נגורונגורו וסרנגטי הן שתי שמורות הטבע המפורסמות ביותר בטנזניה, ויש לכך סיבות טובות. בשטחן אפשר לצפות בכמויות גדולות מאוד של בעלי חיים, לחזות בתופעות מרגשות כמו נדידת העדרים הגדולה ועונת ההמלטות, ולפגוש את בני שבט המסאי החיים באזור
נגורונגורו: ספארי רגלי וארוחה עם נשרים
שמורת הטבע נגורונגורו (Ngorongoro Conversation Area) משתרעת בשטח של 8,288 קמ"ר בצפון טנזניה, כ-180 ק"מ מערבית לארושה.
זוהי שמורה ייחודית לטנזניה, בכך שהיא נועדה להגן לא רק על ערכי הטבע שבה, אלא גם על אורח חייהם של 52,000 אנשי שבט המסאי המתגוררים בשטחה. כדי לאזן בין שתי המטרות האלה, קבעה הרשות המנהלת כללים: כך, למשל, נאסר על אנשי שבט המסאי לצוד בעלי חיים, אולם הם יכולים לרעות בשטח השמורה את חיות המשק שלהם ולגדל גידולים חקלאיים שיספקו את צרכיהם.
נגורונגורו הוכרזה כשמורת טבע ב-1959, עוד בזמן השלטון הבריטי. ב 1979 הכריז עליה אונסק"ו כעל אתר מורשת עולמית. השמורה היא חלק מהמערכת האקולוגית סרנגטי, בצפון-מערב נמצאים שולי המישורים הגדולים המאפיינים את שמורת הסרנגטי, בדרום ומזרח נמצא השבר הסורי-אפריקאי.
רכבי ספארי לצד אגם במכתש נגורונגורו. המכתש יוצר מתחם מוגדר שבתוכו חיים כ-25 אלף בעלי חיים גדולים | הצילומים בכתבה באדיבות Lion Safaris
השמורה קיבלה את שמה מהאתר המפורסם ביותר שנמצא בשטחה, מכתש נגורונגורו. המכתש, שהוא הקלדרה השלמה הגדולה בעולם, נוצר לפני כ-2 מיליון שנים, כתוצאה מהתפרצות של הר געש גדול, שהתמוטט לתוך עצמו. המכתש, שעומקו 610 מ' ושטחו 260 קמ"ר, יוצר מתחם מוגדר, שבעלי החיים כמעט שאינם יוצאים ממנו. בשטחו של המכתש זורמים שני נחלים, מונגה ולראי, שמתנקזים לאגם המלוח מגאדי. בנוסף, מקירות המכתש נובעים כמה מעיינות, שמשמשים את בני המסאי.
מסאי בנגורונגורו. יותר מ-50 אלף מבני השבט מתגוררים בשטח השמורה | צילום: שאטרסטוקבשטחו הקטן יחסית של מכתש נגורונגורו חיים כ-25,000 בעלי חיים גדולים, וניתן למצוא בו את רוב בעלי החיים המאפיינים את מזרח אפריקה. בין השאר חיים כאן קרנפים צרי שפה (הקרנפים היחידים באזור הצפוני של טנזניה), שמספרם הידלדל מ-108 בשנות ה-60 ל-14 בלבד ימינו. במכתש יש מספר רב של פרסתניים, ובהם גנו, זברות, אילנדים, צבאים ותאואים אפריקנים. אוכלוסיית הטורפים כוללת, בין היתר, אריות, נמרים וצבועים, וכן חיים במכתש פילים והיפופוטמים.
הריכוז הגדול של בעלי החיים בשטח מצומצם והקרבה לעיר ארושה הם שהביא לכך שנגורונגורו הוא אחד מאתרי התיירות החשובים בטנזניה.
היפופוטמים בנגורונגורו. בשטח קטן יחסית יש מגוון עצום של בעלי חיים
ביום אחד של סיור במכתש ניתן לפגוש בטורפים, כגון אריות, ברדלסים, נמרים, חתולי בר ועוד, לצד אלפי פרטים של גנו, זברות, תאואים ועוד. ובעת שאוכלים ארוחת צהרים באגם הנמצא במרכז המכתש, אפשר לצפות בהיפופוטמים הרובצים במים ובציפורים רבות על הגדה. אין ספק, שארוחת צהרים בחיק הטבע, כשעופות דורסים מנסים לקחת חלק בסעודה, היא חוויה מיוחדת במינה.
תקופה מסעירה במיוחד היא בין סוף ינואר לסוף פברואר, עונת ההמלטות של הגנו. עד 8,000 עגלים נולדים שם מדי יום. הטורפים ואוכלי הנבלות חוגגים על טרף קל; המבקרים חוגגים על אפשרויות הצפייה המצוינות.
זברה וסייח. הצפייה בהמלטות היא אחת החוויות המרגשות בספארי בטנזניה
כיוון שזו לא שמורת טבע רגילה, אפשר לערוך במישורי העשב טיולי ספארי רגליים (בליווי שומר חמוש). ללכת ברגל, כשמסביב מאות אלפי גנו, זברות וצבאים זו תחושה שלא תיאמן והדרך הטובה ביותר לחוות את נדידת העדרים הגדולה.
סרנגטי: שיא השיאים של הטבע
שמורת הסרנגטי היא גולת הכותרת של סיורי הספארי בצפון מזרח טנזניה. השמורה היא סוואנה אפריקאית גדולת ממדים המשתרעת על כ-60,000 קמ"ר בטנזניה ובקניה. האזור מכיל כמה פארקים לאומיים ואזורים הנתונים תחת פיקוח, בהם הפארק הלאומי סרנגטי, המשתרע על שטח של יותר מ-14,000 קמ"ר. בשפתם של בני המסאי, הגרים באזור, סרנגטי פירושו "ערבות אינסופיות".
שמורת הסרנגטי ידועה בזכות עולם החי העשיר שבה. באזור מצויים יותר מ-2 מיליון פרטים של בעלי פרסה אוכלי עשב ועוד אלפי טורפים ממינים שונים, בעיקר חתוליים. גנו, צבאים, זברות ותאו אפריקני הם מבעלי החיים הנפוצים ביותר באזור.
מנופי הסרנגטי. בשפתם של המסאי, החיים באזור, פירוש השם הוא "ערבות אינסופיות"
הסרנגטי מוכרת בעיקר בגלל הנדידה הגדולה הדו-שנתית של אוכלי עשב, שהיא אחת מהנדידות היבשתיות הגדולות ביותר של בעלי חיים בכדור הארץ. בסביבות חודש אוקטובר, בסביבות שני מיליון בעלי פרסה אוכלי עשב נודדים מהגבעות הצפוניות של הסרנגטי אל עבר הערבות הדרומיות, תוך כדי חציית נהר המארה, בעקבות הגשמים והעשב הטרי שצומח בזכותם. בערבות הדרומיות הפוריות מעמידים רבים מהפרסתניים צאצאים, ובחודש אפריל הם יוצאים בנדידה חזרה לצפון, וחוצים את נהר המסאי מארה שוב.
נדידת הפרסתניים בעקבות הגשמים והמרעה היא אחת מתופעות הטבע המדהימות בעולם
הנדידה מעמידה לבעלי החיים תלאות רבות, וחלק ניכר מהם לא שורד אותה. כ-250,000 גנו מתים מדי שנה במהלך המסע מטנזניה אל נהר מסאי מארה, מרחק של כ-800 קילומטר. המוות נגרם בדרך כלל כתוצאה מפציעות, אפיסת כוחות או טריפה על ידי אחד ממיני החתולים הגדולים המצויים בסרנגטי ותניני היאור השורצים בנהר המסאי מארה. ככל הנראה, בעלי החיים הנודדים רגישים לקולות בתדרים נמוכים מאוד ומסוגלים לשמוע את קול הגשמים והסערות ממרחק של עשרות קילומטרים, וכך הם מכוונים את כיוון נדידתם.
עדר פילים בסרנגטי. גם מחוץ לתקופת הנדידה הגדולה, השמורה מזמנת מראות נהדרים
גם מחוץ לתקופת הנדידה, הסרנגטי הוא אחד מאתרי הספארי הטובים ביותר, עם תנאי צפייה מעולים על מגוון חיות בר: עדרים גדולים של תאואים, קבוצות קטנות יותר של פילים וג'ירפות ואלפי אוכלי עשב – גנו, זברות, אימפלות, מגוון צבאים ועוד.
מתי לבקר בסרנגטי?
התקופות הטובות ביותר לביקור בפארק הלאומי סרנגטי הן מדצמבר עד מרץ או מיוני עד אוקטובר. החורף הוא הזמן הטוב ביותר לראות את העדרים בדרום הסרנגטי , ואילו בקיץ ובסתיו המקומות הטובים ביותר הם מערב הפרוזדור וצפון סרנגטי. הנדידה הגדולה אינה מתקיימת בזמן קבוע ולא ניתנת לחיזוי, אולם חברה שלה אנשי שטח שעוקבים מקרוב אחר הנדידה הגדולה, יכולה להתאים את המסלולים בהתאם לתנועת העדרים. הטמפרטורות קבועות פחות או יותר לאורך כל השנה, כשבשעות היום הטמפרטורה מגיעה לשיא של 28-27 מעלות, ובשעות הלילה המינימום הוא 16-13 מעלות.
• אפריל – מאי. עונת האביב היא העונה הגשומה. הפארק אינו גדוש במטיילים, כיוון שהרבה חוששים מהמשקעים הרבים ומיכולת התנועה המוגבלת. חלק מאתרי הקמפינג והלודג'ים סגורים בתקופה זאך, ויש לתכנן היטב את הטיול כדי למצות את ההנאה. ניתן לראות את כל החיות ולהרפתקנים ביננו, טיול בתקופה זו יכול להיות חוויה חד פעמית.
• יוני – אוקטובר. הקיץ והסתיו הם תקופת הנדידה הגדולה, בה עדרים עצומים של גנו וזברות צפונה במרוץ אחרי המרעה. בין יוני לאוגוסט אפשר לצפות בעדרים הענקיים ליד נהר הגרומטי (Grumeti) במסדרון המערבי של הפארק ובעדרים קטנים יותר בעמק הלובו (Lobo). צפייה על העדרים חוצים את נהר הגרומטי או נהר המסאי מארה בקצה הצפוני של הפארק, כאשר תנינים טורפים חלק מהם – זוהי חוויה של פעם בחיים. בספטמבר ואוקטובר אפשר לצפות בעדרים הגדולים של הגנו, ביחד עם הזברות ומשפחות של פילים וג'ירפות בחלק הצפוני של הפארק, כאשר הם חוזרים דרומה משמורת המסאי מארה בקניה.
• דצמבר – מרץ. חודשי החורף הם הזמן הטוב ביותר לשהות בדרום הפארק וכן במכתש נגורונגורו. תקופה זו כדאי להשקיע זמן ניכר בדרום הפארק כיוון שגשמי נובמבר מביאים מגוון עצום של עדרי גנו, זברות ועוד לדרום, ובעקבותיהם באים הטורפים. זוהי גם עונת ההמלטות, שבה אפשר לחזות בהמלטות רבות של גנו ופרסתניים נוספים – חוויה בלתי נשכחת.
_______
הכתבה הוכנה בעזרת חברת "ליאון ספאריס"