טיול בווייטנאם: יופי שאין לו סוף

במעבר ההרים Thung  Khe, בגובה 1,900 מ', אנחנו עוצרים מול נוף שאמור להיות נפלא, אבל היום הוא נבלע כולו בעננים. נאם מציע שנאכל משהו בשוק הקטן לצדי הדרך. לא ממש שוק, כמה נשים מוכרות פירות, אוכל מוכן ומיני פיצ'פקס. אנחנו יושבים על שרפרף נמוך להפליא, כזה שהברכיים שלי כבר התרגלו אליו אחרי כמה ימים בהאנוי. נאם אומר משהו והמוכרת לוקחת מקל במבוק עבה ומניחה על הגחלים הרוחשות. כשהמקל משחים באש היא מרימה אותו ובמכות סכין חדות חותכת פסים לאורכו ומגישה לנו. בתוך הבמבוק יש סטיקי רייס, אורז דביק, חמים ומתקתק, טעים כמו שרק מאכל חדש ולא מוכר שבושל במקום חדש ולא מוכר יכול להיות.

השוק במעבר ההרים Thung Khe. על הגחלים מתבשל אורז דביק בתוך במבוק | צילומים: רותם בר כהן

אנחנו שולפים את האורז באצבעות מתוך הבמבוק ואוכלים בידיים. קערה עם ביצים קשות וצלוחית של מלח מתובל בשומשום מונחת על השולחן כדי ללוות את האורז, תה ירוק פושר נמזג לכוסות זכוכית קטנות. מעבר למנגל הקטן, מחצלות פרושות בלב העננים, רומזות שבימים בהירים אפשר לרבוץ כאן מול הנוף. בדוכן סמוך נאם קונה כמה תפוזים קטנים וירוקים ומקלף אחד. "תפוז מר", הוא אומר, "לנקות את הפה". אני מוציאה את הארנק לשלם והוא צוחק. "לא צריך. כבר שילמתי. שני דולר על האוכל לשלושתנו".

תינוק עטוף היטב נגד הקור בהרים, בדרך למאי צ'או

הלוואי שהיו לי שבועיים או שלושה להקדיש לטיול בווייטנאם, אבל גם שבוע אחד גרם לכל כך הרבה שמחה, שאני לא מצטערת לרגע שטסתי חצי עולם כדי להגיע לכאן. אם גם לכם יש רק שבוע להקדיש למדינה המרהיבה הזאת, הנה הצעה לכמה מקומות קרובים יחסית להאנוי שיגרמו לכם להתאהב עד כלות ולדעת שללא ספק תחזרו לכאן שוב, לזמן ארוך יותר.

יוצאים מהאנוי

לוקח זמן להתרגל להאנוי. התנועה הבלתי אפשרית, נהרות של טוסטוסים שנראה כי לעולם לא יעצרו, גם לא ברמזורים אדומים, המדרכות שהופקעו לטובת החיים עצמם: שקים של סחורות, דוכנים עמוסים, נשים בכובעי קש משולשים ומגשי קש עם פירות או דברי מאפה תלויים בחבל משני קצות מקל מתמרנות במהימנות בין שרפרפים שעליהם יושבים סועדים האוכלים מרק. ובכל מקום אופנועים חונים, לא משאירים אפילו סנטימטר פנוי למעבר. בתי קפה שמוכרים באמת ובתמים רק קפה, דוכני באן שבהם מוכרים אך ורק סנדוויצ’ים. ויותר מהכל, פס הקול התמידי שמלווה במשך 24 שעות ביממה – צפירות. בחיים לא שמעתי כל כך הרבה כלי רכב צופרים ביחד ובלי הפסקה.

שוק בעיר העתיקה של האנוי. ערבוביה עליזה של מוכרים, טוסטוסים ואוכל

אחרי כמה שעות בהאנוי למדתי לחצות את הכביש בכוחות עצמי, למחרת כבר עזרתי לשלושה תיירים שעמדו חסרי אונים בפינת הרחוב, לא מצליחים לחצות את ים הטוסטוסים למדרכה ממול. ביום השלישי התאהבתי כל כך העיר הסוחפת, המבולבלת והמבלבלת הזאת עד שהתחלתי לבדוק כמה עולה לשכור פה דירה…

מדרכות האנוי לא נועדו להליכה. אפשר לאכול עליהן, להעמיד אופנועים, למכור ולקנות

אבל נעזוב רגע את האנוי ונצא לטיול של כמה ימים שמקיף אותה פחות או יותר ונותן טעימה קטנטנה מווייטנאם, הארץ שליופייה אין לו סוף. ולפני שנצא לדרך, רק נאמר שאם אתם סובלים, כמוני, מהחום והלחות הקשים באמת של הקיץ במזרח אסיה, הכי טוב לבוא לכאן בסתיו (אוקטובר-נובמבר) ובאביב (מרץ-אפריל). כל עונה ויתרונותיה, אישית אני מעדיפה את הסתיו, לקראת הקציר, כששדות האורז עדיין ירוקים.

מפת המסלול המתואר בכתבה

מאי צ'או: השקט של שדות האורז

טרסות האורז המפורסמות של הצפון רחוקות מדי למי שיש לו רק כמה ימים לטייל מחוץ להאנוי. אבל במרחק 160 ק"מ מדרום-מערב לבירה, בעמק יפהפה מוקף בהרים משונני פסגות, נמצאים שדות האורז של מאי צ'או. הם לא שתולים בטרסות, אבל המראה מקסים ושובה לב עד מאוד. אל מאי צ'או מגיעים בכביש צר שמטפס בהרים, חוצה את מעבר טאנג קה וגולש למטה, אל העמק. קצת אחרי הפאס העננים מתפזרים והנוף שנגלה יפה יותר מכל גלויה. אני רצה ברוח החזקה אל נקודת התצפית, עוצרת רגע כדי לייצב את הנשימה ומגלה נוף שגורם לנשימה להיעצר מחדש. אישה צעירה עם תינוק עטוף היטב נגד צינת ההרים תולה כביסה בקצה המצוק, מול הנוף. היא מחייכת אלי ואני מרגישה שהגרון שלי נחנק מכל היופי הזה.

בירידה לכיוון מאי צ'או העננים מתפזרים ונוף יפה יותר מכל גלויה נגלה לפתע

בפאתי העיירה מאי צ'או (Mai Chau) אני מתמקמת ב- Mai Chau Ecolodge, לודג' אקולוגי מהחלומות. בעצם, עולה על כל החלומות: בקתות מרווחות עשויות מאבן מקומית, קש ובמבוק, מוקפות צמחייה טרופית. הבקתה שלי נמצאת בשורה הרחוקה ביותר מהלובי וחדר אוכל, עם מרפסת ענקית שנושקת לשדות האורז ומתחתיה בריכת טבילה פרטית. החדר עצמו מדהים לא פחות: מיטת אפיריון, מאוורר תקרה, אמבטיה ענקית עשויה מעץ, מקלחת חיצונית בחצר פנימית אחורית. ושקט. כמה שקט! ירידה בגרם מדרגות תלול מובילה אותי היישר אל לב השדות.

הנוף ממרפסת החדר שלי ב-Mai Chau Ecolodge. לנשום עמוק ולשקוע ברגיעה מושלמת

בשער הלודג' אפשר לקבל (ללא תשלום) אופניים ולצאת לרכיבה או פשוט לטייל ברגל בשדות. בעונת הקציר, שבה אני טיילתי שם, חלק מהשדות  ירוקים, אחרים כבר הצהיבו. פה ושם, בין צמחי האורז, מציצים כובעי קש של הנשים הקוצרות את האורז בעזרת מגל, פכפוך המים בתעלות שבין החלקות מוסיף לאווירת הרוגע המושלם. בשולי השדות, למרגלות ההרים המקיפים את העמק מכל עבר, מציצים בתי הכלונסאות של הכפרים הזעירים של בני התאי (Thai), הגרים בעמק.

נשים בכובעי קש מחודדים קוצרות אורז. פכפוך המים הזורמים בין החלקות משמש פסקול מופלא למראות

גם האוכל בלודג' נהדר, עם מנות מסורתיות ומלאות טעמים מהמטבח של שבטי התאי והמונג, המתגוררים באזור. ויש בריכה חיצונית גדולה וטיפולי ספא ובערב מופע ריקודים מסורתיים. אבל העיקר הוא השדות והנופים והטיולים הרגליים או באופניים שאפשר לעשות כאן. אל תמהרו לעזוב, הישארו כאן לפחות יומיים כדי לנשום את השקט, לשקוע במראות הירוקים ופשוט להירגע.

ואן לונג: סירת במבוק ושישה קופים

חשבתי ששדות האורז באזור Mai Chau הם הנוף הכי יפה בעולם, עד שהגעתי ל-Van Long. שמורת הטבע ואן לונג, 120 ק"מ ממאי צ'או, תופסת אותך בהפתעה: זהו אזור של נהרות וביצות, שהדרך הטובה ביותר לטייל בו היא בסירת במבוק מסורתית (במקומות שונים יציעו לכם לשוט בסירה מודרנית, אבל לחוויה אותנטית, אין כמו סירת במבוק). השייט אורך כשעה וחצי, עד שני אנשים בסירה, כשמכל עבר מזדקרים מצוקי אבן גיר, חלקם מחודדים כמחטים, אחרים רחבים ומשוננים.

סירת במבוק בשמורת ואן לונג. מדהים, כבר אמרנו?

השייטת, אישה לא צעירה בכובע קש מחודד, מנווטת את הסירה בין צמחי המים, הקולות היחידים שנשמעים הם המשוטים החותרים במים וקריאות של ציפורים שאני לא מזהה. פתאום הסירה עוצרת, השייטת נוגעת בכתף שלי ומסמנת עם אצבע על הפה. ששש… כאילו שהעזתי להוציא הגה בנוף המופלא הזה. היא מצביעה על אחד הסלעים. אני ממצמצת כדי לראות טוב יותר. הנה! קודם שניים, אחר כך שלושה ופתאום שישה קופי Delacour's Langur, שחורים ושעירים, עם זנב ארוך מאוד וישבן לבן, כאילו לבשו זוג תחתוני גברים… הקופים האלה נמצאים בסכנת הכחדה חמורה ועל פי ההערכות, נותרו רק 200 פרטים מהם בטבע. 200 קופים ואני ראיתי שישה! אנחנו מתקרבות עם הסירה אל תוך הסבך, מסתכלות בלי מילים בקופים שקוטפים פירות קטנים מהשיחים התלויים על המצוק התלול, מסרקים זה את זה, עסוקים בשלהם. אני מודה בלב לרוחות הטבע שרצו בטובתי היום.

שניים משישה קופי Delacour's Langur שראינו. בטבע נותרו רק 200 קופים כאלה

בהמשך אנחנו מגיעות למערה קטנה בתוך אחד המצוקים. הסירה נכנסת פנימה, התקרה עם נטיפים שיורדים ממנה כל כך נמוכה עד שאני צריכה להתכופף עד הקרקעית. קסם. אין מילה אחרת לתאר את המקום הזה.

מבט ממערה בשמורת ואן לונג אל הנוף מסביב

שמורת הטבע מרוחקת כ-25 ק"מ מהעיר הגדולה באזור, מין בין (Ninh Binh), שבה אפשר ללון בלילה. אני לנה ב-Ninh Binh Hidden Charm, מלון ארבעה כוכבים גדול ומודרני בפאתי העיר, מרחק הליכה קצרצר מרחוב עמוס במסעדות וחנויות מזכרות. המלצה שלי: ארוחת ערב ב- Aroma Indian Restaurant, מסעדה הודית מצוינת עם היצע רחב במיוחד של מנות צמחוניות וטבעוניות, שירות מחויך ומחירים זולים להפליא.

מפרץ האלונג: להפליג בתוך חלום

שיא רודף שיא, ושיא השיאים שמור ליומיים האחרונים מחוץ להאנוי: מפרץ האלונג. הדרך הטובה ביותר להתרשם מהמפרץ המדהים הזה, שהוכרז כאתר מורשת עולמית ונבחר לאחד משבעת פלאי עולם הטבע, היא לקחת את הזמן. אל תסתפקו בשייט של כמה שעות, שווה להשקיע את הסכום הגבוה במונחים וייטנאמיים ולצאת לשייט של 24 שעות במפרץ לאן הא (Lan Ha Bay), הסמוך להאלונג. לא מעט ספינות יוצאות מהנמל של Cat Ba, אני עליתי על סיפונה של Maya Cruise, ספינה אלגנטית, לא גדולה מדי ולא קטנה מדי.

ספינה במפרץ לאן הא. יפה לא פחות מהאלונג, אבל הרבה פחות צפוף ועמוס

שני דברים שכדאי לדעת לגבי בחירת הספינה: הנופים במפרץ לאן הא יפים לא פחות מאשר במפרץ האלונג והוא הרבה פחות צפוף ועמוס. בעונה שבה אני טיילתי – בסתיו, הספינות היו ריקות למחצה, וכיוון שלא כיף לשוט עם עוד עשרה אנשים בספינה גדולה מאוד, ומצד שני גם לא נעים לשוט בספינה קטנה מדי, עדיף לבחור ספינה בגודל בינוני. מאיה קרוז התבררה כבחירה מושלמת. היינו בסך הכל תשעה על הסיפון: ארבעה בחורים צעירים מקולורדו, זוג מסיאטל, זוג לונדוני וישראלית אחת. החיבור היה מיידי, בתוך פחות משעה כבר היינו החברים הכי טובים, חלקנו סיפורי מסע, חוויות מהאנוי, שתינו יחד קוקטלים מצוינים על הסיפון, התפעמנו ביחד ממראה האיים המרהיבים שעולים מתוך המים, נופפנו לשלום לדייגים ששטו לצדינו בסירות קטנות.

כביסה מתייבשת (בקושי) בערפילי המפרץ הכי יפה בעולם

תאי השינה בספינה נעימים להפליא, התא שלי נראה יותר כמו חדר במלון בוטיק, עם רצפת עץ כהה, חלונות שנפתחים אל נוף המפרץ וחדר אמבטיה קטן אבל מאובזר לחלוטין. לשכנים בחדר הסמוך היתה מרפסת פרטית, אבל מי צריך מרפסת כשמהסיפון העליון רואים את הנוף הכי יפה? האוכל בספינה מושקע וטעים מאוד, האלכוהול (לא כלול במחיר, ובהחלט עלול להגיע לסכומים נכבדים אם לא שמים לב) זרם כמים ויש גם פעילויות נהדרות במשך היום, כמו חתירה בקיאקים ימיים בגלי המפרץ הזעירים ושייט בסירת משוטים גדולה אל מערה ימית עמוסה בנטיפים ובעטלפים.

הכותבת חותרת בקיאק במפרץ היפהפה | צילום: Thomas Parker

בערב למדנו לגלגל ספרינג רולס בשיעור בישול (וזללנו את כל התוצרת העצמית עוד לפני ארוחת הערב), בהאפי האואר השתכרנו קלות, בלילה לא הצלחנו לדוג אפילו תמנון אחד, למרות ההבטחות, השכם בבוקר מי מאיתנו שהצליח להיפרד מהתא החמים, הוזמן לטאי צ'אי על הסיפון. 24 שעות של כיף, הנאה ונופים שלא מן העולם הזה.

מהנמל, כשלוש שעות בכביש המהיר ואני שוב בהאנוי, עם התנועה הבלתי אפשרית, השווקים הצפופים, בתי הקפה המקסימים, דוכני אוכל הרחוב שלא נגמרים, האגם, תיאטרון בובות המים, המקדשים, המוזיאונים. חלום סוער שנמשך רק כמה ימים ולקח כמעט חודש להתעורר ממנו ולהתחיל לתכנן את הפעם הבאה.

יום אחרון בהאנוי: אגם Hoan Kiem בעיר העתיקה

____

הכותבת מודה לחברת התעופה קתאי פסיפיק, המפעילה טיסות ישירות מישראל להונג קונג וטיסות המשך ליעדים רבים במזרח, ולחברת הטיולים Asiatica Travel על שהפכו את הטיול לווייטנאם לאפשרי.

Heartfelt thanks to Hoa Nang, Son Nguyen and Chau Nguyen for making my dream come true and welcoming me with much warmth to your lovely country. Thanks to Nam Bui for guiding me, always with a smile, in the beautiful trails of Vietnam