מעטים הם הסינגפורים האוכלים בביתם. בכל פינה ניתן למצוא מסעדות ודוכני אוכל לא רעים וזולים להפליא ומדוע להתאמץ, לערוך קניות, לחתוך ולבשל כאשר אפשר להתיישב באחד מאלה? או יותר טוב אפילו, ניתן לגשת לאחד מהמרכזים הרבים של דוכני אוכל, אשר בקניונים הם נקראים Food court ובשווקים Hawker center ויש בהם דוכני שוק לצד דוכני אוכל. ניתן למצוא בהם כמעט כל סוג מזון, והמחירים מתחילים לעתים משני דולר סינגפורי לארוחה, שהם כחמישה שקלים.
מידע נוסף:
פוד קורט בקניון סינגפורי. למה לבשל כשמסביב יש כל כך הרבה אפשרויות מפתות? | צילומים: שאטרסטוק
במרכזים הללו פועלים זה לצד זה דוכנים שמגישים אוכל ממקומות מוצאם של בעליהם: מדרום הודו ומצפונה, אוכל סיני מהאינאן, מהוקיאן ומבייג'ינג ואוכל מלאי מוסלמי. חוקי המשחק ידועים לכולם, המלאים לא אוכלים חזיר, ההודים לא אוכלים בשר בקר והסינים אוכלים כל מה שזז או לא. כן, מי שיחפש טוב ימצא בדוכני השוק הצמודים אל ה-street food אפילו בשר תנינים וצפרדעים, שלא לדבר על כל יצור שגדל בים או ביבשה. החיים זה לצד זה לימדו את בעלי העסקים ליצור פשרות ולהתחשב על מנת ליצור מרחב שבו יחיו כולם אלה בצד אלה, שזאת למעשה ההגדרה של החיים בסינגפור, וגם אצל הסינים תתקשו למצוא מאכלים המכילים בקר או חזיר.
דוכן אוכל בשוק. בסינגפור תמצאו אוכל הודי, סיני ומלאי
אי של מהגרים
סינגפור זה אי שהוא עיר שהיא למעשה מדינה, שמו במקור הודי, תושביו בעיקרם סינים, השפה הרשמית בו היא מלאית, אבל ההיסטוריה שלו היא קודם כל בריטית ואולי יש בכך כדי ללמד על המורכבות שלו. כבר כאשר נוחתים בשדה התעופה צ'אנגי, הנחשב (ובצדק לטעמי) כטוב ביותר בעולם, רואים את שני המאפיינים העיקריים שלו – הריבוי האתני והסדר המופתי.
בסינגפור חיים למעלה מחמישה מיליון איש, מרביתם צאצאי מהגרים סינים, ולצדם מספר לא מבוטל של מלאים ושל הודים וגם מערביים לא מעטים. האי היה תחנת מסחר בריטית מאז תחילת המאה ה-19, כאשר סר ראפלז האנגלי הפקיע אותו מידי ההולנדים, ששלטו שם קודם לכן, והקים נמל חופשי שאפשר לאניות מכל הלאומים לעגון, להצטייד בו ולהפליג הלאה בדרך שבין אירופה למזרח אסיה.
מבט מהאוויר על סינגפור, אי שהוא עיר שהיא למעשה מדינה
האפשרויות הכלכליות שנתן האי משכו לשם מהגרים רבים, בעיקר מדרום סין, אשר חיפשו עבודה, ויצרו תמהיל של אומות, שפות, לאומים ומאכלים שונים המאפיינים ויוצרים אותו עד היום. השפה הרשמית היא מלאית, למרות שכולם כמעט מדברים אנגלית טובה, וכל אחד מדבר בשפת אבותיו שאותה הביאו עמם מארצות המקור השונות. גם מרבית שמות המקומות הם מלאים, פשוט מכיוון שזאת הייתה שפת התושבים המקוריים לפני שהחלה ההגירה והם אלה שנתנו למקומות השונים את שמם. מרביתם, לא כולם.
רבעים ומרכזים בסינגפור נתנו את שמם לתחנות MRT, המטרו המקומי היעיל והנוח, ובכך הנציחו את עצמם ואת ההיסטוריה שמאחוריהם. אותו MRT מאפשר לנסוע במחיר נמוך, להפליג במהירות ובשקט ויעילות מופתיים ממקום למקום בעיר ולפגוש שמות שמעידים על מה שהיה כאן קודם.
נוסעים במטרו המקומי והנוח. שמות התחנות מנציחים את ההיסטוריה המקומית
ליטל אינדיה וצ'יינה טאון
המסלול של התייר מתחיל מ-Changi, שהיום הוא שמו של שדה התעופה הבינלאומי, שהוא אימפריה של קניות ושירותי נוחות לנוסעים, אבל לפני כן היה שדה התעופה הבריטי של האימפריה. משם ניתן להגיע בנסיעה נוספת אל Little India, וממנה לצאת לטייל ברובע שאליו נמשכו הודים רבים במהלך המאה ה-19, בעיקר הסוחרים שביניהם, בגלל המסחר בבהמות שהתפתח בו. עד היום מצוי בו שוק Tekka שבו התנהל המסחר, ולצדו רחוב Buffalo ורחוב Kerbau, שמשמעו במלאית גם כן בופלו.
רחוב בליטל אינדיה, הרובע שאליו הגיעו הודים רבים במאה ה-19 | צילום: Arndale / Shutterstock.com
ניתן לנסוע אל הצ'יינה טאון, שפעם שכנה על חוף הים, בה נקלטו מרבית המהגרים הסינים, ובה ניצב עד היום מקדש Thian Hock Keng שבו הדליקו המגיעים מקלות קטורת כדי להודות לאלת הים על כך שספינתם לא נטרפה בדרך. יש גם שפע של מסעדות סיניות ומוכרי מוצרים סינים, אותנטיים או מלכודות תיירים, הכל יש כאן.
מקדש טיאן הוק קנג. המהגרים הסינים נהגו להודות כאן לאלת הים על המסע המוצלח | צילום: Val Thoermer / Shutterstock.com
בתקופות אלו היה מקובל לתת את הכביסה לאלה שבכך הייתה מומחיותם, הכובסים, ובעיקר הדהובי-ואללה מדרום הודו, שעל שמם קיימת עד היום תחנת Dhoby Ghaut, במקום בו פעם היה חוף נהר ואליו הם ירדו לעשות את מלאכתם.
הכללים ברורים לכולם
שמות יודעים לספר סיפור. ישראלים רבים משערים שהשם סינגפור נגזר בחלקו מהשם "סין" שמצוי בתחילתו, אולי בגלל שפע צאצאי הסינים החיים בה. למעשה זאת מילה הודית במקורה, סינגפורה, שמשמעה "אי האריה". הסיפור מתאר כיצד הגיע לשם איש דת הודי לפני מאות בשנים וראה אריה ועל שמו קרא למקום. סביר להניח כי דבר זה לא התרחש, ולו בגלל שמעולם לא היו כאן אריות. מי יודע, יתכן והוא ראה נמר, שכמותו דווקא היו כאן בעבר.
כפי שתואר, סינגפור של היום מבטאת קודם כל את הגיוון האתני ואת הסדר המופתי. מאז הקמתה בסוף שנות ה-50, כאשר קיבלה עצמאות מבריטניה, היא מונהגת בידי מפלגת ה-PAP, שראשיה הם ממוצא סיני והם מובילים אותה קדימה על פי תפיסת העולם של הפילוסוף קונפוציוס.
אם ובנה משחקים בפארק מקומי. היחיד מוותר על ספונטניות לטובת ההרמוניה של הכלל
הגישה הבסיסית היא כי היחיד צריך לכפות על עצמו משמעת עצמית, לוותר על מידה רבה של ספונטניות ולקבל כללים על מנת שאנשים שונים יוכלו להתנהל בהרמוניה במרחב משותף. זה מרחב צר, למעלה מחמישה מיליון איש חיים בשטח של כ-750 קמ"ר (לישראל, לשם השוואה, כ-20,000 קמ"ר). הכללים ברורים לכולם, דברים רבים נאסרים, כוחות שמירת הסדר מצויים בכל מקום והעונשים נוקשים וכבדים. התושבים למדו לכבד את האיסור על לעיסת מסטיק, ישיבה על מדרגות, השלכת פסולת כלשהי, ובכלל העדפת טובת הכלל על פני טובת היחיד.
לאורך כל הביקורים של בסינגפור מעולם לא ראיתי רכב חונה במקום אסור, אנשים מתקוטטים וצועקים במקום ציבורי, גברים מטרידים נשים באופן כזה או אחר, או אנשים מדלגים מעל מחסום הרכבת התחתית על מנת לנסוע בלי לשלם. מעולם לא ניסו לרמות אותי במחיר בדבר כלשהו, בין אם בחנות, במסעדה או בשוק.
הרחובות בסינגפור מצוחצחים, גם בשווקים | צילום: 1000 Words / Shutterstock.com
התוצאה, מעבר לסדר ולתחושת הביטחון שהוא משרה, הוא מצוינות ושגשוג. הכלכלה היא אחת המתקדמות בעולם כולו, עם תוצר משק גולמי לאדם העובר את אלה של ארה"ב, גרמניה ויפן. השירותים יעילים באופן יוצא דופן, הרחובות נקיים ואפילו השווקים. כבר בשדה התעופה רואים זאת, ולא לחינם הוא נחשב לטוב בעולם. הוא בנוי להפליא, מרופד בשטיחים מקיר לקיר, אפילו בשרוול שבו יורדים מהמטוס, יש בו פינות ישיבה רבות ובהן ספות אמיתיות, מרכז ספא, גן טרופי, מרכז פעילות לילדים, שירותי קרקע יעילים לנכים, זקנים וכל מי שמגיע עם צרכים מיוחדים, מבחר אדיר של חנויות ומסעדות ובתי קפה, ושלבי בידוק ובדיקה נערכים ומסתיימים בזמן קצר מאוד, למרות היותם קפדניים ביותר.
פינת ישיבה נעימה בשדה התעופה צ'נגי, הנחשב לטוב בעולם
מה כדאי לעשות ולראות
כן, הסיפור מעניין. אבל סינגפור אינה פנינה תיירותית עתירת אתרי תיירות טבעיים. זה אי קטן עם מעט היסטוריה ומעט אטרקציות, והוא לא עומד בתחרות מול מדינות אחרות במזרח דוגמת וייטנאם, סין ויפן. מרבית המגיעים אליו עושים זאת כחלק מנסיעת עסקים, על הדרך בין יעדים שונים, היות שנמל התעופה שלו הוא צומת דרכים אווירי מרכזי, או פשוט מכיוון שכבר ראו כל דבר אחר שניתן.
גן העצים המלאכותיים. ברקע – שלושת המגדלים של מלון מרינה ביי סנדס
זה שבכל זאת הגיע אל אי האריה יכול לנסוע לבקר בשלל תערוכות בינלאומיות, הופעות, מסעדות מעולות ומוזיאונים. כמקובל, ניתן גם לבקר במקומות האינסטגרמיים שלאורך המרינה ביי, לצפות ב-Merlion, אותו פסל שחציו דג וחציו אריה, לבקר בגן העצים המלאכותיים, לטייל בקניון אדיר הממדים ומלון שלושת המגדלים שב- Marina bay sands או לעלות אל בריכת השחייה שבראש המלון. כל אלה יפהפיים ומושכים תיירים רבים, אבל מעל לכל מומלץ להקדיש זמן להכרת המגוון האתני תרבותי של המדינה.
מרליון, פסל שחציו דג וחציו אריה
בבקרים יוצאים סיורים מודרכים שההשתתפות בהם חינם ברחבי ליטל אינדיה וצ'יינה טאון. מומלץ להתעדכן לגבי מועדים ומקומות מפגש, להשתתף וללמוד רבות. מומלץ לבקר במקדשים, ובראשם מקדש טיאן הוק קנג שליד הצ'יינה טאון, ומקדש Sri Veerliakaliamman שברחוב סראנגון בליטל אינדיה. מומלץ לאכול בשווקים, האוכל מפוקח ואין חשש לחוסר היגיינה, ומומלץ להיעזר בשירותי הרכבת התחתית ושדה התעופה, להתרשם מהיעילות והסדר ולחשוב על מה שיוצר זאת ומאפשר זאת בתרבות המקומית. ואם ההיסטוריה של סינגפור תפסה את סקרנותכם כדאי להקדיש זמן לביקור במוזיאון ה-National gallery שבו תערוכה מרשימה, יפה וקלה לעיכול ולהבנה לציבור הרחב המציגה את תולדות המקום, מימי כפר הדייגים המלאי ועד היום.
____
טל רשף – יועץ עסקי ובין תרבותי לעסקים בסינגפור ומזרח אסיה, מאמן מנהלים ומעביר סדנאות לפעילות בשווקים מתעוררים בחברות ישראליות ומחבר הספר מיסטריום