חווה בטוסקנה – שנינו מאותו הכפר

את טוסקנה, כמו כל איזור גדול אחר בעצם, אפשר לדגום – יום בפירנצה, חצי יום בסיינה, קצת מפה ומעט משם. יש אנשים שטיול כזה מתאים להם. ילדים זה כבר סיפור אחר. הם מאבדים את הסבלנות הרבה יותר מהר: נסיעות ארוכות שמדלגות בין אתרים ועיירות עלולות בקלות לשעמם אותם ולהחמיץ את כל הכיף בטיול.

והם צודקים. אני מאמינה שאם רוצים באמת לחוות את טעמו של מקום, עדיף לא לנסות לראות הכל בפרק זמן קצר של טיול. במקום לטרוח בנסיעות מתמשכות, מומלץ להתמקד, להתעמק. דרך נעימה במיוחד לעשות את זה היא להשתקע במקום אחד, וממנו לצאת לטיולים יומיים באיזור. באירופה נראה שכבר מזמן הבינו את העניין, כי לינה בחווה או בווילה שכורה היא תופעה מקובלת. ואם כבר לינה בבתי חוות – אז טוסקנה, יפהפייה רומנטית וכובשת לב, היא המקום המושלם לכך.

לינה בחוות של טוסקנה מחברת מיד את המשתכנים בהן לטבע. שם יגישו לכם ארוחות ממוצרי העונה, המיוצרים בחווה מגידולים אורגניים בלבד. האורחים (הצעירים והמבוגרים) יכולים להצטרף לתהליך ייצור הגבינות, הנקניקים ושמן הזית, או לתת יד במסיק הזיתים ובקציר החיטה. בבקשה מיוחדת אפשר אפילו להשתתף או לצפות בעבודת האמנות המתרחשת במטבח. כך שאל תתפלאו אם בארוחת הבוקר תפגשו את הילדים, שיספרו לכם בעיניים נוצצות איך הספיקו כבר לחלוב את הפרות.

איזור נפלא לשהות בו הוא סן קוויריקו (San Quirico), השוכן בקרבת הגבול הדרום־מזרחי של טוסקנה. במיוחד מומלצת החווה החקלאית איל ריגו (Il Rigo) באיזור קאזביאנקה (Casabianca), שמציעה את הפעילויות הללו לכל בני המשפחה.

החווה הזאת – מבנה עתיק ויפהפה שחודש בטוב טעם ונותן את מרב הנוחיות – שוכנת בין גבעותיה המתוקות של טוסקנה, שמשנות את צבען עם חילופי העונות. הארוחות שתקבלו באיל ריגו הן טוסקניות אותנטיות (וכמובן אורגניות), וכל יום מוגשות מנות אחרות. אפשר להצטרף לתהליכי ייצור המזון ולהשתתף בפעילות הענפה המתרחשת בחווה.

חווה מומלצת נוספת היא אגריטוריזמו פודרה קרטאיולה. אנשי החווה מציעים קורסים לבישול (הם עונתיים וצריך לתאם מראש) ולחיפוש אחר פטריית הכמהין הלבנה, ומארגנים טיולים במערות עתיקות.

פינות חמד נסתרות
גבוה גבוה, כמעט ממעוף הציפור, מרגישים קצת קטנטנים ליד המבצר המרשים רוקה די טינטינאנו (Rocca di Tintinnano). המבצר הזה, קשוח ומאיים, חולש על עמק אורצ'ה (Orcia). הנוף של דרום־מזרח טוסקנה נפתח לכל עבר והמבט מתמשך לאינסוף. הגבעות שמכסות את פני הנוף מזנקות זו על זו, חלקן תלולות, חשופות מצמחייה. בין גוני האוכרה האדמדמים נרקמים פה ושם אפור וירוק של עצי הזית והברושים, שצלליהם הארוכים והכהים מצביעים לעבר השמים.

האורחים יכולים להצטרף לעבודות המשק | צילום: דורון הורוביץ

יש אינסוף מקומות מדהימים ופינות חמד בטוסקנה. רוב התיירים שמגיעים אליה רק חולפים ליד עמק אורצ'ה היפהפה, נוגעים לא נוגעים. וחבל. כי הכביש לא מסתיים בעיירה סן קוויריקו המוכרת, וגם לא בגבעות המיתיות של ברונלו (Brunello) עם כרמי היין המפורסמים כל כך. יש עוד הרבה מה לראות בסביבה.

לאיזור של דרום־מזרח טוסקנה ישנם שני מרכזים עירוניים מקסימים: מונטאל־צ'ינו (Montalcino) ופיאנצה (Pienza) – שתי ערים ימי ביינימיות נעימות במרחק של כחמישים קילומטר מדרום־מזרח לסיינה (Siena). כדאי להקדיש להן לפחות יום אחד: אפשר לספוג בהן תרבות, היסטוריה ואמנות, ולקנות גבינות, נקניקים, שמן זית ויין, בגדים, כלים יפים ומה לא.

לשכות התיירות בערים הללו ישמחו לעזור לכם בכל תחום שהוא: לינה, טיולי אופניים או סוסים, מסעדות, מסלולים ועוד.

מי ברגל, מי ברכב
חברות רבות מארגנות טיולים מיוחדים לאיזור, ומומלץ בחום להיעזר בשירותיהן. מדריך מנוסה ירכיב טיול אישי שתפור לפי מידותיכם: טיול אופניים או רכיבה על סוסים, מסלול נופי, היסטורי, אמנותי או שילוב של כל אלה, יחד עם שינה בשטח, ארוחת בשרים על האש ועוד הרבה אפשרויות נהדרות – הכל בהתאם למספר האנשים בקבוצה, לגילם ולרצונותיהם. והחשוב מכל – לא תלכו לאיבוד.

חברות אחרות משכירות אופניים. אפשרות אחרת היא לפנות למלונות ולחוות האירוח, שמשכירים אופניים וסוסים.

שלושת המסלולים שנציע לכם – ברגל, באופניים וברכב – עוברים באיזור אמיאטה (Amiata) ועמק אורצ'ה ומתאימים למשפחות. אבל לפני שיוצאים לדרך – מצטיידים. אחת מחוויות הטיול שאסור להחמיץ היא הפיקניק. בבוקר ניגשים לעיירה הקרובה לקנות לחם טרי, זיתים מקומיים, עגבניות אדומות ומתוקות, נקניקים טוסקניים (נקניק מקומי נהדר הוא פִינוֹקייֶטוֹ). בקשו המלצה גם על גבינה מקומית (הפקוֹרינוֹ סְטג'וֹנַטוֹ מצוינת) והוסיפו בקבוק יין אדום. גם לילדים לא תזיק כוסית.

מסלול הליכה. המסלול שנלך בו (מספר 1) נמשך יום אחד. הוא יוצא מהעיירה הימי ביינימית קסטיליונה ד'אורצ'ה (Castiglione d’Orcia), מטפס במתינות 600 מטר ואחר כך יורד אותם. נתחיל לצעוד ממגרש החניה למרגלות רוֹקָה אַלְדוֹבּרַנדֵסְקָה (Rocca Aldobrandesca), שרידי מבצר גדול החולש מגובה 574 מטר על העיירה. צועדים על שביל האספלט לכיוון דרום ונוטשים אותו לאחר כמה מטרים לטובת שביל שמתפצל ממנו ימינה. השביל מוליךאותנו בין שדות, ולעינינו נפתח מבט רחב על עמק אורצ'ה.

כשנגיע לחווה בשם פוֹדֶרֶה פינוֹקייֶטי (Podere Finochieti), נתעלם משביל מספר 1A ונמשיך הלאה. השביל שלנו מתנתק מהדרך הגדולה ונפגש עם נתיב מקביל העובר ביער ברושים ואורנים (לא להתפתות לקחת אחד מהשבילים המתפצלים לכיוונים שונים). מעט לפני המבנה הנטוש של חוות סְקרצ'ֶטה (Scaraceta) נלך לכיוון חורבות מוֹנטֶלאצ'וֹ (Ruderi di Montelaccio) – אחת החוות הרבות באיזור שננטשו.

הדרך שלנו עוברת באיזור מכוסה צמחייה ים תיכונית, בעיקר עצי אלון ואדר. העצים גדלים בחברתם הטובה של שיחי קטלב רבים, שבזמנו נהגו לכבס איתם ואף לרקוח תרופות.
אספרגוס בר צומח כאן בתקופת האביב, והוא מצוין לשילוב עם ריזוטו. אפשר לנסות לבשל בעצמכם או להביא מתנה לבעלת הבית. היא תחגוג.

השביל יורד ומגיע לגדת הנהר, ואנחנו חוצים אותו. מגבוה צופה עלינו בקפדנות רצינית המבצר המסיבי ריפה ד'אורצ'ה (Ripa d’Orcia), שמשמש היום מלון מדהים המשקיף ממרומי הצוק על הנקיקים שמתחת. אל המבצר עולים בשביל המרוצף.

אחרי הסיור במבצר ובעיירה ממשיכים לכיוון סן קוויריקו, עד לצומת שהפנייה בו ימינה מזמינה אותנו לירידה לעמק. צועדים בה עד שמגיעים לחורבותיו של גשר עתיק, שם עוברים אל הגדה השנייה. חוות מולינה (Molina) תסמן עבורנו את תחילתה של עלייה האורכת כשני קילומטרים ומוליכה לעיירה רוקה ד'אורצ'ה
(Rocca d’Orcia), נקודת סיום המסלול.

מסלול רכיבה באופניים. המסלול המעגלי, שנמשך יום אחד, מתחיל ונגמר בסג'אנו (Seggiano), עיירה היושבת על גבעה, מוקפת בנחל ועטופה עצי זית שצופים בנוף כבר מאות שנים. אל הדרך האורכת עשרה קילומטרים (כשלוש שעות רכיבה) יוצאים מפיאצלה דלה פונטה (Piazzale delle Fonte), הכיכר השוכנת בחלקה התחתון של העיירה. משם פונים לכיוון הכנסייה הקטנה מדונה דלה קריטה (Madonna della Carita), בעלת החזית הבארוקית.

מאה מטר אחר כך מזמין אותנו צלב מברזל לפנות ימינה לירידה עד לנחל. מעבר לזרם המים הכחול יש עלייה שנפגשת בדרך עפר, ובה פונים שמאלה. הדרך מובילה לכיוון ארמון פוטנטיני
(Castello del Potentini), מבנה מתקופת הרנסאנס, המוקף שדות מרעה ועצי זית (שם גם נמלא מימיות).

אפשר לצאת לטיולי אופניים לבד או בליווי מדריך מקצועי | צילום: עידית גרינברג

אנחנו מגיעים לחווה נוספת, שממנה נפרש לנגד העיניים נוף מרשים. עוברים את החווה ופונים שמאלה, מנצלים ירידה של 300 מטר, ומיד אחר כך, כשפוגשים עץ גדול, פונים ימינה. נמשיך עד לכביש שמגיע מסג'אנו, ועליו נרכב כקילומטר בכיוון ההפוך לעיירה. חמישים מטר אחרי שעוברים את השער של וילה גאיה אגרוטוריזמו (Vila Gaia Agroturismo) פונים שמאלה ומגיעים לחורבותיו של מנזר סן ברנרדינו (Convento di San Bernardino), מקום נעים לערוך בו פיקניק.

כדי להמשיך חוזרים מעט אחורה בשביל ויורדים בו. בסופה של הירידה פונים ימינה לשביל צר שסלע גדול חוסם אותו (כך שצריך לרדת מהאופניים וללכת כמה מטרים). ליד הסלע נפנה שמאלה, אל מנהרה מדהימה של צמחייה טבעית. משם ממשיכים כל הזמן ישר וחוצים איזור כפרי יפהפה, עד שמגיעים לכביש עפר שמוביל לצומת של פוֹג'וֹפֶרוֹ (Poggioferro). מיד אחרי הצומת פונים ימינה וממשיכים בירידה עד לכביש שיחזיר אותנו לסג'אנו.

מסלול נסיעה ברכב. הדרך היפהפייה הזאת עוברת בעיירות, כפרפרים, יערות ונופים מקסימים במשך יומיים־שלושה. המסלול עובר בין העיירות הבאות לפי הסדר הבא: רדיקופאני (Radicofani), קונטיניאנו (Contignano), באני סן פיליפו (Bagni San Filippo), קמפיליה ד'אורצ'ה (Campiglia d’Orcia), רוקה די טינטינאנו (Rocca di Tintinnano), קסטיליונה ד'אורצ'ה, ויווֹ ד'אורצ'ה (Vivo d’Orcia), סג'אנו וקסטל דל פיאנו (Castel del Piano).

נסיעה מעיירה אחת לשנייה תזכה אתכם בנופים קסומים, אבל יש חשש שהילדים יאבדו את הסבלנות. בשבילם, ולא פחות מזה בשבילכם, מומלץ להתכונן קצת לפני היציאה: מתקשרים ללשכות התיירות המקומיות ובודקים אילו אירועים נערכים באיזור בזמן שתעברו בו. ויש המון כאלה: כמעט כל השנה תוכלו ליהנות מפסטיבלי אוכל, שווקים ובעיקר חגיגות עממיות שעורכים בני העיירות.

החגיגות הללו צבעוניות ושמחות, התושבים עוטים עליהם תלבושות בסגנון ימי הביניים, והכל מלווה במוזיקה ובריקודים, במזון ובדוכני ממכר שונים. עכשיו צריך רק לטייל, להפעיל את החושים ולבחור.

אחת החוויות הכי מהנות שעוברים בדרך היא רחצה במרחצאות החמים של סן פיליפו (Bagni San Filippo). האגדה מספרת על סן פיליפו בניצי, קדוש מתבודד שהבריא לאחר רחצה במי הקסם הללו. גם כיום המים מוכרים כמרפא לבעיות בזרימת הדם וכמזור לכאבים ראומטיים.

מבקרים רבים מהלכים בשבילי היער וקופצים (למרות האיסור) מתחת למפל המים המינרליים הירקרקים. גם לאלה שלא רוצים להתרטב כדאי להגיע לאתר, ולו כדי לראות את הארכיטקטורה הטבעית של הסלע הלבן המרשים. עם פנסים, הביקור במרחצאות יכול להפוך לחוויה לילית מופלאה.