במיאנמר פגשתי אנשים צנועים, עדינים, מחייכים, מלאי שמחת חיים, עם חום ונתינה אינסופיים. האמונה הבודהיסטית ריתקה אותי, כמו גם השילוב בין מקדשים מוזהבים וחיים פשוטים. התענגתי מהנופים הרכים ונהניתי מהקצב האיטי של החיים השלווים. יותר מ-80 אחוז מתושבי מיאנמר הם בודהיסטים (אסכולת תראוודה, שהיא הבודהיזם הטיבטי). מקדשים בודהיסטים נמצאים בכל פינה. בני מיאנמר קוראים להם פגודות, וקיבלתי הסברים שונים לגבי השימוש במילים באנגלית פגודה (Pagoda) ומקדש (Temple). אחת משתי מילים אלו משמשת לציון כל מבני הקדושה, והשנייה מציינת את אותם מבנים שניתן להיכנס לתוכם, אבל אנשים שונים החליפו בין משמעות המילים. סטופה (Stupa) ציינה תמיד מבנה מקודש שלא ניתן להיכנס לתוכו.
לפי המסורת, פגודת שוודאגון נבנתה לפני 2,500 שנה על ידי שני סוחרים, שהיו הראשונים לפגוש את בודהה אחרי שהגיע להארה. בתמורה, בודהה נתן לשני הסוחרים שמונה שערות מראשו. השניים הביאו את המתנה למלך יאנגון, ואז החלו להתרחש ניסים באזור: העיוורים החלו לראות, החירשים שמעו קולות, האדמה רעדה וגשם של אבנים יקרות ירד מהשמיים. השערות נטמנו על גבעה ועליה נבנתה פגודת זהב, אליה נוספו מאוחר יותר פגודות רבות. המבנה הנוכחי, מהמאה ה-18, משובץ באלפי יהלומים ואבני אודם. המקדשים מצופים זהב, תרומה של המאמינים. לפי המסורת, גם פגודת סלע הזהב (בתמונה למטה) שומרת על שיווי המשקל בזכות שערה של בודהה המונחת מתחת לסלע התלוי.
התבוננתי באנשים הצנועים, וחשתי הערכה על כך שחשוב להם לתרום זהב למקדשים המשמשים את כל הקהילה. זוהי החמלה הבודהיסטית, ששמה את האחר לפני הפרט. נותנים לאחרים התבוננתי בבני מיאנמר המחלקים את האוכל לנזירים ולנזירות. בנים ובנות רבים לומדים בבתי ספר לנזירים. הצעירים והצעירות רוצים בכך, הם רואים בכך שליחות קהילתית. לכל משפחה יש ילד אחד או יותר הלומד במנזר, הקהילה תומכת בפרחי הנזירים, ודואגת למזונם.
הקהילה בנויה ממשפחות, אך לא בהכרח משפחה ביולוגית. אמא ואבא הוא שמם של אלה שמגדלים את הילד, לא בהכרח ההורים הביולוגיים, כך גם דוד וסבתא. ביום הולדת של ילד או ילדה במיאנמר, הילדים מכינים ארוחה לאלה שהם סמוכים לשולחנם, כדי להודות להם על כך שהם מטפלים ומגדלים אותם. הילדים סועדים את המבוגרים עד יומם האחרון. תהפוכות השלטון בשנת 1990 נערכו בחירות בהן זכתה מנהיגת המפלגה הדמוקרטית אונג-סאן סו-צ'י, אולם המשטר הצבאי סירב להכיר בתוצאות הבחירות. סו-צ'י, שהייתה במעצר בית מאז 1989, הועברה לכלא. בשנת 1991 זכתה סו-צ'י, מנהיגת האופוזיציה במיאנמר, בפרס נובל לשלום, על הדבקות בדרך אי-האלימות והדיאלוג. בשנת 2003 הועברה סו-צ'י מהכלא והושמה שוב במעצר בית. רק בעקבות בחירות נוספות בשנת 2015, בהן שוב זכתה המפלגה הדמוקרטית, בשנת 2016 הכריזו השלטונות על סוף המשטר הצבאי. בחודש מרץ הושבע הנשיא האזרחי של מיאנמר.
בעקבות שנים של ניהול כושל ובידוד מהעולם, מיאנמר מדורגת בין המדינות העניות בעולם. יותר מרבע מאוכלוסיית מיאנמר חיה מתחת לקו העוני, ובכל זאת פניהם של המיאנמרים מחייכות. המקומיים מאושרים בחלקם, מקבלים את המציאות שבה הם חיים, נהנים מהדברים הפשוטים.
בין ג'ונגלים לשדות אורז
מסלולי הטרקים עוברים בין כפרים, והמדריך המקומי לקח אותי לבתי משפחתו, שם התקבלתי במאור פנים, בשקט, באהבה והרבה מאוד שמחה. אכלתי וישנתי בתנאים הבסיסיים שבהם המשפחה המקומית חיה, לעיתים עם עוד תייר או שניים. הבתים בכפרים דו-קומתיים, הלינה הייתה בקומה העליונה, בחדר אירוח גדול. כולנו ישנו באותו החדר.
כאשר שכרתי שירותים מהמקומיים, כגון נסיעה בטוק טוק או מונית אחרת, אחרי שקבענו את המחיר, הנהג תמיד עשה מעל ומעבר כדי שאקבל את השירות הטוב ביותר. המדריך בטרק סיפר לי שהם מחלקים את השנה לשלוש עונות: החורף (מנובמבר עד פברואר) – העונה בה כמות הגשמים במדינה היא הפחותה ביותר. בעונת זו הטמפרטורות בהרים יורדות, ונעות בין 25-15 מעלות. הקיץ החם בין מרץ למאי ועונת המונסונים ממאי עד אוקטובר. במיאנמר אין הרבה מפעלי תעשייה, ולכן האוויר נקי. מכיוון שאין זיהום אוויר, הקרינה חזקה, והמקומיים מורחים משחה מעץ טאנאקה על הפנים כמגן שמש. התפעלתי מהרעיונות היצירתיים של מריחת המשחה על הפנים.
אם מישהו מהקוראים מתכנן לנסוע למיאנמר, חשוב להדגיש כמה דברים שנכון לתחילת 2016 היו שונים מאוד ממה שתמצאו ברחבי הרשת: • רשת Wi-Fi חינמית יש במרבית היישובים, כמו גם חשמל לטעון את הטלפונים הניידים והמצלמה. ודבר אחרון, במיאנמר אין אלימות, תמצאו בה קבלה, נתינה והרבה חיוכים. יעד נפלא לטיול.
בתמונה הפותחת: דיג באמצעות מתקן רשת מחודד, אגם אינלה באתר של אפרת נקש תוכלו למצוא תמונות נוספות מהטיול במיאנמר |
