הר בלמונט – טיול אל "ההר היפה"

התאמה: כל המשפחה 

קושי מסלול: קל מאוד 

אורך מסלול: כקילומטר 

משך מסלול: שעתיים בניחותא 

מפה: מפת סימון שבילים מס' 9, "מבואות ירושלים" 

הגעה מהמרכז: נוסעים על כביש ירושלים-תל אביב (מס' 1) מזרחה עד מחלף הראל. במחלף פונים ימינה, לכיוון מעוז ציון. חוצים את הישוב וחולפים על פני המחצבות. כעבור שני קילומטרים לערך מגיעים לכיכר וממשיכים בה ישר (כביש מס' 395) לכיוון צובה. נכנסים לקיבוץ צובה ונוסעים ישר לעבר הגבעה ממול. מכאן כבר נוכל לראות את שרידי הישוב הקדום. נעלה בכביש הצר המקיף את הגבעה מימין (דרום) עד שנבחין בשילוט צנוע המורה ימינה, לעבר האלון.

• מסלול מעגלי, אין צורך בהקפצת רכבים

• אזהרה: במהלך הטיול בצובה יש להיזהר מבורות פתוחים, להימנע מטיפוס על קירות וגגות בשל סכנת מפולת. בשנים האחרונות אירעו כאן אסונות! כששער הקיבוץ נעול, ניתן להיכנס לאתר דרך "קיפצובה" – פארק שעשועים השייך לקיבוץ

בלמונט, "ההר היפה", כך כינו הצלבנים את המקום ולנו אין ברירה אלא להסכים איתם. למרות שלבנו (ולא בהכרח רגלנו), מושך אותנו במעלה ההר, נתחיל את הטיול למרגלות הגבעה – נלך בעקבות השילוט לאלון. השביל מתפתל ביו גדרות מטעי הקיבוץ ומוביל אל רחבה שבה צומח עץ אלון עצום, בשטח שסביבו גדלים קוצים – עדות לכך שהוא מנוקש מידי שנה. במקום היה בית הקברות של הכפר צובה. תושבי המקום, החיים עד היום בכפר הסמוך עין ראפא, מקפידים להגיע ולטפל במקום. אולי לא נשים לכך לב, אבל האטרקציה האמיתית כאן איננה האלון אלא עץ זית מרהיב הנחבא אל הכלים. מעטים עצי הזית שלהם גזע כל כך מרשים.

נשוב אל הכביש באותה דרך בה באנו, נחצה את הכביש ונעפיל אל מרומי הגבעה (סימון שבילים כחול). המקום טובל בירק – עדות לבוסתנים שטופחו כאן עד מלחמת העצמאות. בין העצים שפע שקדים, מעט חרובים, גפנים, אוג הבורסקאים וצבר. לבתי הכפר קירות אבן עבים במיוחד שנועדו לשאת את משקל הכיפה שבתקרה וכן לבודד מפני חום וקור. לכולם כמעט חלונות קטנים – לצורכי הגנה מקור ומפאת הרצון לשמור על צנעת האישה. בין האבנים המרכיבות את הכפר נבחין באבנים גדולות ומסותתות בקפידה. אבנים אלו קדומות לבניה הערבית המאוחרת ומקורן במצודה הצלבנית שנבנתה בראש הגבעה. המצודה שהוקפה בחפיר היא חלקלקה (נוכל להבחין בה בכמה מקומות, אף שישנם כמה בתים הנשענים עליה) ומערכת של שערים מבוצרים (אחד מהם השתמר במלואו) הובילו אליה. בראש הגבעה נמצאת רחבה גדולה מוקפת בתים. זאת הייתה הכיכר המרכזית של הכפר. בסמוך אליה נמצא בית המוכתאר (הבית עם המדרגות חיצוניות, שניכר בפארו היחסי) והמסגד (ממנו נותרו רק שרידי קירות). בסלע האם, עליו בנויה החצר ישנם בורות חפורים מהתקופה הביזאנטית והצלבנית.

ההגעה לראש הגבעה תאפשר לנו תצפית רחבה על כל האזור. במזרח, נוכל לראות את קו פרשת המים של הרי יהודה ואת העיר ירושלים; בדרום, את הישובים אורה, עמינדב, אבן ספיר ובאופק את צפון גוש עציון; בצפון, נראה את חלקה המערבי של מבשרת ציון, את נבי סמואל, בידו, בית צוריף, מעוז ציון והר הקסטל, הר אדר, מעלה החמישה, קריית ענבים, אבו ע'וש ועוד. שבילים רבים מקיפים את הגבעה ומאפשרים הצצה אל המבנים הנטושים. בתור אחד הכפרים היחידים שלא נהרסו במסגרת מבצע "מלכי עמלק" מאפשר המקום ללמוד רבות על אורח החיים המסורתי של יושבי ההרים מלפנים.