שריפות יער – בעיה עולמית

כל השריפות המתלקחות אצלנו הן מעשה ידי אדם, אם בזדון ואם ברשלנות. הגישה הרווחת, המשלימה עם התופעה וטוענת כי "שריפות היו ותהיינה", מקוממת אותי. אולי אין זה מציאותי, אך אני עדיין מאמינה כי תופעה שהיא כל כולה מעשה ידי אדם ניתנת לשינוי. צריך לשנן ולחנך לכך ששריפה פוגעת בתשתית הבסיסית ביותר, ופוגעת באינטרסים של כולנו, ומשום כך יש למונעה ככל האפשר.
אולי, אם נצליח להעלות את מודעות הציבור לעוצמת החורבן שגורמת השריפה, ולא רק לעצים (שלגביהם קיימת מודעות), אלא למערכת כולה – ייעשה יותר למניעתן ולכיבויין המיידי.

השריפות הן נושא שנוי במחלוקת. ואמנם, כאשר התחלתי לעבוד ברשות שמורות טבע, א היתה לי דעה מגובשת בנידון. עד אז קראתי דעות שונות, במאמרים שונים, וברובם צוטטה ההנחה ששריפות הן חיוביות, חלק מהמימשק בטבע. המאמרים התייחסו בעיקר לצומח, וציינו שהשריפות מעלות את מגוון המינים בשטח וגורמות למיחזור המינרלים ש"נכלאו" בצמחים.
ככל שבדקתי ולמדתי את השפעות השריפה בארץ, בשריפות קטנות וגדולות, באביב, בקיץ ובסתיו – כן הלכה והתגבשה דעתי, כי שריפות בתנאי הארץ – אם ים תיכוניות ואם בנאות מדבר – הן אסון כבד לסביבה הטבעית. טרם מצאתי יתרון כלשהו שמקורו באש. מגוון המינים, ובעיקר מגוון בתי הגידול, יורד בצורה דרסטית. צמח אחד, שניים או שלושה משתלטים על השטח שנשרף, ועקב כך נעלמים או מתמעטים כל אותם בעלי חיים קטנים וגדולים שניזונו מן הצמחים שנעלמו. אשר למינרלים ה"משתחררים" בשריפה – חלקם נסחפים וחלקם מתאדים, כמו החנקן שאובד לאטמוספירה. הפגיעה הבולטת ביותר לעין היא בשכבת העצים, אך למעשה הפגיעה הקשה ביותר היא בפני המסלע. הסלעים מאבדים את הקרום החי שלהם – אצות, חזזיות, טחבים, ועימם אובד גם כל מי שניזון מהם.
כדוגמא אפשר להתבונן במה שאירע בעברו הרחוק יותר של הכרמל: ב-1956 נשרף שטח באיזור גבעת וולפסון. היום מהווים עצי אורן צפופים ודקים את השכבה העליונה. בצילם הופיעו צמחי לוטם מרווני צפוף, אך העובדה הבולטת ביותר היא שהחזזיות טרם חזרו לסלעים. כדי להבין את גודל הפגיעה, חשוב להבהיר שעל החזזיות מתקיימים מיני שבלולים ומיני סרטנים, שעליהם ניזונים מכרסמים, צפורים וזוחלים, המשמשים בעצמם כמזון לטורפים קטנים. דוגמא זו מבהירה איך נפגעות שרשרות החיים בשל היעלמות החזזיות. בעקבות שריפה נסחפת שכבת הקרקע העליונה, ונמנעת צמיחתם של עשבים ממינים רבים. התשתית הנפגעת כוללת: מסלע, קרקע, משק מים ומשק מינרלים.

השוואה מחכימה
בארצות-הברית הוקדשה עבודה מקיפה לתיעוד שריפות ולמחקרן. מירב תשומת הלב במחקרים אלה הוקדשה לשכבת העצים ומיעוטה לתחומים אחרים שנפגעו.
השאלה הראשונה שעימה התמודדו היתה, האם יש שריפות טבעיות בטבע? ובכן, יש ויש, הן נגרמות בעיקר בעת סופות ברקים בקיץ. בקליפורניה, למשל, בסקויה (SEQUOIA NATIONAL PARK), נבדקו רישומים לגבי 848 שריפות שאירעו מ-1021 ועד 1982. בתחום פארק זה מצויות חברות צמחים שונות, בגבהים הנעים בין 390 מטר מעל פני הים ועד ל-4,419 מטר מעל פני הים. בחלק הנמוך קיימות חברות צ'פרל (CHAPARRAL – תצורת צומח המקבילה לחורש שלנו), גבוה יותר מופיעות חברות אחדות של מיני עצי אלון, ומעליהן מספר חברות של עצי מחט. מעל קו העצים מופיעה חברת טונדרה אלפינית.
רוב השריפות שנגרמו על-ידי ברקים היו בגבהים של 2,750-2,500 מטר מעל פני הים, בתקופת היובש המירבי של יולי, אוגוסט וספטמבר. חלקן הקטן התלקחו בגובה 2,500-1,500 מטר באותם חודשים, וכולן בחברות של מחטניים. מתחת לגובה 1,500 מטר מעל פני הים היו כל השריפות מעשה ידי אדם (לתזכורת – פסגת הר מירון מתנשאת לגובה 1,200 מטר מעל פני הים).
באקדיה שבניו-אינגלנד (ACADIA NATIONAL PARE) נרשמו בין 1937 ל-1982 209 שריפות. 204 מבין השריפות נגרמו על ידי בני אדם. חמש שריפות נגרמו על ידי ברקים, ובהן נשרף בסך הכל דונם אחד יער בממוצע בכל שריפה, כיוון שבעקבות הברקים שהציתו אל השריפות ניתכו גשמים כבדים שכיבו אותן. בדליקות שנגרמו על-ידי אדם עלו באש 89,000 דונם. בפארק אחר, בקייפ קוד (CAPE COD NATIONAL SEASHORE), השוכן סמוך לחוף הים, נרשמו 112 שריפות בין 1974 ל-1983 – כולן מעשה ידי אדם. ההסבר המוצע הוא שבאיזור החוף יש פחות ברקים מאשר בהרים הגבוהים, וכאשר מתרחשות סופות ברקים, הן מלוות בגשמים כבדים. שריפות קשות נגרמות ביערות מחטניים בתקופות יובש, וכולן כתוצאה מהצתה.
כדי להילחם בתופעה המליצו המחקרים לערוך שריפות מונעות, שהן שריפות מתוכננות, המבוצעות בחורף. במסגרתן שורפים את תת-היער ומקטינים את כמות החומר הדליק ובכך גם את סכנת השריפה הבלתי מבוקרת.
דוגמא נוספת, קרובה לנו יותר באופיה, עשויה לשמש שמורת אוורגליידס (EVERGLADES) בפלורידה, שבה שורר אקלים סוב-טרופי וטרופי. בשמורה זו קיים מימשק שריפות מכוון זה למעלה משלושים שנה (למרות שלא נחקרו שריפות מן העבר ותדירותן). מימשק השריפות כולל שלושה בתי גידול: מנגרובים, פרריות (ערבות עשה) ובתי גידול של אורן. אותנו מעניין כמובן זה של האורן, הטיפוסי לאזורנו.
כדי להתקרב ככל האפשר למצב של סופות ברקים טבעיות, מבוצע מימשק השריפה המונעת בתקופה הלחה. קטעים מסוימים מקבלים טיפול גם בתקופה היבשה בשל צמחים פולשים, או בשל תת-יער צפוף. במהלך ביקורי בשמורה זו התרשמתי שצמחים אוסטרליים, בעיקר מן הסוג קליסטמון, פשטו באיזור מימשק השריפות המכוונות, ואף דחקו את רגליו של הצומח המקומי, דבר המנוגד כמובן למטרתם של אנשי השמורה. למרות העבודה הרבה והמחקר המפורט שנעשה שם, לא השתכנעתי ששריפה היא דרך נכונה למימשק מאוזן, נהפוך הוא (אציין שזוהי התרשמות בלבד, שכן לא עבדתי שם).

עיבוד ואיבוד
באיזור יער הגשם ההררי בגואטמלה עקבתי אחר תוצאות שריפה, שאירעה 40-30 שנה קודם לכן. בהרים הגבוהים, על פני סלעי יסוד (גרניט, ציפחה וגנייס), צומחים עצי אלון ענקיים ששרדו על המדרונות התלולים, ובצידם מספר מועט של מיני עצים אחרים. העצים מלווים בשפע של אפיפיטים מטפסים ממשפחות הלופיים, גסנריים, ברומיליות (משפחות שאינן גדלות בארץ) ושושניים על העצים ועל פני הקרקע, וכן בני משפחות הסחלביים, הנרקיסים ועוד ועוד. במקומות שבהם היתה שריפה, היער אינו מתחדש; נוצר סבך, בעל הרכב מינים שונה לגמרי. מגוון המינים של הצמחים, בעיקר אלו שעל פני הקרקע, הצטמצם מאד, ובולטת לעין העובדה שעצי האלון אינם מתחדשים. השריפה, שהוצתה כדי ליצור שטחים לעיבוד, יצרה בעיית סחף חריפה ביותר של תלילות הנוף, והתוצאה הסופית היתה נטישת השטח. גם שם לא מצאתי שהשריפה היטיבה עם השטח. עוד יותר הייתי מופתעת לגלות, כי גם באיזור שנהנה מכמות משקעים גדולה מאוד, ההתחדשות לאחר השריפה קשה, ולמרות שחלפו ארבעים שנה, עדיין אין רמז לאיזון מחודש של היער ומרכיבי המערכת.
באפריל 1987 התקיים ביוון כנס, ששם לו למטרה לקבוע אסטרטגיה יעילה למניעת שריפות ומלחמה בהן, באיזור הים התיכון. כותרת הכנס מעידה על שינוי בסיסי בגישה לעומת כנסים קודמים. לאחר עשרות שנים שבהן דובר על שימוש באש, מימשק בעזרת אש וכדומה, פונים עתה למלחמה בשריפות ולמניעתן.
בכנס השתתפו נציגים מ-24 ארצות, ובאה בו לידי ביטוי חרדה כללית בפני עוצמתן ותדירותן של השריפות באיזור הים התיכון. דובר שם רבות על הסכנה הכרוכה בשריפות לעצם קיום האקוסיסטמות (מערכות הטבע הכוללות) בים התיכון, ולעתיד החורשים והיערות. משתתפי הכנס דרשו הגדרות ברורות ומציאת דרכים למניעת שריפות והקטנת נזקיהן. שוב לא דיברו ביתרונות השריפה, אלא בחסרונותיה, ולגישה זו היו שותפים גם נציגי ארצות-הברית שהשתתפו בכנס. היה בכך שינוי בגישה, שטרם חדר לתודעתם של כלל היערנים והמדענים. צריך לייחל לכך ששינוי זה לא יגיע מאוחר מדי, שכן הנזק הולך וגדל, הולך ורב.
לאחר שהושגה הסכמה כללית לגבי העקרון המנחה, הישוו נציגי המדינות השונים את הגורמים הבולטים לשריפות באזורים ים תיכוניים. כל הנציגים דיווחו שהסיבה העיקרית לשריפות היא הצתות מכוונות, אם כי ממניעים שונים. ביוון, למשל, כאשר שטח יער נשרף והופך לאפר, קיים סיכוי חוקי לשנות את יעודו ולהופכו שטח לחקלאות או לבנייה. באיטליה, בתקופות שבהן שורר חוסר עבודה חריף, שורפים יערות כדי ליצור עבודת נטיעה מחודשת. נציגי ארצות הברית וצרפת דיווחו, כי ההצתות הן בעיקר ממניעים פליליים או פירומאניים.
הסיבות המרכזיות לשריפות בישראל הן: פיגוע חבלני; רשלנות אזרחית – מטיילים המשאירים מדורה או מזבלה מוזנחת; רשלנות צבאית – כדור נותב או זיקוק ביום שרב; ופירומאנים.
בארץ אין סופות קיץ, ועל כן גם אין שריפות טבעיות בעונה זו. השריפות הן מעשה ידי אדם, כמו באירופה ובארצות-הברית, באקלים ובגבהים דומים.
בפרסומים מסוימים שראו אור בארץ הופיעה הטענה, שבעבר הפרהיסטורי וההיסטורי שרף האדם שטחים במכוון כדי לאפשר בהם עיבוד חקלאי, אך אין לכך הוכחה. ייתכן שהיתה בארץ תרבות של כריתת עצים לצורך עיבוד ושימוש בעץ ולצרכי חימום ובישול. פתרון נושא זה מחייב מחקר בעתיד. בכל מקרה, העצים שלנו נמוכים, צומחים לאט, ולתת-היער חשיבות לקיום המערכת האקולוגית השלמה. התייחסות לשריפה בארץ כאל שריפה באזורי ענק אינה רלוונטית. שטחה של שמורת טבע אחת בארצות הברית או באפריקה גדול מזה של מדינת ישראל. על כן יש להתאים את מימשק השטחים הפתוחים לצרכים ולבעיות שלנו. כל זה צריך להיעשות בידיעה ששטחים אלה מצומצמים וחסרי תחליף.

הצלת הכרמל
בכרמל חברות צמחים טבעיות אחדות, שכל אחת מהן מהווה בית חיות למערכת חיים שלמה:
1. חברת אורן ירושלים בווריאטים שונים. שטחי חברה זו בחלקים הים תיכוניים האחרים של הארץ הם מצומצמים, תפוצתם נרחבת אך ורק בכרמל, ועל כן היא ראויה לשימור במיוחד.
2. חברת אלון מצוי ואלה ארץ ישראלית בווריאנטים שונים, שגם בה מרכיבים ייחודיים לכרמל, כמו מורן החורש הנפוץ בכרמל, ומצוי אך מעט גם בגליל המערבי.
3. חברת חרוב מצוי, בר-זית בינוני וזית אירופה על מסלע קשה ואדמת טרה-רוסה. גם חברה זו ייחודית לכרמל.
תכנון פיסי של הכרמל צריך להיעשות בהתאם לנתוני השטח והנוף, ולא לפי שריפות העלולות להתרחש באיזור. רוחות קדים (שרקיות) מצויות בכרמל; בעת שנושבת רוח מזרחית כזו אין כל דרך לעצור הצתה, אלא כיבוי מיידי מן האוויר. הגיע הזמן להכיר בכך שאי-אפשר לכבות מן הקרקע שריפה העוברת ומדלגת דרך צמרות העצים, אלא לאחר נזק שאין לו כפרה.
שריפה, כמו זו שפרצה בחודש ספטמבר האחרון, היא פגיעה באקוסיסטמה כולה: שריפת פני הסלעים עד לדרגה שבה חזזיות אנדוליטיות אינן חוזרות אפילו לאחר עשרות שנים, וחזזיות אפיליטיות רק לאחר שנים רבות. העדרן מקטין מאד את יכולת הקיום של שבלולים וטחביות, המהווים חלק משרשרת המזון של בעלי חיים רבים, וגורם לפגיעה בשרשרת החיים כולה.
שריפת קרקע ואפיית חלק מהחרסית שבה לחרס, פירושה שינוי משק המים ומשק המינרלים. מינים רבים של צמחים שנכחדו עשויים לחזור רק אם יובאו זרעיהם בעזרת רוח או בעלי חיים (אם עדיין מצויים מקורות של זרעי הצמחים בסביבה). משמעותה של עובדה זו היא, שכל בעלי החיים שהתקיימו על צמחים אלו עלולים להיפגע.
חברת אורן ירושלים נפגעה קשה מאד בשנים האחרונות, ויש לתכנן את הפעולות ביער השרוף כך שחברה זו תתאושש ולא "תשוקם" מתוך ראיית היער בלבד, אלא מתוך ראייה כוללת, של כל מערכת החיים המצויה בו. חברת אורן ירושלים היא גם הדליקה מבין חברות הצמחים, ועל כן ההחלטות צריכות להתייחס לרגישותה לאש.
תופעת לוואי לשריפה בכרמל היא השתלטותו של לוטם מרווני ל-15 שנים לפחות. באופן טבעי, לוטם מרווני קיים בשטח ומתחדש מעט. אך זו, כאמור, אינה תופעה טבעית, אלא תוצאת לוואי של השריפה, שאינה טבעית. את הלוטם צריך לדלל בצורה מדעית, מבוקרת ומתוכננת, במהלך הקיץ הקרוב, לאחר גמר הגשמים, בשלוחות, במפנים השונים, עם חלקות בקורת.
המשימה המוטלת עתה על העוסקים בהחייאתו של האיזור היא עידוד צמיחה מהירה של נבטי האורן, הגעה מהירה ככל האפשר להצללה של השטח, ויצירת מיקרו אקלים לצמחים ולבעלי חיים. מצב של חצי צל יביא ממילא לחידוש מהיר יותר של אקוסיסטמות אורן ירושלים בכרמל. יש לנסות, בצורה מצומצמת יותר, דילול נבטי אורן ירושלים. (הדילול נעשה כדי לאפשר לחוטרים הנותרים צמיחה קלה יותר. בנושא דילול לוטם קיים ניסיון מוקדם, בנושא האורן אין בידינו ידע מוקדם). כמו כן, יש לעשות ניסויים מדעיים מבוקרים בדילול חוטרים של רחבי העלים (עד כה נעשו עבודות דילול חוטרים בחורש שגובהו הגיע לפחות לגובה 4-3 מטרים).
מניעתן של שריפות מסוג זה היא בראש ובראשונה בעיה בטחונית וחינוכית, ובתחומים אלה יש להשקיע את מירב המאמצים.
פעולת מניעה נכונה כרוכה במרעה נכון של בעלי חיים באיזור, ומרעה נכון יתקיים כאשר היקף אוכלוסיית האיילים, היחמורים, הכבשים והעיזים מהחי-בר יהיה כזה, שאפשר יהיה לשחררם בשטח. במצב כזה ירעה כל אחד בבית חיותו. בעתיד הקרוב, באין אפשרות אחרת, יש לבנות מימשק מרעה המבוסס על חיות מבויתות, ויש בכך בעיה, כי התלות ברועים היא גבוהה. ייתכן שיהיה צורך לסבסד את הרועים כדי שיסכימו למרעה מתוכנן, אך זה כמובן עדיף, וודאי זול יותר מאשר שריפה.
תפקיד בעלי החיים המצויים בחי-בר הוא להביא למימשק נכון של חברות היער והחורש בכרמל. בהתאם לכך יש לשקם את החי-בר, ולהביא לכך שהשבת בעלי החיים לכרמל תהפוך מעשית בזמן סביר. גני חיות יש בתל אביב, בחיפה ובירושלים, ואין צורך בגן חיות נוסף בכרמל, בשום מקום.
למרות שיש עדיין כאלה הטוענים בזכותה של שריפה מונעת, לא נראה לי כי זו שיטה מתאימה לשמירת טבע. הסיבה העיקרית להתנגדותי לדרך זו היא כאמור הפגיעה במינים רבים בשל שריפת הקרקע. יש להוסיף, כי תדירות גבוהה של שריפות היא בעלת סיכון גבוה מאד, כיוון שצמחים רב-שנתיים רבים אינם מגיעים לעשיית זרעים.יש להוסיף, כי תדירות גבוהה של שריפות היא בעלת סיכון גבוה מאד, כיוון שצמחים רב-שנתיים רבים אינם מגיעים לעשיית זרעים.

הדר' אביבה אבינוביץ' נפטרה ב-2007. יהי זכרה ברוך.

>> לגלריית תמונות מהשריפה בכרמל בדצמבר 2010 לחצו כאן <<