ורשה של המאה ה-21

שבוע ימים הסתובבנו בורשה וראינו עיר המודעת לעצמה. עיר המבקשת להיחלץ מעברה מבלי להשכיחו, עיר השואפת, לא בלי הצלחה, להיות עיר אירופאית של המאה ה-21. ישנם אלה שמכנים אותה "ברלין החדשה", אלא שוורשה, כך נדמה, אינה זקוקה לדימויים מבחוץ. יש לה מספיק דימויים וסממנים אופיינים משל עצמה.

עבר מלא דרמות
הגעתי לוורשה ברגשות מעורבים. ההיסטוריה הארוכה והמשותפת שיש לנו עם העם הפולני, גילויי האנטישמיות לאורך השנים, ובעיקר, מלחמת העולם השנייה ומיקומם של מחנות ההשמדה הגדולים באדמת פולין, הפכו את את מערכת היחסים בין החברה הישראלית לזו הפולנית לקשה וטעונה במיוחד. אבל אם מבקשים לרגע להתנתק מכך ולהגיד משהו בעיניים של מתבונן מהצד, הסיפור של פולין, ובמיוחד של העיר ורשה בעת החדשה, מרתק ודרמטי.

בתחילת מלחמת העולם השנייה התמוטט הצבא הפולני תוך שבועות ספורים ופולין חולקה ונחתכה על ידי הצבאות של גרמניה ובריה"מ של אז. הפולנים סבלו אבידות עצומות בנפש, מעל ל-6 מיליוני בני אדם, כמחציתם יהודים. בשנתיים האחרונות של המלחמה היו בעיר ורשה שני נסיונות התקוממות הירואים, הראשון בהם (אפריל 1943) היה המרד היהודי בגיטו ורשה. המרד השני, הפחות מוכר, היה המרד הפולני שפרץ בתחילת אוגוסט 44 כאשר קבוצות של לאומנים פולנים ניסו לשחרר את העיר מהשלטון הנאצי, רגע לפני שיגיעו הצבאות הרוסים. הניסיון הזה דוכא בצורה אכזרית במיוחד והסתיים בטבח והרג של כ-200,000 מורדים ואזרחים פולנים.

אחד מאתרי הזכרון היותר מרשימים בעיר הוא מוזיאון ההתקוממות של ורשה. מוזיאון אפל וקודר שממחיש היטב את אירועי ההתקוממות שארכה כחודשיים ימים. האירועים, המקומות, האמצעים, ובעיקר האנשים עצמם שהרימו את נס המרד מוצגים באולמות המוזיאון בצורה מפורטת ומקפיאה. סצינה שצילמתי במקום – אדם הנמצא בחדרון קטן ומדפיס כל העת מה שנראה ככרוזים מחתרתיים באמצעות מכונת דפוס עתיקה. אחד מקטעי השיא במוזיאון הוא סרט בתלת מימד: Miasto ruin (עיר הרוסה) שצולם בשמי ורשה שאחרי המלחמה, בסוף שנת 1945. 

שחזור של בית קפה משנות ה-40 במוזיאון ההתקוממות, אחד מאתרי הזכרון היותר מרשימים בעיר | צילום: Adrian Grycuk

העיר ורשה עצמה נהרסה והושטחה כמעט לחלוטין. 85% ממנה הפכו לאיי חרבות. כמעט מיד לאחר שחרורה של העיר על ידי הצבא האדום החלה בנייתה, בעיקר על ידי אזרחי העיר ששבו אליה בהמוניהם. מאמץ מיוחד הוקדש לשחזור חלקים נרחבים מהעיר העתיקה שלה. השחזור, לפחות בעיניים לא מקצועיות, נראה אמין ומדויק וחוויית השוטטות בעיר העתיקה, על כיכרותיה, ארמונותיה וכנסיותיה, היא אותנטית ומרשימה. בשנת 1980 היא גם קיבלה הכרה לאחר שארגון אונסק"ו הכריז על המקום כאתר מורשת עולמית. הנה תמונה מכיכר השוק העתיקה והציורית של העיר (Rynek Starego Miasta) ששוחזרה גם היא. נראה בה צועני קשיש היושב למרגלותיה של בת הים של ורשה ומנגן באקורדיון להנאת העוברים והשבים.

צועני קשיש מנגן באקורדיון בעיר העתיקה של ורשה | צילומים בכתבה: עמי בן-בסט

מנגינות של פעם
ואם עוסקים בנגינה, נדמה לי שכדאי לעשות מאמץ ולהגיע לכיכר התזמורת. הכיכר קטנה והמקסימה זאת נמצאת ברובע פרגה, מזרחית לנהר הויסלה, לא הרחק ממתחם הסוהו פקטורי, שהוסב לאיזור צבעוני ומתויר של חנויות אמנות, לרבות מוזיאון הניאון המדליק. התזמורת שעל שמה נקראת הכיכר היא פסל מרשים של שישה מוזיקאים, אשר ניתן לעיר לפני כעשר שנים על ידי הארכיבישוף של גדנסק ומייצג את כל אותן חבורות נגנים שנהגו להסתובב בכיכרות וברחובות העיר שלפני המלחמה. על גבי "עור התוף" של דמות המתופף חרוטים 100 שמות של מנגינות. כל מה שצריך לעשות על מנת להאזין לאחת מהן בסמרטפון שלך, זה לסמס למספר 7141 את המילה KAPELA בצירוף המספר של אחת המנגינות, כפי שחרוט על גבי התוף. אחת מאותן תזמורות עממיות עדיין מנגנת. צילמתי את נגניה הקשישים במעבר התת קרקעי שליד תחנת הרכבת המרכזית בעיר.

הפסל בכיכר התזמורת 

ותזמורת חיה במעבר תת קרקעי ליד תחנת הרכבת

עוד רגע ברובע פרגה. לא בטוח שהרבה מורי דרך מקומיים יקחו אתכם אל המקום הזה, בניין מוארך הנמצא ברחוב קייב (11 Kijowska) ומזכיר את השיכונים שעד היום מפארים רבים מערי ישראל. אלא שכאן מדובר בשיכון ארוך במיוחד. המבנה המוזר הזה, שבע קומות גובהו (שתי קומות מתחת לפני הקרקע) נמתח לאורך יותר מחצי קילומטר, והוא מבנה המגורים הארוך ביותר בוורשה, ואולי בפולין כולה. הוא נבנה בין השנים 1969 ל-1973 בצורה מודרנית ומתקדמת, כ-10 דירות בכל קומה, כאשר קומת הקרקע נועדה לחנויות ושירותים שונים. באותה תקופה נחשב המבנה הזה לפאר היצירה הארכיטקטונית בעיר. לפי נתונים לא מעודכנים דרים בו היום יותר מ-1,200 דיירים. הזמן, נראה, עשה את שלו. לא בטוח שקייב 11 מהווה מציאת נדל"ן וגם הסביבה לא נראית מושקעת במיוחד. ובכל זאת, נחמד לדעת כי מהמקום בו ניצבתי על מנת לצלם את השיכון – כמה עשרות מטרים משם, נדרשו לי שני צילומים על מנת להכיל את הבניין בשלמותו.

הבניין בקייב 11, שיכון ארוך במיוחד שנמשך כחצי קילומטר ונדרשו שני צילומים כדי להכיל את כולו

צילום מגוגל ארת' המראה את קייב 11 בשלמותו

ארמון התרבות והמדע
כאשר אתה עולה ממתחם הרכבת המרכזית אל פני הקרקע, אל הקניון הגדול והצבעוני המכונה זלוטי טראסי (Zlote Tarasy), אתה לא יכול שלא להתקל בבניין גבוה ומרשים במיוחד המתמר לשמיים. הבניין הזה נראה בעצם מכל מקום אחר בעיר, מאחר שהוא הגבוה בבנייניה. המדובר בארמון התרבות והמדע, הפאלאס קולטורה כפי שמכונה על ידי תושבי ורשה. הארמון ניתן לעם הפולני כתשורה מבריה"מ של סטלין. בתחילת שנות ה-50 של המאה הקודמת שוכנו באיזור כ-3,500 פועלים ומהנדסים רוסים שהרימו את המבנה במשך כשנתיים. הוורשאים לא ממש התלהבו מהתשורה, בגלל המעניק ומה שהיא מסמלת, אלא שעם הזמן, כך נראה, העיר התרצתה. היום מכיל הארמון שורה ארוכה של מוסדות תרבות, מוזיאונים, מכוני מדע, ספריות, תיאטראות, בתי קולנוע ומועדוני ספורט. כדאי להגיע ולטפס, ומי שאוהב טכנולוגיה, שלא יחמיץ את המוזיאון הטכנולוגי המרתק המצוי בצדו הדרום מערבי של הארמון.

ארמון התרבות והמדע, שניתן בתקופת סטלין כמתנה לעם הפולני  

אמנות פולנית מודרנית
כמה דקות הליכה צפונה מאיזור ארמון התרבות וקניון זלוטי טראסי מצוי המוזיאון לאמנות מודרנית. מסתבר שמיד לאחר הקמתו, לפני כעשר שנים, הוחלט על תכנון בניין חדש למוזיאון המוקדש לאמנות פולנית מודרנית. הבניין אמור להיות מושלם רק בשנת 2020, אולם המוזיאון אינו שוקד על שמריו. במקום מוצגות תערוכות קבועות ומתחלפות, והמוזיאון עורך מגוון רחב של פעילויות ייחודיות בתחומי האמנות החזותית, האדריכלות, הקולנוע והתיאטרון. כשהייתי שם, הצטרפתי לאחד המייצגים שנערכו במקום. במהלך המייצג נאספנו חבורה אקראית של מבקרים ושוחחנו עם רומן, רקדן ופילוסוף כהגדרתו, על משמעות הזמן. השיחה המרתקת, צריך לומר, נוהלה תוך כדי הליכה איטית, עקב בצד אגודל, ברחבת אחד האולמות, כאשר רומן מוביל אותה כשהוא מהלך אחורנית ופניו מופנות אלינו. מאוחר יותר הציג אחד האמנים מופע סטריפטיז חלקי, תוך שהוא נצמד אל קירות הזכוכית ומנסה ליצור קומיניקציה עם העוברים והשבים בחוץ.

מייצג במוזיאון לאמנות מודרנית. אמן בלבוש מינימלי מנסה ליצור קשר עם העוברים והשבים

אם תחזרו לרגע לארמון התרבות והמדע ותעלו לקומת התצפית (קומה 30) תוכלו מן הסתם להבחין בכיוון מזרח, עוד לפני הנהר, באחד האתרים היותר מרתקים בעיר. האסוציאציות הראשוניות שעלו אצלי בעת הבקור באתר הזה היו גני בבל והספרייה הגדולה של אלכסנדריה. זוהי הספרייה החדשה של אוניברסיטת ורשה והגג המדהים שלה. הגיאוגרף והאדריכל הישראלי מיכאל יעקובסון מיטיב לתאר את המקום בבלוג שלו – הספרים הם לא בהכרח מה שמעניין בספריית אוניברסיטת ורשה, הוא כותב, אלא הגן הענק, העשיר והמיוחד, שהופך את בניין הספרייה לאחת מיצירות האדריכלות הראויות…"אין פה בניין עם גן על הגג, אלא בניין וגן שמשתלבים זה בזה באופן אחיד, עם קשר הדוק בין פנים לחוץ, בין קשה ורך, חם וקר, מוגבל וחופשי. זה לא גן וזה לא ספרייה אלא יצור חדש".

הגן על גג הספרייה החדשה של האוניברסיטה. "אין פה בניין עם גן על הגג, אלא בניין וגן שמשתלבים זה בזה"

בחזית הספרייה מוצבים לוחות ענק עם טקסטים בשפות שונות מהתרבות האנושית. לצערי לא יכולתי להיכנס פנימה, אולם מהגג אפשר לקבל יותר מרמז לגבי מה שקורה בפנים. הגנים עצמם כוללים, בין היתר, צמחייה מרשימה, מסלולי הליכה, בריכות, מפלים, גשרים, מתקני הצללה, כיפות זכוכית, כיפות עטורות צמחים, לוחות סולרים ועמדות תצפית כלפי חוץ, ופנימה אל תוך אולם הספרייה. ממבט מלמעלה אפשר להבחין בסטודנטים השוקדים על מלאכתם ובקבוצת פסלים של אישים מלומדים הניצבים על עמודים גבוהים, המעוטרים בכתובות, שמתבוננים, אולי משגיחים, על מלאכת אגירת הידע הנעשיית במקום.

הרוח טלטלה את סביוני האביב ו"שערות סבא" התעופפו באוויר וכיסו את הדשא 

היה קצת קשה לעזוב. כאילו שהטבע שיתף פעולה עם יפי המקום. הרוח שהתחזקה מעט הניעה, טלטלה את סביוני האביב שהיו פזורים במקום. במשך שעה ארוכה ירדו לאיטם מהשמיים תפרחות לבנות של מה שמכנים במקומותינו שערות סבא. ציציות השיער הלבנות הללו התעופפו לאיטם באוויר עד ירדו וכיסו את הדשא שמסביב.

עמי בן בסט – משוטט ונווד נצחי, בעל הבלוג: "עולם ללא קופסאות"