מה משותף לפרשים רכובים על סוסים, ליונים, לבקבוקים, לכדורים פורחים ולכדורי אבץ גדולים? חובבי ההיסטוריה אולי ינחשו, ובהצלחה, שמדובר באמצעי הובלה היסטוריים של מכתבים ושל דברי דואר. אבל מה עושים כאן כדורי אבץ? הסיפורים על אודות נשאים חיים, כגון רצים, פרשים ויונים, הם ידועים ומוכרים. כבר לפני מאות אם לא אלפי שנים שעטו במרחבים המאובקים של האימפריות העתיקות שליחים רכובים על גבי סוסים ונשאו באמתחתם אגרות שהיו מיועדות לכתובות רחוקות. והיו גם כדורים פורחים. בשנת 1870 הכריזה פרוסיה מלחמה על צרפת, ובמהלכה היא הטילה על פריז מצור ממושך. למרות הסגר ההדוק הצליחו תושבי העיר לשמור על קשר עם החוץ, בעיקר באמצעות הבלונאים הפריזאים שחמקו מהעיר בכדוריהם הפורחים בחסות החשכה והעבירו מסרים ודברי דואר לרחבי המדינה. כך נשלחו מפריז במשך כארבעה חודשים, מספטמבר 1870, כ־2.5 מיליון (!) מכתבים. הבעיה העיקרית היתה הבאת דואר אל העיר. כדור פורח הוא כלי תעופה קשה לניווט ונתון במידה רבה לגחמות הרוח. קל היה לצאת החוצה מהעיר, למקום לא מוגדר. קשה יותר היה לרחף פנימה אל העיר, לנקודה מוגדרת, בייחוד כשהתותחנים הפרוסים השגיחו בשבע עיניים על המרחב האווירי שמסביב.
בשלב כלשהו ניסו שלטונות הדואר בפריז להפעיל יוני דואר. הציפורים הוצאו מהעיר בכדורים פורחים והיו אמורות לעוף בחזרה אל העיר כשלרגליהן קשורות אגרות. אבל יונים עפות רק בשעות האור, ומכיוון שהפרוסים הפעילו באותן השעות את תותחיהם ושחררו לאוויר בזים טורפים, נמנעה כניסתן אל העיר כמעט לחלוטין. ניצול מושלם של תנאי הסביבה הרעיון של אותם פריזאים היה ליצוק כדורי אבץ חלולים בקוטר של כעשרים סנטימטרים, כך שכל אחד מהם יוכל להכיל עד 500 מכתבים. על פי התכנון, יושלכו הכדורים הללו אל מי הסן בנקודה מרוחקת מהעיר מתוך תקווה שזרם המים ישיט את הכדורים במורד הנהר, בואכה פריז, שם יילכדו ברשת מיוחדת. כמות האוויר שהיתה בכל כדור העניקה לו כושר ציפה והפכה אותו לכבד מהמים אך במעט, כדי להבטיח שלא ישקע על קרקעית הנהר במהלך התנועה. מלבד זאת חוברו לכל כדור להבי מדחף זעירים שנועדו לסייע לו לנוע עם הזרם.
בינתיים חלו שינויים דרמטיים בזירה המדינית, ובמהלך חודש ינואר 1871 הודיעה צרפת על כניעתה. כשהופסק הפרויקט נותרו בידי היזמים הצעירים עוד 14,600 מכתבים שלא נשלחו. ב־6 במרס באותה השנה נמצא במורד הנהר, כ־170 קילומטרים אחרי פריז, כדור דואר עמוס במכתבים. באותו החודש אותר עוד כדור שהספיק לעשות כברת דרך ארוכה, עבר את פריז ונמצא אי שם, מרחק קצר מהמקום שבו הסן נשפך אל התעלה. המומחים הצרפתים חישבו שמהירותו של הכדור הזה במי הנהר היתה כחמישה קילומטרים ביום, במקרה הטוב. במהלך 11 השנים שבאו לאחר מכן נמצאו לאורך נהר הסן עוד 18 כדורי מכתבים, כמה מהם הגיעו לפריז, כמה מהם עברו את העיר, אחרים נתקעו בקרקעית עוד קודם לכן. בריאיון לכתב העת הבריטי "ניו סיינטיסט", שבו התפרסם לאחרונה מחקר מקיף בנושא זה, טוען מומחה בריטי לזרמי נהר והידראוליקה כי הנזק לרשת היה זה שגרם לכישלון הטכנולוגיה. ומה באשר לשאר הכדורים? אלה המשיכו לצוץ במשך השנים. כדור הדואר האחרון התגלה בשנת 1982. על פי חוקרי הכדורים, נראה שכעשרים כדורי אבץ טרם נמצאו, ומאות מכתבים עדיין לא הגיעו ליעדם. |
סיפור מוזר על כדורי דואר עשויים אבץ שהיו אמורים להחליף את היונים ואת הכדורים הפורחים פורסם 22.9.08 |
Array
(
)