תל אביב וים הם דבר והיפוכו. מצד אחד, העיר העברית הראשונה נבנתה על חופו של הים התיכון, פתוחה לחול הזהוב ולקצף הגלים. מצד שני, היא הוקמה על פי דגם אירופי, שהפנה גב לים. שדרות רוטשילד, השדרה הראשונה בעיר, נמתחת מדרום לצפון, ועל אף קרבתה היחסית לים אין בה ולוּ קמצוץ של תחושה ים תיכונית. ריח המלח לא נישא באוויר ורוח הים לא מנידה את צמרות העצים.
ואם לא די בכך שמרכז העיר החדשה התכנס בתוך עצמו, כאילו אין לו דבר וחצי דבר עם החול והצדפים והמים, נבנתה שורת המלונות הגדולים כחיץ אדיר בין העיר לים. וכך הפך המשאב הנחשק כל כך – נוף לים – לכמעט בלתי קיים בתל אביב. פה ושם, ממרפסת בקומה רביעית (בלי מעלית, כמובן) בבניין מתפורר באחד הרחובות שיורדים אל הטיילת אפשר, אם מתכופפים מאוד וממש מתאמצים, לראות פיסה כחולה מציצה בין הבתים. כדי לקבל נוף כחול מלוא העין צריך להרחיק מזרחה, אל המגדלים המנוכרים שקמו משני צדי דרך נמיר. שם, ממרום מגדלי השן והזכוכית, יכולים בעלי האמצעים לראות את כל העיר פרושה לרגליהם ואת הים שמונח כמו שטיח כחול, מרוחק עד מאוד.
ריצת בוקר על החוף | צילומים: אייסטוק
בניגוד למדיניות "הגב לים" של בוני תל אביב, תושבי העיר וערי הלווין מסביבה, אוהבים את הים שלהם, קשורים אליו ומרבים לבקר בו. בחורף אפשר לראות בחופי תל אביב אנשים מבוגרים ונמרצים, מתעמלים על החוף או יוצאים באומץ מעורר קנאה לשחיית בוקר באפרוריות השמים וזרזיפי הגשם. מנגד, צעירים עם גלשנים מחפשים את הגל החורפי המושלם, גם אם בשבילו צריך להתחמק מבית הספר ביום שכולו רוח. אבל בקיץ – זה כבר סיפור אחר לגמרי. בקיץ כל כך צפוף בחופי הכרך, עד שלעתים נראה כי יש בהם יותר אנשים מגרגרי חול… זהו המקום המושלם למי שאוהב לראות ולהיראות, לבדוק את אופנת הביקיני האחרונה, לדלג בין שחקני מטקות שלכל אחד מהם יש פוטנציאל להפוך לתקווה הישראלית למדליית זהב (לוּ רק פינג פונג היה ספורט אולימפי), לצחוק על ה"אני הולך" של מוכר הארטיקים ובכל זאת להתפתות לשלם הון עתק תמורת קרטיב בצבע זרחני, לאכול אבטיח נוזלי שמטפטף על הבטן החשופה, לנפנף למציל שמכיר את כל הקבועים בשמם המלא. בקיצור, להיות חלק מההוויה הכי ישראלית שיש. ים, שמש, תל אביב.
גלישת גלים על רקע יפו העתיקה
בתל אביב יש 13 חופים (אם סופרים את חוף הצוק הצפוני והדרומי כשני חופים נפרדים) הנמתחים לאורך של 14 קילומטרים. על אף הקרבה הגיאוגרפית, החופים הללו שונים למדי זה מזה. כל חוף וייחודו, כל חוף ואוהביו. הנה היכרות עם חופי תל אביב, מצפון לדרום: חוף הצוק: להתחכך עם הצפוניים
חוף הצוק הוא למעשה שני חופים שונים – צפון ודרום – המופרדים על ידי רצועה חולית רחבה (בשטחה הרחצה אסורה). כראוי למיקום הצפוני, והקרבה לשכונות היוקרתיות, המקום מטופח ומתוחזק היטב, יש כאן שתי סוכות מציל, טיילת נאה, מתקני כושר ומסעדה שבה אפשר להתחכך עם ידוענים. בסופי שבוע הקהל בעיקר משפחות. הכניסה בתשלום למי שאינו תושב תל אביב. חוף תל ברוך: מקום לארמונות
משפחות הם קהל היעד העיקרי בחוף תל ברוך, הסמוך לשכונות הצפוניות של תל אביב. זהו חוף רחב ידיים וצפוף פחות משכניו הדרומיים, עם די מקום לבנות ארמונות בחול. החנייה בתשלום, והדרך היחידה להתחמק ממנו היא לצאת לצעדה ארוכה-ארוכה בשמש הלוהטת אל עבר החוף.
יונים נהנות מהשאריות שהותירו המתרחצים
חוף מציצים: המיתולוגיה חיה
החוף הבא, אחרי שמדלגים על מתחם רידינג ועל נמל תל אביב התוסס, הוא החוף הכי מיתולוגי בתולדות העיר – חוף מציצים, הכוכב הראשי בסרטו של אורי זוהר משנת 1972. המקום שבו גוטה, אלי, דינה ואלטמן נהגו לבלות ימים ולילות, ממשיך להיות מלא חיים גם היום. משפחות, חבורות של בני נוער, תיירים – כולם מתערבבים כאן בהמולה שמחה. מה שאומר שאם אתם מחפשים חוף מבודד ושקט, זהו לא המקום בשבילכם. חוף נורדאו (חוף הדתיים): יום בנים, יום בנות
שיאן השמות: החוף הזה מוכר כחוף נורדאו, חוף שרתון, חוף הדתיים והחוף הנפרד. החוף מגודר מצפון ומדרום, ובמהלך השבוע הוא פתוח בנפרד לנשים (בראשון, שלישי וחמישי) ולגברים (בשני, רביעי ושישי), ורק בשבתות הוא פתוח לכולם. מתאים למי שרוצה ליהנות בשקט מרחצה בים ללא חשש משורות פתיחה כמו "אבא שלך גנן?" או "רוצה מטקות?". חוף הילטון: הקהילה הגאה והקהילה הגולשת
החוף הזה מחולק לשניים: חלקו הצפוני, המתחיל בגדר ההפרדה של חוף נורדאו ומסתיים במועדון הגולשים, מכונה גם חוף הכלבים. לכאן הכניסה לכלבים מותרת, בניגוד לשאר חופי תל אביב שבהם בעלי כלבים שמתקשים להיפרד מיקיריהם השעירים מסתכנים בקנס. באזור הצפוני אין שירותי הצלה והרחצה אסורה. החלק הדרומי הוא חוף נהדר, עם לשון חול שנכנסת אל הים ויוצרת במים מעין בריכה רדודה ושקטה. חוף הילטון חביב מאוד על שתי קהילות: גייז וגולשים. חוף גורדון: לצעירים בגוף ובנפש
חוף צעיר ותוסס, מקום אהוב על צעירים ספורטיביים – יש כאן רשתות כדורעף, שערי כדורגל ומכשירי כושר – ותיירים מהמלונות והאכסניות בסביבה. מדרום לחוף, בשטח שבינו לבין חוף פרישמן, יש מתחם אוכל עם מסעדות, בתי קפה וגלדיריות לטובת מי שהשמש ומשחקי המטקות הסוערים גרמו לו לרעב. חוף פרישמן: תרגילי בוקר
מצוקת החנייה באזור אחראית לכך שרוב הרוחצים כאן הם תושבים מקומיים, שהולכים ברגל לים, ולצדם יש גם הרבה תיירים מהמלונות הסמוכים לטיילת. בשעות הבוקר המוקדמות תמצאו כאן, כמו גם בחופים הצמודים, תל אביביים מבוגרים שבאים לפתוח את היום בהתעמלות בוקר ממריצה. 
מהזווית הזאת, חוף תל אביבי הופך למדבר חולי אינסופי
חוף בוגרשוב: מקומיים ותיירים
בדומה לשכנו מצפון, גם בחוף הזה הקהל מורכב בעיקר מתושבי תל אביב שמגיעים אליו ברגל ומתיירים מהמלונות הסמוכים. מדרום לחוף הזה יש חוף לא מוכרז, שהרחצה בו אסורה, אבל רצועת החול הרחבה והריקה יחסית אידיאלית למי שמחפש קצת שקט בשיא ההמולה. חוף ירושלים: עיר הצעירים
הומור פנימי, כך נראה, הוא שגרם לשלמה להט, "צ'יץ'" (שעל שמו קרויה הטיילת לאורך החוף) להקדיש לבירת ישראל חוף משלה. מיקומו של החוף, באזור מסוף כרמלית מרובה האוטובוסים, אחראי לכך שהוא עמוס תמיד בצעירים שמגיעים מרחבי העיר והפריפריה. מתאים למי שנהנה מצהלות של נערים עמוסי הורמונים.
חוף אביב: זיכרונות מהודו
החוף, שנקרא גם חוף הדולפינריום, מתאפיין בקהל מבוגר יותר משכנו הצפוני, כזה שחזר מהודו או מתכנן נסיעה בקרוב. אווירת שאנטי, עם מתופפים ומתרגלי יוגה, ובתוך כל אלה מתערבבים הגולשים ממועדון הגלישה הסמוך. 
הקהל בחופים שבמרכז תל אביב מורכב בעיקר מתל אביבים שמגיעים ברגל ותיירים מהמלונות הסמוכים
חוף צ'ארלס קלור: להנציח את הרגע
חוף מבודד יחסית ופחות נוח לרחצה (אין כאן שובר גלים והים סלעי וסוער), אבל עם הנוף הכי יפה בתל אביב – יפו העתיקה שמתרוממת מעל הסלעים. בשקיעה אפשר להתעלף מרוב יופי, מה שהופך את המקום הזה לחביב במיוחד על חתנים וכלות ביום חתונתם. בכל שעה של היום, ובעיקר בשקיעה, תוכלו לראות פה לפחות זוג אחד במיטב מחלצות החתונה מצטלם אל מול הנוף המפעים. קהל הרוחצים כאן מעורב – משפחות מיפו, עובדים זרים מדרום העיר, צעירים מנווה צדק ושכונת שבזי הסמוכות.
חוף גבעת עלייה: הדרום הרחוק
ביפו, על גבול בת ים, זהו החוף הדרומי ביותר של העיר. מבנהו הטבעי, בצורת חצי סהר, יפה במיוחד, ולרוב הוא צפוף פחות מאחיו הצפוניים. הרוחצים פה הם בעיקר תושבי יפו ואם אתם מגיעים מרחוק תשמחו לגלות חנייה בחינם – מצרך נדיר ביותר בעיר הגדולה.
לחצו להגדלה |
