תרבות המאיה: מבוא

כשתייר מבקר באתרי תרבות המאיה הקדומה – בטיקאל, לדוגמה – מותיר בו הביקור רושם חזק. אחר כך, כשימשיך התייר דרומה אל השוק של צ'יצ'י, ייתקל בצאצאי פלג של אותה תרבות עשירה – בני הקיצ'ה. תרבות המאיה היא אחת מהתרבויות הפרה-קולומביאניות (לפני הגעת קולומבוס לאמריקה) שהתקיימו ביבשת: תרבות עשירה וחשובה שהתקיימה – ועדיין קיימת – באותו מרחב גיאוגרפי במשך כ-4,000 שנה. כמו תרבויות אחרות, תרבות המאיה התפתחה במהלך השנים, ספגה השפעות מבחוץ ועברה שינויים. כמה ממרכיביה אבדו ונותרו בגדר נעלם. פרופ' נחום מגד, חוקר דתות ותרבויות ומהחוקרים הבולטים של תרבויות אמריקה, מסייע לנו להבין משהו על אותה תרבות ומה ממנה אפשר לראות כשנוסעים לגואטמלה.

לתרבות המאיה יש דימוי מסתורי. מדוע?
"אנשים הפכו את זה למסתורי. כי פתאום, בתקופה הקלאסית, כל האופק התרבותי חוסל: ברצף, כמו דומינו, עיר אחרי עיר נפלה. איך הן נפלו ומדוע – לא ברור. ומכיוון שלא מצאו תשובה, זה הפך למסתורי. מעבר לכך, כאשר מלבישים על משהו את המילה מסתורי זה מעורר עניין".
מקובל לחלק את הזמן שבו פעלה תרבות המאיה הקדומה לשלוש תקופות: טרום קלאסית (1,000 לפני הספירה עד 300 לפני לספירה), קלאסית (מ-300 לפני הספירה עד כ-1,000 אחריה) ופוסט קלאסית (מהמאה ה-11 עד המאה ה-17, עת נפילת המבצר האחרון).
תרבות המאיה, שלעתים רואים אותה כמקשה אחת, הורכבה למעשה מממלכות שונות (ששרידי הערים שנמצאו בג'ונגל היוו את המרכז שלהן) ומקבוצות אתניות שונות. אפשר לזהות, מציין מגד, מרכיבים המשותפים לממלכות הללו: שפה, אידיאלים של יופי, התייחסות לטבע, כהונה, חשיבות התירס בפולחן ובכלכלה. המרחב הגיאוגרפי שבו הן פעלו כולל את בליז, חבל צ'יאפס וחצי האי יוקַטַן שבדרום מקסיקו, הונדורס, אל סלוודור, ניקרגואה וגואטמלה של היום.
השרידים המרשימים שנמצאו בג'ונגלים של גואטמלה מעידים על חשיבותו של האזור הזה – גואטמלה – בתרבות המפוארת. עדויות מאוחרות יותר מלמדות על תרבות המאיה שלאחר תור הזהב.

גואטמלה: על ציר הזמן של המאיה
"כל מה שהתרחש לאורך ההיסטוריה של שבטי המאיה התרחש בגואטמלה. העיר הקדומה ביותר של תרבות המאיה שהתגלתה עד כה נמצאת ביערות גואטמלה, ושמה בפי הארכיאולוגים 'המצפה', אל מירדור. אחד מפלאי העולם הקלאסי של תרבות זאת, העיר טיקאל (Tikal) שבצפון גואטמלה, יחד עם עשרות ערים אחרות מימי קדם, מסמנות את מפת העבר. רוב הספרים הקדומים, הכתובים באותיות לטיניות בשפת אנשי המקום, נמצאו בגואטמלה, כולל הפופול ווך, 'ספר המועצה', המיתוס המושלם ביותר של תרבות היבשת", כותב מגד בספרו "שערי תקווה ושערי אימה".
הפופול ווך הוא למעשה ספר המיתוסים של בני הקיצ'ה, שמרכזם בדרום מזרח גואטמלה. הזמן המדויק שבו נכתב הפופול ווך (שסייע רבות למחקר תרבות המאיה) אינו ידוע. הספר הועלה על הכתב באותיות לטיניות (בשפת הקיצ'ה) על ידי אחד מבני השבט, שברח לאזור צ'יצ'יקַסטֶנַנְגו לאחר מפלת ממלכת הקיצ'ה בידי הספרדים בשנת 1524. כומר ספרדי גילה את הספר בצ'יצ'י בראשית המאה ה-18 ותרגם אותו.

השפעות: ספרדים, וודו ואחרים
"בגואטמלה השתמרו הרבה שרידים של תרבות המאיה, כולל ההבדלים בין השבטים השונים. כלומר, זו עדיין תרבות חיה", אומר מגד. דוגמה לכך היא ההיכרות של כוהני המאיה עם לוח המאיה הקדום. "בערי המאיה הקדומות השתמשו בשני לוחות. לוח בעל 365 יום המורכב משמונה עשר חודשים בני עשרים יום, שלהם מתוספים חמישה ימים אסורים, שאין אלוהות אחראית עליהם, והלוח הקדוש הקדום של 260 יום הבנוי משלושה עשר חודשים בני עשרים יום, והמשמש במיוחד לניחוש שמאני", כותב מגד בספרו. הלוח השני הפולחני מוכר גם היום לכוהני המאיה (אנו מכנים אותם שמאנים, אך הם יעדיפו להיקרא כוהני מאיה).
כשהגיעה הנצרות הקתולית לגואטמלה התלבשו חגים נוצריים על חגים מקומיים, שהיו שונים לעתים מכפר לכפר. "כל אחד קידש לעצמו את הקדוש הנוצרי שהתאים – מבחינת התאריך או מבחינת התוכן – לאל קדום יותר. כלומר, מה שקרה בפועל הוא שהתפללו לקדוש הנוצרי והתכוונו לקדוש האינדיאני המקומי".
והיו השפעות נוספות. "בסנטיאגו אטיטלן, למשל, אפשר לראות את משומון. תושבי הכפר מאמינים בפסל קטן ושמן שלבושו לא אינדיאני, המסמל את העושר, וממנו מבקשים בקשות. הוא כנראה התגלגל מתוך הוודו".

גואטמלה העצמאית: לאן הולכת הזהות
מאמצע המאה עשרים ובמשך כמה עשורים זעזעה את אדמתה של גואטמלה מלחמת אזרחים. מחתרת שמאלית נלחמה בממשלים הצבאיים ששלטו במדינה. משלמי המחיר העיקריים היו הכפריים – אינדיאנים צאצאי המאיה.

האם נעשה שימוש במורשת האינדיאנית במלחמת האזרחים?
"כן. אפשר לומר שהעניין האינדיאני נכנס למאבק במקרה, כי המאבק בעיקרו היה חברתי. מה שקרה הוא שהאינטלקטואל הגדול של המורדים כינה את עצמו בשם גספאר אילום, על שמו של גיבור ספרותי-מיתי אינדיאני (דמות שבנה הסופר הגואטמלי מיגל אנחל אסתוריאס, בעל פרס נובל לספרות, בספרו 'אנשי התירס'. המורד שכינה את עצמו בשם זה הוא גונסלו, בנו של הסופר).
"מן הצד השני, השלטונות הצבאיים אסרו על האינדיאנים ללבוש תלבושות מיוחדות. כתגובה לכך השתמשו המורדים בתלבושות שלא השתמשו בהן קודם לכן. בסולולה, למשל, השתמשו במוטיב ארוג של עטלף, מוטיב שהשתייך לשבט. אבל הכפריים האינדיאנים שלא לחמו בשורות המחתרת לא הרוויחו מזה. במלחמה הזאת, הן המורדים והן הצבא ראו אותם כמשתפי פעולה עם האויב. ומובן שזה נגמר בשחיטות (עשרות אלפי אינדיאנים מתו במלחמה), והטראגי הוא שמי שלחצו על ההדק היו אינדיאנים שגויסו לצבא", מוסיף מגד.
בסוף שנת 1996, כשנחתם ההסכם עם המחתרת השמאלית, התקבלה ההחלטה כי גואטמלה היא מדינה רב תרבותית ורב לאומית; היתה זו הפעם הראשונה שהשלטונות הכירו במאיה כתרבות עם זכות קיום.

איך הושפעה תרבות המאיה מהמפגש עם התיירות?
"מצד אחד התיירות מאפשרת לבני המאיה להתקיים גם מבחינה תרבותית, כי התרבות היא שלהם והיא מעניינת את התיירים. ומצד שני, התיירות מרחיקה מכל מה שהיה, מכל המוסדות המסורתיים. אם למכור בגד לתייר זה יותר רווחי מאשר לגדל תירס, אז עוזבים את התירס. הם מתרחקים מהאדמה. נוצר ניתוק ותהליך 'לדינוזציה', שבו האינדיאנים הופכים ללדינוס (כלומר, לא אינדיאנים). אבל הם עדיין סוחרים גרועים. הם יכולים להקדיש לעשיית מוצר ימים רבים, והזמן לא נחשב מבחינת המחיר שידרשו תמורתו. הם יחשבו את החוטים, ולא את הזמן. בזה הם נשארו כמו שהיו".