימינה (עדיין משולטת באדום), שתוביל אותנו אל רחבת חניה עם שילוט קטן. זו נקודת ההתחלה. חשוב מאוד שנקפיד לעקוב אחר הסימונים. קל לאבד את הכיוון במישור הגדול. עם זאת, לא להיבהל: סביר להניח שלא נהיה לבדנו במקום, שאורות של מכוניות אחרות יציינו עבורנו את מקום החניון.

· מסלול מעגלי, אין צורך בהקפצת רכבים.
· ציוד נדרש: נעלי הליכה, מי שתייה, פנסים טובים.

אדמה לבנה, אור לבן
האיזור הזה צחיח במלוא מובן המלה. אין שום צמח לאורך הדרך. הקרקע הבהירה נותרת חשופה, ומחזירה את אור הירח המלא. האור הלילי הבוהק מאפשר צעידה בטוחה, שמזמנת מראות טבע מיוחדים. ממקום חניית הרכב יורד שביל ברור אל ערוץ נחל פרצים.

קירותיו של הנחל ילכו ויעשו גבוהים יותר ויותר ככל שנמשיך ללכת במורדו. אם נתקרב לקירות הסלע נוכל להבחין שהם עשויים מחומר רך ומתפורר, ושיש בהם שכבות דקות בגוונים משתנים מבהיר לכהה.

הקרקע כאן נקראת חוואר הלשון. מקורה בתקופה קדומה בה ים המלח היה ימה מאורכת שנמשכה מצפון הכנרת ועד חצבה. בגלל צורתה הצרה והארוכה של הימה היא זכתה בפי החוקרים לכינוי "ימת הלשון". בקיץ החם היו מי הימה מתאדים בקצב מואץ. אז היו המלחים מתגבשים ושוקעים לקרקעית יחד עם שלדים סידניים (מלשון סיד) של בעלי חיים קטנים. המשקע הזה הוא לבן באופיו.

בחורף, הייתה ההתאדות קטנה יותר ופחות מלחים התגבשו. בנוסף, זרמו אל הימה הנחלים ממזרח וממערב. השטפונות סחפו איתם כמות גדולה של חומר אורגני ששקע והודק עוד בטרם נרקב. מסיבה זו שכבות המשקע החורפי הן אפורות חומות. במבט כולל על דופן הנחל ניתן לראות את תולדות חילופי העונות במרוצת הדורות. שכבה כהה עבה מעידה על חורף גשום ורב שטפונות בעוד שכבה לבנה דקה מעידה על קיץ חם וקשה במיוחד.

לאחר מספר עיקולים בנחל נראה מימין לנו (בגדה המזרחית) כניסה אפלה. זוהי מערת הקמח העונה יותר להגדרה של מנהרה. היא נוצרה כתוצאה מחלחול מי גשמים לאורך סדק קרקע שאותו ניתן לראות לאורך תקרתה. בקצה המערה (בה נחמד לנסות ולגשש את הדרך בחושך מוחלט, אין כל סכנה!), נגיע אל ארובה דרכה שב השביל מטפס ועולה אל מישור עמיעז כשמעלינו חופה של כוכבים. הליכה קצרה בשביל ישר וברור תשיב אותנו אל המכוניות.