תחת שמיים של ליל ירח מלא, המתנו על מזח העץ בשפת האגם לסירת עץ ממונעת שתקרב אותנו אל סירות הדייגים. בשעה ארבע לפנות בוקר, נצצו באגם סירות דייג קטנות באור עששיות. רסיסי אור שחיים שלמים תלויים בהם. אל אור העששיות נמשכים הדגים, מתחתן אורבות בסתר רשתות הדייג.
"הירח מלא מדי הלילה" אמר "הקפטן" ברגע שעלינו אל סירת הדייג שלו, "זה תמיד לילה מאכזב. הירח מרוקן לנו את הכוח של אור העששיות". בלילה כזה, הסביר לנו הקפטן, אנחנו יוצאים לשני מסעות דייג בלבד, לא שלושה. "עבודה קשה על כלום דגים. הירח מסנוור ומבלבל לנו אותם".
התלוונו אל עבודת הדייג הלילית המפרכת וזכינו לחוות מספר שעות של מלאכה מסורתית הנמשכת כאן לאורך אלפי שנים.
שטחו של אגם קיוו הוא 2700 קמ"ר. האגם הוא אחד משרשרת האגמים הגדולים של מזרח אפריקה אשר נוצרו בתוך הבקע של השבר הסורי-אפריקאי הדרומי
אגם קיוו – נעים להכיר
אגם קיוו (Lake Kivu) שוכן על הגבול בין רואנדה לרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, במערב רואנדה בגובה של כ-1460 מטר. האגם מוקף ברכסי הרים מוריקים ומימיו המתוקים משובצים באיים קטנים. למרבית ההפתעה באיים האלו חיות פרות. ברגע שהמרעה באי אחד מתדלדל, הן נכנסות אל האגם ושוחות לאי אחר.
בעוד ששטחה של הכינרת שלנו מגיע בקושי ל-200 קמ"ר, שטחו של אגם קיוו הוא 2700 קמ"ר. האגם הוא אחד משרשרת האגמים הגדולים של מזרח אפריקה אשר נוצרו בתוך הבקע של השבר הסורי-אפריקאי הדרומי. הגדול והמפורסם שבהם הוא אגם ויקטוריה, הנחשב למקור הנילוס הלבן.
אגם קיוו משמש מקור חיים ומספק מי שתיה, מים להשקיה חקלאית ודגה לכשני מיליון תושבים החיים לצידו. סביב האגם ישנם כפרי דייגים מסורתיים, כפרים שפרנסתם מן החקלאות ומספר עיירות.
אלפי תושבים מתפרנסים מדייג מסורתי בסירות עץ ורשתות. פרנסה שלא השתנה כאן כבר אלפי שנים ועוברת מאב לבן. בעבר ילדים הפכו לדייגים כבר בגיל עשר. הם לא נשלחו לבית הספר שהרי עתידם היה להפוך לדייגים ודרשו מהם להתרכז בזה בלבד. כיום הממשלה מגבילה את ההצטרפות שלהם לעבודת הדייג לגיל שש עשרה.
אוכלוסיית הדגים באגם כוללת מגוון לא גדול של דגי מים מתוקים, ביניהם: אמנונים, זני קרפיון, שפמנונים וסרדינים שהובאו במיוחד לאגם בשנות החמישים. כמות הדגה השנתית עומדת על כ-21,400 טון ונחשבת לכמות הגדולה מבין כל אגמי מזרח אפריקה. על מנת לשמור על הדגה באגם, מקפידים הדייגים לצאת לחמישה ימי מנוחה מדי חודש ומקפידים על חודשיים של פגרה בכל שנה. בתקופות אלה, הם לא מתפרנסים.
אלפי תושבים מתפרנסים מדייג מסורתי בסירות עץ ורשתות. פרנסה שלא השתנה כאן כבר אלפי שנים ועוברת מאב לבן
אגם שליו על פניו ופצצה מתקתקת במעמקיו
שפע הטוב שמרעיף האגם על סובביו תחום בשעון חול זמני שכן גזים שהצטברו בתחתית האגם עקב פעילות געשית, הופכים אותו לפצצת זמן המסכנת את תושבי האזור והסביבה כולה.
אגם קיוו מכיל במימיו כמות יוצאת דופן של גזים מומסים מסוכנים כפחמן דו-חמצני ומתאן. מדובר על כמות גזים השווה לחמישה אחוזים מסך פליטת גז החממה של האנושות כולה במשך שנה אחת בלבד. הגזים מפעפעים מתוך קרקעית האגם ומתרכזים בשכבות המים התחתונות ומופרדות מחלקו העליון הודות להפרשי מליחות. יציבות מבנה שכבות המים באגם, מונעת מהגזים המומסים להשתחרר לאוויר מבעד לשכבת המים העליונה, הסוגרת ופוקקת אותם. החשש הוא שהרי הגעש הפעילים הסמוכים לחלקו הצפוני של האגם, יערערו את יציבות האגם ויחול ערבוב בין שכבות המים העלול להוביל לפיצוץ אדיר.
התפרצות מימית זו המכונה "היפוך אגמי", תועדה רק פעמיים עד כה לאורך ההיסטוריה. המקרה האחרון אירע בקמרון לפני כארבעים שנה. מקרה טראגי שבו בבוקר אחד מצאו את מותם אלף שבע מאות תושבים שחיו לצד אגם ניוס. לקח זמן עד שהצליחו לפענח את סיבת מותם. ערפל שנראה סביב האגם, התגלה כ"שמיכה" שקופה, חסרת ריח של מאות אלפי טונות של פחמן דו-חמצני שנפלט מקרקעית "האגם המתפרץ" וגרם לחנק התושבים. ההתפרצות יצרה גם נחשול צונאמי שהגיע לגובה של עשרים וארבעה מטרים. אגם נוסף כזה נמצא באיטליה – אגם אלבאנו. בקמרון הותקנה באגמים ניוס ומונון הסמוך אליו, מערכת שאיבה מורכבת של הפחמן הדו-חמצני שהפכה אותם לאגמים בטוחים לגמרי. פתרון שאינו אפשרי ליישום באגם קיוו הגדול ששאיבה ממנו מורכבת יותר.
עבודת הדייג היתה שייכת לגברים לאורך ההיסטוריה, אולם מאז רצח העם ברואנדה בשנת 1994, המצב השתנה. תשעים אחוז מבני הטוטסי באזור אגם קיוו נרצחו במהלך הג'נוסייד, שהפך לאחד הפרקים האפלים ביותר בהיסטוריה המודרנית. רובם היו גברים. שבעים אחוז מאוכלוסיית האזור הפכה להיות נשית. הן נאלצו לצאת לדוג בשל הצורך לפרנס את משפחותיהן. כיום נשים רבות נאספות אל החופים עם הזריחה. הן מייבשות את הדגים במשך 48 שעות ומעבירות אותם לכל רחבי המדינה בדליים ובשקים ומוכרות אותם בשווקים.
חותרים ושורקים
לקראת השקיעה, יוצאים הדייגים לדייג לילי מסורתי בסירות עץ צרות ומאורכות חרטום, כשהם מלווים את השיט בשירה קצבית מהפנטת.
הצטרפנו אל הדייג בליבו של האגם בשתי פעימות: לקראת השקיעה ושבנו אליהם בליבו של הלילה – עד לזריחה.
הדייג התבצע באמצעות שיתוף פעולה בין שלוש סירות עץ וצוות של עשרה דייגים. הוא החל בחתירה מאומצת מהחופים אל מרכז האגם. החתירה סונכרנה בין הדייגים ולוותה בשירה, שריקה והתזת מים במקצב קבוע. אחד מאנשי הצוות היה אחראי על הוצאת המים מרצפת הסירה הסדוקה בעזרת מיכל פלסטיק חזרה אל האגם.
עם התמקמות הסירות במרכז האגם, החלה מלאכה פיזית קשה של חיבור וקשירת רשתות הדייג הכבדות אל כלונסאות העץ המחברות בין שלוש הסירות. לאחר חיבור הרשתות, הרחיקו את הסירות זו מזו והכפילו את אורך הכלונסאות ביניהן. בצורה זו מתחו את הרשתות כהכנה לדייג שהתבצע במהלך הלילה. על מנת למשוך את הדגים אל הרשתות, הדליקו הדייגים עששיות ותלו אותן על דרגשי עץ שבלטו מהסירות.
לקראת השקיעה, יוצאים הדייגים לדייג לילי מסורתי בסירות עץ צרות ומאורכות חרטום, כשהם מלווים את השיט בשירה קצבית מהפנטת
מדי ערב ולילה מתבצעים באגם שלושה סבבי דייג: מהשקיעה בין 18:00 ל-21:00, במהלך הלילה בין 23:00 ל-3:00 בבוקר ועם הזריחה. לאחר השלכת הרשתות הדייגים ישנים להוציא הקפטן שנשאר ער כל הלילה וכל רבע שעה מרענן את האור בעששיות ודואג להאריך את תוחלת החיים של האור. בליל ירח מלא, יוצאים הדייגים לשני סבבי דייג בלבד.
שבנו והצטרפנו אל סירות הדייגים בחשכת הלילה במטרה ללוות את עבודתם לקראת הזריחה. נגיעות אור קטנות של עששיות, ציירו שובלי אור מרצדים על פני האגם. שלוה אלוהית וקרירות הנעימו את ההמתנה שלנו לזריחה. עם הנץ האור הראשון, התעוררו הדייגים מהתנומה החטופה שלהם. הקפטן החל לאסוף את העששיות התלויות על דרגשים מעל לרשתות, אל תוך הסירה האמצעית וכיבה אותן. הדייגים נעמדו בשורה על כלונסאות העץ והחלו למשוך את רשתות הדייג הרטובות הכבדות. המלאכה נמשכה למעלה משעה וחייבה עבודה פיזית מאומצת. עשרות בודדות של סרדינים כסופים קטנטנים הצטברו במרכזן. נדהמתי לראות עד כמה זעומה התנובה שהעניק האגם לאותם הדייגים באותו הלילה. עשרת הדייגים הפיקו במהלך אותו הלילה רק חמישה קילו דגים. השכר שלהם עבור ליל עבודה מפרך עומד על דולר אחד בלבד לכל אחד מהם. כמחצית השכר של קו העוני הבינלאומי העומד על שני דולר ליום.
האור החל לצבוע את השמיים במשיכות מכחול בצבעי כתום וורוד. ברגע שהחל תהליך איסוף הדגה, חגיגה מעופפת של פרפורים, שלדגים ועופות מים, חגה מעלינו. הדייגים לא נאבקו בהם. מסתבר שלכולם יש מקום בתוך האקולוגיה הקיומית של אגם קיוו. כל דייג הרשה לעצמו לקחת חופן אחד בלבד של סרדינים. רק מה שהצליח להידחס ולהיכנס לכף ידו. כל אחד מהם הניח את חופן הסרדינים בפינה משלו בסירת העץ. זהו היבול הלילי האישי אתו הם ישובו הביתה. בחופן סרדינים זה, יאכילו את ילדיהם ומשפחתם.
נדהמתי לראות עד כמה זעומה התנובה שהעניק האגם לאותם הדייגים באותו הלילה. עשרת הדייגים הפיקו במהלך אותו הלילה רק חמישה קילו דגים
———
 |
לימור שדה-חן צדוק – פוטותרפיסטית, פסיכואנליטיקאית לאקאניאנית ותרפיסטית בתנועה, הבעה ויצירה. מרצה. צלמת ומדריכת טיולים ותיקה ומוסמכת בעולם. התמחות בהדרכת טיולים בדרום מזרח אסיה החל משנת 1991.
האתר של לימור
פייסבוק
אינסטגרם – zadoklimor