סיומה של מלחמת העולם הראשונה סימן גם את קיצה של אחת המעצמות הגדולות, החזקות והמשמעותיות ביותר בהיסטוריה האנושית – האימפריה העות'מאנית. אימפריה תורכית זו שלטה במשך 600 שנה – משלהי המאה ה-13 עד לתחילת המאה ה-20 – והשתרעה מדרום-מזרח אירופה עד לצפון אפריקה וחצי האי-ערב. גם ארץ ישראל, כידוע, נכללה בתחומי האימפריה במשך 400 שנה (1917-1517). גורם מרכזי להצלחתה של האימפריה העות'מאנית היה הנהגתו של הסולטן – שליט מוסלמי שעמד בראש המדינה, הצבא ומוסדות הדת. במהלך מאות שנות קיומה מנתה האימפריה העות'מאנית 37 סולטנים, כולם בני השושלת המקורית. תפקידו של הסולטן – שהיה שליט אבסולוטי החל מהמאה ה-15 – היה לנהל את המדינה והאימפריה, ולהוביל את הלוחמים, שנחלו הצלחות גדולות בקרבות ובכיבושים. הסולטן היה כפוף רק לחוקי השריעה, החלים על כל מוסלמי.
החלוקה המסודרת למחוזות, אשר ריכזו בידיהם סמכויות צבאיות ואזרחיות, תרמה רבות אף היא להצלחת האימפריה העות'מאנית. מחוזות אלה היו בפיקוח הווזיר, השר הבכיר של הסולטן, ואליו הועברו המסים הרבים שנגבו בהם. גם מדיניות הסובלנות הדתית שנקטה האימפריה כלפי בני דתות אחרות, סייעה רבות לשקט, ליציבות ולשיתופי פעולה כלכליים פוריים. מהפכות וכישלונות תסיסה בצבא התורכי הובילה להקמת תנועת התורכים הצעירים, שתפסה את השלטון בשנת 1908. התנועה, שהוקמה על ידי קציני צבא, שמה לה למטרה להפיל את שלטונו של הסולטן עבדול חמיד השני, משום שלא כיבד את החוקה ולא ביצע רפורמות לשיפור מצבה המידרדר של האימפריה.
התייצבותה של תורכיה לצד גרמניה במלחמת העולם הראשונה, בשנת 1914, גרמה להתפרקותה הסופית של האימפריה העות'מאנית. את שטחי האימפריה כבשו הבריטים, שהשתלטו על ירושלים ובגדד (1917), ונעזרו בהתקוממות הערבים נגד השלטון העות'מאני. תנועת התורכים הצעירים – בניגוד להבטחתה – הנהיגה שלטון דיכוי ריכוזי, שהתבטא באפליה ובגזענות נגד העמים הנשלטים באימפריה. לאחר עשר שנות שלטון עגומות, התפרקה תנועת התורכים הצעירים. כעת, כשתורכיה חבוטה ומפוררת, התבלט מנהיג אחד מעל כולם, המנהיג ששינה לחלוטין את פני המדינה מאז ועד היום: מוסטפה כמאל, הידוע בכינויו אתא-טורק (אבי התורכים).
איסור על תרבושים וזכויות לנשים בשנת 1919 הוביל כמאל קבוצה של מורדים שפעלו לתפיסת השלטון המפורר במדינה; בשנת 1920 הקים את האסיפה הלאומית הגדולה של תורכיה באנקרה והיה לנשיאה. כמאל החל לשקם את נזקי המלחמה, הוא הוביל לחתימת הסכמי ידידות עם הסובייטים והצרפתים, וניצח במערכה מול היוונים, שאיימו על שטחים תורכיים. בשנת 1923 הקים את הרפובליקה התורכית המודרנית, שהיתה בין המדינות הדמוקרטיות הראשונות בעולם – ובאזור זה בפרט – והחל בשורה של רפורמות ששינו את פניה של תורכיה, והפכו אותה למדינה נאורה וחילונית, שבה יש זכות הצבעה לכל. כמה מהפעולות והרפורמות שהנהיג אתא-טורק: מתן זכות הצבעה לנשים בשנת 1923, אפילו לפני ארצות הברית, והענקת שוויון במקומות העבודה; החלפת הכתב התורכי המסורתי (אותיות ערביות) לאותיות לטיניות; חלוקת אדמות המדינה לאיכרים שחיו עליהן; וכמובן – ההפרדה המוחלטת בין דת למדינה. כחלק ממאבקו עם הדת, החוקים שהעביר כמאל אסרו על הגברים לגדל זקנים ולחבוש טורבנים, ואילו על נשים נאסר לכסות את פניהן ברעלה.
על מנת להעביר ולהחיל את הרפורמות, ובניגוד לנאורות שייצג, נקט כאמל בדיכוי קשה של מתנגדיו. החוק "לשמירת הסדר" (שבוטל בשנת 1929) העניק לו כוחות דיקטטוריים שאפשרו לו לטפל ביריביו הפוליטיים, להעמידם לדין ואף להוציאם להורג. אתא-טורק הלך לעולמו בשנת 1938 לאחר מחלת כבד ממושכת. לאחר כ-20 שנות שלטון, הוא הותיר אחריו מדינה מפותחת, חופשייה ושוויונית. גם כיום, יותר מ-75 שנה אחרי מותו, הוא נערץ בכל רחבי תורכיה – בקרב אזרחים רבים ומפקדי הצבא, המזדהים עם דרכו החילונית. את פניו של אתא-טורק ניתן לראות כיום בכל מקום: משרדים ממשלתיים, עסקים, בתים, שטרות כסף, בולים וציורים. מעצמה במחלוקת תורכיה של ימינו היא מדינה מודרנית רבת כוח – כלכלי, צבאי ואזורי. רוחו של אתא-טורק עדיין שורה על המדינה, ארדואן עדיין נשיאה, ונראה כי המתח בין תומכי הדרך האסלאמית לחילוניים רחוק מלהתפוגג. כך או כך, המדינה המיוחדת הזו תישאר אחד מיעדי התיירות הנפלאים בעולם, כשהיא מציעה שילוב מרתק בין ישן וחדש, דת וחילוניות, נופים מדהימים, מטבח נפלא ומגוון, הכנסת אורחים חמה וכמובן – היסטוריה מרתקת.
|
