מדי קיץ נעלמת אוכלוסיית אייל הקורא מהשמורה הארקטית (Arctic Refuge) שבאלסקה. צוות השמורה דיווח כי האיילים נוהגים להגיע בסתיו לעמקי ההרים שבחלקה המזרחי של השמורה, להעביר שם את החורף ולהיעלם באביב, מבלי להשאיר כתובת. במקביל, אינדיאנים החיים בצפון קנדה שמו לב שהאיילים שחיים בסביבתם נעלמים מדי סתיו, מבלי שיידעו אנה מועדות פניהם.
מחקר חדשני משותף של צוות השמורה והאינדיאנים, שעשה שימוש בטלמטריה (משדרי רדיו שנקלטים מטווחים ארוכים), הביא לגילוי נתיבי הנדידה של אייל הקורא באזור. משדרים שאורך חייהם הוא ארבע שנים הותקנו בצווארונים שהולבשו על עשרות איילים. המעקב אחר האותות נעשה ממטוסים קלים מצוידים באנטנות קליטה.
לאחר זמן מה נפתרה התעלומה: התברר כי האיילים אינם מתחשבים בגבול הבינלאומי בין אייל הקורא הוא בעל חיים חזק, תוקפני, זריז ובלתי צפוי, שעלול להיות מסוכן לאדם. הוא שחיין מהיר ועל היבשה יכול להגיע למהירות של יותר מחמישים קילומטר בשעה |
ארצות הברית וקנדה, ועוברים בין המדינות. המרחק – 196 קילומטר – אמנם קצר יחסית לבעלי חיים נודדים, אך מפריד בין שתי מערכות אקולוגיות שונות: את הקיץ מבלים האיילים בצפון קנדה – המשופע במזון ובאגמים רדודים, צמחייה ועצי ערבה – ושם הם ממליטים. ואילו רכס ברוקס (Brooks) שבאלסקה, ארצות הברית, מושך אותם בזכות העמקים הסגורים שבו, המספקים הגנה טובה יותר מקשיי החורף ואפשרות להשגת מזון ביתר קלות. נתיבי הנדידה הם גאיות שנחרצו באזור בתקופת הקרח האחרונה. אוכל הענפים
פגישתי הראשונה עם אייל הקורא התרחשה לפני שנים רבות בפארק ילוסטון
(Yellowstone) שבארצות הברית. האייל, זכר ענקי, לא השאיר ספק באשר להגדרתו הזואולוגית, למרות שרוב גופו היה שקוע במים ונסתר מעיני הצופה. ניתן היה לזהותו על פי ראשו המוארך ולסתו השמוטה כלפי מטה, המקנה לו מראה "סוסי" כלשהו. מתחת לסנטרו השתלשלה פימה פרוותית דמוית זקן, ועל ראשו התנוססו קרניים מסועפות אדירות. האייל עמד ב"פוזה" שלא היתה מביישת אף ספר לימוד, התעלם לחלוטין מהמטיילים שצפו בו מוקסמים ולעס בשלווה צמחים ששלה מהאגם, כשחלקם עדיין מבצבץ מבין שפתיו.
אייל הקורא (Alces alces) הוא הגדול במשפחת האייליים (Cervidae). קומתו | קרני אייל הקורא יכולות להגיע לרוחב של כשני מטרים ולמשקל של עשרות קילוגרמים. אין ספק שהן מהוות שלט פרסומת המשדר עוצמה, בריאות, כושר הישרדות וגנים טובים שכל נקבה תרצה להעביר לצאצאיה |
כקומת סוס, ורגליו הקדמיות ארוכות במעט מהאחוריות — עובדה המקנה לו מראה גרוטסקי במקצת. אזור התפוצה הגיאוגרפית של חיות אלו הוא חצי הכדור הצפוני, ובעיקר צפון אמריקה — קנדה, אלסקה, ניו אינגלנד והרי הרוקי (Rocky) האמריקאיים. בית הגידול האופייני לאייל הקורא הוא הנוף שצפון אמריקה התברכה בו לאחר תקופת הקרח האחרונה – יערות עם אגמים, ביצות ופלגי מים. הוא הסתגל לחיים בתנאי שטח קשים וחורף קר. בקיץ הוא ניזון בעיקר מצמחי מים, העשירים בנתרן, ומעלים. מזונו העיקרי בחורף, כאשר האגמים קפואים והארץ עוטה שלג, הוא ענפים, גבעולים רכים, ניצנים וקליפות עצים. האיילים נהנים מאזורים בהם היו שרפות יער, בגלל הצימוח החדש של שיחים רכים שבא בעקבותיהן, וחביב עליהם אזור מעורב, עם עצים, שיחים, קרחות יער ומקווי מים. לא פלא אם כן שמקור שמו האנגלי, Moose, הוא בשפת שבט האתבסקה האינדיאני, ופירושו "אוכל ענפים". באירופה הוא מכונה Elk, והדבר מביא לבלבול, כי בצפון אמריקה שם זה שמור לאייל ממין אחר — הוואפיטי (Wapiti), מהסוג Cervus. עושה לו קרניים
האוכלוסיות השונות של אייל הקורא נבדלות זו מזו בגודל הפרטים, כאשר איילי אלסקה הם הגדולים ביותר: משקל הנקבה מגיע ל־400 קילוגרם ואילו זה של הזכר עולה על חצי טונה. בכל המינים נוספים מאפיינים נוספים היוצרים הבדל חיצוני בין זכר לנקבה: צבעם של השניים הוא חום כהה, אולם פרוותו של הזכר כהה במעט מזו של הנקבה, והפימה (ה"זקן") שלו מודגשת יותר.  | | נקבת אייל הקורא מגיחה מתוך ערפילי הבוקר בפארק הלאומי ריידינג מאונטיין במחוז מניטובה שבקנדה. בעונת הייחום הזכר והנקבה נוהגים להתפלש יחדיו במרבץ הריחני שהזכר הכין ובו הטיל את מימיו |
עם זאת, התכונה הבולטת ביותר להבחנה בין הזוויגים היא קרני הזכר. אלו קרניים גרמיות, הבנויות מעצם ולא מחומר קרני. בכל שנה באביב מצמיח הזכר קרניים, והן נושרות בחורף, לאחר עונת הרבייה (בין דצמבר לפברואר). בכל שנה הקרניים החדשות גדולות ומסועפות יותר מקרני השנה הקודמת. גודלן וחוזקן תלויים במצבו התזונתי, כלומר ביכולתו למצוא מזון.
בעת צמיחתה הקרן ניזונה באמצעות רקמה רכה ועדינה העשירה בכלי דם, שזכתה לכינוי "קטיפה". הרקמה עוטפת את הקרניים ובשלב זה הן רגישות למגע ולכאב. באוגוסט־ספטמבר מתייבשת הקטיפה ומתקלפת והקרניים מתגלות במלוא תפארתן, מוכנות למלא את התפקיד שייעד להן הטבע: להרשים את הנקבות, להרתיע זכרים מתחרים ולעתים אף לשמש ככלי נשק. ילידי קנדה הקדמונים ראו באייל סמל לעוצמה, כפי שמעידים ממצאים ארכיאולוגיים: בקבר מלפני 6,500 שנה שנחשף במחוז מניטובה התגלה שלד של ילד מכוסה בקרן של אייל הקורא.
קרני אייל הקורא יכולות להגיע לרוחב של כשני מטרים ולמשקל של עשרות קילוגרמים. אין ספק שהן מהוות שלט פרסומת המשדר עוצמה, בריאות, כושר הישרדות וגנים טובים שכל נקבה תרצה להעביר לצאצאיה. מכאן שמבחינה אבולוציונית, השקעת אנרגיה בגידול קרניים מרשימות ובנשיאת משקל כה כבד היא מחיר שמשתלם להשקיע למען המטרה המקודשת של זיווג מוצלח.
האייל הוא יצור יחידאי, ומרבית הזמן הוא נע ביערות לבדו. בעונת הייחום, החלה בחודשי הסתיו, מבלים הזכר והנקבה בדרך מקורית: הם נוהגים להתפלש יחדיו במרבץ הריחני שהזכר הכין ובו הטיל שתן. עונת ההמלטות, לאחר הריון של שמונה חודשים, היא בתחילת הקיץ, בחודשים מאי־יוני, ואז אפשר לראות איילים ביחד: נקבה ועופר, לעתים עם זכר לידם, ולעתים נדירות – קבוצות קטנות.
בדרך כלל נולד עופר אחד, לעתים רחוקות שניים ובמקרים נדירים ביותר, כאחד לאלף, שלושה. העופר נולד במשקל של 10־15 קילוגרם, ואחרי שלושה ימים הוא כבר מסוגל לצעוד עם אמו. בתוך חמישה חודשים הוא מגיע למשקל של כ־140 קילוגרם. העופרים מגיעים לבגרות בגיל שנתיים וחצי, ואז הנקבות מתחילות במחזורי ההריון והלידה. לעומתן, הזכרים לא מתחילים בפעילות הרבייה לפני שמלאו להם חמש שנים. אייל הקורא יכול להגיע לגיל עשרים שנה ויותר, אבל רק הפרטים החסונים מגיעים לאריכות ימים שכזו. מי הורג את אייל הקורא?
גורמים רבים משפיעים על הישרדות אייל הקורא בטבע. החשוב שבהם הוא כמות המזון בסביבה. אחריו, מידת הלחץ של  | | צעיר בוגר ואמו שחיפשו נתיב לחדירה את היער ונתקלו בנוכחותו של זאב. הצעיר, הנלחץ ממצוקת אמו, נצמד אליה ומתחיל לינוק. יניקה בגיל זה היא מצב לא אופייני ולאם כלל אין חלב בפטמותיה, אך הפעולה מסייעת לצעיר להירגע |
אוכלוסיות הטורפים – טורפיו של אייל הקורא בטבע הם הזאבים, הדוב השחור, הדוב החום ("גריזלי") ולעתים הפומה – שמצליחים לצוד מדי פעם את העופרים. גורם נוסף הוא מידת הפיקוח על ציד, באמצעות חוקי ציד ואכיפתם. גם היום האייל נחשב לחיית ציד, אבל בפיקוח מחמיר של הרשויות. אולי כאן המקום להזכיר שאייל הקורא הוא בעל חיים חזק, תוקפני, זריז ובלתי צפוי, שעלול להיות מסוכן לאדם. הוא שחיין מהיר ועל היבשה יכול להגיע למהירות של יותר מחמישים קילומטר בשעה. הנקבה מגינה על צאצאיה ולעתים מחסלת טורף חזק ונבון כמו זאב או דוב.
בשנים האחרונות הסתבר שלמרות ההיכרות הממושכת בין האדם לאייל, עוד רב הנסתר על הנגלה בכל הקשור לביולוגיה ולאקולוגיה הייחודיות שלו. כך למשל התברר כי גורם נוסף ובעל השפעה רבה על הישרדות האיילים הוא מחלות.
מדי פעם נפגעות אוכלוסיות שלמות של אייל הקורא ממחלה מסתורית, היכולה לחסל בעונה אחת עד תשעים אחוז מהפרטים. רק לאחרונה התברר שהמחלה נגרמת על ידי טפיל, תולעת עגולה (נמטודה), ששמה המדעי – Parelaphostrongylus tenuis- ארוך יותר מגופה. הטפיל חודר למערכת העצבים המרכזית של האייל, מגיע למוח וגורם למוות. אחד הפונדקאים של הטפיל הוא אייל פרדי לבן זנב (virginianus
Odocoileus), שאינו ניזוק מהטפיל, אך גורם להעברתו לאייל הקורא. מכאן שככל שיש יותר איילים פרדיים באזור, כך מתים בו יותר איילי הקורא מהמחלה.
טפיל אחר שהתגלה הוא תולעת שטוחה שחיה בשלב ראשוני במעי זאבים, מבלי לגרום להם נזק, אך לאחר שהיא חודרת לגוף האייל, היא יוצרת ציסטות במערכת הנשימה שלו, שגורמות לחסימת דרכי האוויר, להיחלשותו ולבסוף למותו. גם קרציות משפיעות על הישרדות האיילים – נמצאו איילים שהיו נגועים באלפי קרציות (מ־10,000 ועד 120,000 קרציות), ופרט אחד שהיה נגוע עד כדי כך שנחלש מאוד, ונטרף. עוני גנטי
התפתחות תחום הגנטיקה המולקולרית הובילה להתקדמות משמעותית גם בחקר בעלי חיים, לאחר שמדענים משלבים תחומי מחקר שפעם נחשבו למנותקים זה מזה. כך למשל, הטכנולוגיה שפותחה בכל הקשור לחקר האדם ולמיפוי הגנום האנושי מיושמת גם בחקר הטבע: מומחים מתחום הגנטיקה המולקולרית עוקבים אחר אוכלוסיות הבר, ובאמצעות סמנים גנטיים יודעים להגדיר את היקף האוכלוסייה, הגבולות בינה ובין אוכלוסיות שכנות ורמת המגוון הגנטי בכל אוכלוסייה. ניתן גם לקבל "טביעת אצבעות" גנטית של פרטים, ולעקוב אחר קשרי המשפחה בתוך כל אוכלוסייה.
כששיטות אלו יושמו בחקר אייל הקורא, התברר כי אוכלוסיות האייל סובלות | הטכנולוגיה שפותחה בכל הקשור לחקר האדם ולמיפוי הגנום האנושי מיושמת גם בחקר הטבע |
מרמה נמוכה של עושר גנטי, דבר המעמיד אותן בסכנה במידה שיש שינוי פתאומי בתנאי הסביבה. כאן בא לידי ביטוי היתרון שבשיטות החדשות, שכן היכולת לנהל מעקב גנטי אחר בעלי החיים מאפשרת ניהול של האוכלוסיות בטבע — למשל, על ידי העברת פרטים מסוימים מאוכלוסייה לאוכלוסייה, בכדי להעשיר את המטען הגנטי שלה.
הטכניקות הגנטיות מאפשרות גם לזהות, באמצעות דגימות זעירות ושרידים בשטח, לא רק את העובדה שהשרידים הם של אייל הקורא, אלא מאיזו אוכלוסייה הוא, וניתן אפילו להגיע לזיהוי ברמת הפרט הספציפי. הוקמו מעבדות המסוגלות, בדומה למעבדת הזיהוי הפלילי במשטרה, לבצע בדיקת רקמות של חיות בר. דבר זה מאפשר להביא לדין עברייני ציד שנתפסו, כאשר בעבר היה קשה מאוד למצוא הוכחות ולהפליל אותם. פסטיגלל
חשוב לציין את תרומת אייל הקורא לעולם הספורט: בעיירה החביבה טלקיטנה
(Talkeetna) שבאלסקה מתקיימת מדי שנה, בסוף השבוע השני של יולי, אליפות עולם במקצוע הדומה לזריקת דיסקוס – אלא שכאן מתחרים בזריקת גללי אייל הקורא. התחרות נערכת במסגרת פסטיבל שלם הנמשך שלושה ימים ונקרא, כמובן, "פסטיבל גללי אייל הקורא". עוד על טיולים בצפון אמריקה
> תודה למר דניס ולמשרד התיירות במחוז מניטובה שבקנדה על עזרתם הרבה בהכנת הכתבה.
|
