שניים באי בודד

אדם ויה – בן 24, בוגר בית הספר לבישול קורדון בלו, חובב טבע וספורט אתגרי צילומים: יואל שתרוג

מירי ויה – בת 26, סטודנטית לפסיכולוגיה, אוהבת לצייר, לקרוא, לצלם ולטייל

דוגית בכנרת ובשפך הזאכי, ומבדקי צילום בווידיאו ובסטילס. את ה"גיבושון" ליווה פסיכולוג מטעם "מסע אחר", שניסה להתחקות אחר יכולת המועמדים לשתף פעולה זה עם זה, להיות ידידים ולפתור בעיות במצבי לחץ. כי בני הזוג ויה לא יוצאים למסע הישרדות קלאסי ורומנטי נוסח רובינזון קרוזו, אלא למסע הישרדות מודרני ומתוקשר של תחילת האלף השלישי.
"אי בודד" הוא במידה רבה חלום או הרפתקה הזויה, שניטעו בעולם ילדותנו באמצעות עלילות מופלאות של גיבורים ששרדו בהצלחה על איים בודדים. אבל במאה ה־21 כבר אין רובינזון קרוזואים, יש מעט מאוד סיפורי הישרדות אמיתיים וכמעט שאין איים בודדים, לפחות לא "גני עדן" עם עצי פרי ומים מתוקים זורמים.
במהלך 300 השנים שחלפו מאז שכתב דניאל דפו את קורותיו של רובינזון קרוזו, בהשראת סיפור ההישרדות האמיתי של אלכסנדר סלקירק (ראו "מסע אחר" 108), עבר העולם שינויים רבים, שהפכו אותו למקום הרבה יותר מזוהם, רועש וצפוף. אנשים רבים אולי מרגישים בודדים, אך בעקבות התפתחות טכנולוגיית התקשורת, הם אף פעם לא באמת לבד.
המציאות הזאת מחזקת כנראה את הכמיהה של רבים לברוח מהכל, כפי שהעיד גל הפניות למערכת "מסע אחר" מצד מאות זוגות שהציגו את מועמדותם להישלח לאי. רבים וטובים, כך נראה, חולמים לחיות באותו אי בודד דמיוני, פיסת קרקע של שקט ושלווה ודקלים ארוכי צמרת הנוגעים בשמים, המוקפת חול לבן ואוקיינוס כחול. אבל המקום שאליו יגיעו אדם ומירי ויה אינו בדיוק גן עדן עלי אדמות.
לפני כמה חודשים יצאה לזנזיבר משלחת "מסע אחר" כדי לאתר את האי המתאים ביותר. חברי המשלחת סרקו לא מעט איים, ובסופו של דבר נבחר אי שעונה על הקריטריונים הבאים: הוא באמת בודד – לא חי עליו אף אדם בשום פינה; הוא נמצא במרחק הנכון מהציביליזציה – האיזור המיושב הקרוב ביותר אל האי הנבחר הוא האי הגדול זנזיבר, מרחק שעת הפלגה בסירת מנוע מהירה; ויש בו תנאים סבירים למחיה – למירי ולאדם ויה לא יהיו חיים קלים, אבל הם יוכלו להסתדר.
אורכו של האי כשלושה קילומטרים, רוחבו כקילומטר אחד, הוא שומם ודל במשאבים. אין בו מקור מים מתוקים, ומלבד מינים בודדים של ציפורים, חולדות וחרקים, לא ידוע לנו על קיומם של בעלי חיים באי. הצמחייה בו סבוכה למדי ומגוונת, ובסבך היער נראים בין היתר עצי באובב, עצי תמרינדי ודקלי קוקוס. רצועת החוף חולית בזמן השפל וסלעית בזמן הגיאות. המים עשירים בדגים, בצדפות ובסרטנים, ובזמן השפל נחשפות רצועות חול שנמשכות מהחוף למרחק של מאות מטרים אל תוך המים. אגב, האי שייך לזנזיבר (טנזניה), והשימוש בו ניתן ל"מסע אחר" בהשאלה.
בשהייה של שלושה חודשים במקום כזה יש, כמובן, אתגר של הישרדות פיזית: על בני הזוג לבנות לעצמם מחסה שיגן עליהם במשך כל התקופה, שהיא עונת המונסונים; כדי להרוות את צמאונם, יהיה עליהם לאסוף מי גשמים או להפיק מיצים מהפירות שימצאו על העצים; כדי להשביע את רעבונם, הם ייאלצו להתבסס בעיקר על מה שמציע הים; וכדי לשמור על בריאותם, יהיה עליהם למצוא דרכים להתמודד, בין השאר, עם החולדות ועם החרקים הרבים שבאי. איש קשר של "מסע אחר", השוהה בזנזיבר, יוכל לסייע לבני הזוג במצבי מצוקה. לרשותנו יעמדו גם שירותיה של חברת  שילוח, שתספק במידת הצורך אמצעי חילוץ למצבי חירום, לרבות צוות חילוץ מיוחד.

17 זוגות נבחרו ל"גיבושון" בחוף דוגית בכנרת ובשפך הזאכי. בין היתר, הם נדרשו לבנות מחסה, לדוג בלי חכה, להפיק מים מעלים, לקושש עצים ולהכין ארוחת ערב לתפארת, כאשר צוות בוחנים פוקח עליהם עין ובודק את יכולתם לשתף פעולה | צילומים: אלי אטיאס

אבל אתגר ההישרדות המורכב יותר בפרויקט הוא דווקא החברתי. איזו מציאות יבנו לעצמם בני הזוג באי? כיצד, בתחילת האלף השלישי, מנהלים חיים כשיש רק עוד נפש חיה אחת בסביבה? כיצד מתמודדים עם הבדידות, עם המשברים ועם התסכולים, במיוחד כשאי אפשר אפילו לפצות עליהם באיזו עוגה טובה, פיצה או חפיסת שוקולד? מה קורה כאשר מתעצבנים זה על זה ואין לאן לברוח? איך מיישבים מחלוקות? ובקיצור – איך מסתדרים שני אנשים במשך שלושה חודשים בתנאים לא קלים, וממשיכים לצחוק ולשמוח ולאהוב כפי שנהגו לעשות לפני שיצאו לאי? לשאלות אלו נוספת השאלה המסקרנת: מה יהיה אופיו של הקשר שייצרו בני הזוג עם העולם באמצעות הטכנולוגיה שתעמוד לרשותם – מחשבים ניידים, טלפון לווייני ואינטרנט מהיר, 24 שעות ביממה, שבאמצעותם ידווחו על קורותיהם ברדיו ובאתר האינטרנט של Ynet?
השאיפה לשלב בין אתגר ההישרדות הפיזי לזה הפסיכולוגי הנחתה אותנו במהלך הדיונים הארוכים בשאלה איזה ציוד להתיר לבני הזוג לקחת איתם לאי. השאלה "מה תיקח איתך לאי בודד?" היא שאלה רומנטית, אולם כשמדובר במסע הישרדות מודרני, ובמיוחד בכזה שמלווה בתקשורת בזמן אמיתי באמצעות טכנולוגיה מתקדמת, התשובות צריכות להיות פרקטיות. האם לצייד את בני הזוג בשקי שינה או להסתפק בחוט, מחט ובדים שבעזרתם יתפרו את מצעיהם? האם להעניק להם ספלים לשתייה וכלי בישול או לדרוש מהם לגלף אותם מעצים הגדלים באי? האם מותר לקחת גפרורים? האם כדי שיוכלו לגוון את התפריט, נצייד אותם לפני צאתם בזרעים של ירקות הגדלים במהירות? ומה המשמעות של הגבלה במספר הספרים או כלי הכתיבה שיהיו רשאים לקחת, כאשר מחוברים לאינטרנט 24 שעות ביממה? לאחר התלבטות לא קצרה הגענו לרשימת ציוד בסיסית (ראו עמ' 14), שלה יוכלו בני הזוג להוסיף עשרה פריטים, לפי בחירתם.
בסיפור הזה יש הרבה סימני שאלה, המבטיחים לבני הזוג ולכולנו מנה גדושה של עניין והתרגשות, אירועים לא צפויים ומן הסתם גם כמה משברים. ואולי אין מלים יפות יותר לברך בהן את בני הזוג היוצאים אל האי מאשר מלותיו של מרקוס אורליוס, הקיסר והפילוסוף הרומי בן המ־אה השנייה לספירה, המאחל לאדם באשר הוא: "הֱיֵה כמו לשון יבשה, שעליה נשברים שוב ושוב הגלים: היא עומדת איתן, עד שהמים הסוערים סביבה יירגעו שוב".