"אנחנו הציפורן של אצבע הגליל, היישוב היחיד בארץ שמוקף משלושה עברים בגבול", אומר ליאור בז. הוא דור שלישי במטולה, חבר כיתת הכוננות, שלא התפנה ונשאר במושבה לאורך כל המלחמה. אנחנו עומדים בתצפית דדו, מוקפים ב-360 מעלות של נוף מרחיב נשימה. עוף דורס חוצה בדממה את השמיים הכחולים, מסביב הכל שקט ורגוע להפליא, כאילו לא נפלו כאן ללא הפסקה טילי נ"ט, פגזים ומה לא לאורך יותר משנה. מולנו רובץ במלוא הדרו החרמון על שתי פסגותיו המושלגות. ליאור בז מצביע על ההרים, הגבעות והכפרים מסביבנו ומונה את השמות, כולם זכורים מהמלחמה בהקשרים אחרים לגמרי: הר דב, רכס חממיס, אל-ח'יאם, מרג' עיון, כפר כּילא. הוא מספר לנו על סבא שלו, שהגיע לכאן ב-1924 והפך למפקד ארגון הנוטרים של מטולה וכיצד היהודים ביקשו מהברון רוטשילד להקים מושבה שלכל בתיה יהיו גגות רעפים אדומים, דבר שנשמר עד היום.
מצפה דדו. תצפית על מטולה, ומעבר לה – החרמון המושלג
ממצפה דדו אנחנו יורדים דרך רחובות המושבה, שעדיין ריקה מרוב תושביה. רבים מגגות הרעפים האדומים, סמל ההיכר של מטולה, נפגעו מהירי, קשה להעריך איזה נזק נגרם לחדרים שמתחת. בימים אלו תושבי המושבה אמורים לחזור אליה כחלק מחזרת תושבי הצפון המפונים לבתיהם. מצד אחד, קשה לתאר איך יגורו במקום חשוף כל כך לכפרים שמעבר לגבול, מצד שני, אפשר להבין את המשיכה לחזור לגור בלב היופי המפעים הזה, לטבע הירוק כל כך אחרי גשמי החורף. ימים יגידו.
בית במטולה שנפגע במלחמה
הגליל העליון, על יישוביו שפונו ואלו שלא, מתחיל בימים אלו לחזור לשגרה, או לפחות מנסה לחזור אליה. הירוק ירוק מאוד, מטעי התפוחים והאגסים מלבלבים, פרחי בר צובעים את הנוף בכתמי צבע שמשמחים את העין. אגמון החולה הומה מציפורים נודדות, שעצרו למנוחה בעמק שהשקט חזר לשכון בו. גם המלונות והצימרים מתחילים להיפתח, מחכים לחבק את המטיילים בחיבוק חם מכל הלב.
שתי אצבעות מלבנון, שמעבר לגדר. מבט ממטולה
דרך היין הגלילית
מכיוון שיום אחד לא מספיק, התמקמנו במלון גליליון בעמק החולה (ראו בהמשך), שמוקף בהרי הגליל והגולן. כחלק מהפתיחה המחודשת המלון הזה, ביחד עם מלון כפר גלעדי שגם אליו עוד נגיע, מציע חבילת אירוח שנקראת "דרך היין". החבילה כוללת לינה, ארוחות, טעימות יין וביקורים ביקבי האזור. לא צריך הרבה כדי לשכנע אותנו לשלב יין, המשמח לבב אנוש, עם נופים גליליים שכל כך התגעגענו אליהם.
טעימת יינות בבית היין במלון גליליון | צילום יח"צ
פארק תעשיות רמת דלתון אולי לא נשמע שם רומנטי במיוחד, אבל המיקום שלו, בלב חבל הכרמים הגלילי שזכה למיתוג "הטוסקנה של הגליל", מושלם. בפארק נמצאים יקבים רבים, בשניים מהם ביקרנו, טעמנו והתרשמנו.
המרפסת רחבת הידיים של מרכז המבקרים ביקב רקנאטי, משקיפה על נוף יפהפה של רכס רמים, עמק החולה, הרי הגולן והחרמון, וקרוב יותר על בתי מושב כרם בן זמרה, ששמו הפך מזוהה עם גידול ענבים וייצור יין. החלום של בעלי היקב, לני רקנאטי ואורי שקד להפיק יין מקומי איכותי, שיבטא את הטרואר הגלילי התגשם בהצלחה רבה, וכיום היקב מייצר 1.5 מיליון בקבוקים בשנה.
"טוסקנה הגלילית" נשקפת מהמרפסת של מרכז המבקרים ביקב רקנאטי
מרכז המבקרים החדש והמושקע נפתח להרצה בספטמבר 2023, רגע לפני שהעולם שהכרנו התהפך. אחרי שהיה סגור בתקופת המלחמה, הוא שב ונפתח למבקרים. אש בוערת בקמינים בעיצוב חדשני מחממת את החלל היפה, סרטונים על גידול, בציר ויינות מוקרנים על מסך ענקי ומשמשים רקע מושלם לסיפור היקב ולטעימת יינות. טעמנו ארבעה: שני לבנים, רוזה ואדום. אהבנו במיוחד את הקולומברד הנהדר שענביו נבצרו בכרם יחידני באזור תל פרס ברמת הגולן ואת הגרי דה מרסלן, רוזה משובח מכרמים בכנף ובקדמת צבי, אף הם בגולן. הטעימות כלולות בחבילת דרך היין של מלון גליליון, אם תרצו, אפשר לצרף להם (בתשלום) גם גבינות, לחמים, מטבלים ושמן זית – כולם של יצרנים מקומיים, ברדיוס של עד 40 ק"מ מהיקב. פעמיים ביום מתקיים סיור מודרך בין מכלי האלומיניום הענקיים לחביות העץ המסורתיות, והמבקרים מוזמנים להצטרף ולהעמיק את הידע בייצור יין.
חדר החביות ביקב רקנאטי
יקב נוסף, גם הוא חלק מחבילת דרך היין, הוא יקב לוריא, שאף הוא נמצא בפארק תעשיות רמת דלתון. יוסי סיידא הקים את היקב המשפחתי ב-2011, תחילה במחסן האריזה ליד הכרמים ומטעי הפרי בבספסופה. בנו גידי הוא היינן של היקב והוא לוקח אותנו לסיור במיקום הנוכחי, במבנה מודרני, בהיר ויפה, שמשקיף אל כרמים ומעבר להם הר מירון והר אדיר. הכוונה היתה לעבור אליו באוקטובר 2023. המציאות הכתיבה אחרת, ועד מרץ 2024 המבנה החדש אירח חיילים. כשהתחילה הפסקת האש, הם החליטו לחזור ליעוד המקורי. "מבחינתי, אם לא הייתי פותח, זה היה אומר שהם ניצחו", גידי סיידא מסביר את ההחלטה לפתוח את מרכז המבקרים, עוד לפני שבכלל היו מטיילים באזור.
הנוף ממרכז המבקרים של יקב לוריא – כרמים למרגלות הר מירון
לוריא הוא יקב בוטיק, המייצר 200,000 בקבוקים בשנה, את הענבים בוצרים מאוחר בעונה, כשהם מגיעים לשיא הארומה והטעם. התוצאה מוצלחת ביותר, כפי שגילינו בסבב של טעימות. אהבתי במיוחד את הרוסאן הארומטי והרענן, שהופק מענבים שגדלים ברום של 840 מטר מעל פני הים, ואת הברברה המורכב והאלגנטי, שמופק מענבים הגדלים למרגלות הר מירון ואשר מתיישן כמעט שנה וחצי בחביות עץ.
מרכז המבקרים ביקב לוריא
לפני או אחרי טעימות יין ביקבים מקומיים אפשר לטייל בשמורות טבע, לבקר באגמון החולה כדי לצפות בעגורים ובבעלי כנף נוספים, לנשום אוויר צח ולהתמלא בכוחות מחודשים מכל היופי מסביב. מטולה, שתמיד כיף גדול לטייל בה, עדיין לא נפתחה למבקרים אקראיים, התושבים מעדיפים שזרים לא יסתובבו בחצרות ובבתים הריקים. בהזמנה של תושב מקומי אפשר כמובן להיכנס, סביר להניח שככל שיחזרו יותר מפונים ויפתחו מחדש צימרים ומקומות אוכל, כך גם שערי המושבה ייפתחו לרווחה לכל דיכפין. עם זאת, כבר עכשיו אפשר לטייל ברגל אל מפל הטחנה, שהגישה אליו נפתחה לאחרונה, וליהנות משפעת המים אחרי הגשמים.
מפל הטחנה. שמורת נחל עיון נפתחה מחדש למטיילים
איפה לנים?
מלון גליליון, שממוקם בעמק החולה, מציע 120 חדרים וסוויטות מוקפים בנופים ירוקים, במרחק קצרצר מאגמון החולה. את תקופת המלחמה ניצלו כאן לשיפוץ מקיף בהשקעה של חמישה מיליוני שקלים, והדבר ניכר במתקנים המצוינים, בספא המושקע, בבית היין הנעים ובחדרים המרווחים והיפים. מסעדת המלון מציעה תפריט עשיר בהשראת המטבח המקומי – המלצה אישית: הבצל הממולא והפריקי בארוחת הערב; שקשוקת תרד במחבת אישי קטנטן בבוקר ואוהבי המתוקים שבינינו התלהבו גם מהוופל – שמנמן ומתוק.
מלון גליליון | צילום: רותם גולן
בבית היין של המלון מגישים יינות מיקבים מקומיים, בערבים נערכות כאן סדנאות יין מטעם יקבי בוטיק באזור. אנחנו נפגשנו עם יוסי נחמיאס מיקב מיטב שבכרם בן זמרה. את הסיפורים על חקלאות, בני משפחה וחברים הוא תיבל בטעימות של היינות האדומים שהוא מייצר ביקב הקטנטן ליד הבית. בין לבין אפשר לקבל טיפול בספא, ליהנות מסאונה וחמאם תורכי כל השנה, ובקיץ – מבריכת השחייה החיצונית.
הנוף ממלון גליליון
מלון כפר גלעדי, שאף הוא עבר שיפוץ מקיף בתקופת המלחמה, מציע 158 חדרים וסוויטות שעוצבו מחדש, שתי בריכות שחייה – פנימית וחיצונית, לובי נעים עם קמין, בר שמגיש יינות וקוקטיילים, שאפשר לקחת למרפסת הגג ולהשקיף משם על הנוף החלומי. במסעדת המלון מגישים ארוחות שמשלבות תוצרת גלילית מקומית עם זיכרונות מחדר האוכל הקיבוצי. על המגש האישי אפשר להעמיס מנות שבקיבוצים של פעם אפשר היה רק לחלום עליהן. חתיכות חלבה שנחתכו מבלוק גדול לצד תה צמחים מהגינה סגרו את הפינה. יותר מזה, אנחנו לא צריכים.
מלון כפר גלעדי. תיירות בת קיימא
ב-28 בפברואר חברי קיבוץ כפר גלעדי שבו לבתיהם, כשבועיים אחרי זה, לקראת חג פורים, המלון ייפתח מחדש לאורחים. בתקופה שהיה סגור, מעבר לשיפוץ פיזי, הוא קיבל מיתוג חדש כחלק מתיירות כפר גלעדי, ששמה דגש על תיירות בת קיימא. לשבילים הקיימים בקיבוץ נוספו שבילים חדשים, שעוברים דרך נקודות ציון היסטוריות ונופיות, בהם חצר תל חי ופסל האריה השואג. אורחי המלון יוזמנו להתרשם מהבוסתן של הקיבוץ ואז לטעום את התוצרת במנות השף הגליליות שיוגשו במסעדת המלון. לכל אלה יתווספו האטרקציות הקיבוציות המוכרות, שייפתחו מחדש – המוזיאון, הסליק, שביל הלולים ועוד. וחשוב לא פחות הוא הנוף שנשקף ממרפסת הגג של המלון: עמק החולה, הגולן, החרמון והרי הלבנון, כולם פרושים לפניכם, מרחיבים את הלב. כל שנותר זה להרים כוס יין מיקב מקומי, לנשום עמוק ולאחל שהשקט המבורך יישמר למשך שנים רבות.