תפריט עמוד

• עונה מומלצת: כל השנה.

• התאמת המסלול: לכל המשפחה.

• קושי המסלול: קל.

• אורך המסלול: תלוי. אפשרות אחת היא ללכת עד אמצע המסלול ולחזור. האפשרות השנייה היא להמשיך במסלול עד לנקודת סיום שונה. אורך מסלול זה הוא כשלושה וחצי קילומטרים.

• משך המסלול: שלוש שעות.

• מפה: מפת סימון שבילים מס' 9, "מבואות ירושלים".

• הגעה מהמרכז: נוסעים על כביש ירושלים-תל אביב (מס' 1) מזרחה עד מחלף הראל. פונים ימינה (דרומה) לעבר צובה והדסה. בכיכר הסטף פונים שמאלה, אל כביש מס' 395. ממשיכים בו עד לכיכר כרם ובה פונים ימינה וכעבור זמן קצר שמאלה, לעבר בית החולים הדסה. כשנמצא מתחת לבית החולים, נראה פניה חדה ימינה בדרך סלולה צרה וחסומה במחסום. נחנה כאן ומכאן נצא רגלית.

• ציוד נדרש: נעלי הליכה, מים, פנס, כובע.

שימו לב: ניתן לערוך את המסלול בצורה מעגלית, אך קיימת גם אפשרות לגלוש במורד הגיא ולסיימו בנקודה שונה. כדי להגיע לשם עלינו לחזור במעלה דרך הגישה מהחניון. בצומת הראשונה לפנות שמאלה, וכך גם בצומת הבאה (לעבר בר גיורא). כעבור כקילומטר וחצי, בעיקול חד של הכביש, בו הוא עובר מעל גשרון נמצאת נקודת הסיום. יש למצוא התרחבות בטוחה בשוליים (עדיף לחנות בפניה של דרך עפר ימינה מעט בהמשך) ולחנות בה.


המדרגות היורדות אל בריכת האגירה | צילומים: אוֹרי

מהחניה נצא במורד הכביש המתפתל אל החניון שבתחתיתו, כאן מתחיל שביל שסימונו ירוק. מרחק הליכה קצר מהחניון יוביל אותנו אל המעין. בדרכנו נוכל לראות בורות עמוקים בקרקע, שפתחיהם מכוסים סורגים שהונחו בעת המודרנית כדי למנוע נפילה. בקרוב תתברר לנו סיבת חפירתם. מים נובעים בעין חנדק משך רוב ימות השנה. על כך יעידו שרכי שערות השולמית הצומחים מבין חגווי הסלע במקומות בהם שוררת די לחות. הנביעה נמצאת כיום בתוך בור חצוב בסלע, שממנו מתמשכות שתי נקבות אל בטן ההר. הנקבות החצובות נועדו להגדיל את הפתח דרכו זורמים המים ומאידך את שפיעתם. הן הועמקו מפעם לפעם כדי להגיע אל המפלס היורד של מי התהום. נוכל לחלוץ נעליים ובעזרת הפנסים בהם הצטיידנו להלך בנקבות עד סופן.

בנוסף לכלי העבודה נדרשו לשם חציבת הנקבות תאורה וחמצן. את החומר הנחצב קשה היה להוציא דרך הפתח, ולכן כדי לשרת באופן משולב את כל הצרכים שהוזכרו – נחצבו הנקבות כך שעולים מהן פירים אל פני השטח. דרך הפירים, הנראים מלמעלה כאותם חורים באדמה שעל פניהם חלפנו, נכנס אור ואוויר. דרכם גם ניתן היה להוציא את חומר החציבה ומזמן הפעלתה של הנקבה ואילך ניתן היה להשתמש בהם כפתחי שירות לניקויה מסתימות, שכן בעיות אינסטלציה אינן דווקא ממאפייני העת המודרנית.

מי המעיין נאגרו בבריכה ונותבו ממנה ברשת מסועפת של תעלות אל החלקות החקלאיות השונות. גם כיום נוכל לראות סביבנו שרידים לגידולים שהיו נהוגים כאן בעבר – זיתים, שקדים, גפנים ועוד. היישובים הקיימים במקום בהווה אינם מתפרנסים עוד מחקלאות ועצי הפרי. ייתכן ולצד ציוץ ציפורי הבר המצויות כאן בשפע (ביניהן השחרור והירגזי שקולם ערב במיוחד!) נשמע גם קרקור תרנגולות, שוכנות הלולים של מושב אבן ספיר, שבתיו הקיצוניים כמו גם לוליו נראים במעלה עברו האחר של הגיא.

כשנמשיך הלאה במורד השביל המסומן ירוק נבחין בשוליו הימניים באחת מתעלות המים שהובילו לחלקות. בחלקה היא חצובה בסלע ובחלקה בנויה. היא נמשכת לאורך אחת מהטראסות הרבות שנמצאות בגיא הפורה. כעבור כברת דרך קצרה במורד הדרך נגיע אל מדרגה גבוהה החוסמת את הערוץ, שבאין מנוס נצטרך להקיף אותה. רק אז, כשנעמוד למרגלותיה נוכל לעמוד על טיבה. אין זה הכותל, הגם שקיים דמיון אליו, אלא סכר קדום הבנוי אף הוא אבני גזית מסותתות, עצומות בגודלן. הסכר הוקם בתקופה הערבית הקדומה ואולי עוד קודם לכן. יש הסבורים שמדובר בסכר שנועד לאגום מים רבים, בעוד שאחרים סבורים שמדובר בסכר שנועד לעצור אדמת סחף כדי ליצור טראסה חקלאית עצומה. כך או אחרת, עת שניצבים למרגלותיו מראה הקיר עוטה הוד מיוחד. אחת מאבני הקיר, המונחת שמוטה על המדרון בצדו הימני של הקיר, ממחישה לנו עד כמה בנייתו מאסיבית. מנקודה יפה זו ניתן לחזור על עקבותינו אל החניון, או להתקדם במורד דרך חורש אורנים יפה אל נקודת הסיום התחתונה, בשולי הכביש לנס הרים.


הצג את במפה גדולה יותר

לחצו להגדלה

אביב בישראל - ממעוף הציפור

לתגובות, תוספות ותיקונים
להוספת תגובה

תגובות

האימייל לא יוצג באתר.

שתפו: