בצפון מערב-איטליה, בחבל אאוסטה, יש גוש הרים יפהפה, מעין לוויין לרכס המון בלאן, שמרכזו ההר גראן פרדיסו (Gran Paradiso) המתנשא לגובה של 4,065 מ'. זהו ההר הגבוה ביותר שנמצא כולו בשטח איטליה. ביוני האחרון יצאתי להגשים חלום ולטפס על המפנה הצפוני (north face) שלו – 600 מ' של קיר קרח בזווית כמעט אנכית המוביל בקו ישר עד הפסגה.
להרגיע את הפרפרים
בשלוש לפנות בוקר השעון צלצל. נגררנו מהמיטה לארוחת בוקר עם הרבה קפה, התארגנות מהירה ובשעה 4 כבר התחלנו את דרכנו במעלה הקרחון המוביל אל ההר. ההליכה עם פנס הראש אינה קלה, משום שהשלג עמוק וכל כמה צעדים שוקעים עד גובה המותן. אדריאן, מטפס חייתי מאנגליה, שועט קדימה ואני אחריו. נדמה כי כל פעם שאני מתחיל להדביק את הפער הוא מגביר את המהירות. כעבור שעה בערך מתחיל האור לבצבץ מאחורי ההר וצובע את השמים בוורוד עדין. המפנה הצפוני נגלה אלינו במלוא הדרו והוא כבר כמעט במרחק נגיעה. אנו מטפסים עד למרגלות קיר הקרח, עוצרים למנוחה קצרה ושתייה וחוגרים את ציוד הטיפוס. זהו, מפה כבר אין דרך חזרה…
מתחילים לטפס על הקרח בדרך כלל מטפסים עובדים בקטעים של כ-60-50 מ', תלוי באורך החבל, כאשר אחד מטפס והשני מאבטח. אנו החלטנו לטפס ביחד, כאשר החבל מתוח בינינו כל עוד התנאים מאפשרים וכך לחסוך זמן יקר של עצירות, החלפת ציוד, ארגון החבל מחדש וחוזר חלילה. הטיפוס היה מאומץ אך לא קשה מדי טכנית והצלחנו לצבור 300 מ' במכה אחת – כמעט חצי מאורך המסלול. מכאן הטיפוס הופך להיות תלול יותר, כמעט אנכי לפרקים, ורובו מתבצע על קרח חשוף לגמרי, שמקשה על השימוש בגרזני הקרח ומחייב דיוק בכל הנפה של הגרזן. אנו עוברים לטפס במקטעים של 50 מ', כאשר בסופו של כל מקטע אנו קודחים שני ברגים עליהם אנו נתלים.
סכין שלג מעל התהום כל צעד נמדד ונשקל אל מול תנאי הקרקע והשלג. על המדרכה בתל אביב אין שום בעיה ללכת במרחב צר כל כך, אולם בגובה של 4,000 מ' עם כל הציוד ולאחר שבע-שמונה שעות של מאמץ פיזי הסיפור קצת שונה וההתקדמות איטית וזהירה. לאחר כ-400-300 מ' כאלו, אנו מגיעים לגוש הסלע האחרון, המסמל את פסגתו של ההר. טיפוס קצר של כמה מטרים מפחידים למדי מביאים אותנו סוף סוף לגג העולם הקטן שלנו. לחיצת ידיים קצרה, תצפית פנוראמית מדהימה ומהר מאוד הרוח החזקה מראה לנו את הדרך אל עבר הירידה. את טפיחות השכם ההדדיות נשמור למקום ידידותי יותר, רצוי בתוספת קפה או בירה.
הירידה עצמה לא קשה. כמה עשרות מטרים של מעבר בולדרים תלול, מפחיד מעט אך לחלוטין לא קשה, מוביל אותנו אל המסלול "הרגיל", שעולה אל הפסגה במתינות מצידה המערבי. אנו מנצלים את המדף הרחב, שסוף סוף נקרא בדרכנו, להורדת התיקים וארגון הציוד לקראת הירידה. אפשר להחזיר את הגרזנים לתיק ולהוציא את מקלות ההליכה המקלים מאוד על ההליכה, ודאי לעומת גרזני הטיפוס הקצרים. עם הירידה מזדחלת לה תחושת ההישג וההקלה. זהו, הפסגה מאחורינו וכל שנשאר הוא ירידה על קרחון רחב ולא תלול במיוחד עד לבקתה הבאה. אנו הולכים בקצב משוחרר ומנצלים נקודת תצפית אחת מני רבות לעצירה ולארוחת צהרים קלה.
סוף הדרך "רק" עוד אלף מטר ירידה, שיצטברו ל-1,300 מטר שכבר עלינו וירדנו באותו היום, שעתיים של הליכה, וזהו. הגענו לרכב, ולהפתעתי תחושת האופוריה מתחלפת מהר מאוד בעייפות ורעב. הפסגה, שהיינו עליה רק שעות ספורות לפני כן, הופכת לזיכרון מתוק אך עמום. כן ירבו הזיכרונות האלו! לחצו להגדלה לקריאה נוספת:
___ שגיא בר משי – מנהל מחלקת טיולי שטח ואתגר, נתיבי כפיר |
כדי להגיע מהמפנה הצפוני אל פסגת הגראן פרדיסו, ההר הגבוה ביותר באיטליה, צריך לטפס על קיר קרח בגובה 600 מ' ובזווית כמעט אנכית. למעלה, כשהולכים על קו הרכס הצר להפליא, הנשימה נעתקת לא רק מהאתגר, אלא גם למראה הנוף שנפרש מתחת פורסם 12.5.14 |
קרנבל ונציה - למאה ה-18 ובחזרה
Array
(
[country] => WP_Term Object
(
[term_id] => 558
[name] => איטליה
[slug] => %d7%90%d7%99%d7%98%d7%9c%d7%99%d7%94
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 558
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 551
[count] => 578
[filter] => raw
[term_order] => 0
) [continent] => WP_Term Object
(
[term_id] => 551
[name] => אירופה
[slug] => europe
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 551
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 0
[count] => 3865
[filter] => raw
[term_order] => 0
) [area] => WP_Term Object
(
[term_id] => 562
[name] => צפון איטליה
[slug] => %d7%a6%d7%a4%d7%95%d7%9f-%d7%90%d7%99%d7%98%d7%9c%d7%99%d7%94
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 562
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 558
[count] => 147
[filter] => raw
[term_order] => 0
) )