טיול בקומראן

• עונה מומלצת: חורף ואביב. 

• התאמה: כל המשפחה. 

• קושי מסלול: קל מאד. 

• אורך מסלול: קילומטר. 

• משך מסלול: כשעה וחצי. 

• מפה: מפת סימון שבילים מס' 8 "צפון מדבר יהודה וים המלח".
 
• הגעה מהמרכז: נסיעה דרך ירושלים לכביש ים המלח. בצפון ים המלח נפנה לעבר קיבוץ קלי"ה ומיד שמאלה על פי השילוט לקומראן. 

• ציוד נדרש: נעלי הליכה, מים, כובע. 

• המסלול מעגלי, אין צורך בהקפצת רכבים. 

• קומראן הינו פארק לאומי, הכניסה בתשלום וכפופה לשעות הפתיחה ולתקנון רשות שמורות הטבע והגנים הלאומיים.

כמה פעמים חלפנו על פני השלט המפנה אל קומראן? האתר נמצא מטרים ספורים מהכביש ובכל זאת עוד ביקרנו בו. יום חורפי וקריר הוא הזדמנות טובה לעשות לתיקון העניין. למרות שבקומראן נערכו חפירות ארכיאולוגיות מקיפות, עדיין רב בה הנסתר על הגלוי. המגיעים אל קומראן מצפון יבחינו שמיד מדרום לאתר נופלים המצוקים ישירות לים המלח. הבאים מדרום יבחינו בתופעה הפוכה – התרחקות קו המצוק מקו המים. מרווח זה מותיר בתווך רמות משופעות קטנות, כתפיים מתונות יותר. על כתף שכזו, מצפון לנחל קומראן, נמצא האתר הארכיאולוגי. 

ריבוי המקוואות באתר מראה כי תושבי המקום הקפידו על דיני טהרה | צילומים: יותם יעקבסון

חשיבותה של חורבת קומראן חורגת בהרבה מהשרידים הנראים בה כיום. הכל החל בשנת 1946 או 1947. ילד בדואי שהגיע למקום כדי לחפש עז אבודה הטיל אבן אל אחת המערות בשולי החורבה, בדופן נחל קומראן, ושמע קול שבר מוזר. מתוך סקרנות גלש למערה ומצא בה שמונה כדי חרס מכוסים ובתוכם צרורות עור מגולגלים. לימים, בעקבות תגלית זו, נתגלו כ- 700 מגילות נוספות. רבות מהן מוצגות היום ב'היכל הספר' במוזיאון ישראל בירושלים, הבנוי אגב כמערה שמעליה כיפה. תחילה התגלגלו המגילות שנמצאו בין אנשים שלא העריכו את חשיבותן. הראשון שהבין מהו גודל הממצא היה פרופסור סוקניק, ששימש כראש המחלקה לארכיאולוגיה באוניברסיטה העברית. הוא הצליח לרכוש אותן מסוחר עתיקות בבית-לחם בתאריך סמלי בכ"ט בנובמבר, ערב מלחמת העצמאות. האחרות, שהוברחו לארה"ב, נקנו בדרכים עקלקלות שנים אחר כך על-ידי בנו, יגאל ידין.

גילוי המגילות הוא שהביא להתעניינות בחורבה הסמוכה, בה נצא לסיור מעגלי קצר. החפירות נערכו בין השנים 1952-56, בהנהלתו של האב רולאן דה-וו. באתר התגלה מכלול בנוי המעיד על כך שהיושבים בו חיו חיי שיתוף. למעשה, זהו המנזר הקדום ביותר המוכר בעולם המערבי. מיד לאחר כניסתנו לאתר נוכל לראות מימין (מערב) את כניסת אמת המים למתחם הבנוי (תחנה 1, כפי שמסומנת במפת העלון המחולק בכניסה לאתר). אמת המים חוצה בעקלתון את האתר כולו, מזרחה. היא הובילה מי שיטפונות מנחל קומראן אל שורה של בורות ובריכות (תחנות 2 ו- 3 בעלון). במידה וחסרו מים, תמיד ניתן היה להביאם מעיינות פשחה הסמוכים. בסמוך למעיינות נתגלו מתקנים חקלאיים. משערים שהם שמשו את אנשי המקום. מי המעיינות מלוחים, אך טובים דיים לגידול תמרים. עובדה זו תואמת את דברי הגיאוגרף הרומי, פיליניוס, על אנשי המקום: "רק התמרים הם חבריהם".

הממצאים הארכיאולוגים מלמדים על כך שקומראן נוסדה באמצע המאה השנייה לפנה"ס וניטשה בשנת 68 לספירה, כשנכבשה בידי לגיונות רומי שהגיעו כדי לדכא את המרד הגדול. האחרונים שחיו כאן היו מורדי מרד בר-כוכבא. מקובל לזהות את קומראן כאתר של בני כת האיסיים. עם זאת ישנם חוקרים הטוענים כי במקום ישבו בני כת נפרדת המכונה "כת ים המלח" או "כת מדבר יהודה". בין אם כתות אלו מהוות פלג אחד, או נבדלות באי אלו דברים, הרי שדבר מרכזי משותף להן: האמונה בגזירה קדומה ובגמול אלוהי. ההקפדה על דיני טהרה באה לידי ביטוי בריבוי המקוואות.

המערות בהן נמצאו המגילות נמצאות ברובן מדרום לאתר. הן חפורות בסלע המצוק הרך מעל נחל קומראן. ההגעה אליהן מסוכנת ולכן איננה מומלצת, אולם ניתן להשקיף על חלקן משפת המצוק (זהירות!). הלאה משם ניתן לראות את כתם הירק של עיינות פשחה, שם היה מקומם של מטעי התמרים של בני קומראן.

ניתן להשקיף על המערות גם מלמטה. יש לנסוע בכביש 90 כברת דרך קצרה ביותר דרומה מהאתר. דרך עפר, מתאימה לרכב פרטי, פונה לאורך ערוץ נחל קומראן וממשיכה עד תחתית המפל היבש (יש להימנע מנסיעה או הליכה בקטע זה בימי גשם בהם קיים חשש לשיטפונות!). במערה הקרובה ביותר לישוב, המכונה בפי החוקרים מערה מס' 4, נתגלו על-ידי בדואים וחוקרים יותר מ- 500 מגילות. המטמון נפגע, כנראה בידי חיילים רומאים בזמן כיבוש המקום בשנת 68 לספירה. המערה שמשה כספרייה, או אולי מקום אחסון בעתות משבר.