תפריט עמוד

התפוח הקטן

שתפו:

עד לא מזמן היתה תל אביב דוגמה לעיר עברית שהיה בה מקום לחרדים, מספר הסופר חיים באר, אבל בשנים האחרונות החרדיות נעשתה יותר חרדית, והחילונים נעשו יותר מוקצנים. אם פעם החרדים בתל אביב הזכירו את החרדים בניו יורק, היום האופציה הניו יורקית של "חיה ותן לחיות" כמעט איננה עוד

פורסם 15.8.06
יום אחד הגיע יהודי חרדי לשטיבעל שברחוב פיארברג בתל אביב ודיבר כל זמן התפילה. ניגש אליו הגבאי והעיר לו על כך. "ליד הבית שלי בבני ברק יש לי הרבה שטיבעלאך", ענה לו היהודי, "אבל אני באתי לפה כי אני רוצה לדבר". זהו אחד הסיפורים שאוהב לספר הסופר חיים באר כשהוא מתרפק על ההוויה המיוחדת של החרדים בתל אביב, שהולכת ונעלמת, לדבריו, מנוף העיר, עם החרדים עצמם.
"בני ברק מציעה ליהודי האורתודוקסי מיקרוקוסמוס של עיר תורה, שבה אין לו שום סיכוי לפגוש שכן לא דתי שנוסע בשבת, שילדיו הולכים לחינוך חילוני, שלבוש בלבושי שחץ. בני ברק מתנהלת כולה על פי אורחות התורה, ויש לה אפילו מאגרי מים כדי שלא ישתו בה מים שנשאבו בשבת. בני ברק היא עיר שמי שרוצה לפתוח את החלון ישמע שעדיין מתפללים שחרית, ובחלון השני ישמע את ראשוני המתפללים מנחה".
אשר על כן תל אביב מזמינה אליה יהודים חרדים שלא מתים על האופציה הבני ברקית. "אם החרדים הירושלמים הם אנשי ריב ומדון ולבני ברקים יש

חסידים בתלמוד התורה בעלזא, רחוב אחד העם. האדמו"ר מבלעד, שבא ארצה אחרי מלחמת העולם השנייה, התגורר בחורף ברחוב אחד העם, בלב לבה של תל אביב. הוא הצליח לרכז סביבו חסידים רבים שהלכו אחריו גם לשם

רפובליקה, בתל אביב הם מבינים שהם אזרחים מן השורה. אדם שבא לתל אביב מבין שלא יהיה טבול כולו בשולחן ערוך, וזה מלמד אותנו משהו על ייחודם של החרדים התל אביבים, שבאופן לא מפורש מגלים את דעתם שהם מעוניינים בעיר פלורליסטית.
"וזה מאוד מזכיר לי את האופציה הניו יורקית, של שכונות חרדיות מסוגרות כמו וויליאמסבורג ומונסיי מצד אחד, ולעומת זאת רבים מהם שחיים במנהטן או בקווינס, ששם יש מכל הסוגים, והם חיים בידיעה שהם לא הרוב".
בתל אביב, אומר באר, כמו במנהטן, אין לחרדים מיקרוקוסמוס, והם כל הזמן צריכים להסביר לילדיהם שיש גם אחר. וכל זמן שהאחר לא נכנס אליהם פנימה הם לא נכנסים לאחר. "אלה חיים מאוד מודרניים, מנוכרים, ממש כמו באזור שינקין, יוחנן הסנדלר, בלפור או אחד העם, שבהם עדיין מתגוררים חרדים. ויותר מזה, סמינר בית יעקב החרדי נמצא עד היום ברחוב קלישר, בסמוך לשוק, ונערות חרדיות באות מבני ברק ללמוד שם".
מי ש"אשם" שיש יהודים חרדים שהתיישבו בתל אביב, אומר באר, הוא אישיות אחת מרתקת, ר' ארניו רוקח, הלוא הוא האדמו"ר מבעלז, שבא ארצה אחרי מלחמת העולם השנייה, אחרי שכל משפחתו נספתה בשואה. "הוא היה גוץ, קטן ורזה, ובא ארצה כמו מלך ללא מלכות וללא נתינים, ובדרך מופלאה הצליח לשקם כאן את חצרו מאפרה. בקיץ הוא התגורר בקטמון שבירושלים, ובחורף ברחוב אחד העם, בלב לבה של תל אביב".
האדמו"ר, שנתפס כקדוש והיה איש נערץ, הצליח לרכז סביבו חסידים רבים שהלכו אחריו גם לתל אביב. "הוא לא רצה ללכת לבני ברק והעדיף לחיות עם כלל ישראל. היתה בזה אמירה גורפת שהוא רוצה לחיות עם כל היהודים ולא ללכת לגטו. רוחו הטובה והנכונות שלו לא להטיף מוסר, אלא להתבונן פנימה, גורמות לי לחוש כלפיו המון אמפתיה".
ויש גם את חסידות גור, שמוצאה בפולין הקונגרסאית (כמו שנקראה מרכז פולין), וחלק מחסידיה התיישבו בתל אביב. "הם עסקו בה במלאכות שהיו אופייניות ליהדות מרכז פולין, טקסטיל, מנופקטורה, מזון. העסקים שלהם היו באזור הרחובות הקישון, נחלת בנימין, לווינסקי. ברחוב הקישון 33 יש עד היום שטיבעל קטן שבאמצע השבוע רבים היו מתפללים בו, והיו להם גם שטיבעלאך בפיארברג וברחובות הסמוכים לו".
חסידי גור התל אביבים, אומר באר, נהגו כמו בוורשה. "את הפאות היו קושרים מאחורי האוזניים באמצע השבוע, ואת הזקן קיפלו וגלגלו פנימה, כך שלא יירד על פי מידותיו, שלא יבלוט. וביום שישי, אחרי הטבילה במקווה, היו מתירים את הפאות ופותחים את הזקן. זו היתה אווירה חרדית תל אביבית, חסידית בעיקרה. לא יעזור, אלה היו חבר'ה נחמדים מפולין שאוהבים לצחוק".
והיו גם חסידי מוזיץ', שהיו אמני המוזיקה, אמני השירה. "הם התגוררו ברחוב דיזנגוף, בסמוך למלך ג'ורג', ומי שהתפלל איתם באופן קבוע היה המשורר אבות ישורון. אבל בשלב מסוים הם עברו לבני ברק. המתינות התפוגגה".
לא ברור מה הוליד את מה. "בעיני, תל אביב היתה דוגמה מעניינת מאין כמותה של עיר עברית שהיה בה מקום לחרדים. החרדיות שם היתה נעימה, נסבלת. ככל שהחרדים בה שיפרו את מעמדם, הם עברו מרחוב אוליפנט לסוטין. אבל הם היו צריכים לקנות דירות בקומות הנמוכות, ובתל אביב צמחו בניינים גבוהים עם לובי סגור, וזה לא התאים להם".
כך גם בעניין הגינה. "אם חרדי גר בבית משותף והגינה היא של כולם, אז לפי השקפתו בשנת שמיטה הוא צריך לעזוב את הגינה מופקרת. עיקרו של דבר, החרדיות נעשתה יותר חרדית, והחילונים נעשו הרבה יותר עקרוניים, שלא לומר מגעילים, ויש לחץ להקצנה בכל הצדדים. פעם רוב המכולות לא מכרו אוכל לא כשר, לא היו כל כך הרבה מסעדות טריפה ובגדי שחץ. כך נוצרה סיטואציה שדוחפת אותם מכל הכיוונים החוצה, לערי התורה. האופציה הניו יורקית היתה שם, וכיום היא כמעט איננה עוד".

יפו החדשה ישנה

לתגובות, תוספות ותיקונים
להוספת תגובה

תגובות

האימייל לא יוצג באתר.

כתבות מתל אביב וגוש דן

מלון סינמה בתל אביב: לילה מהסרטים
מלון סינמה בתל אביב: לילה מהסרטים

מצלמות ומסרטות ישנות וכרזות קולנועיות בלובי, מוזיקה מפסקולים ברקע ואפילו פופקורן לכל אורח - מלון סינמה בכיכר דיזנגוף בתל אביב מציע לאורחיו חוויה קולנועית יוצאת דופן. יחד עם המיקום המנצח ...

עודכן 30.4.23

סימי שאואר | צילומים: סימי שאואר

מפגש פסגה של הצלמים הטובים בעולם
מפגש פסגה של הצלמים הטובים בעולם

במסגרת פסטיבל הצילום הבינלאומי יתקיים מפגש פסגה מרתק בהשתתפות כמה מהצלמים המובילים בעולם. אנחנו מזמינים אתכם להכיר את הצלמים ואת יצירותיהם. לא תוכלו להישאר אדישים

עודכן 24.11.22

מערכת מסע אחר אונליין

מאחורי הקלעים: הצצה למלון בקסטייג'
מאחורי הקלעים: הצצה למלון בקסטייג'

כמעט מאה שנה אחרי שקבוצת תיאטרון האהל הוקמה, ושמונים שנים אחרי שזכתה במשכן קבע משלה, מלון בייקסטייג' נפתח במבנה ההיסטורי של תיאטרון האהל. החזית הלבנה והמעוגלת בגבה של כיכר דיזנגוף ...

עודכן 23.8.22

רותם בר כהן

שתפו: