מזה למעלה מ-2000 שנה גברי שבט הגורונג והמגאר, משלשלים עצמם בעזרת סולמות וחבלים מבמבוק, בין ענני הדבורים הגדולות בעולם במצוקי רכס ההימלאיה.
דבורי האפיס לבוריאוסה, גדולות פי ארבע מדבורה רגילה, בערך בגודל אגודל. העקיצה שלהן צורבת ומכה בך. חטפנו כמה כאלה, במסע שלנו בעקבות ציידי הדבש בנפאל. שם בינות להתרחשות סוערת ונרגשת של הדבורים האימתניות, ממשיכה להתקיים עבודת רדיית הדבש.
רדיית הדבש נחשבת לאחד המקצועות העתיקים בעולם. פעמיים בשנה בלבד, בתחילת חודש נובמבר ובחודש מאי, נרתמים גברי השבט לעבודת הפרך המסוכנת במצוקים בני מאות מטרים. זקני השבט זוכרים כי בימים עברו, פרנסת תושבי הכפרים היתה תלויה במלאכתם. אנחנו התלווינו לנאוק בן ה-71, העוסק בזה מזה חמישים שנה ברציפות. הוא למד את המקצוע מסבו והפך להיות אחד מרודי הדבש המבוקשים והמפורסמים באזור. "הצעירים שלנו בכפר מפנים לנו עורף" אמר נאוק, "הם עוזבים את הכפר. מחפשים עבודה קלה יותר בערים. שוברים את השושלת והמסורת המשפחתית שלנו".
ללא מאמץ ובהינף יד, העמיס נאוק על גבו סל מקש, לתוכו הכניס סולם חבלים בן שבעים מטרים. סולם נוסף הועמס על גב חברו. ברגליים קלילות כמרחף באוויר החל לפסוע במורד דרך עפר רווית שלוליות, מגשם הזלעפות שירד באותו הלילה.
דלקנו בעקבותיו אל מעבה היער, שם נעלמה הדרך לטובת גלישה בוצית על כסות של עלי שלכת.
אך כדאי אולי שנתחיל מההתחלה…
רכס האנאפורנה בהימלאיה (מתוך טרק של כותבת המאמר לפון היל)
לא שיערנו שעוד באותו היום, נמצא את עצמנו גולשים בג'ונגל תלול ובוצי
הפתעה בדרך
זה היה בוקר כזה בו לבשנו בגדים מחויטים לטיסת הפנים (מקטמנדו לפוקרה), במסגרת טיול צילום לנפאל, אותו הדרכתי עם שותפי למסע. טמנו את נעלי הטיול במזוודה, נעטפנו בביגוד רב שכבתי ושכבות נוספות נארזו בתרמיל.
יום בו התכוונו להתרחק ממסלול התיירים ולהעפיל בג'יפים אל המצוקים הקרים של המורדות הדרומיים של רכס האנפורנה, מקום משכנם של אנשי שבט הגורונג.
לא שיערנו שעוד באותו היום, נמצא את עצמנו גולשים בג'ונגל תלול ובוצי, מטפסים חסרי נשימה ומיוזעים בתוך חום ולחות שהדביקו לגופנו את החליפות החגיגיות ועוד כמה עלים וענפים שבורים. גם לא שיערנו שנאלץ לתלוש עשרות עלוקות מהרגליים ונדמם.
בדרך ג'יפים מאתגרת – בין סלעים, בורות ובוץ, העפלנו בין ג'ונגלים עבותים לגובה של למעלה מ-2200 מטר. על אם הדרך הופיעו בני הכפר עם חצוצרות טיבטיות בעלות חוטם ארוך ותופים. פגשנו את נאוק, רודה הדבש הקשיש החייכן נמוך הקומה.
תוך דקות הבנו שהוא עומד לצאת אל הג'ונגל, אל דרגש סלע במצוק על מנת להתקין מאחז ממנו ישלשל למחרת היום, את סולם החבלים עבור רדיית הדבש. כפי שאנחנו ומבלי להצליח להתארגן ולהחליף את "נעלי העקב" והמלמלות, התחלנו במרדף אחריו. תחילה בדרך עפר ובהמשך בירידה תלולה עמוק במעבה הג'ונגל. גלשנו על התחת, במגלשת עלים ובוץ בליבו של מצוק בן 100 מטרים. מקלות ההליכה שהבאנו במיוחד לאירוע נותרו כלואים במזוודה. נתמכנו זה בזו ובמקלות מאולתרים שהכינו עבורנו תוך דקות אנשי השבט.
אי שם במצוק, באמצע שום מקום, פגשנו בשמאן. הוא פיזר קטורת, נרות ומנחות לרוחות המצוק והדבורים. ביקש להשקיט אותן על מנת שלא יפגעו לרעה ברודי הדבש ובנו. השמאן מלמל בין עצי הג'ונגל. ביקש להזכיר לרוח השומרת על הדבורים, שאנשיו, אנשי שבט הגורונג אינם שודדים או גנבים. "אנחנו עם אבותינו. בבקשה תעוף, עזוב את המצוק, הנח לנו".
קיר תמך הוכן מבולי עץ על דרגש הסלע, באמצעות סכין דמוי מגל וליפוף סיבים של במבוק. סולם החבלים חובר אליו. המלאכה נערכה כשעה בידיהם של חמישה רודי דבש מיומנים. בליבם הם ידעו, כי רוחות המצוק והדבורים, לא יכעסו על התערבותם. הם ילוו וישגיחו עליהם ביום המחר. ההכנות לרדיית הדבש ליום המחר, הושלמו.
כעת חיכתה לנו עלייה תלולה חזרה.
באור קלוש אחרון, דהרנו עם הג'יפים אל הגסט האוס. הקור השתלט על ההר. רטובים מזיעה, מאובקים ממאמץ, התחלנו לפנטז על מקלחת וארוחת ערב חמה. חריקת בלמים בוצית הפתיעה את כולנו, הפכה משאלה לאשליה.
עץ גדול שהתמוטט, שכב על הדרך וחסם אותה. מסע רגלי חדש החל. מסע לילי. טיפוס במעבה הג'ונגל. במהלכו הניידים היוו לנו פנס. פנס שעתיד יהיה לגלות לנו שרגלינו מלאות בעלוקות.
בחברותא קבוצתית המצאנו הובי משותף – תלישת עלוקות וחקר עולם של חרקים מתקופת הדינוזאורים, שהתקבצו סביב אור הגסט האוס וסביבנו והפיקו מאיתנו קסילופון אנושי של צרחות וצחוק מתגלגל.
נהגי הג'יפים ניסרו את העץ במהלך הלילה ועל גבי פרידות העלו אלינו את המזוודות.
אהבתי את היום הזה כל כך. טוב, אולי לא באותם הרגעים הקפואים במקלחת.
עננים של דבורים ענקיות
היום הבא במסענו בעקבות ציידי הדבש, החל בעצם בלילה. קרנבל קולני של חרקים העיר אותנו אל התה המקומי הרווי בג'ינג'ר חי, לימון ודבש.
יצאנו לדרך. תחילה בג'יפים ובהמשך שוב בטיפוס רגלי במעבה הג'ונגל. כובעי כוורנים חולקו לכולנו ונגלה כבר בדקות הראשונות שמזל שכך.
על מנת לסלק את הדבורים מחלות הדבש ולאפשר לנאוק, רודה הדבש, להגיע אליהן, הדליקו אנשי השבט "מדורה מעשנת" במיוחד מעלי במבוק טריים למרגלות המצוק וסמוך אלינו. העשן מסלק את הדבורים מחלות הדבש, וממסטל אותן.
חלות הדבש הנראות כ"פטריות מדף" ענקיות הנאחזות בסלע, התרוקנו באחת מן הדבורים וצבען החום הפך לצהוב עז. מחזה מרהיב.
הרגעים הבאים הפכו לרכבת הרים רגשית מטלטלת והמחזה המרהיב הפך למחזה מעורר אימה. הדבורים הנמלטות נחתו עלינו.
עננים של דבורים ע נ ק י ו ת…
גילינו כי הדבורים נמשכות בעיקר לשיער ועוד יותר לשיער המתולתל הבלונדיני שלי. הכובעים המרושתים, הצילו אותנו.
מבעד לעשן המיתמר אל פני המצוק, גילינו את נאוק על הסולם. לצידו היה תלוי סל קש ענק. כזה היכול להכיל את חלת הדבש המגיעה לגדלים של כשני מטרים.
נאוק אחז במגל המחובר בקצהו למקל במבוק ארוך. בעזרתו היכה שוב ושוב בחיבור שבין חלת הדבש לסלע. הוא קצר את החלות אחת אחרי השנייה במשך שעות ארוכות, בתוך ענן דבורים סמיך. הוא שלשל את חלות הדבש אל חבריו במורד המצוק והם קרבו אותן אלינו והחלו לסחוט מהן את הדבש.
השמאן פיזר קטורת, נרות ומנחות לרוחות המצוק והדבורים
רודי הדבש מקימים קיר עץ בקצה המצוק אליו יחברו את סולם החבלים של רודה הדבש
מדובר בדבש שונה ומיוחד – "הדבש המשוגע". כמות קטנה ממנו (2-3 כפיות) גורמת להזיות וכמות גדולה יותר עלולה לגרום למוות. את הדבש מפיקות דבורי האפיס לבוריאוסה, מפרחי עצי הרודנדרון העוטפים בכיסוי פרוותי וצבעוני את מורדות ההימאליה. שושנות הפרחים שלהם, הלוהבים באדום, ורוד ולבן, רעילים מאד. מן הדבש מפיקים הכפריים תרופות שונות. הדבש עולה הון תועפות. פי שש ממחירו של דבש נפאלי רגיל. אנשי הגורונג השתמשו בדבש במשך מאות שנים כסירופ נגד שיעול וכחומר חיטוי. השעווה מוצאת את דרכה לבתי מלאכה בסמטאות קטמנדו, שם היא משמשת ליציקת פסלי ברונזה של אלים ואלות.
אנחנו העזנו ונשנשנו ממנו קצת.
מאותו הרגע, החיים הפכו לדבש וכל מי שהיה לצידנו נהייה מותק של בן אדם.
מבעד לעשן המיתמר אל פני המצוק, גילינו את נאוק על הסולם
נאוק שלשל את חלות הדבש אל חבריו במורד המצוק והם קרבו אותן אלינו והחלו לסחוט מהן את הדבש
מדובר בדבש שונה ומיוחד – "הדבש המשוגע"
להמתיק את החלומות
בסופן של שעות רדייה רבות, ירד אלינו נאוק כשמבט מלא גאווה נסוך עליו פניו העקוצות. הפעם נעקץ רק פעמיים במצח ובלחי פעם אחת. דבורים הצליחו לחדור את כובע הרשת שלו ועקצו אותו אל מותן. גם ידיו היו מנוקדות מעקיצות. "היום אני כבר לא מתרגש מזה" אמר לנו נאוק, "אבל אני זוכר עד היום את הפעם הראשונה שבה ירדתי אל המצוק. חטפתי 17 עקיצות בבת אחת".
נאוק הזמין אותנו אל ביתו. היה לו חשוב שנכיר את אשתו. אולי נשמח אותה. אשתו, כך סיפר, "חולה עמוק בלב. חולה מעצב. היא ילדה לנו שלושה בנים והם עזבו את הכפר לטובת חיפוש עבודה אחרת בעיירות רחוקות. לא ראינו אותם הרבה זמן". הוא שלף שקית עמוסה בכדורים ותרופות.
בבית אפלולי עשוי מבוץ, ללא חשמל ומים זורמים. לאורו של חלון ונר, ישבה אשתו על שרפרף נמוך. היא פתחה בפנינו את ביתם, חילצה חיוך ארעי ושבה ושקעה אל רצינותה. כיסא או שולחן לא היו בו, רק מיטה, טאבון ומספר מדפים מעץ. שקים עם אורז ותירס נתלו מהתקרה, על מנת שחולדות ומיני שרצים לא יפגעו בהם. הקומה השנייה אליה הוביל סולם עץ, שמשה כמקום אחסון ולינה.
הבית הוקף בטרסות מוריקות קטנות, בהם מגדלים הזוג תירס, דגנים וירקות למחייתם. הם הקימו בטרסות צריף עץ קטן המשמש אותם כשירותים, מהם מנותבים הצרכים לדישון היבולים. שם גם מוקמה מכלאה מבמבוק עבור הג'אמוס.
מאותו הרגע, החיים הפכו לדבש וכל מי שהיה לצידנו נהייה מותק של בן אדם. הכותבת ונאוק
על גבי לוח שנה התלוי על קיר הבוץ במפתן הבית, הופיע הלו"ז הצפוף של נאוק ברדיית הדבש. עליו להספיק לרדות תוך שבוע בלבד (עונת הרדייה קצרה) למעלה מעשרה מצוקים עבור הכפרים בסביבה.
הוא ישוב לעת ערב אל ביתו. ישלוף מן השקית שני כדורים ורודים ויגיש לאשתו עם כוס תה חם, עשוי מג'ינג'ר ולימון ומומתק עם כפית אחת בלבד מן ה"דבש המשוגע", כדי לדאוג שהחלומות שיפקדו את אשת חייו, ישמחו אותה, לפחות בלילותיה.
———————-
לימור שדה-חן צדוק – פוטותרפיסטית, פסיכואנליטיקאית לאקאניאנית ותרפיסטית בתנועה, הבעה ויצירה. מרצה. צלמת ומדריכת טיולים ותיקה ומוסמכת בעולם. התמחות בהדרכת טיולים בדרום מזרח אסיה החל משנת 1991.
פייסבוק
אינסטגרם – zadoklimor
מטי עוזרי הגיב:
מרתק. כתבה נהדרת עם צילומים נפלאים