חגים וטקסים בוייטנאם

לוח השנה הווייטנאמי המסורתי דומה מאוד ללוח העברי: זהו לוח ירחי שעובר "תיקון" כדי לשמור על סינכרון עם מחזור השמש. מועדי החגים נקבעים לפי לוח זה, ולכן צריך לבדוק מהו התאריך שבו נחגג החג בכל שנה. חגים אזרחיים, כגון יום העצמאות (שניים בספטמבר), יום שחרור סייגון המכונה "יום האיחוד" (שלושים באפריל) או "אחד במאי" נחגגים לפי הלוח הכללי. את החגים האזרחיים מארגנים השלטונות והם נחגגים בתהלוכות, בנאומים ובהנפת דגלי הלאום. מכיוון שהם בעצם "חגים מטעם", הם חשובים פחות מאלה המסורתיים.

בכל חודש, ליל מולד הלבנה וליל מילואה (אחד ו-15 בחודש) נחשבים לימי פולחן, שבהם נהוג להציב מזבחות קטנים בפתח הבית, להניח עליהם פירות ופרחים, להבעיר קטורת ולשרוף "כסף מתים", כדי לספק את צורכי רוחותיהם של אבות המשפחה ושל הרוחות האחרות המסתובבות באזור (שביכולתן להיטיב ולהזיק כאחד). בימים אלה אוכלים אוכל צמחוני כאקט היטהרות בודהיסטי, ורבים מדוכני השוק מגישים גרסאות צמחוניות של המאכלים הרגילים. בהוי אן (Hoi An) מתקיים בכל ליל ירח מלא פסטיבל קטן: הרחובות והנהר מוארים בפנסים סיניים, המקדשים נפתחים לקהל והעיר העתיקה הופכת למדרחוב עליז וציורי.

חוץ ממועדים אלה יש עוד חגים המקושרים לפולחן. לדוגמה, חגה של הבודהיסטווה של הרחמים בגלגולה כטיין האו (Tien Hau), מגינת הדייגים, נחגג במקדשים הסיניים של קהילת פו קיין (Phuoc Kien). ב-23 בחודש השלישי של שנת הירח מגיעים המאמינים למקדשים להשתתף בתפילות ובארוחה.

אל המטבח חוזר לשמיים
החג החשוב ביותר בווייטנאם הוא הטת (Tet), ראש השנה, שמתקיים בסביבות סוף ינואר עד סוף פברואר. החג מציין את היום הראשון של האביב, בדיוק באמצע תקופת המנוחה שבין קציר אורז הסתיו וזריעת אורז הקיץ. הביקור בווייטנאם לפני הטת הוא חוויה לא רגילה. לאחר ה"חורף" הקצר, עושים הווייטנאמיים ניקיון יסודי. הבתים מנוקים, מאווררים ונצבעים מחדש בצבעי פסטל בהירים: צהוב, תכלת וירקרק, ולעיתים גם ורוד ולבן.

ב-23 בחודש ה-12 עוזב אל המטבח את הבית ויוצא אל הרקיע כדי לדווח לקיסר השמים, ראש הפנתיאון הדאואיסטי, על מעשי המשפחה בשנה המסתיימת. עזיבתו נחגגת בארוחה גדולה (כדי לשחד את אל המטבח), שבה מרובות המנות הדביקות (כדי להדביק את שפתיו). מכיוון שאל המטבח רוכב על קרפיון בדרכו לשמים, נהוג להשליך קרפיונים אל האגמים והנחלים. את המחזה הזה רואים בהאנוי, למשל, על שפת אגם הואן קיים.

הכנת ארוחת חג לקראת השנה החדשה | צילום: Tran Dình Hiep, GFDL

מרגע זה ואילך רוצה כל אחד לחזור הביתה (אל המקום שבו מצוי המזבח לרוחות של אבות משפחתו) ומיליוני אנשים ממלאים את האוטובוסים והרכבות. גם בני הפזורה הווייטנאמית נוהרים הביתה מארצות הברית ומצרפת, והמטוסים מלאים עד אפס מקום. בשבוע האחרון של השנה עסוקים כולם בהכנות, קונים בגדים ומכינים את מאכלי החג: בראש ובראשונה "עוגות ראש השנה" (Banh Tet), שהן עוגות אורז דביק ממולאות בבשר ובעדשים ירוקות. אבל אפשר למצוא גם גרעיני אבטיח ותפוזים ננסיים מסוכרים, המסמלים שפע ופוריות. שני סמלי החג החשובים ביותר הם עץ קומקווט (תפוז ננסי) עמוס בפרי, וענף פורח של עץ אפרסק, שמבטיח הגנה מפני שדים ורוחות.

בעוד שבצפון וייטנאם מקובל לקשט את הבית בפריחת אפרסק ורודה, הרי שבדרום נהוג להשתמש בפריחת שזיף צהובה. מאז האיחוד, הפך צבע הפריחה גם להצהרה פוליטית ותרבותית של בני הבית (בעיקר כאלה מהדרום, שזו דרכם הצנועה להרים ראש במדינה שהצפון מנהל אותה). בימים אלה נראות ערי וייטנאם כגני פרחים מרהיבים, כאשר שווקים ספונטניים של קומקווט, אפרסק ופרחים אחרים צובעים את המדינה בצבעים מרהיבים.

ביום האחרון של השנה מגיעה הפעילות לשיא: הספרים ושוטפי האופניים והאופנועים אינם עומדים בביקוש. במטבח מסיימים את הבישול לשלושת הימים הראשונים של השנה החדשה (שבהם נהוג להימנע מבישול, אולי כדי שגם הנשים תזכינה למנוחה). מי שחייב כסף ממהר להחזיר אותו, כדי להתחיל את השנה החדשה ברגל ימין, והעניים מחכים עד הרגע האחרון כדי לקנות בזול את הסחורה שנותרה בשוק.

אביב הגיע, טט בא
ואז, בבת אחת, שובתת המדינה כולה. השוק נסגר למשך שלושה ימים (ימי הפסקת המסחר היחידים בשנה), הרחובות מתרוקנים מאדם וכולם הולכים הביתה. זהו רגע דרמטי, והתיירים המבולבלים מסתובבים ברחוב ותוהים לאן נעלמו שמונים מיליון הווייטנאמיים כבאורח פלא. בימים הבאים הם יגלו שכל המסעדות סגורות ויקוו שבעל המלון יזמין אותם לארוחה. לכן, אם אתם מטיילים בתקופה זו של השנה – דאגו להצטייד מראש במזון לכמה ימים.

בחצות בדיוק מגיעה השנה החדשה, ורוחותיהם של אבות המשפחה מוזמנות בטקס מיוחד לעזוב את עולם המתים ולהצטרף אל בני משפחתם במהלך החג. מכאן והלאה דואגים בני המשפחה להבטיח שהשנה הבאה תהיה ממוזלת: האורח הראשון חשוב במיוחד, ובבתים רבים נועלים את הדלת ולא מאפשרים לאיש להיכנס לפני אותו אדם שהוזמן, כמובן, מראש. במשך החג אסור לטאטא את הבית, כדי לא להשליך את המזל החוצה, ואסור לתת לחתולים להיכנס, כי יללתם (ngeo) מזכירה את המלה "עני". כלבים דווקא מוזמנים בהחלט, כי הנביחה (giao) נשמעת כמו המלה "עשיר". רבים משחקים במשחקי מזל, מתוך אמונה שהשנה החדשה מבטיחה מזל טוב. רק לאחר שלושה ימים נפתח השוק מחדש והחיים חוזרים אט אט למסלולם.

חטאנו לפניך
החג השני בחשיבותו הוא "חג אמצע הסתיו" (Tet Trung Thu), הנחגג ב-15 בחודש השמיני, בסביבות ספטמבר-אוקטובר (בערך בין יום הכיפורים לסוכות). בליל החג נראית הלבנה עגולה ובהירה ביותר, לפחות לפי הווייטנאמים, ונהוג לצאת ולהתבונן בה משתקפת במי הנהר. בלילה זה אוכלים "עוגות ירח": עוגות אורז דביק ממולאות בבשר, בביצים משומרות ובשעועית מתוקה, ושותים יין אורז דביק.

פריחה ורודה לכבוד השנה החדשה. בצפון מקשטים את הבתים בפריחת אפרסק  ורודה, בעוד שבדרום בוחרים בפריחה צהובה | צילום: Vinataba, cc-by-sa-3.0

מסיבות קוסמולוגיות שונות, בליל החג ניצבות רוחות אבות המשפחה, ולכן גם כל בני המשפחה, בפני איום נורא: חמשת האלים המגינים על הבית עולים לשמים והרוחות נותרות חשופות לרעבתנותו של החד-קרן השמימי (Con Lan), שיוצא בלילה זה לעשות שפטים ברוחותיהם של רעי הלב. מכיוון שכל וייטנאמי עשה ודאי כמה דברים רעים בחייו, הופך האיום למוחשי. אולם לעזרת הרוחות ובני המשפחה המודאגים נחלץ אל האדמה (Ong Dia) החייכן ועגול הפנים, הפודה את הנפשות האומללות מחד הקרן האימתני בעזרת מתת כסף, ובמלים אחרות: שוחד. בכל ערי השדה משחקות להקות של ילדים ונערים את חד הקרן ואת אל האדמה, מלווים בפמליית נגני גונגים ותופים. לקראת החג "תוקפות" הלהקות את הבתים והשווקים ומתעכבות במיוחד ליד בתי העשירים, בדרישה פומבית לתשלום. החד הקרן, המורכב משני שחקנים, רוקד ומבצע להטוטי קרקס לפי קצב התופים, בעוד שאל האדמה אוסף את הכסף.

לזכרו של המנדרין האהוב
חג וייטנאמי חשוב נוסף הוא "חג צהרי היום" (Tet Daon Ngo), שנחגג בחמישה בחודש החמישי, בסמיכות לאמצע יוני, וקשור לשמש וליום הארוך בשנה, למונסון ולאיום שטפונות הקיץ. האגדה מספרת על המנדרין (פקיד בכיר) הישר והאהוב פוק נ'ויין שסר חינו בעיני הקיסר, וסופו שקפץ לנהר והתאבד בתאריך האמור. בחג אוכלים עוגות אורז כתומות בצורת פירמידה, שאותן גם משליכים אל מי הנהרות, כדי שהדגים לא יאכלו את גופתו של המנדרין האומלל. ביום החג נוהגים לקיים מרוצי סירות, אולי כדי להציל את המנדרין ואולי כדי להרגיע את חמתם של הנהרות לקראת תקופת שטפונות הקיץ. נהוג גם לאכול ברווזים צלויים (שכן הברווז אינו טובע), והשווקים הומים בבעלי הכנף המגעגעים.

ביקור בווייטנאם בתקופת החגים הוא מרהיב ומעניין, אך כדאי לזכור שאמצעי התחבורה עמוסים במיוחד. החגים נחגגים בדרך כלל במסגרת משפחתית, וצריך קצת מזל כדי להשתתף בטקסים. אם הוזמנתם, מתנה של פרחים ופירות היא שי הולם, שאותו יניחו המארחים על מזבח בפולחן לרוחות אבות המשפחה, בעלי הבית האמיתיים.