מזכרת בתיה היתה עבורי במשך שנים עוד נקודה על המפה. מאותם מקומות שגורמים לאנשים לתהות, "מה איבדת שם"?. כשנסעתי למזכרת בתיה, חולפת על פני רחובות ועל צומת ביל"ו הלא מאוד מלבבת, הרושם הזה התחזק. אבל אז הנוף התחלף בנוף של שדות ובתוך דקות ספורות מצאנו את עצמנו ברחוב רוטשילד, הרחוב הראשי של מזכרת בתיה, פולטים קריאות "וואו! ממש מקסים פה".
בית הכנסת המרכזי המפואר של המושבה | צילום: יפת כהן, מתוך אתר פיקיויקי
למעשה, זה לא צריך להיות כל כך מפתיע. מזכרת בתיה, אשר הוקמה ב-1883, היתה המושבה הראשונה שהוקמה בארץ ישראל על ידי הברון רוטשילד. כמו המושבות שהוקמו מאוחר יותר, דוגמת זכרון יעקב וראש פינה, וככל הנראה בהשפעת מוצאו הצרפתי של הברון, מזכרת בתיה מאופיינת בבתי אבן ציוריים, כשהסגנון האירופאי בולט ברחוב הראשי וברחובות המסתעפים ממנו. רחובות מרוצפי אבן, פנסי רחוב רומנטיים, בתי אבן כורכר בסגנון כפרי עם תריסי עץ ואדניות פורחות ואפילו תא טלפון אדום שהובא מלונדון הם התפאורה של המושבה הכפרית השלווה הזו. למעשה ישנן רק מושבות ספורות בהן נותר מתחם שלם של יישוב מהעלייה הראשונה. זה של מזכרת בתיה עבר תהליך שימור מקיף בהשקעה של עשרות מיליוני שקלים והתוצאה מלבבת. רחוב רוטשילד הוא אחד הרחובות היפים בארץ והוא מזכיר במידה רבה את רחוב המייסדים בזכרון יעקב, אבל עם הרבה יותר אותנטיות. לאורך הרחוב יש גלריות של אמנים ובלבו, במבנה ששימש בימי הברון כבית הפקידות, נמצא מוזיאון המושבה על שם ערן שמיר. במוזיאון חיכה לנו המדריך ערן, איש נחמד להפליא עם אוצר בלתי נדלה של ידע, שלקח אותנו לסיור בין אתרי המושבה.
ברחוב הראשי של מזכרת בתיה יש גלריות וחנויות מיוחדות | צילום: באדיבות הפינה של מיכל
המוזיאון של מזכרת בתיה הוא מוזיאון פתוח, כזה שהסיור בו לא נעשה רק ביו כתלי המוזיאון אלא גם מסביב, כשבמרחק הליכה קצרה יש הרבה אתרים מעניינים. ממש מעבר לכביש נמצאת קזרמת לוין, אחת מארבע הקזרמות שנותרו במזכרת בתיה. הקזרמות הן מבנים דו-קומתיים, מהבתים הראשונים של המושבה. הקומה הראשונה של כל קזרמה שימשה למגורי בעלי החיים ואילו בקומה העליונה התגוררו ארבע משפחות. עליבות התנאים והצפיפות הזכירו קסרקטין רוסי ומכאן השם קזרמה שפירושו: "בית מגורי חיילים". קזרמת לוין הוסבה לגלריה שמציגה תערוכות מתחלפות, תוך שמירה על המאפיינים המקוריים של המבנה. בימים אלה מוצגת שם תערוכה מקסימה של האמניות יהודית חרמש ויעל שגיא, שתיהן יוצרות פסלים מקסימים וצבעוניים בעיסת נייר, עם הרבה חן והומור. מאחורי קזרמת לוין נמצא לול תרנגולות, תזכורת לעברה החקלאי של המושבה, ובסמוך לו נמצאת נפחיית אשבל, אשר עברה שחזור מדוקדק והמכונות בה קמו לתחייה.
קזרמת לוין, אחת מהקזרמות השמורות של מזכרת בתיה | צילום: מאת Daniel Ventura – CC BY-SA 3.0
במרחק הליכה קצרה יש עוד הרבה פנינים, כמו בית הכנסת המרכזי ששוכן במבנה יפהפה והבאר האנטילית (בתיאום מראש עם אנשי המוזיאון ניתן לראותה בפעולה, חוויה מומלצת במיוחד עם ילדים). מומלץ מאוד לבקר גם בבית משק הברון, מבנה מרשים ששימש כמרכז המנהל המשקי של פקידות הברון. במקום מוצגת באורח קבע תצוגת הקולאז'ים של האמן ישראל לוי, אשר היטיב ליצור קולאז'ים יפהפיים אשר רק במאמץ אפשר לראות שלא מדובר בציור כי אם בהדבקה של גזרי עיתונים.
בית משק הברון, הבנוי מאבני כורכר | צילום: אילנה שקולניק, cc by sa, מתוך אתר פיקיוויקי
אחרי כל אלה חוזרים למוזיאון עצמו וזה מתגלה כהפתעה אמתית. זהו לא עוד מוזיאון משמים לתולדות היישוב אלא מוזיאון קטן אך מרתק שהצליח להקסים אפילו את בת העשר. המוזיאון מציג דרך מסמכים ותעודות את סיפור הקמת המושבה, אבל גולת הכותרת היא התצוגות שמוקדשות לחיי היום יום במושבה. כאן תמצאו ריהוט תקופתי, בגדים שלבשו האיכרים, צעצועים של פעם, שולחן לימוד בבית ספר, כלי בית וחפצים נוספים שעוזרים כולם להבין איך חיו כאן לפני המון שנים.
תצוגה במוזיאון המושבה
הפינה של מיכל
ממש ממול מוזיאון המושבה נמצאת קזרמה נוספת, אשר הוסבה למלון בוטיק מתוק בשם "הפינה של מיכל". מיכל בנשחר, בעלת המקום הלבבית להפליא, התאהבה במזכרת בתיה לפני 25 שנה. בתחילה מיכל הקימה גלריה לתכשיטים ומתנות, אבל חיידק האירוח, בו נדבקה מיכל עוד כילדה שבילתה את חופשות הקיץ בפנסיון של סבתה האהובה בבית יצחק, לא הרפה. מיכל חלמה לפתוח מלון קטן, בסגנון האירוח שספגה אצל סבתה ובמהלך מסעותיה באירופה, וחיפשה מבנה להגשים בו את החלום. אביה סיפר לה על בית נטוש ברחוב רוטשילד שעומד למכירה, ולמרות שהמקום היה עזוב ומוזנח, מיכל נשבתה בקסמו של המקום וראתה את הפוטנציאל הגלום בו. ימים ספורים לאחר מכן אביה הפתיע אותה והודיע שרכש עבורה את המבנה. הבית, שנבנה ב-1883, היה שייך למשפחת גולד, אחת ממשפחות המייסדים של מזכרת בתיה. במהלך שיפוץ המבנה נעשתה הקפדה על שמירה על מאפייניו המקוריים, ובהם לבני הכורכר, תריסי העץ, קורות העץ על התקרה, רצפות העץ והמנצ'לך – אותם מעצורי תריסים המעוצבים בשלל צורות שאפיינו את התקופה.
הפינה של מיכל. בית מ-1883 שעבר שימור מקיף | צילום: ערן לוי
בתחילה היו במלון רק שלושה חדרים, אבל תוך זמן קצר, בעקבות הביקוש הרב, מיכל שיפצה והגדילה את המקום. היום עומד במקום מלון בן עשרה חדרים, ובהם חדרים ליחיד, לזוגות ולמשפחות. החדרים נעימים, מרווחים, מעוצבים בסגנון כפרי ומאובזרים בכל מה שצריך, עם המון הקפדה על הפרטים הקטנים. ביחידה המשפחתית הטוסקנית מצאנו פטיו מקסים עם ציור קיר של עיירה טוסקנית שמכניס מיד לאווירה, שני חדרים רחבי ידיים, מצעים לבנים משובחים, מדף עמוס ספרים והרבה שוקולדים. מיכל אמנם סגרה את הגלריה אבל הנטיות האמנותיות שלה ניכרות בכל פינה במלון. הקירות מקושטים בציורי קיר יפהפים של הילל לזרוב ובתמונות נוסטלגיות שיעלו בכם חיוך גדול. המיטות משולבות ברזל מפורזל ועץ, ובחדרים, כמו גם בשטחים הציבוריים, משולבים אלמנטים דקורטיביים מקסימים כשהכל בטעם טוב ובדיוק במידה הנכונה. אם אתם מחפשים חדרים מפוארים עם ג'קוזי לא תמצאו אותם פה, אבל אם אתם רוצים להתארח במלון בוטיק מלא אופי, עם אווירה של פעם, עם עיצוב מיוחד, עם שירות מצוין ועם יחס אישי, זה בדיוק המקום. כל מי שהתארח פעם במלון משפחתי קטן באירופה ירגיש פה בבית, בדיוק כפי שמיכל חלמה, וזה לא מפתיע שרבים מהאורחים של מיכל חוזרים למלון שנה אחרי שנה.
חדר זוגי רומנטי בפינה של מיכל | צילום: ערן לוי
ארוחת הבוקר העשירה מוגשת בחדר אוכל קטן, וכל אחד מן הפריטים בה מוכן באהבה – לשולחן מוגשות ביצים לפי בחירה, קערה גדושה בסלט ירקות טעים וסלסלה מלאה בלחמניות חמות וטריות, ולילדים מציעים פנקייקס. במזנון קטן יש גבינות, טחינה ומטבלים, וגולת הכותרת – מגש עמוס בפנכות זעירות עם ריבה בשלל טעמים שמכינה שנטל החייכנית שעובדת פה. יש פה ריבת תות וריבת פירות יער וריבת תאנים וריבת קיווי וריבת מנגו, כולן טעימות להפליא, וזוהי רק רשימה חלקית. ורגע לפני שפותחים כפתור במכנסיים, שנטל מגיעה עם סלסלה של מאפים מתוקים לקינוח.
אם חופשה, גם בארץ, דורשת מאיתנו לא פעם להתאמץ – לשים כסף בצד בשביל לממן את עלות המלון היקרה ולנסוע שעתיים או יותר, הרי שהפינה של מיכל מוכיחה שאפשר להתנתק מהכל ולהרגיש קפיצה קטנה לחו"ל גם במרחק חצי שעה נסיעה מהמרכז ובלי לשבור תכנית חיסכון.
הפינה של מיכל
איפה? רוטשילד 35, מזכרת בתיה. טלפון: 08-9340415, אתר אינטרנט
ארוחת הבוקר העשירה בפינה של מיכל |צילום: דרור קליש
איפה אוכלים?
מזכרת בתיה, על אף מעלותיה הרבות, היא עדיין שממה קולינרית, ונותר רק לקוות שלאור הפוטנציאל האדיר של הרחוב זה ישתנה בקרוב. אמנם, ברחוב הגורן פינת רחוב רוטשילד יש מסעדת סושי קטנה, מקסימה ועטורת שבחים, אך זו סגורה בסופי שבוע. עם זאת, ביישובים הכפריים שבאזור יש כמה אופציות ראויות. במושב טל שחר נמצאת מסעדת שביל עיזים, מסעדה חלבית כשרה למהדרין שמגישה פסטות, סלטים, דגים וקינוחים מול נוף פסטורלי. בימי שישי מוגש במקום בראנץ' עשיר. טלפון: 08-9495964.
במבנה שהיה פעם המכבסה של קיבוץ קבוצת שילר פועל קפה רונה בקיבוץ, בית קפה חינני שמגיש ארוחות בוקר, סלטים, כריכים, מרקים ומנות מפתיעות. 08-9372694.
ג'ויס במושב ביצרון הוא מתחם שכולל חנות של בגדי מעצבים ישראלים, מתנות ודברים יפים לבית, לצד מסעדה כפרית לא כשרה. בתפריט: סלטים, פוקאצ'ות מהטאבון, פיצות, מנות בשריות ופסטות. טלפון: 077-9977005.
אפשרות נוספת היא לנסוע כרבע שעה לפארק המדע ברחובות. נכון, לא תחושו כאן את הפסטורליה הכפרית המתבקשת, אבל המבחר גדול וכולל כמה אפשרויות מוצלחות במיוחד. ההמלצה שלנו: סזאר. מדובר בביסטרו בר שמאז פתיחתו לפני תשע שנים הפך למוסד מקומי. העיצוב נעים, השירות מקצועי האוכל מצוין והמנות נדיבות. התפריט כולל דגים טריים, בשרים ופסטות, כשבין המנות המומלצות נזכיר את שניצל העגל הדקיק, פפרדלה מלך היער והמלבי שמנוקד בפקאן סיני לקינוח. כתובת: חיים פקריס 3, רחובות, טלפון: 08-9465444.
נוף טיפוסי של גבעות ירוקות וכרמים קרוב ליער חולדה | צילום: יהודית גרעין-כל, מתוך אתר פיקיויקי
מה בסביבה?
נסיעה קצרה ממזכרת בתיה מובילה לנופים הפסטורליים של שפלת יהודה, עם הגבעות הרכות, היערות, הכרמים, היקבים והיישובים הכפריים המקסימים. תוך דקות נסיעה ספורות כבר תגיעו ליער חולדה, אחד מיערות קק"ל הראשונים שניטעו, ובו נמצא בית הרצל המפואר שמשמש כמוזיאון קטן להתיישבות. תחנה נוספת שכדאי לעצור בה, במיוחד בחורף, היא גבעת הרקפות בטל שחר. הגבעה, המכוסה ביער אורנים, מתקשטת בחורף במרבדים עצומים של רקפות ונצבעת בוורוד, סגול ולבן. כדי להגיע לגבעת הרקפות, היכנסו למושב טל שחר שנמצא דרומית לצומת חולדה וסעו בכביש שחוצה את המושב (ומתחלף בהמשך לדרך עפר) עד שתראו את הגבעה מולכם. אם אתם רוצים ליהנות מפיקניק נעים מול נופי האזור תוכלו להצטייד בגבינות עזים במחלבת עיזה פזיזה שממוקמת במושב (טלפון: 08-6102876, 052-2589900).
יער צרעה המכוסה ברקפות ביום חורפי
קצת יותר רחוק, כעשרים דרות נסיעה מן המושב, נמצא יער צרעה, המכונה גם יער הנשיא. מדובר באחד היערות היפים בארץ, עם תצפיות נוף על שפלת יהודה ומישור החוף. דרך הנוף החוצה את יער, היא אחת מדרכי הנוף היפות בארץ והיא משובצת בפסלים סביבתיים. בחורף היער מכוסה בפריחה של נרקיסים, רקפות, כלניות ונוריות, ויש פה גם שפע של פטריות ושקדיות ומלבלבות.
באזור יש עוד המון פינות חמד – פארק קנדה איילון על המעיינות והבוסתנים שלו, האתר הארכיאולוגי תל גזר, גבעת הפסלים של גבי פרימן בקיבוץ משמר דוד, מנזר השתקנים בלטרון וכמובן היקבים הרבים של שפלת יהודה כמו יקבי ברקן ויקבי שורק שנמצאים ממש בסמוך.