תפריט עמוד



קילומטרים אחדים ממזרח ליודפת אנחנו יורדים מדרך המלך ועולים על השביל המוביל לחווה של דליה ואמנון זלדשטיין־שפיגל. בכניסה לחוות "חלב עם הרוח" מדדים אווזים, ותרנגולים עזי צבע תופסים את העין. אחריהם מתגלים בתי מגורים, סוס, אוהל אינדיאני ועזים. יפה פה. הגענו לכאן באחד הימים הקרים של פברואר, והירוק ירוק מאוד. בתי המגורים של החווה רחוקים מאוד מחלום הבית־עם־גינה, וגם אלה מאיתנו שחלמו על בֵּית חווה קרוב לטבע ימצאו שהחלום הזה תובעני ואינו מתאים לכל אחד.
המטבח שוכן בחצר, אין חיבור לחשמל, ובלילות מאירים כאן בעששיות. גנרטור הם לא מכניסים, לא מעוניינים בזה, רוצים להיות מכוונים למה שבטבע. מים חמים לרחצה יש תמיד, מחממים בגז. זה החורף השלושה־עשר שלהם פה, על מורדות ההר. דליה ואמנון, הבן פנואל, כמה מתנדבים שמסייעים בתחזוקת החווה ועזים. ומסביב לעזים האלה ולצורכיהן נעה החווה.

מראה החווה משביל הגישה. החווה נעה סביב העזים: "בקיץ קמים עם אור ראשון לחליבה ומוציאים את העזים למראה. בחורף הזמנים משתנים לגמרי, וזה תלוי גם במזג האוויר. כשיש רוח מזרחית מחכים ולא מוציאים את העזים". תמיד יש מה לעשות: לשפץ את הדברים שמתבלים בגלל מזג האוויר, לבנות טרסות, לטפח את גן הירק ולהכין את הגבינות

"בקיץ קמים עם אור ראשון לחליבה ומוציאים את העזים למרעה. בחורף הזמנים משתנים לגמרי", אומרת דליה, "זה תלוי גם במזג האוויר. כשיש רוח מזרחית מחכים ולא מוציאים את העזים". אחרי כן מאכילים את הגדיים ואת בעלי החיים האחרים שנותרו בחווה. תמיד יש מה לעשות: לשפץ את הדברים שמתבלים בגלל מזג האוויר, לבנות טרסות, לטפח את גן הירק (החווה של בני הזוג אורגנית, והם מנביטים את השתילים במקום) ולהכין גבינות. את הגבינות – מבחר של גבינות בסגנון ארצישראלי, איטלקי וצרפתי – הם מכינים ביודפת, כי צריך חיבור לחשמל. עכשיו התחילו לייצר גם יין, ויש תוכניות לנטוע כרם. מחפשים אפיקים לפרנסה. שאלתי על בדידות (בשעמום לא חשדתי, היה לי ברור שבמקום כזה אין פנאי להשתעמם). לא, אין תחושת בדידות. בכל זאת זו ישראל ותמיד יש מי שמגיע.

אביב בישראל - ממעוף הציפור

לתגובות, תוספות ותיקונים
להוספת תגובה

תגובות

האימייל לא יוצג באתר.

שתפו: