תפריט עמוד

המהפכה הפריזאית

שתפו:

עשרה מהארכיטקטים הנחשבים בעולם הציגו בשבוע שעבר את התוכניות שלהם למתיחת פנים דרמטית של פריז, העיר המתויירת ביותר בעולם. התוכניות נועדו לאחד את פרברי העיר המוזנחים עם לב העיר

פורסם 24.8.11
זוהי העיר המתויירת ביותר בעולם, עם שדרות גדולות ומוארות, מבנים היסטוריים ובעיקר הרבה קסם. אבל בחצר האחורית של פריז העניינים קצת פחות זוהרים – כביש הטבעת המהיר של העיר מפריד בין שני מיליון התושבים שחיים במרכז לשישה מיליון התושבים, רבים מהם מהגרים עניים, שחיים בפרברים, פעמים רבות בגטאות אתניים, עם תחבורה ציבורית גרועה ומעט מאוד ירוק בעיניים. המרחק הרב המפריד בין העיר הפנימית לפרברים הגיע לתודעת הקהל הבינלאומית עם פרוץ המהומות האלימות ב-2005, שחשפו את ההזנחה ממנה סובלים תושבי הפרברים.

נשיא צרפת, ניקולא סרקוזי, רוצה לשים קץ להפרדה הזו על ידי יצירה של פריז גדולה ומאוחדת, "פריז רבתי", שתהיה יותר מתוכננת טוב יותר וידידותית יותר לסביבה מכל מטרופולין אחר בעולם. כאשר הנשיא הזמין בשנה שעברה עשרה מהארכיטקטים הנחשבים בעולם לארמון האליזה והכריז על הארכיטקטורה כעל משהו ש"האזרח לא צריך לרכוש עבורו כרטיס", בפריז האמינו שהוא עומד להכריז על בניית מבנה גרנדיוזי, בסגנון פירמידת הזכוכית של מיטראן בלובר. כעת, כאשר הארכיטקטים, בהם הארכיטקט הלונדוני ריצ'ארד רוג'רס והארכיטקטים הצרפתים עטורי הפרסים ז'אן נובל וכריסטיאן דה פורזמפרק הציגו את התוכניות שלהם ל"פריז רבתי", ברור שלסרקוזי יש שאיפות הרבה יותר גדולות מלמיטראן.

הנשיא ביקש מעשרת האדריכלים לגבש רעיונות לעיצוב מחדש של גבולות העיר, לשיפור מערכת התחבורה וליצירת סביבה ירוקה יותר, בעיקר בפרברים. סרקוזי רוצה למתג את עצמו כפטרון של מתיחת הפנים הדרמטית ביותר שעברה פריז מאז ימיו של הברון אוסמן, שבאמצע המאה ה-19 הרס את הסמטאות הצרות ובנה שדרות רחבות ידיים, המפורסמת שבה היא שדרת השאנז אליזה.

על אף שהפרויקט שנועד לאחד את מרכז פריז עם הפרברים המוזנחים שלה נראה מבטיח, הוא סופג ביקורת רבה כאשר פוליטיקאים ואחרים יוצאים נגד גבולות הפרויקט, התקציב שלו וזהותו, כל זאת עוד לפני שהויכוח על מהותו האדריכלית של הפרויקט החל. בחוגי השמאל טוענים שהתוכנית נועדה להשיב לנשיא ולמפלגתו את השליטה בפריז ובסביבתה.

התוכניות של האדריכלים יוצגו בחודש הבא לקהל הרחב. ריצ'ארד רוג'רס, אחד מהאדריכלים המשתתפים בפרויקט, סיפר לעיתון ה"גארדיאן" הבריטי שהאתגר הגדול ביותר הוא להתמודד עם השונות של פריז ו"לשבור את המחסום הפסיכולוגי" בין העיר הפנימית לבין העולם שמחוץ לכביש הטבעת. "אני לא מכיר עוד עיר שבה הלב כל כך מנותק מהידיים והרגליים", אומר רוג'רס, ששינה את פניה של העיר בשנות ה-70 כאשר תכנן את מרכז פומפידו.

קבוצת הארכיטקטים איתה רוג'רס עובד, שעבדו עם ביה"ס לכלכלה של לונדון ועם סוציולוגים צרפתים, תציג תוכנית נועזת לאחד את הקהילות השונות של פריז. בתור התחלה, רשת טובה של רכבות תקשר את הפרברים עם מרכז העיר, ורשת מסילות הברזל תכוסה בפארקים ציבוריים ירוקים. התוכנית של רוג'רס גם קוראת להתערבות של המדינה בשיפוץ כללי של אזורים בעיר כמו קלישי-סו-בואה, אחד מהמוקדים של המהומות ב-2005. "הדבר הגדול ביותר שלא נאמר ולא נכתב הוא שהתושבים הם בעלי אותו מקור אתני. לא מדובר במערכת מעורבת. חד-תרבותיות היא אחת מהבעיות הגדולות של פריז", אומר רוג'רס, שמציע לשכן אוכלוסייה מעורבת בפרברים כמו לה דפנס, להאריך את קווי המהירה וליצור מערכת תחבורה חדשה במרכז העיר.

רעיונות נוספים שהוצעו כוללים את התוכנית של הארכיטקט רולנד קסטרו, פעיל שמאל רדיקלי בצרפת, להקים פארק בסגנון הסנטרל פארק של ניו יורק באזור "לה קורנב" המוזנח, שם יש פרויקטים שונים של דיור ציבורי, וכן להקים שדרה דמויית ה"שאנז אליזה" בפרברים. תוכנית נוספת היא של כריסטיאן דה פורזמפרק, שהציע להקים רכבת עילית מהירה שתיסע מעל ולצד כביש הטבעת.

טירת הנשרים בדרום צרפת

לתגובות, תוספות ותיקונים
להוספת תגובה

תגובות

האימייל לא יוצג באתר.

שתפו: