מי הכלה?
הבעייה הראשונה שבה נתקל חתן משבט Jiarong ממחוז Jinchuan, בצפון-מזרח חבל סצ'ואן שבסין, היא לזהות את כלתו ביום חתונתם. שכן, הכלה מגיעה לבית הורי החתן מלווה בשתי חברותיה הלבושות בדיוק כמוה, כשראשן ופניהן מכוסים במטפחות אדומות. הסוף כרגיל טוב: הזיהוי נעשה על פי הצמיד והטבעת שהחתן קנה לכלתו כמה ימים קודם, וכשהמטפחת מוסרת רואים אנשי כפרו של החתן את הכלה לראשונה.

עוד בבוקר החתונה עוזבת הכלה את כפרה על גבו של האח הגדול במשפחה, כשהיא מזילה דמעות ומלווה בחברותיה וקרוביה. תושבי הכפר כולם עומדים ושרים לצד הדרך בליווי כלי נשיפה מסורתיים מעץ, וכשהתהלוכה החגיגית והבוכיה מגיעה לכפר של משפחת החתן, מפייס דודה של הכלה את אלוהי השמיים, הארץ וההרים בצרור של ענפי ברוש טבולים במים זכים.

בטקס החתונה הקרואים שרים ורוקדים ללא הפסקה, אך בליל הכלולות החתן האומלל אינו מורשה עדיין לשהות במחיצת כלתו, ואינו יכול אפילו להחליף עימה מילה. בבוקר המחרת שבה הגברת לכפרה בלוויית הדוד, ורק בתום פסק הזמן הכפוי יוכלו האוהבים להתאחד זה עם זו.

כלה הודית | צילום: קריסטן ג'והנסן

חתן עם חרב
ימים רבים לפני טקס החתונה עסוקות הנשים במשפחתה של כלה סודנית ברקיחת בושם מסורתי העשוי מתפוחי עץ ונשמר בבקבוקוני קריסטל עם קטורת אקזוטית. כחודש לפני החתונה מסתגרת הכלה בבית הוריה, שם תהיה כלואה עד היום הגדול. במשך חודש שלם גופה מקורצף מדי יום במשחות שונות ומשונות, הנרקחות מצמחי כרכום טחונים, קפה, אבקת שקדים, אורז טחון וקליפת גזע עץ אלמוג הגדל במלזיה. ביום החתונה מושיבים אותה בין צמחי קטורת מעשנים כדי שגופה יקבל צבע יפהפה וניחוח שאי אפשר לעמוד בפניו. כל שיער גופה מוסר וידיה ורגליה נצבעות בציורי חינה מורכבים. ביום החתונה החתן כורך סביב גופו בד לבן עשיר ומבהיק ואוחז חרב ענקית בידו. הכלה עוטה על עצמה שלמה מבד אדום שאמרותיו מרוקמות זהב, והזוג מוכן ומזומן לקבל את פני האורחים.

אוספים את השברים
ביום הראשון הם עורכים טקס אזרחי צנוע, אך ביום השני לחתונתם מותר גם לחתן וכלה גרמנים קצת להתפרע, ובהתאם למסורת הנקראת Poltrabend הם מנתצים לרסיסים כלים וצלחות מכל הבא ליד. אבל אצל הגרמנים אין חוכמות, ועל בני הזוג מוטל לאסוף את השברים כולם, סגולה לשלמות המשפחה והבית. החברים מפיקים עיתון כלולות עם תמונותיהם ועלילותיהם של בני הזוג, ומוכרים אותו לאורחים בכסף מלא כדי לסייע במימון ירח הדבש. אחר כך הם משחררים כמה ברגים ממיטת הכלולות כדי להקשות עוד יותר על בני הזוג בלילה הראשון.

הכלה שואבת מים
תושבי מחוז Kodagu במדינת Karnataka שבדרום הודו, נקראים Kodavas ועל פי האמונה הם צאצאיו של אלכסנדר מוקדון. ביום החתונה החתן מחליף את המעיל השחור המסורתי במעיל לבן והכלה מתהדרת בסארי אדום לוהט, עוטה את מיטב תכשיטיה ועונדת תליון דמוי סהר לצווארה. בני הזוג יושבים זה לצד זו על שרפרפים שמעליהם זרי ענק עם פרחי יסמין, והקרואים עוברים על פניהם, זורקים עליהם אורז ומשקים אותם בחלב. כבר בערב החתונה מתחילה הכלה במילוי חובותיה: היא שוברת אגוז קוקוס, שואבת מים מן הבאר המשפחתית ונושאת אותם בכלים קטנים על ראשה היישר אל מטבחו של החתן.

חתונה יפנית | צילום: פיליפ דאייר

עוגת חתונה על ראשה
בראש תהלוכת הכלולות היוצאת מביתה של הכלה באיי אורקני (Orkney) שבצפון סקוטלנד, צועד פידלר (כנר עממי) או נגן חמת חלילים. כשהתהלוכה החגיגית מתנהלת בדרכה בחזרה הביתה מטקס הנישואים בכנסיה, אחת מהנשים המקובלות והאהודות בקהילה, Hansel-wife, יוצאת מאחד הבתים ומציעה גבינה (Hansel) ולחם לחוגגים. תוך כדי כך, חומקת אשה אחרת מבית הכלה כשבידיה עוגת חתונה עשויה משיבולת שועל, חמאה וזרעוני כרויה (קימל). ואז, מטווח קרוב, היא מטיחה את העוגה בכלה או פשוט שוברת אותה על ראשה של המסכנה, ומיד כל הנוכחים עטים על הפרורים (סקוטלנד או לא). מי שמוצאת את הטבעת שהוחבאה בעוגה בעת האפייה, תמצא חתן במהרה. סיכוייה של מוצאת האצבעון שהוחבא גם הוא בעוגה, יהיו פחותים בהרבה.

לתגובות, תוספות ותיקונים
להוספת תגובה

תגובות

האימייל לא יוצג באתר.

שתפו: