התחפשות אצל חיות וצמחים

כל שנה מחדש עולה ההתרגשות לקראת פורים וההתלבטות שבבחירת התחפושת… התחפושות שאנו לובשים נועדו להגדיל את השמחה והצחוק של החג, לאפשר לנו לחגוג בלי די, להיות לרגע מישהו אחר. ובאמת קל יותר להשתולל ולשמוח כשאתה מחופש ונמצא תחת כיסוי של דמות אחרת…

אך ההתחפשות אינה שמורה לבני אדם בלבד. חיות וצמחים רבים משתמשים בתחפושת, כדי לגרום לאחרים לטעות בזהותם. ההבדל העיקרי בינם לביננו הוא בסיבה להתחפשות: אנחנו מתחפשים כדי לחגוג ולשמוח, אך בטבע ההסוואה אינה משחק ולרבים מבעלי החיים היא כורח מציאות, מיומנות שהחיים תלויים בה.

הטורפים נאלצים להסוות את עצמם, להתחפש למשהו בלתי מזיק או להיעלם בשטח, אחרת טרפם יזהה אותם ממרחק ויספיק להימלט… המיועדים להיטרף – גם הם זקוקים להסוואה ותחפושת, כדי להקשות על חייהם של הטורפים. אם אתה בולט בשטח, טורפים יימשכו אליך מיד וסופך מובטח. ככל שיהיה קשה יותר לגלות אותך ולחשוף את מקומך, כך ירבו סיכוייך לשרוד. ה"פורים" בעולם הטבע נמשך כל השנה, ואינו משעשע אף אחד…

ברדלס. צילום אייל ברטוב

מבט מעמיק סביב עשוי לגלות לנו שיטות שונות ומשונות להסוואה, שיטות שאומצו על ידי בני אדם בסיטואציות רבות, מריגול, דרך משחקים שונים ועד לקרב.

דרך האבולוציה, בה מתרחשים תהליכי השינוי בטבע, היא איטית מאד ובעל החיים אינו מודע לה. פרפר שעל כנפיו מצוירות עיניים מפחידות לא "בחר" בעצמו בתחפושת המרתיעה.

אחד מאבות אבותיו הגיח לעולם עם כתמים משונים על הכנפיים… הציפורים נבהלו ונמנעו מלטרוף אותו ולכן הוא התרבה בלי איום והפיץ את הגן הנושא את כתמי הכנפיים. הברירה הטבעית חיזקה והפיצה את המוטציה  (השינוי הראשוני). חלפו שנים, וכיום כל בני אותו מין של פרפר נושאים על כנפיהם "תחפושת" של עיני עוף דורס (כמו שבתאי השקד שבתמונה).

מכאן ש"ההתחפשות" בטבע היא תחפושת רק בעיניים שלנו, וכל הפירושים הם במוחנו האנושי…

ניתן לחלק את ה"תחפושות" בטבע לשני סוגי תחפושת, לפי הייעוד:

תחפושת הסוואה – תפקידה להעלים את בעל החיים בסביבתו כדי שלא יבחינו בו. הצייד מנסה להסתוות כדי להצליח בצייד ואילו בעלי החיים הנטרפים מנסים להסתוות כדי להישמר מהטורפים. בתחפושת מהסוג הזה- מנסה בעל החיים להידמות לסביבתו.

תחפושת התחזות – תפקידה לגרום לצופה לחשוב שמדובר ביצור אחר, כדי למשוך אותו  או כדי להפחיד אותו.

תחפושת התחזות לצורך הפחדה

יש בעלי חיים תמימים ובלתי מסוכנים, שמתחפשים לחיות ארסיות ומפחידות.

תחפושת החיה המפחידה נותנת למתחפש כוח הרתעה, ומסייעת לו להגן על חייו.

המטבעון הוא נחש חסר ארס שטורף מכרסמים , אותם הוא צד בהתגנבות ונשיכה, לא בהכשה. דגם הצבע לאורך גופו  מזכיר מאד את דגמי הצבע והצורה על גוף הצפע.

מדוע כדאי למטבעון ללבוש את בגד המעוינים הכהים של הצפע? הצפע הוא הנחש המסוכן ביותר בצפון ארץ ישראל, גם האדם וגם בעלי החיים נזהרים מהכשתו הקטלנית ונחש המטבעות פשוט מתחפש לצפע המסוכן  כדי שיפחדו מפניו ולא יפגעו בו.

תחפושת התחזות למשיכת חרקים

גם בעולם הצומח יש כאלה שאימצו לעצמם תחפושות של קבע.

עיקר עניינם של הצמחים הוא – למשוך אליהם חרקים שיעזרו בהאבקה .

פרח הדבורנית התחפש בתחפושת מעולה ומדויקת של דבורה. עלי הכותרת שלו נראים בדיוק כמו דבורה אמיתית. דבורים שרואות את פרח הדבורנית נמשכות אל מה שנראה להן כדבורה , נכנסות אל בין עלי הכותרת ומתכסות באבקנים.

כאשר יגלה זכר הדבורה כי הפרח "סידר אותו", הוא יעוף לדרכו וייקח עימו את האבקה. כאשר זכר הדבורה נכנס לפרח דבורנית אחר – הוא מאביקה אותה באבקני הפרח הקודם…

וכך הלאה.

דבורנית. צילום אייל ברטוב

גם צמח הלוף זקוק לעזרת החרקים בהאבקה,  אך הוא בחר בתחפושת של ריח!

פרח הלוף אינו צבעוני ואינו מושך. צורתו מזכירה כד עמוק, ועליו למשוך את החרקים עמוק לתוך הגביע כדי שיתכסו באבקניו.
בעונת ההאבקה, מפיץ הלוף ריח עז של פגר!

זבובונים שנמשכים אל ריחו החזק של בשר מרקיב – מתפתים ונכנסים אל מעמקי פרח הלוף,

ומבצעים היטב את עבודת ההאבקה.

לוף מנומר. צילום אייל ברטוב

תחפושת לצרכי הסוואה

ההתחפשות לצרכי הסוואה והתחמקות מטורפים נפוצה מאד בעולם החרקים. אם אתה קטן

וחלש – מוטב לך שתסתתר!

המיצחן הוא חגב גדול, אוכל עשב, שחי על ענפים ועלים. מה קל יותר מלצוד חגב גדול וטעים? הרבה מאד טורפים מנסים לצוד את המיצחן  לארוחתם – ציפורים, מיני חתוליים ושאר טורפים. למיצחן אין שום הגנה, אין לו ארס וגם לא קוצים…

מצחן. צילום אייל ברטוב

מה שנותר לו – זה להתחבא היטב. הוא התחפש לענף ירוק, כל גופו ואפילו ראשו מאורכים ודקים כענפי שיח. אם הוא מבחין בסכנה – הוא קופא על מקומו ואז קשה מאד לגלות אותו.

המקלון נראה כענף יבש או גבעול, וגם כשמתבוננים בשיח שיש עליו מקלון- קשה מאד לזהות את החרק המוזר. מקלונים שונים התאימו את צורתם החיצונית לצמח עליהם הם חיים, לאחדים יש רגליים הנראות ממש כעלים, ואחרים דקים ובעלי כנפיים זעירות ומנוונות, כדי לזכות במראה הגבעולי. תנועת המקלונים איטית ולמעשה אין להם שום גורם הפתעה או פטנט להימלטות מטורפים… מלבד ההסוואה. גם דרך תנועתם נועדה להטעות את עיני הצופה- הם אינם הולכים ישר אל היעד שלהם, אלא מתנדנדים בהליכתם קדימה ואחורה, ונראים כמו ענף שזז ברוח. במקרה הצורך, אם ציפור בכל זאת הבחינה בחרק המוסווה והצליחה לתפוס אותו ברגלו- המקלון מסוגל לנתק את הרגל ולהיעלם במעמקי הצמח. אם הוא צעיר- רגלו תתחדש ותצמח חזרה, וגם אם לא- עדיפים לו חיים נטולי רגל מטריפה בטוחה.

מקלון. צילום אייל ברטוב

גמלי שלמה הם אלופי הסוואה והתחפשות. לגמל שלמה מקלי יש צבע של ענף יבש, וגופו בנוי זיזים ובליטות ממש כמו קוץ.

לעומתה גמל שלמה ירוק נראה בוהק ובולט בצבעו אם מחזיקים אותו ביד, אבל כאשר הוא מטפס בין הצמחים קשה מאד לראותו.

אפילו צופה חד עין יתקשה לגלות גמל שלמה מדברי הנמצא עשרות ס"מ ממנו בלבד. צבעיו ותנועתו נבלעים בצבעי אדמת המדבר ובצללי האבנים. התנועות המתואמות והסוואת הצבע מאפשרות לגמלי שלמה לצוד היטב ממארב. כשחרק בגודל מתאים מתקרב, הם שולחים לעברו את רגלי הטרף, המצוידות בעוקצים חדים, לוכדים אותו וזוללים. ההסוואה במקרה זה הינה למטרה כפולה- גם לצורך צייד מוצלח מבלי להתגלות לעיני הקרבן, וגם לצורך הגנה מטורפי חרקים כציפורים.

גמל שלמה ירוק. צילום אייל ברטוב

גמל שלמה מדברי. צילום: אייל ברטוב

גמל שלמה מקלי. צילום אייל ברטוב

לזיקית יש תחפושת הרבה יותר משוכללת, הסוואתה בנויה על חילופי צבע גוף.

גווני גופה ודגמי הצבע עליו- משתנים בהתאם למצב רוחה ומצבה. תאי העור של הזיקית מכילים צבענים שונים. המלנין המצוי בגוף הזיקית מצוי גם בשיער ובעור שלנו, וככל שכמותו גדולה יותר- אנחנו כהים יותר. אצל הזיקית בנוסף לגרגרי המלנין האחראים לצבעים הכהים, קיימים גם צבענים שומניים היוצרים את הצבעים הצהובים, וגבישים שקופים שיוצרים צבעים פיסיקאליים יפים כירוק, כחול וסגול. הזיקית הישראלית משנה את צבעיה לפי מזג האוויר, טמפרטורת הסביבה, מסר חברתי כמו תקיפה, כניעה או חיזור, וסוג פעילות- כמו צייד או הסוואה מטורף. לכל אירוע- בגד שונה ומותאם.

ישנם ציידים כמו העכן הקטן, נחש שבחר בהסוואה התנהגותית, כלומר לא די שגופם בצבע החול בו הם חיים, אלא שכאשר הם יוצאים לצייד הם גם קוברים את עצמם בחול. העכן מחופר לגמרי בחול הרך ורק עיניו מציצות החוצה. ברגע שחולף טרף אפשרי- הוא מזנק לעברו ונועץ שיניים.

אצל עופות רבים בולטת שונות זוויגית, כלומר – הבדל בין הזכר לנקבה. הזכרים עשויים להיות צבעוניים ובולטים, כמו הברכיה הזכר. לעומתם – הנקבות, לבושות בבגד צנוע ומוסווה בגווני חום ואפור. אם נתבונן בהרגלי הדגירה של העופות הללו – נבין מיד את הסיבה:

הברכיה הנקבה דוגרת על הביצים. עופות דוגרי קרקע זקוקים להסוואה מירבית בימי הדגירה  הממושכים, כדי לא למשוך אליהם טורפים מזדמנים.

הסוואת העיניים

מהו האיבר המושך ביותר את העין של טורף מאיים או של נטרף מאויים? העיניים.

גם אם אתה מוסווה היטב, אם עיניך המבריקות ינועו מצד לצד, חשופות וגלויות – יזהו אותך.

טורף שלא ישכיל להסתיר את עיניו הבורקות- יתגלה מיד. גם לטורף וגם לנטרף חשוב להסתיר את עיניהם כדי לא להתגלות.

טורפים רבים פיתחו לעצמם "קו עין" כהה, פס שמסתיר את העין ומבליע אותה לחלוטין.

אצל הברדלס זהו "פס הדמעות"- קו כהה שיורד מהעין עד לפה ומסווה את עיני הצייד, החנקן "בחר" בקו עין אנכי שמגיע מבסיס המקור מסתיר את העין וממשיך כמעט עד לעורף.

אצל הסלעית מוסווית העין בדיוק בקו המעבר בין הנוצות השחורות ללבנות.

הכוס הוא דורס לילה קטן, שחי במחסנים ובגגות בתים. אך בניגוד לשאר דורסי הלילה הכוס פעיל גם בשעות היום והאור, ועליו להיזהר מאד מדורסי היום ומטורפים נוספים.

בעמדו על חוט חשמל או על גג בית – מהווה הכוס מטרה נוחה לאויביו.

לכוס בעיה נוספת – עיניו ממוקמות בקדמת פניו ממש כמו אצל בני האדם ואצל דורסי לילה נוספים. מיקום קדמי של העיניים הוא יתרון גדול לחישוב מדויק של מקום הטרף בעזרת השמיעה, ולכן הוא נפוץ אצל דורסי לילה.  החיסרון הוא בשטח הראייה- אצל ציפורים אחרות ממוקמות העיניים בשני צידי הראש, שטח הראייה שלהן רחב מאד ומאפשר זיהוי ובריחה מהירה כשטורף מגיע מאחור.

כוס. צילום אייל ברטוב

כוס מביט. צילום אייל ברטוב

הכוס בחר בתחפושת הגנה מעניינת: על העורף ועל צדו האחורי של הראש יש לו ציור הנראה ממש כמו זוג עיניים.

למעשה אלו נוצות עם דגם צבע שונה שנראה  כעיניים גדולות. מי שמביט בכוס מרחוק –

יכול לטעות ולחשוב שהכוס מתבונן בו . הטורפים ככלל מעדיפים לצוד בהפתעה. ללא ההפתעה הם מאבדים את סיכוייהם  להתגנב לטרפם, לכן רבים הטורפים המוותרים מראש על הרעיון לנסות לצוד את  הכוס  "המתבונן"  בהם כל הזמן, מכל כיוון.

מתברר שלא המצאנו כלום בפורים… בגד תחפושת צבעוני, צבעים, נקודות, פסים ואפילו מסיכה על הפנים – את הכל כבר המציאו לפנינו…

ינשוף עצים. צילום אייל ברטוב

——————

אייל ברטוב הוא צלם טבע ותיק, במאי ומפיק סרטים, מדריך טיולים, פעיל בשמירת טבע