טיול בתל ערד

עונה מומלצת: סתיו, חורף ואביב. 

התאמה: כל המשפחה. 

קושי מסלול: קל. 

אורך מסלול: כשני קילומטר לכל היותר. 

משך מסלול: הסיור באתר אורך כשעתיים.
 
מפה: מפת סימון שבילים מס' 11, "דרום מדבר יהודה וים המלח". 

הגעה מצומת להבים: בצומת להבים פונים שמאלה בכביש מס' 31 לעבר צומת שוקת. בצומת שוקת פונים ימינה ומיד שמאלה, בהמשכו של כביש מס' 31, לעבר ערד. כעבור 29 קילומטרים מגיעים לצומת תל ערד ובה פונים שמאלה לעבר הר עמשא ובית יתיר. מיד כשנפנה נראה את המצודה בראש ערד הקדומה משמאל לדרך וכעבור מרחק נסיעה קצר נגיעה אל שער הגן הלאומי, משמאל. 

• המסלול מעגלי, אין צורך בהקפצת רכבים! 

• האתר נמצא באחריות רשות שמורות הטבע והגנים הלאומיים. הכניסה אליו מוגבלת לשעות הכניסה המותרות בגנים הלאומיים והיא כרוכה בתשלום.

ערד הקדומה, השוכנת על הגבול שבין ארץ המזרע לארץ הישימון, נשכחת בדרך כלל מתודעתנו. ייתכן שהסיבה לכך היא מפלתם של בני ישראל למלך העיר בניסיונם הראשון לכבוש את הארץ המובטחת. מפלה זו היא שגרמה למשה להמשיך ולהוביל את עמו במדבר דרך הערבה ועבר הירדן המזרחי בואך הר נבו וערבות יריחו. אפילו את סיפור המרגלים החוזרים ממשימתם ומספרים על נפלאות הארץ כשהם נושאים עמם את אשכול הגפן נוהגים בדרך כלל לקשור לערבות יריחו, משם נכנסו ארצה בשנית. מה לעשות, כנראה שאף אחד לא אוהב לזכור כישלונות. ואנחנו לא ניסע לערד, חלילה, כדי להנציח מפלה, אלא כדי לגלות שהאתר החשוב עוד צופן בתוכו מסתורין גדול.

הכינוי תל ערד הוא מוטעה. רוב רובו של האתר הארכיאולוגי אינו רב שכבות, כפי שמתבקש בתל, אלא חד שכבתי.תחילה נסייר בחלקה התחתון והקדום של העיר, הבנויה כך שגבעות מקיפות אותה כפרסה. רק חלקה הנמוך ביותר של העיר, סביב מאגר המים שאליו התנקזו כל רחובותיה, נחפר. העיר כולה הייתה בעבר מוקפת חומה ובה שערים ועל פי ממצאי החפירות מקובל לתארך את חורבנה של ערד בשריפה סביב שנת 2,650 לפנה"ס. העיר מעולם לא הוקמה בשנית. בדרך כלל מקובל לתארך את מועד כניסת בני ישראל לארץ לשליש האחרון של האלף השני לפני הספירה. אם אכן מלך ערד היה זה שמנע מהם להיכנס ארצה מכיוון דרום, נשאלת השאלה היכן ישב? יש כמה דרכים לנסות וליישב את הסתירה הכרונולוגית. יש הטוענים שהתיארוך המקובל כיום אינו מדויק בעוד אחרים טוענים כי סיפורי התנ"ך הם אלה שאינם מדויקים. 

כאן התגלה מקדש שלם על כל אגפיו – קודש הקודשים, רחבת התכנסות ומזבח | הצילומים בכתבה: יותם יעקבסון

בעיר העתיקה ניתן להתרשם ממאגר המים שבימי הורדוס, אלפי שנים מאז נחרבה העיר, הועמק והיה לבאר. אפשר גם ללמוד על תכנון הרחובות ולהכיר את שרידי המבנים, הארמון והמקדשים, אולם גולת הכותרת שבביקור היא ללא ספק המצודה שמעל.

אל גבעת המצודה אפשר להעפיל במסלול רגלי קצר או לעלות ברכב בכביש הגישה היוצא לשם מרחבת הכניסה לאתר. גבעת המצודה הוא החלק היחיד בעיר שראוי לקרוא לו תל מכיוון שיש בו כמה וכמה שכבות מתקופות שונות. השכבות הקדומות ביותר הן מהתקופה הכנענית, והמאוחרות הן הלניסטיות-רומיות ובתווך נמצא הנדבך הישראלי – שהתקיים בין המאות 9-6 לפנה"ס והוא המעניין ביותר. בחלקה המערבי של המצודה נמצאת מעין ניקבה החולפת מתחת לחומות המצודה. זהו חלק ממפעל המים הייחודי שהיה כאן. בעבר נהגו לשאוב מים מהמאגר התחתי, לשאת אותם לפתח הנקבה (הצר בכוונה כדי למנוע חדירת אויב דרכו) ולצקת את המים שזרמו בתעלה החצובה אל בורות המים הנמצאים בתוך המצודה.

בפינה הצפון מערבית של המצודה נמצא הממצא הפולחני היחידי מימי בית ראשון. למעשה, התגלה כאן מקדש שלם על כל אגפיו – קודש הקודשים, רחבת התכנסות ומזבח. ככל הנראה הוא קדום לרפורמות הדתיות בדבר ריכוז הפולחן בירושלים שהנהיג יאשיהו. מידות המזבח תואמות להפליא את הכתוב בספר שמות, פרק כ"ז 1-2 והיותו בנוי אבני גוויל לא מסותתות ובעל כבש עליה אחורי ולא מדרגות, תואם את הכתוב בספר שמות, פרק כ', 22-23.

הדבר המפליא ביותר הוא כנראה הימצאותן של שתי מצבות ושני מקטרים לקטורת בקודש הקודשים. נראה כי הטענה שמדובר בהצגה סמלית של לוחות הברית אינה משכנעת. אילו זה אכן היה תפקידן, סביר להניח שהיו חקוקות על לוחות האבן כתובות ולפניהם היה מקטר אחד ולא שניים. הדעה המקובלת כיום היא שמצבות האבן, בדומה למקובל בעולם הקדום, סמלו אלוהיות וכי במקדש ישראלי קדום זה סגדו לשתי אלוהיות – אלוהים ואשתו האשרה, אותה אלה שיאשיהו הוציאה מבית המקדש ושרפה בקדרון במקביל לביטול עבודת הבמות בכל רחבי ממלכתו (מלכים, ב' פרק כ"ג, 6-10).