תפריט עמוד
את תמר קדר, המנהלת הארגונית של "חווה ואדם", חווה אקולוגית במודיעין, אני פוגשת ליד העירייה של העיר המתוכננת הזאת. יחד אנו חוצות את הכבישים המסודרים כל כך אל עבר שדה גדול שנראה במבט ראשון כמו כל חלקה אחרת שקבלנים עדיין לא סימנו כמטרה. כמה מכוניות חונות בכניסה לחווה, והן כאילו מסמלות פרידה אחרונה מהציביליזציה. שם החווה – חווה ואדם – אינו מקרי: המקום נבנה ברוח החזרה למקורות, כמו פעם, אך בגרסה כזו שהטכנולוגיה והידע נרתמים לטובת האדם ומאפשרים להתקיים בנוחות כמעט כמו בעיר, אבל בטבע.

בשטח הגדול שנפרש לפנינו, המוקף גבעות נמוכות, מסתובבים אנשים רבים שעובדים בחיוניות לא אופיינית לשעה המוקדמת. סיור הבוקר שתמר עורכת לי במקום עובר בשבילים מסומני אבנים קטנות. ערוגות מקבילות צובעות את התמונה בגוונים חזקים של ירוק אורגני, וכמה עצים מטילים צל על ספסלי אבן. קלישאתי ככל שזה יישמע, פה מאוגדים אידיאלים שמתורגמים למעשים: חקלאות אורגנית שמשתפת את הקהילה.

המטרה העיקרית היא לעורר מודעות של האנשים לעצמם, שיבחנו עד כמה הם מריונטות או אנשים חופשיים

עשה זאת בעצמך

בין צמחי נוי ותבלין וכמה תירסים שתלויים הפוכים מהתקרה וישמשו לייצור פופקורן, מתנהלת הקהילה. באחד ממבני הבוץ גרים ש"שים (צעירים שעושים שנת שירות לפני הצבא), בני שירות ומתנדבים מהארץ ומהעולם, והם אלו שמקיימים את החווה. תושבי המקום גם מפיצים את הבשורה: חלק מרכזי מהפעילות הוא חינוך בבתי ספר. מדריכים מהחווה מעבירים תוכנית שנתית בעשרים בתי ספר באזור מודיעין.

בחווה, לצד השבילים, יש בית רשת שבו מגדלים צמחי נוי, חממה גדולה עם שתילים רבים ומגוונים, בריכת נוי קטנה מאבן, שירותי קומפוסט שבהם מפיקים דשן, ומבני בוץ יפהפיים מחומרים טבעיים בלבד שבבסיסם מונחים צמיגים משומשים. הכל פרי עמלם של הדיירים. כבלי חשמל או תשתיות אחרות לא תמצאו במקום, ואת האנרגיה מפיקים כאן מהשמש ומהרוח. לאחרונה החלו בפרויקט אגירת מי גשמים מהגגות.

פינת החי הגדולה שבחווה משכנת בעלי חיים שרובם נעזבו ונאספו לכאן, בהם אפרוחים שהיו מועמדים להשמדה, תיש וכלבה עם שלוש רגליים כל אחד, אווזים שניצלו מפיטום ונטושים אחרים. "אנשים מכירים אותנו ואת המקום ומתקשרים לעדכן אותנו על חיות שננטשו", מסבירה תמר. בחווה דרים בנועם גם כבשה, עזים, תרנגולות, שתי אתונות ושני סוסים.

בהמשך הסיור נִגלה פרויקט הגינון הקהילתי בדמות שדות גדולים שמחולקים לחלקות פורחות. החלקה הראשונה שבה אנו נתקלות שייכת למשפחת בן ששון. תמר לא צריכה להציג את המשפחה, מפני ששלט עץ מעוצב ניצב בכניסה לערוגות הסימטריות שנראות כמו חצר בבית פרטי. כדי חרס שבורים מעטרים את השטח, ולצד הירקות והעצים הצעירים ניצבים פסלים קטנים של שפנים ויונים. על המשפחה נרחיב בהמשך.

דפנה גבעון עושה בחווה שנת שירות לפני הצבא

חזון אקולוגי ומסע מופלא

מנהל המקום, איציק גזיאל, הוא האיש שהגה את רעיון החווה והגשים את החזון. "זו השנה הרביעית של המקום, אבל זה התחיל לפני עשר שנים, כשהתחושה שהניעה אותי היא שאנחנו נמצאים במנהרה ללא אופק אישי וחברתי", מספר איציק על הטריגר. בדרך להגשמת החזון עזב איציק את עולם העסקים והציע לבתי ספר את התוכנית שכתב: "מדע, תודעה וטבע". לדבריו, המטרה העיקרית היא לעורר מודעות של אנשים לעצמם, שיבחנו עד כמה הם מריונטות או אנשים חופשיים, וכדי שילדים ישאלו שאלות ויסתקרנו. בכל בית ספר בנו הילדים מרחבים אקולוגיים עם בריכת מים, ערוגות ועוד. לצד העשייה בבתי הספר, החלו המחשבות על הקמת חווה אקולוגית. איציק רתם לרעיון כמה חברים שעברו הכשרה והחלו להדריך בבתי הספר, ובו בזמן נאסף גרעין של אנשים ששמו להם למטרה לשלב עבודה פיזית שיתופית וחיים שוויוניים. "זה מסע מופלא של הרבה אנשים ורצון טוב, שכל אחד שם אנרגיה במה שהוא יכול", מתמצת איציק.

בעתיד מקווים אנשי החווה להקים בית ספר מיוחד על בסיס החזון, שיציע ידע תיאורטי ופרקטי עם רלוונטיות לחיים. ילד ילמד להכין אוכל, ולפני כן ילמד איך לגדלו. בדרך הוא יבין גם מהי אדמה ומהם קומפוסט ומינרל למשל. בעתיד מקווים להקים גם אולם כינוסים ומרכז מבקרים. "זו לא חזרה רומנטית אחורה, אלא מחשבה איך הטכנולוגיה והמדע ישרתו את האדם ולא להפך", אומר איציק.

לא תראו בחווה כבלי חשמל או תשתיות אחרות. את האנרגיה מפיקים מהשמש ומהרוח

בין החסה לכרובית

את דפנה גבעון – בת 18  וחצי ממושב מישר, שעושה במקום שנת שירות – אני פוגשת ליד מבנה בוץ מעשה ידי הדיירים. דפנה יושבת על האדמה ואוספת אבנים קטנות שנשארו מתהליך הבנייה. לצד שגרה של השקיה, האכלת חיות והקמת מבנים, יש לכל אחד מהמתנדבים מרכז אחריות, ובמקרה של דפנה זה המטבח והזמנת האוכל. מלבד זאת היא מקשרת בין הקהילה הקטנה ובין תמר. דפנה מספרת שלכל דבר שקורה בחווה יש משמעות, ומתייחסים לכל עניין במלוא המודעות.

בצבא היא עדיין לא יודעת מה תעשה, אבל אחרי השירות היא משערת שתצא למסע כלשהו. "למרות שגם זה לגמרי מסע. אני פה חמישה חודשים, והשתניתי יותר מכל חיי הקודמים", היא אומרת. החיוך והמבט האופטימי שלה מדבקים ברמה כזו שרק נותר לברר איך אפשר להשתלב במקום. בקהילה עשרה ש"שים ומתנדבים שמתחלפים. אפשר להתנדב לתקופות של בין שבוע לשנה ולהשתתף בפעילויות החקלאיות, בבנייה ובתחזוקה של החווה.

בסביבות ט"ו בשבט החווה מגיעה לשיאה, מסביר ישראל שחורי, המדריך החברתי של הקהילה האחראי על החממה ועל האנרגיה. הטבע יוצר תפאורה מרשימה, הכל ירוק, ויש כבר ניצני פריחה.

בחווה נאסף גרעין של מתנדבים ששמו להם למטרה לשלב עבודה פיזית שיתופית וחיים שוויוניים

גינה במקום קופת חולים

בשעה עשר בבוקר מגיע אלי בן ששון לחלקת האדמה המטופחת שלו. הפנסיונר האנרגטי בן ה־62  ממודיעין עובד את האדמה זו השנה השנייה ומוקסם ממה שקורה מסביב. "כששמעתי שתושבים יכולים להגיע ולעבד חלקות אדמה, באתי והתאהבתי במקום", מספר אלי. פרויקט הגינון הקהילתי מקצה חלקה בגודל של כשלושים־ארבעים מטר רבוע למשפחה תמורת מאה שקל לחודש. "היום אני לא יודע מה זה קופת חולים, וכמעט ושכחתי את המחשב. אשתי ואני מגדלים ירקות אורגניים ונותנים לאדמה לעשות את שלה בלי שהאדם יזרוק זבל כימי. אנחנו מגדלים תבלינים, תותים, שום, אפונה, כל עונה בהתאם לגידולים שלה. אנחנו כמעט ולא קונים אוכל במרכז המסחרי, פרט לבשר. אם אני לא מגדל משהו, אז אני מחליף עם יתר המשפחות שמגדלות כאן. אני מרגיש בן 24, אין לי יותר כאבי גב, ואני מזיז פה סלעים", מספר אלי על התפנית שחלה בחייו.

בני הזוג בן ששון מבלים במקום שלוש פעמים בשבוע, ולאחרונה החלו לטפח גבעה של קקטוסים. בגאווה של הורה הוא מלווה אותי לגבעה המדוברת. שלט עץ גבוה שעליו חרוט "גבעת הקקטוסים" תלוי בכניסה למתחם. "גם את השלט אני הכנתי", הוא מבהיר בחיוך. בין השבילים הרחבים מונחים סלעים גדולים שבחוֹרים ובחריצים שלהם נשתלו מיני קקטוסים יפהפיים, מקשקשתא המוכר ועד קקטוסים ורודים, ועוד כאלו שעתידים להניב סברס. הידע והניסיון בתחום הקוצני מגיע מהגינה הפרטית של הזוג, שם הם מגדלים בחדווה 150 מיני קקטוסים. לעומת ההצלחה הקוצנית, בתחום הירק והפרי נזקקו השניים לסיוע, וזה לא איחר לבוא. "העזרה מאנשי החווה היא ענקית. בהתחלה, חוץ מעציץ לא ידעתי מה זה אדמה. הם נותנים לנו שתילים והדרכה, וזה כמו בטרייה שמתמלאת מחדש. לחזור לאדמה זה הדבר הטבעי והטוב ביותר שלמדתי", מסכם אלי את כל התורה.

לתגובות, תוספות ותיקונים
להוספת תגובה

תגובות

האימייל לא יוצג באתר.

כתבות משפלת יהודה ומישור החוף הדרומי

פסטיבל האוכל הכפרי ה-23 במטה יהודה: המלצות טעימות
פסטיבל האוכל הכפרי ה-23 במטה יהודה: המלצות טעימות

בראנץ' על טהרת הסלואו פוד, יין ומאפים מול נוף כרמים, ארוחה אתיופית צמחונית בחווה חקלאית וארוחה קוצ'ינית בבית במושב - אלו הן רק כמה המלצות טעימות במיוחד ...

סימי שאואר

פורסם 6.3.23

כתובת ארמית בלכיש שנחשבה עתיקה התגלתה כתרגיל לתלמידים
כתובת ארמית בלכיש שנחשבה עתיקה התגלתה כתרגיל לתלמידים

לראשונה בארץ: נחשפה כתובת חשובה ונדירה הנושאת את שמו של המלך הפרסי דריווש הראשון, אביו של אחשוורוש. את החרס בן 2500 השנה שעליו נחרטה הכתובת בכתב ארמי, ...

יולי שוורץ | צילומים: באדיבות רשות העתיקות

עודכן 5.3.23

טיול באשדוד – על המתוק, המלוח ומה שביניהם
טיול באשדוד – על המתוק, המלוח ומה שביניהם

תושבי אשדוד התקבצו אליה מכל קצות תבל והפסיפס האנושי המרתק הזה אחראי, בין השאר, למבחר קולינרי מפתה. אל שלל הטעמים המתוקים והמלוחים מצטרפים מקומות מסקרנים של אמנות ...

רותם בר כהן

עודכן 9.1.23

שתפו: