צלם הווידאו קפץ בבהלה לאחור. חרב כבדה פילחה את האוויר ונחתה כמה מילימטרים מכף ידו, שאחזה במעקה. הלהב החד הותיר אחריו חריץ עמוק בעץ. הצלם עמד שניות אחדות המום, מזועזע מן הדרך שבה הפך סרט ההרפתקאות שצילם, למציאות. החרב המאיימת היתה חרבו של האביר השחור, והאביר השחור, כידוע לכל אחד בקלטנברג, אוהב להטריד חלשים ולא מתחשב באיש. רגע ההלם הזה היה הרגע שבו התערבבו אמת ומשחק, שמחה ופחד, שבו הפכה הסכנה הדמיונית לממשית, גם אם בסופו של דבר לא קרה כלום. "יום בימי הביניים" הוא להיט בטירת קלטנברג שבבוואריה עילית. הטירה היא מקום מגוריו של הנסיך לואיטפולד מבית המלכות ויטלסבק. לנסיך יש, כמו לאצילים גרמנים רבים אחרים, מבשלת בירה. ליד מיכלי הבירה הוא חלם גם על דברים מרגשים יותר. אחרי שצפה באנגליה בתחרות היאבקות ספורטיבית עם סוסים, החליט לייסד משחקי אבירים גם אצלו, בקלטנברג. תחרויות האבירים בקלטנברג התחילו כהרפתקאה אישית של הנסיך, אך במשך הזמן הפכו פופולריות מאוד ונתנו לבירה התוססת של קלטנברג פרסום עולמי. הודות לאבירים שותים היום את הבירה של קלטנברג אפילו בהונגריה וביפן. הנסיך בנה איצטדיון, יחיד במינו באירופה, המיועד לקרבות האבירים. הוא הזמין אמנים ואומנים מכל רחבי גרמניה, הגודשים את השוק הצבעוני במוצרי מלאכת יד "עתיקים". בחודש יולי, הופכת קלטנברג לטירה מימי הביניים שנראית כאילו נלקחה מן האגדות. אין כאן שאיפה לדיוק היסטורי אותנטי, כי אף אחד הרי לא מעוניין להלך בערימות של פסולת וביוב, שהתגלגלו אז ברחוב. הקהל רוצה עולם אגדות יפה, שלא עומד בסתירה לשתיית קוקה קולה ולאבירים שמחייכים, רגע אחד אחרי שעפו מגבו של סוס. בשנים הראשונות של "יום בימי הביניים" שכר הנסיך קבוצת שחקנים מאנגליה שהדגימה קרבות בנוסח עתיק. הם לחמו בשאפתנות ספורטיבית אנגלית אופיינית, והתייחסו אל התחרות ברצינות תהומית. מדי פעם הם הגיעו אפילו לכדי עימות של ממש. לואיטפולד לא אהב את הסגנון הזה וחיפש קבוצה אחרת. הוא מצא כפיל צרפתי, ג'קי וֶנוֹן, שקבוצתו נחשבת כיום לטובה ביותר מסוגה בעולם. ימי הביניים בעיצומם ימי הביניים מתחילים באחת בצהריים. שחקנים, מוזיקאים, ליצנים, אקרובטים וקוסמים עוברים ברחובות הטירה ומבדרים את כ-13 אלף התיירים המגיעים מגרמניה ומחוצה לה. צלילי מוזיקה מתערבבים בתופים ובחצוצרות של מצעדי "החיילים". אחריהם צועדת קבוצה על קביים, חבורה עם כלבים דניים, ציידים עם נשרים, אבירים בשריון מבריק ורוזן רכוב על סוס לבן, עטוף בקטיפה ובמשי. 1,200 משתתפים עוברים בתהלוכה צבעונית מול הקהל ופותחים את "יום ימי הביניים". הרוכלים בשוק מוכרים חרבות וחגורות צניעות, מעבדים שעווה לתעשיית נרות, תופרים נעליים עם אף ארוך ומכופף לליצני החצר וסוחטים מיץ תפוחים במסחטת עץ ידנית ישנה. בשלוש אחר-הצהריים ימי הביניים כבר בעיצומם. אל האיצטדיון, שבו יושבים 10,000 צופים, נכנסים האבירים: ריקרדו מונדובי מפוגיה, ספרד, כולו עטור בלבוש זהב, דוהר על סוס לבן. בידו הוא מחזיק דגל צבעוני עם סמל המגן של משפחתו. אחריו עולים פרדיננד אלווארג מטולדו, לבוש בקטיפה ירוקה עם נוצות צהובות על הקסדה, ריצ'ארד איש ווטפורד, אביר אנגליה, לאנסלוט דו לאק הצרפתי, זיגפריד הגרמני, מלווה בצלילי ואגנר, ולבסוף – האביר השחור, שאינו מגלה את שמו. כל האבירים, ובמיוחד זיגפריד, האביר האהוב על הקהל הגרמני, הם אצילי רוח. זיגפריד הוא זה שמנצח בדרך כלל בקלטנברג. בארצות אחרות זוכים, כמובן, אבירים שמוצאם מאותן ארצות. עד סיום המופע שבו צפינו היו עדיין צופים רבים שלא קלטו שהכל רק הצגה. בסוף המופע, כשהציגו את השחקנים בפני הקהל, שמעתי לצידי קולות מאוכזבים ששאלו: מה, גם האביר הגרמני הוא צרפתי? "רוב האנשים בקהל הם לאומנים במידה זו או אחרת", אומר ונון, ראש הקבוצה ובמאי ההופעה, "לא רק הצרפתים והגרמנים, כך זה גם במדינות אחרות. אם זה עושה להם טוב שהאביר שלהם ינצח, שיהיה. לי לא איכפת".
תחרויות האבירים נערכות כשחזור הקרבות מימי הביניים: משחילים טבעות על כידון ארוך בדהירה, נלחמים על מגן שתקוע באדמה, תוקעים כידון במטרה ולבסוף עורכים קרב קבוצתי ודו-קרב עם כידונים וחרבות. הסנסציה האמיתית: רכיבה דרך מחסום אש, שבה מתחרים רק האביר השחור וזיגפריד הגרמני. האבירים נלחמים בפראות, זורקים זה את זה באוויר ונוחתים על הגב. שקשוק החרבות על המגינים הוא אמיתי. ההבדל היחיד מן הקרבות של ימי הביניים הוא המוזיקה, שמלווה את המופע בעוצמה אדירה. כאן מועילים לנו ההרגלים שרכשנו בקולנוע – המוזיקה הכרחית. מסביב מתנופפים דגלים, סוסים דוהרים, כידונים נשלחים קדימה. לפתע חותכת חרב את האוויר ו… אחד הסוסים ממשיך לדהור ללא רוכב על גבו. האביר מתגלגל ונופל במיומנות מרשימה על החול. כאשר זה קורה בפעם הראשונה הקהל עוצר את נשימתו. במהלך ההופעה הצופים מתרגלים ומצפים ל"תאונות". לפתע נגרר אביר על הקרקע אחרי סוסו והקהל זועק בבהלה. רגע לאחר מכן מתברר שגם הפעם זה לא אמיתי. רגלו של האביר קשורה בחבל לאוכף והגרירה מתוכננת ומתורגלת היטב. בכל זאת, לעיתים קורות תאונות של ממש. השנה, למשל, נחת אחד הכידונים בחבטה על צווארו של אביר שדהר במהירות. הכידונים עשויים מעץ מיוחד, שמתפרק לרסיסים תוך כדי התנגשות, אותו אביר נפל מעוצמת החבטה מן הסוס והתעלף, אך לא נפגע בצורה רצינית. "תאונות", אומר ג'קי ונון, ראש הקבוצה ובמאי המופע, "קורות לרוב כאשר עייפים מדי והריכוז נחלש". לפעמים התאונות הן בלתי נמנעות, אך בדרך כלל כפיל טוב יודע מתי הוא צריך להיזהר ולהפסיק. ונון עצמו איבד פעם זרת ביד ימין, כאשר סוס דרך עליה. בקלטנברג נפצעו השנה שלושה אנשים באורח חמור. השחקן שחטף כידון בצווארו, יצא בשלום מהתקרית. ג'ון פייר רימו, כפיל ותיק, נדקר בכתף, קרע גיד ונאלץ לעבור ניתוח. כפיל אחר שבר את שני קרסוליו בנפילה לא מוצלחת מסוס. ראש לאבירים ב-1975 התחילה הקריירה העצמאית שלו. מארגני פסטיבל MARAIS הנערך מדי שנה ב- PLACE DE VOSGES ההיסטורית בפריס, ביקשו מהמשתתפים רעיונות חדשים, הקשורים להיסטוריה של העיר. הכוונה היתה להציע יותר תוכניות משפחתיות, והופעות לילדים במקביל להצגות התיאטרון. ג'קי הלך לספרייה כדי לשאוב רעיונות ונתקל בסיפורו של הנרי השני מלך צרפת, שהשתתף בתחרות אבירים. המלך נפצע בעינו במהלך קרב ידידותי ומת כעבור שלושה ימים, בדיוק באותה כיכר שבה נערך כיום הפסטיבל. התחרות הזו, שגרמה למותו של המלך, היתה תחרות האבירים האחרונה בצרפת, ואחריה נאסרו תחרויות כאלה. ונון הציע למארגנים לשחזר את תחרות האבירים האחרונה. תוך חודש ימים הצליחו ונון וכמה חברים להפיק מופע שמשחזר את הקרב האחרון הזה ואת מותו של המלך. תוכננו 15 הצגות בפני 1,000 צופים. אחרי שבוע הוסיפו 1,000 כיסאות וחמש הצגות. ההצלחה היתה אדירה וג'קי ונון החל להתפרסם. הוא קרא ללהקה שלו בשם "כפילים מאוחדים". ונון החל לחבר וריאציות על הנושא, עד שהגיע ב-1979 לנוסח הנוכחי של המופעים. במרוצת השנים גדלה הלהקה, שמנתה תחילה ששה משתתפים וכיום היא מונה 30 אנשים, שמתחלקים לקבוצות ועובדים בו-זמנית במקומות שונים. יש להם 28 סוסים, שמשתתפים בהופעות שמתקיימות בגרמניה, בצרפת, בשוודיה, בבלגיה, באנגליה, בלוקסמבורג, בשווייץ, באיטליה ובספרד. לעיתים הם מגיעים גם לארצות הברית וליפן. אהדת הקהל בקלטנברג מתחלקת בין האביר הגרמני זיגפריד לבין האביר השחור. ג'קי ונון מגלם את דמותו של האביר השחור, התגלמות הרוע. יתר הדמויות מדגימות את כל הסגולות שאביר ניחן בהן: יושר, טוב לב, נאמנות, חסד ואומץ. האביר השחור הוא ההיפך הגמור מכל אלה. הוא מכה מתחרה חלש, בועט באביר השוכב על הרצפה, מרים יד נגד השופט וגרוע מכל – תוקף יריב מאחור. למרות זאת, הוא חביב הקהל. הוא, הרע, השקרן, חסר הנאמנות והשחצן, מקבל אפילו יותר קריאות אהדה מזיגפריד הגרמני. "כנראה שהרע מעניין יותר מהטוב", אומר ונון. כאשר הוא עובר בבגדיו השחורים, שואג קריאות ניצחון אנשים קופצים מהכסאות ומושיטים ידיים, מניפים אגרופים ומעודדים אותו בקריאות "אנחנו איתך". הוא מצליח לחמם את האווירה באיצטדיון ולהסית אנשים למצב רוח קרבי. הצלחת ההצגות תלויה לא רק במיומנותם של הכפילים, אלא גם ובעיקר בזו של הסוסים. הסוסים הם אחד המרכיבים המהותיים ביצירת אווירת האותנטיות. הם עושים בדיוק מה שסוסי האבירים היו עושים פעם והשיא: עוברים דרך אש, עניין מפחיד היום לא פחות מאשר לפני 800 שנה. על אף מיומנותם של הסוסים, הם עצבנים ונפחדים במהלך ההצגה. לפעמים הם אפילו בורחים כמו בקרב אמיתי. "גם הם עובדים קשה וגם הם צריכים להכיר את תפקידם במדויק", אומר ונון.
הכנה יסודית
הכפילים מופיעים לא רק כאבירים. הם מגלמים גם מוסקטרים וגלדיאטורים, קוזאקים ואינדיאנים. באירופה גדל בשנים האחרונות מספרן של חגיגות היסטוריות בעיקר בנוסח ימי הביניים, אך גם מתקופות אחרות. הכפילים כל כך מבוקשים, שהם חייבים להתחייב מראש לשמונה או עשר שנים. 70 אחוזים מהשנה מתוכננית מראש, ואין הרבה זמן לנסיונות חדשים. בתקופה הזו אין גם זמן לאימונים. למרות הדרישה הגדולה, אין קבוצות דומות רבות באירופה. צעירים רבים רוצים להתקבל לקבוצתו של ונון ולפני זמן מה, כשהיו זקוקים לארבעה כפילים, הגיעו אליהם 120 מועמדים. בחודשי החורף מינואר עד מרץ, כאשר אין הופעות, נפגשת הקבוצה אחת לשבוע, לאימונים משותפים בתחנת הקמח הישנה של ונון, אותה שיפץ והפך לשילוב של בית, משרד, מחסן תחפושות וחוות אימונים לכפילים. הם מתחילים בבוקר, בריצה של עשרה קילומטרים, לפעמים יחד עם הסוסים. כאשר מחזיקים ביד אחת את רסן הסוס תוך כדי ריצה, זה מזרז את הקצב. אחר כך מתאמנים עוד כשעתיים בחדר הכושר. "להיות כפיל זה כמו להיות ספורטאי צמרת", אומר ונון (רופא ספורט אמר פעם שהופעת הכפילים מהווה מאמץ מקביל לזה של משחק ראגבי). אחר הצהריים הם רוכבים במשך כשעתיים ביערות ובשדות בלי אוכף. הם מתאמנים בשלל תרגילי רכיבה מיוחדים עם כלי הלחימה: חרב, גרזן וכדור מברזל עם שיניים שתלוי על שרשרת ומסוגל לפצח גולגולת. הם מתרגלים שוב ושוב את המכות שיחלקו זה לזה בהופעה, עד שכל תנועה מובנת היטב וצפויה לחלוטין. "עבודה בהצגה היא הרבה יותר קשה מאשר בסרטים", אומר ז'אן פרנסואה הרון, כפיל לשעבר. "בסרט אפשר לחזור על דברים, אפשר להכין את עצמך, אפשר לנוח אחרי התרגיל, ואתה תמיד יודע שאם פספסת, יש עוד הזדמנות לתקן. בהופעה חיה אין דברים כאלה. הכל חייב להיות מדויק במאת האחוזים". תוכנית התרגול של הכפילים הצעירים כוללת קפיצות בטרמפולינה, שמעניקה להם יותר שליטה על גופם ומכינה אותם לקראת נפילות. בקפיצת המבחן נדרש כל כפיל מתחיל לקפוץ משמונה מטרים אל מזרון אוויר גדול. נפילות ממקומות גבוהים הן שגרה. לעיתים, מספר הרון, צריך לקפוץ מגובה של 12 מטרים, אפילו דרך חלון סגור. ג'קי קפץ כבר מ-17 מטרים. על תרגיל הקפיצות לא חוזרים יותר מפעמיים או שלוש. מצב הגוף בזמן הקפיצה הוא כל כך רגיש, שרישומי הלימוד ניכרים בו במהרה. "אם למדת את הקפיצה, לא תשכח אותה. זה כמו לרכב על אופניים", אומר ג'קי. יש כפילים שנחשבים לכפילים טובים לכל דבר, רק לקפוץ הם אינם מסוגלים. מלמטה נראית להם הקפיצה אפשרית, אבל כשהם עולים למעלה הם נתקפים פחד גדול. מקרי ורטיגו אלה הם חסרי תקנה. האחרים לא פוחדים? "פוחדים", אומר הרון, "כאשר אתה עומד למעלה ומסתכל למטה, אתה פוחד פחד מוות, אבל אתה קופץ". הפחד הוא מרכיב חשוב, הוא מסביר. כאשר לא פוחדים, גדלה סכנת התאונות משום שהכפיל לא מודע לסיכונים ולא מתנהג בזהירות הנדרשת. לכן, כאשר מדובר בקטע של קפיצה או מעבר באש, עובדים כפילים בזוגות. אחד עובד והשני שומר שלא יעבור את גבולות היכולת שלו. אם במאי הסרט רוצה, למשל, לחזור שוב ושוב על אותו קטע, ויש סכנה שהכפיל יענה לדרישתו אפילו אם הוא עייף מדי, תפקידו של איש הליווי לעצור אותם. כשהכפיל עייף ולא מרוכז עלול הסיכון להיות גדול מדי. אנשי הקבוצה השתתפו כבר בהרבה סרטים. ז'ק ונון מילא את מקומו של רוג'ר מור, בלמונדו, אלן דלון, פיטר פונדה ואחרים.
|
קרבות האבירים חוזרים וזוכים להצלחה גדולה. מסתבר שגם ימי הביניים, שלא היו תקופה טובה במיוחד למי שאין בידו תואר אצולה, יכולים לעורר נוסטלגיה. כאשר בדוכני הרוכלים מוכרים חגורות צניעות וחרבות, משחזרים אבירים צעירים את הקודים האביריים, בעיקר אלה האלימים פורסם 18.10.08 |
Array
(
[continent] => WP_Term Object
(
[term_id] => 551
[name] => אירופה
[slug] => europe
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 551
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 0
[count] => 3867
[filter] => raw
[term_order] => 0
)[country] => WP_Term Object
(
[term_id] => 588
[name] => גרמניה
[slug] => germany
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 588
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 551
[count] => 289
[filter] => raw
[term_order] => 0
))