קפה פלמר, ברחוב שער פלמר בנמל חיפה, הוא מקום מצוין להתחיל בו את הסיור בעיר התחתית ושוק הפשפשים של חיפה, ולא רק בזכות הקפה החזק והאיכותי. פתיחתו של בית הקפה הזה היתה הסנונית הראשונה שסימנה את הדרך לשינוי של אזור הנמל החיפאי, לפני יותר מעשור. גם השם של בית הקפה מתאים מאוד לטיול שלנו, שכן פרדריק פלמר היה המהנדס הבריטי שהציע לצ'רצ'יל להקים במקום הזה את הנמל הגדול והמודרני, שאליו יגיע צינור הנפט מעיראק ומכאן הוא יֵצא באניות לאירופה.
העיר התחתית של חיפה. דו קיום במובן העמוק של המילה | צילום: תומר פוקס
מי שגדל בחיפה לפני כמה עשורים זוכר את אזור הנמל והעיר התחתית כמקום מפוקפק למדי בשעות החשכה. בשנים האחרונות נעשים מאמצים ראויים לשבח להפוך את האזור למקום של אמנות ועיצוב ביום ובילויים בלילה. בין השאר על ידי פתיחת קמפוס הנמל של אוניברסיטת חיפה ושל האוניברסיטה הפתוחה, ושיפוץ מחסנים ומבני תעשייה והפיכתם למעונות סטודנטים. באופן טבעי הצעירים שהגיעו ללמוד ולגור כאן חיפשו מקומות קרובים לאכול, לשתות ולבלות, ולצד הברים השוקקים והמסעדות המצוינות (רולא ולוקס הן רק שתיים, מהטובות בעיר) נפתחו גם בוטיקים נחמדים וסדנאות של מעצבים ואמנים.
קיר מצויר באזור הנמל | צילום: רותם בר כהן
פעם היה כאן ים
על ההיכרות המחודשת שלי עם העיר התחתית, שכאמור השתנתה מאוד מאז ימי התיכון החיפאים שלי, אחראי תומר פוקס, מורה דרך שסיור הדגל שלו נקרא "הקסם החיפאי" והוא מתרכז בשוק הפשפשים, אבל בהחלט לא רק בו. אנחנו יוצאים מרחוב שער פלמר, שמתחיל בכיכר עם פסל של דג בפתח הנמל וכולל רק ארבעה בניינים, שבאחד מהם נמצא קפה פלמר שבו פתחנו את הבוקר. הליכה קצרצרה מביאה אותנו לרחוב העצמאות ההומה. לפני חפירת הנמל היה פה ים ורק החול שנחפר כדי להעמיק את הנמל ולהתאים אותו לאוניות גדולות הפך את המקום בו הוא עובר ליבשה.
קפה פלמר, הסנונית הראשונה לשינוי שעבר אזור הנמל | צילום: רותם בר כהן
ב-1933 נחנך נמל חיפה, שנחשב לגדול ולמודרני ביותר באגן הים התיכון. אבל עוד לפני שהנמל נפתח היה באזור המרכז המסחרי הראשון והיחיד באותם ימים בארץ ישראל, עם ארבע גושי בניינים שביניהם עברו שלושה רחובות. המרכז המסחרי כלל ראינוע, סניף של בנק, חנויות, מסעדות ובית מלון שקיים עד היום ושמו – 1926 – מעיד על השנה בה הוקם. מעל קומות המסחר היו דירות מגורים נאות עם מרפסות מעוטרות. זה נחשב לאזור מגורים נחשק ואריסטוקרטי, מעוטר בדקלים ומשקיף על הים. אלא שעם בניית הנמל וייבוש הים נעלם הנוף למים ואיתו נעלמה גם היוקרה.
המרכז המסחרי הישן בראשית המאה שעברה. בקצה הרחוב, במקום שהיום עוברת דרך העצמאות הסואנת, היה ים
בקיץ 2013 האזור עבר שדרוג של ממש בהובלה של עיריית חיפה: הבניינים מראשית המאה שעברה שופצו, הרחובות שחצו את המרכז המסחרי הישן הפכו למדרחובים ומתחם 21, כפי שנקרא האזור בין רחוב הנמל לשדרות המגינים, הפך לרובע של מעצבים, אמנים ובעלי מלאכה. מלבד החן הרב של הבתים המשופצים והחנויות הנחמדות שסוף סוף מתחילות להיפתח אחרי שנת הקורונה, יש כאן אטרקציה היסטורית נוספת: מעיין הבירה, המסעדה האגדית, שפועלת כאן מעל שישה עשורים.
מתחם 21 במקום בו פעל פעם המרכז המסחרי הראשון בישראל | צילום: רותם בר כהן
פריז החיפאית
כמה צעדים נוספים ואנחנו מגיעים לכיכר מלבנית, שבתקופה העות'מאנית נקראה חמרה ומאוחר יותר הוחלף שמה לפריז, מחווה לחברה הצרפתית שבנתה את הרכבת התחתית הראשונה בארץ. בכיכר פריז נמצאת התחנה הראשונה של הכרמלית, שאוחזת בתואר החינני "הרכבת התחתית הקצרה בעולם". מכאן היא מטפסת אל ראשו של הכרמל בדרך הכי בסיסית שיש – משקלם של הקרונות שיורדים מושך למעלה את הקרונות העולים. גם אם אתם לא מתכננים לנסוע בכרמלית, כדאי מאוד להציץ אל פתח התחנה עם תקרה מקומרת וקירות מעוטרים באריחים צהובים ולבנים. בכיכר יש כמה אלמנטים עיצוביים שניתנו במתנה לחיפה על ידי ראש עיריית פריז בשנת 2011. בין השאר, תבחינו בגופי תאורה ובמזרקה קטנה ונאה ממתכת שהובאו ישירות מעיר האורות.
כיכר פריז. עיר האורות המקורית תרמה פריטים, בהם מזרקה מעוטרת | צילומים: רותם בר כהן ותומר פוקס
בדרך לשוק הפשפשים אנחנו עוצרים לרגע בכנסיית אל סיידה, שנמצאת בתוך מתחם בית החסד, הוסטל טיפולי ושיקומי לאסירים משוחררים, שהקים כמיל שחאדה. מיסת יום ראשון ממלאה את החלל היפהפה של הכנסייה בצלילים שמימיים והסיפור של כמיל שחאדה ואשתו השוויצרית אגנס, שהקימו את ההוסטל, מעורר השראה. זהו סיפור של אנושיות ודו קיום במובן העמוק ביותר.
מכאן אנחנו חוצים את שכונת ואדי סאליב, שרבים מבתי האבן שלה עומדים נטושים, הרוסים למחצה ומכוסים בצמחייה פרועה – זכר לעברה המורכב. השכונה אמורה לעבור תהליכים של שיקום ושימור, בדומה לזה שעברו אזורים אחרים בעיר התחתית, אלא שנכון לעכשיו התוצאות עדיין לא ניכרות בשטח.
ואדי סאליב. בניינים נטושים והרוסים למחצה מזכירים את העבר הכואב | צילומים: רותם בר כהן
הבובה זהבה וקפה אמנותי-חברתי
שוק הפשפשים של חיפה הוא שוק הפשפשים היחיד בארץ, כך מכריז תומר פוקס ומוסיף שלמרות שזהו רחוב קצר "הוא עמוק כמו אוקיינוס". ואכן, זהו עולם ומלואו לכל מי שמחפש פרטי וינטג', רהיטים עתיקים, כלים נאים או תכשיטים מפעם. השוק פתוח כל השבוע והוא אהוב לא רק על קונים מזדמנים אלא גם על מעצבים ואנשי מקצוע, שיודעים כי תמיד אפשר למצוא דברים איכותיים במחירים סבירים, וגם מוכרי עתיקות ממרכז הארץ רוכשים כאן סחורה. אז אם אתם מחפשים שולחן עץ עתיק, שידה צבועה ביד, סט כלי אוכל משנות החמישים, מנורות בסגנון אר דקו או כל פריט אחר שישדרג את מראה הבית – מהרו לרחוב קיבוץ גלויות בחיפה.
בסופי שבוע מצטרף לחנויות השוק הקבועות, שפתוחות לאורך כל השבוע, גם שוק רצפה תוסס. ויש גם כמה מקומות לעצור לחומוס טוב או לקפה, ועוד לא הזכרנו את וינטג' בון בון, שבימי חמישי נפתח בו בר משקאות, לפעמים יש גם בשרים על האש וכל מה שצריך לרומם את מצב הרוח.
שוק הפשפשים החיפאי, המקום המושלם למציאת פריטים מיוחדים במחירים סבירים | צילומים: תומר פוקס
רגע לפני שאתם ממשיכים הלאה, כדאי לכם מאוד לבקר אצל מי שמכונה "המלכה של השוק". לפני תשע שנים זהבה אהרון עזבה את העבודה הבטוחה בחברת ביטוח והגשימה חלום. היא פתחה חנות בשוק הפשפשים וקראה לה בובה זהבה. כפי שהשם מרמז, בהתחלה היא התמקדה בעיקר בבובות פורצלן שמצאה ברחבי העולם, שיפצה, תיקנה והחזירה אותן לחיים ומכרה לאספנים. בהמשך נוספו גם בגדי וינטג' שזהבה אוספת בשוקי פשפשים ברחבי אירופה, בהם אוסף מרשים של כובעים שונים ומשונים. בתקופת הקורונה, כשהשווקים הרחוקים נסגרו למבקרים, זהבה התמקדה בעיקר בעיצוב ותפירה של בגדים מבדים ססגוניים, מפות רקומות, סדינים ישנים, שמיכות ועוד. הבגדים שהיא תופרת לא דומים לשום בגד שתמצאו בחנויות רגילות ואם תלבשו עליונית, שמלה או חולצה מרופדת של זהבה, אין ספק שתעוררו עניין. לצד בגדי וינטג' ובגדים שהיא עצמה תופרת, בבובה זהבה יש גם תכשיטים נוצצים, כובעים, משחקים של פעם והרבה בובות מכל הסוגים והגדלים.
זהבה אהרון בחנות שלה, בובה זהבה. אוצרות קטנים, בגדי וינטאג' ובגדים שהיא עצמה תופרת
שוק הפשפשים נמצא בתחילתו של רחוב קיבוץ גלויות, אם תמשיכו הלאה באותו הרחוב תגיעו אל קיבוץ גלויות 91, המקום הקסום של ענת הר גיל, אמנית ואוצרת אמנות, שעזבה עבודה קבועה בטכניון לטובת פרויקט שנראה כמעט בלתי אפשרי. הר גיל שיפצה חמישה מבנים מתפוררים ומטים ליפול באזור קשוח של מוסכים, בלב שכונה מוסלמית שלא תמיד קיבלה באהדה את הזרה שצצה להם ברחוב. בהתמדה, עקשנות וסבלנות אינסופית הר גיל לא רק הצליחה לשפץ את המחסנים ולהפוך אותם למרכז אמנות ותרבות יפהפה, היא גם כבשה את לבבות תושבי השכונה כשהציעה שיעורי עברית וסדנאות יצירה לילדים מקומיים, כמחווה של אהבה וללא תשלום.
קיבוץ גלויות 91. שילוב מקסים של בית קפה ומתחם אמנות ועיצוב
אחרי שיפוץ ארוך, קשה ומסובך, בדיוק כשהאור בצבץ בקצה המנהרה החשוכה, הגיעה הקורונה והמקום שהיה פתוח לזמן קצרצר נסגר שוב. נכון לכתיבת שורות אלו קיבוץ גלויות 91, שזאת גם הכתובת וגם שם המקום, פתוח כבית קפה נחמד להפליא, מרוהט בטוב טעם בפריטים משוק הפשפשים, ויש בו חללי תצוגה לאמנות. קפה טוב וסלטים יצירתיים אפשר למצוא בהרבה בתי קפה, אבל במקום הזה תמצאו משהו ייחודי – מרכז קהילתי, שמעודד יוזמות אמנותיות וחברתיות, מהסוג שהרבה קהילות היו נשכרות ממנו.
מלון בוטיק וארוחה טובה
הסיור בחלקים הכי פחות מוכרים או מתוירים בחיפה הפעיל את שרירי הרגליים והגיע הזמן לנוח. את הלילה אני מעבירה במלון בוטיק מקסים מאין כמוהו בלב המושבה הגרמנית, עוד אזור שראוי מאוד לבקר ולטייל בו, במרחק לא גדול מהנמל והעיר התחתית.
בלבה של המושבה הגרמנית, שנבנתה על ידי הטמפלרים בשנות השישים של המאה ה-19, עוברות שדרות בן גוריון, שבקצה אחד משקיפות על הנמל ובקצה האחר – על הגנים הבהאים המרהיבים שמטפסים במדרגות סימטריות להפליא על צלע ההר ובמרכזם נוצץ המקדש בעל כיפת הזהב. באמצע שדרות בן גוריון, סמוך לכיכר הראשית, נמצא מלון טמפלרס, שנבנה ב-1870 ושימש מפעל לבנייה ותיקון של גלגלי כרכרות.
מבט אל הגנים הבהאים משדרות בן גוריון במושבה הגרמנית
המזרקה המבעבעת בפתח המלון והצמחייה הירוקה שכמעט מסתירה לחלוטין את דלת הכניסה שלו מרמזות על מה שמחכה בפנים – שלווה מושלמת במיקום נהדר, קרוב לכל המקומות המעניינים. זהו מלון בוטיק במובן האמיתי של המושג, עם 17 חדרים שמפוזרים בשני אגפים שונים (לכל אגף יש כניסה נפרדת), כל אחד מהחדרים שונה לגמרי בגודל, במבנה ובעיצוב. לחלק מהחדרים יש מרפסת שמשקיפה על בתי האבן של המושבה, יש חדרים עם תקרת עץ משופעת וכאלה עם קיר של אבנים חשופות, באחדים מהחדרים יש ג'קוזי גדול בחדר הרחצה, לכמה מהם יש מטבחונים מאובזרים, יש חדרים עם מרצפות מצוירות מקוריות ולעומתם סוויטה בעיצוב סופר מודרני מפתיע. במילים אחרות, גם אם תתארחו כאן שוב ושוב, תמיד תרגישו שהגעתם למקום שונה ומעניין.
חדרים במלון טמפלרס. כל חדר מעוצב באופן שונה וייחודי | צילומים: אורי אקרמן
עוד במלון – לובי קטן ומתוק עם כורסאות נוחות ופינת קפה, חדר ישיבות כל כך מקסים שמיד התחשק לי לכנס ישיבת עסקים דחופה, חדר של טיפולי ספא עם תקרה מקומרת, במה שהיה פעם מאגר מים והתגלה במקרה במהלך שימור המבנה.
חדר הטיפולים בטמפלרס. החלל התת קרקעי, ששימש כמאגר מים, נחשף בעת שימור הבניין | צילום: אורי אקרמן
את ארוחת הבוקר, הכלולה במחיר, אפשר לאכול בקפה פאטוש הצמוד או במסעדת שטרודל מעבר לרחוב (עוד על שטרודל, ראו בהמשך) ויש גם אפשרות לאכול אותה במלון גולדן קראון, שנמצא במרחק 10 דקות הליכה ושייך לאותה קבוצת מלונות צעירה ודינמית, שיש לה גם שני מלונות בנצרת. ואם הזכרנו את גולדן קראון, כדאי שתדעו שזהו מלון עסקים נעים במיוחד, אשר מחדריו נשקף נוף אורבני נהדר. כמה מהחדרים משקיפים ישירות אל הנמל – מהחלונות הגדולים נראים המנופים והאניות העצומות כאילו הם חלק בלתי נפרד מהעיצוב. בשונה מטמפלרס, שמתאים מאוד לזוגות ולאנשים שאוהבים עיצוב קצת שונה, גולדן קראון מתאים לאנשי עסקים ולאלו שמעדיפים חדר יותר סטנדרטי, עם כל הנוחות ושירותים של מלון גדול.
חדר הישיבות בטמפלרס. עושה חשק לנהל פה עסקים | צילום: אורי אקרמן
וכמה זה עולה? חדר בטמפלרס באמצע השבוע מתחיל ב-580 שקל, כולל ארוחת בוקר. בקרוב יוצעו גם חבילות ספא וחבילות הכוללות סיור מודרך בעיר התחתית.
רגע לפני שאני נפרדת מחיפה, איך אפשר בלי המלצה על מסעדה טובה? ממש מעבר לרחוב ממלון טמפלרס נמצאת מסעדת שטרודל, שהשם שלה לא מרמז כלל על התפריט. כשהאחים עלא ואיסא אסאד פתחו את המקום, הם התחילו כבית קפה שבו הוגשה העוגה היחידה שאמא שלהם ידעה לאפות – שטרודל תפוחים. השם נשאר גם כשהפכו את הקפה למסעדה של ממש, עם תפריט ים תיכוני שמשלב בין מנות מהמטבח האיטלקי ואוכל ערבי אותנטי.
סלט שנקליש, עלי גפן וכנאפה עגל במסעדת שטרודל | צילום: רותם בר כהן
בחזית המסעדה יש מרפסת גדולה ונעימה מאוד שכיף לשבת בה במזג אוויר טוב. אנחנו בחרנו להתמקד בחלק הערבי של התפריט, והתענגנו על כמה מנות ראשונות ומנות ביניים מצוינות, בהן סלט שנקליש (גבינת שנקליש שנעשית במקום על מצע של פריקי ועגבניות), באבא גנוש (חציל שרוף עם טחינה גולמית וסילאן המוגש עם כדורי לבנה) ועלי גפן רכים ונהדרים שהוגשו עם יוגורט עזים חמצמץ. לעיקריות יש מסאחן עגל, קבב באלדי, לחמג'ון וערייס, אבל כאוהבי כנאפה מושבעים פשוט היינו מוכרחים לבחור את המנה המסקרנת כנאפה עגל. המראה היה דומה למקור, עם שערות קדאיף שהושחמו, אבל בפנים חיכתה הפתעה – מילוי של בשר עגל טחון ופירה תפוחי אדמה. פנים רבות לו לאושר, מבחינתי לפחות אחת מהן היא אכילת כנאפה, מכל סוג שהוא.
במרפסת של מסעדת שטרודל | צילומים: רותם בר כהן
מידע שימושי
♦ מלון בוטיק טמפלרס נמצא במושבה הגרמנית, שדרות בן גוריון 36, חיפה, טלפון: 04-6297777, אתר אינטרנט
♦ מלון גולדן קראון, דרך יפו 115, חיפה (צמוד לקניון סיטי סנטר), טלפון להזמנות: 04-6000680, אתר אינטרנט
♦ מסעדת שטרודל, שדרות בן גוריון 39, המושבה הגרמנית, חיפה, טלפון: 077-700-4312, אתר אינטרנט
♦ שוק הפשפשים, רחוב קיבוץ גלויות, העיר התחתית, חיפה, פייסבוק
♦ קפה גלריה קיבוץ גלויות 91, רחוב קיבוץ גלויות 91, העיר התחתית, חיפה, פייסבוק
♦ קפה פלמר, רחוב שער פלמר 1, הנמל, חיפה, טלפון 053-4417548
♦ מעיין הבירה, רחוב נתנזון 4, העיר התחתית, חיפה, טלפון 04-8623193
_____
• תודה מקרב לב לשניים שליוו אותי במהלך הכנת הכתבה ואשר בזכותם נחשפתי לצדדים מרתקים של חיפה: רינת בין, יעוץ ושיווק תיירות, ותומר פוקס, שמוביל סיורים בעיר התחתית ושוק הפשפשים.