תפריט עמוד

אזור דרום-מערב צרפת מפורסם במאכליו, וכדאי לבקר לא רק במסעדות שבו אלא גם בשווקים. רוב השווקים המרכזיים מתקיימים בשבת או בראשון, וביום נוסף באמצע השבוע. מלבד השווקים הגדולים יש גם המון שווקים קטנים, כך שבכל יום אפשר למצוא שוק כלשהו.

חביתה עם פטריות של זהב
בעיירה סרלה (Sarlat) יש ארכיטקטורה מרשימה, וכשמשוטטים בין הסמטאות כדאי להרים את הראש ולשים לב למשקופים ולצריחים. השוק מתקיים בשבתות ובימי רביעי, והוא מגוון ביותר וכולל לא רק תוצרת חקלאית. בולטים במיוחד הדוכנים הרבים עם כבד האווז וכבד הברווז בצורות ההכנה השונות (חתיכה שלמה, פטה, טרין). מובן שבכל דוכן אפשר לטעום (לעתים, איך לא, עם יין ליד) והתוצאה היא יופי של ארוחה. אם אתם מטיילים בעונה הנכונה, תמצאו גם שפע של פטריות. ואם באתם בעונה של "הזהב השחור" – פטריות הכמהין השחורות המאפיינות את האזור, תוכלו לשלב את הביקור בשוק עם ארוחה "צנועה" של אומלט עם פטריות כמהין במחיר שאינו שווה לכל נפש, המוגשת ברבות מן המסעדות ברחובות המקיפים את השוק.

שוק אחר שכדאי לבקר בו הוא השוק המקורה של אלבי (Albi ). כאן הדגש הוא על ירקות. אם תרכנו מעליהם, תריחו את הריח האופייני לכל ירק וירק. בעיר יש גם אטרקציות נוספות, כמו מוזיאון טולוז לוטרק, הגשר העתיק וקתדרלה מרשימה, במרחק הליכה מן השוק.

כמה קטן, ככה משובח
אבל לא כדאי להסתפק רק בשווקים הגדולים והמפורסמים, שנוכחות התיירים בהם ניכרת. אל תוותרו על שוק איכרים אמיתי, כזה שיש בו רק דוכנים מעטים, ובכל דוכן רק מוצר או שניים שבעליו מתמחה בו. ברוב הכפרים הקטנים תמצאו שוק כזה. אפשר פשוט לטייל דרך הכפרים המופיעים על מפת "הכפרים היפים של צרפת" (Les Plus Beaux Villages de France). אחד הקריטריונים כדי להיכלל ברשימה יוקרתית זו, מעבר ליופיים ולטיפוחם הבלתי ייאמן של הכפרים, היא "קוטנם". בכל כפר ברשימה יש פחות מ-2,000 תושבים, וכך גדלים הסיכויים שגם השוק יהיה קטן. אפשר לעצור באחד הכפרים ולברר היכן מתקיים שוק באותו יום או ביום המחרת. לא תצטרכו להרחיק לכת. תמיד יש משהו בסביבה.

בטיולי באזור התארחתי בחווה מבודדת שהוסבה לאכסניה. הייתי האורחת היחידה, וזכיתי בחדר היפה ביותר ובטיפול לבבי ומסור. בתם של הבעלים הפגינה זלזול רב כלפי השווקים הגדולים והמפורסמים, והציעה שניסע יחד לשוק "אמיתי", שוק של איכרים מקומיים. נסענו לכפר סמוך, ובשוק שבו היו רק כעשרה דוכנים וכעשרים סוגי מוצרים. הוריה של המלווה שלי מכרו אגוזי מלך מסוכרים ועוגת אגוזי מלך, שהיא ההתמחות שלהם, והמנה הקבועה בארוחת הבוקר. הסתובבנו יחד בשוק, ומכל המוצרים בחרה ידידתי לקנות דווקא עוגת אגוזי לוז, שנראתה לי בדיוק כמו העוגה שמשפחתה מפורסמת בה. כשהבעתי את פליאתי נעצה בי מבט תמוה ואמרה: "איך אפשר בכלל להשוות? אנחנו מכינים עוגה מאגוזי מלך, וזאת עוגה מאגוזי לוז. אנחנו לא יכולים להכין עוגה מאגוזי לוז, זה שונה לגמרי".

טירת הנשרים בדרום צרפת

לתגובות, תוספות ותיקונים
להוספת תגובה

תגובות

האימייל לא יוצג באתר.

שתפו: