תפריט עמוד

הרי ירושלים: נחל יתלה והקניון השחור

שתפו:

טיול בשמורת נחל כפירה בהרי ירושלים מעורר רגשות מעורבים: מצד אחד, זהו אחד האזורים הפתוחים האחרונים שנותרו במרכז הארץ, עם צמחייה טבעית ומגוון בעלי חיים. מצד שני, פרויקט הקמת מסילת רכבת בין תל אביב לירושלים מאיים על עתידו של האזור הירוק

פורסם 30.5.16

עוד מימי הגן סיפרו לנו שהאוצר האמיתי נמצא בבית, ובמקרה שלי, בדיוק כמו בסיפור – גם מתחת לגשר. נעלתי נעליים, לבשתי את החולצה "תושב נטף" (להכריז כי אני מקומית וחלילה איני עונה להגדרה "תיירת"), קראתי לפיבי, כלבת הפירנאים המגודלת שלי וירדתי לוואדי מתחת לבית, לכיוון הקניון השחור, חוששת מהמראות המחכים לי בעקבות בנייתה של רכבת ישראל. אגב, פיבי נותרה מאחור, שרועה תחת עץ רענן. היא לא נמנית בין מיטיבי הלכת.

מדובר באחד האזורים המרהיבים בהרי יהודה, אם לא היפים ביותר – שמורת נחל כפירה. שטח פתוח של אוויר צלול והרבה ירוק, השוכן בדד בלב הארץ, פיסה נקייה, חפה מיד אדם, בין מרכזים אורבניים וגורדי שחקים. בין ההרים הפרוסים מסתתר הקניון השחור, נקיק שנחל יתלה חצב במדרונות ההר לאורך שנים – מאות מטרים של צמחייה פראית, מגוון רחב של בעלי חיים ומיני דורסים.


שטח פתוח של אוויר צלול והרבה ירוק באזור המכונה ארץ הכפירה | צילום: אייל ארד

אבל לסיפור היפה הזה יש המשך עצוב. בימים אלו, המקום המיוחד הזה, ששמור לו מקום חם אצלי בלב, נמצא תחת איומה של רכבת ישראל – גשר ענק חוצה את השמורה. גוש בטון שעליו עתידה לעבור רכבת ירושלים-תל אביב לפחות שש פעמים בשעה וסביר להניח שתיצור רעש אדיר שיהדהד בהרים ויבריח את בעלי החיים המתגוררים כאן.

אוצר תחת הגשר
הסיפור של רכבת ירושלים-תל אביב התחיל מזמן, לפני כמעט שני עשורים, כשהתכנון היה לסיים את הקו ב-2008 או לכל המאוחר ב-2009. אבל, איפה הרכבת ואיפה אנחנו – בטוח לא במרחק של 28 דקות נסיעה. התכנית, שגובשה כבר ב-2001 וזאת לאחר דיונים רבים, היתה לבנות מנהרה אחת גדולה שתיחצב משער הגיא לנחל יתלה, סלילת כביש רחב ומפותל אל אזור הנחל, שישרת גם מנחת מסוקים בנחל, גשר באורך 150 מטר ובגובה 35 מטר מעל נחל יתלה, ומשם מנהרה עד עמק הארזים.


איפה עוד אפשר למצוא שטח פתוח שכזה במרכז הארץ, ללא ערים או גורדי שחקים | צילום: אביגיל בוקובזה 

אחת מהחלופות הראשונות שהוצעה בפני רכבת ישראל כדי לא להרוס את השמורה היפה, היתה לבנות מנהרה אחת שתעבור מתחת לשמורה משער הגיא עד למבשרת ציון. אך החלופה הזאת, שזכתה לתמיכת הארגונים הירוקים והמשרד לאיכות הסביבה, נדחתה בשל הטענה שבניית המנהרה מצריכה שיפוע של מעל לשלושה אחוזים ולכן זה לא אפשרי. "מאותו רגע התחיל קרב מאוד ארוך", אומר אודי שפירא, תושב נטף שניהל את המאבק נגד הבנייה. "היו לנו הרבה הישגים נקודתיים, אבל את הגשר לצערי לא הצלחנו לבטל".

ירדו מהפסים
שורש הבעיה היה נעוץ בכך שהרכבת תוכננה להיבנות בטכנולוגיות ישנות של קידוח, ופינוי הפסולת במספר דרכי גישה שתוכננו להיבנות באמצע ההרים הפסטורליים. למרבה השמחה, התכנית הזאת לא יושמה מעולם, וזאת בזכות מאבקם של הגופים הירוקים, שלא התירו לבנות מספר רב של דרכי גישה אלא גישה אחת. לכן, אולצו עובדי רכבת ישראל קודם לגמור עם המנהרה של נחל יתלה, אחר כך לבנות את הגשר, ורק אז להתחיל לחפור את המנהרה השנייה ולפנות את הפסולת שלה דרך המנהרה הראשונה, ישירות לשער הגיא. בנוסף, הם נדרשו לבנות את הגשר בטכניקה מסוימת, שתגרום למינימום פגיעה בשמורה.

ואז הגיעה הרכבת… בניית הגשר, פצע בלב הטבע הירוק | צילום: אייל ארד

"כל התערבות בטבע מרחיקה חיות, זאת הפרעה. בטח אם מדובר בהקמה של תשתית גדולה כמו זו של רכבת", אומר דקל גד, פקח מטעם רשות הטבע והגנים שאמון על שמורות הטבע באזור הרי יהודה. לדבריו, לכל אורך העבודות ישנם פיקוח ואכיפה קפדניים במיוחד. "התפקיד שלנו הוא למזער את הנזקים ככל שניתן. דאגנו לכך שלעבודות לא יהיו השלכות על האזור מסביב. היתה רק דרך אחת שאושר להעביר דרכה את הכלים, כלומר אנחנו נותנים להם לנצל רק את המקום בו הם עובדים ולא לזוז מילימטר משם". מלבד הפיקוח על הבנייה, עוקב גד אחר התגובות של הטבע. "האחריות שלנו היא גם לעקוב אחר הטבע, חיות הבר והצומח. כרגע בגלל העבודות והכלים ההנדסיים יש הרחקה של חיות, ודאי כשהרכבת תתחיל לחלוף שם תהיה לזה השפעה".

מה יקרה לבעלי החיים כשרכבת תחלוף כאן שש פעמים בשעה במהירות של 140 קמ"ש? | צילום: אביגיל בוקובזה

לא מה שהיה
התמונה מהמרפסת של הבית שלי כבר לא תהיה כמו שהיתה, הנוף השתנה, שני חורים חקוקים בפתח ההר. אני משתדלת לספוג את השקט, את הצלילים שהטבע מייצר, את הכאן ועכשיו לפני כל הבלגן שצפוי להיות וחותמת הבטון המלאכותית הזאת שהשטח המדהים והתמים הזה צפוי לחטוף.

את השמורה מכסים המוני פרחים האופייניים להרי ירושלים, עופות דורסים חגים מעליה. ההליכה בשמורה עצמה היא בשביל צר ומוצל המסומן בירוק. לאחר עשרות מטרים ניתן להבחין מימין במערה בסלע ובמדרגות חצובות, המערה שימשה מקום התבודדות לנזירים שהגיעו ממנזר אמאוס.


פרפר מעל הקניון השחור | צילום: אביגיל בוקובזה

לאורך השביל אני פוגשת בלהקה של צבאים. הם מבחינים בי ובורחים. סליחה, לא התכוונתי. אני תוהה לעצמי מה תגרום להם רכבת שתחלוף פה שש פעמים בשעה במהירות של 140 קמ"ש אם כמה צעדים של אדם בודד מסוגלים להבריח אותם. אני נאנחת, מה אפשר לעשות? לקוות שהבנייה תתעכב בעוד כמה שנים טובות… לפחות זה ריאלי.

מידע מעשי
יש שלוש דרכים שונות להיכנס לקניון השחור – כל המסלולים המוצעים כאן הם בדרגת קושי קלה:
נקודת התחלה 1: מבוא חורון. יוצאים מהשער של הרפת ביישוב עד שמתחברים לשביל המסומן באדום. נוסעים עד שמגיעים לנקודה בה אי אפשר להמשיך עם הרכב וחונים בתוך נחל יתלה. משם ממשיכים ברגל עד שמגיעים לקניון השחור (כ-20 דקות הליכה)
נקודת התחלה 2: נווה אילן. יוצאים מהשער האחורי (במקום של הקאנטרי) ומתחברים לשביל המסומן באדום. יורדים עם הסימון האדום עד שמגיעים לסימון שחור. ממשיכים בנחל יתלה בסימון השחור עד שמגיעים לאזור עבודות הרכבת, שם ניתן לחנות את הרכב (בקרוב יהיה שער במקום בו מסתיים השביל האדום ורחבת חנייה קטנה). ממשיכים עם השביל המסומן השחור עד שמגיעים לסימון אדום ולמעשה למצוק (הליכה של בין 40 דקות לשעה).
נקודת התחלה 3: הר הרוח. נכנסים עם רכב להר הרוח (בכביש מאבו גוש לנטף ישנה פנייה שמאלה). נוסעים עם השביל הכחול עד שמגיעים לחניון קק"ל, "בית תול" (ניתן לזהות את המקום בעזרת מספר עצי חרוב), שם ניתן להשאיר את הרכב. הולכים ברגל עם השביל הכחול עד שמגיעים לסימון האדום (שעה וחצי).

 

 

אביב בישראל - ממעוף הציפור

לתגובות, תוספות ותיקונים
להוספת תגובה

תגובות

האימייל לא יוצג באתר.

שתפו: