הזיכרון הראשון שלי מביקור במזקקת ויסקי בסקוטלנד שזור בנוף הררי דרמטי, נהר וגם אגם פסטורלי עם ברווזים. מים זכים ואיכותיים הם חומר גלם חיוני בתהליך זיקוק ויסקי מסורתי באירלנד וסקוטלנד, מעוזי הוויסקי המסורתי. זו אחת הסיבות שרעיון הקמת מזקקת ויסקי בלב תל אביב נשמע כגחמה תמוהה ולא כלכלית. אבל המציאות כידוע עולה על כל דמיון ומספר יזמים מקומיים, בעלי רקורד עסקי שאין להטיל בו ספק, חשבו מחוץ לבקבוק ולא זאת בלבד שהחליטו להקים את מזקקת הוויסקי הישראלית הראשונה, הם התעלמו מגדות הנהר היחיד בתל אביב ובחרו בחלל השוכן בלב אזור המוסכים המפויח בדרום העיר, סמוך לאצטדיון בלומפילד בואכה יפו.
הוויסקי שמיוצר בתל אביב נמנה על מותגי "ויסקי עולם חדש". היום, חובבי תרבות האלכוהול הסקרנים תרים אחרי חידושים, והדרישה לוויסקי ממחוזות אחרים פורחת. על פני הגלובוס צצות מזקקות מסקרנות, למשל ביפן ובהודו, המציעות טעמים השונים מהטעם המסורתי כתוצאה מהתנאים הטבעיים. תנאי האקלים הלח והחם בישראל מאיצים את היישון ומהווים כר לניסיונות מרתקים באשר לטעם הסופי של הוויסקי. פרט לתל אביב, התזקיק מתיישן בחביות שהונחו במקביל באזור ים המלח, בנגב ובגליל, ובעלי המזקקה מצפים בהתרגשות לתוצאות בתום שלוש שנים של התיישנות ב-2019.
בעוד הפן התיירותי של מזקקות באיים הבריטיים התפתח סביבן כתוצר לוואי, נקודת החן התיירותית היא חלק מהקונספט של החברה הישראלית וחלק מהתוכנית העסקית. תל אביב, בירת הקולינריה הישראלית, העיר עתירת המסעדות והברים שמרתקת תיירים מרחבי העולם, מציעה כעת סיור ייחודי במזקקה כחול לבן עם דגשים של טעמים מקומיים. שם המותג "מילק אנד האני" מרמז על זיקה ברורה להיסטוריה ולתנ"ך. ממצאים היסטוריים וארכיאולוגים מעידים שבמזרח התיכון הקדום החלו לזקק דגנים כבר לפני אלפי שנים. מרכז המבקרים נפתח לאחרונה, ואילו המזקקה עצמה הוקמה ב-2012, כש"אני מאמין" העסקי שלה הוא ייצור ויסקי איכותי ללא פשרות והשקעה בציוד מקצועי הטוב ביותר, ליווי של יועץ סקוטי והרבה סבלנות. כמו ב"אליס בארץ הפלאות", מרגע שפוסעים מעבר לסף הדלת נבלעים באחת לתוך עולם אחר ואדי האלכוהול משכיחים את ריחות זיהום האוויר שבחוץ. ברקע, הברמנית משקשקת לנו קוקטייל ייחודי שנרקח ברוח המקום ומכיל גרגרי הל כתושים, סירופ דבש ומיץ לימון על בסיס המשקה השקוף שטרם יושן בחביות. בחלל ענק (800 מ"ר), ששימש בעבר מאפייה, מערכת צינורות הנירוסטה, חדרי המעבדה ודודי נחושת משרים אווירה של מזקקה מסורתית, הכי רחוק מהסצנה של דרום העיר.
זהו אינו מוזיאון המוקדש לוויסקי, את הסיור שלנו מלווים רעשים של תהליך הייצור ושלטים מעירי עיניים המציגים את שלבי התהליך. לצד דודים חדשים שיוצרו בהזמנה, ישנם פריטים שיש מאחוריהם מסתתר סיפור. אחד השותפים, למשל, מצא באתר יד שנייה דוד זיקוק ענק מנחושת, בן 9,000 ליטר, באסם בטרנסילבניה. מסתבר שחברה ספרדית שהתמחתה בקוניאק ייצרה אב טיפוס ראשון וחדלה להתקיים. הדוד שונע בנתיב ימי ועכשיו הוא מוסיף לאווירה ולתפאורה. כך גם המגרסה הווינטג'ית לגריסת הלתת. אם בתחילה הוטרדתי מאיכות המים, בעת הסיור אני למדה שבעידן המודרני אין צורך בסמיכות למקור מים רומנטי. המים של תל אביב עוברים תהליך אוסמוזה הפוכה, שמנטרל את הכימיקלים, ותנאי מעבדה משיגים מים איכותיים ביותר. הלתת מיובא מאנגליה, לאחר שבושל ונגרס, מושרה לתת השעורה בשמרים ל-72-48 שעות לתסיסה במיכל ענק, שכן השמרים זקוקים לנפח נוסף כדי לתסוס כראוי. דוד הזיקוק נבנה בהזמנה מיוחדת במפעל קארל הגרמני. באחד משיאי הסיור אנחנו מגיעים לחדר החביות המאחסן 128 חביות (מספרן יגדל בהמשך ל-700). ניחוחות משכרים אופפים את החדרון ואנו מרימים כוסית מחבית ששמשה ליישון יין קברנה סוביניון, דבר המשפיע פלאים על טעמו הפירותי של התזקיק. המזקקה בחרה לפעול על פי כללי הרגולציה הסקוטית, שלפיה רק תזקיקים שהתיישנו לפחות שלוש שנים זכאים להיקרא "ויסקי". האקלים המקומי החם והלח מאיץ את תהליך היישון לפחות פי שלושה. בחדר החביות, האפוף בניחוחות מרוכזים, אנחנו טועמים תזקיק מחבית 04 (יאנג סינגל מאלט) שיושן שמונה חדשים וכבר ניכר בו הגוון הזהוב והוא זוכה למחמאות הטועמים.
בתום סיור בן 40 דקות, אנחנו חוזרים לחדר הטעימות שערוך ומוכן לטעימות מודרכות ממוצרי המזקקה. הפתעת הטעימות היא "ג'ין לבנטיני" שמושרה בדוד זיקוק קטן עם תבלינים משוק לוינסקי למשך 48 שעות. טועמים חדי לשון יזהו את הזעתר שאין עשב תיבול מזוהה יותר ממנו עם תרבות האוכל הים תיכונית. ב-2019 מיועדים לצאת לשוק כמאה אלף בקבוקים מ-700 חביות, כ-80 אחוז מתוכם לייצוא, ובקרוב, כך מספרים לנו, יופצו מוצרי המזקקה למסעדות וחנויות מובחרות. חלוציות 2017. אולי בעוד כמה שנים נעז למכור לסקוטים ויסקי משלנו – בהחלט קרח לאסקימוסים…
|
