שביל ישראל: עמק ססגון – נחל רחם (מסלול 25)

מבעד לחריץ האוהל ועדיין מבעד לקורי השינה אני רואה זריחה אדומה נפלאה החודרת את העננים מעל הרי אדום ומאירה את בקעת תמנע באור הבוקר. זה הזמן להתחיל את יום ההליכה החוצה את בקעת תמנע, ודניאל ואני מקפלים במהירות את הציוד ויוצאים לדרך. אנו חותכים לסימון המוכר של שביל ישראל ומתחילים ללכת בין הר מכרות להר ססגון אל עבר הכניסה הראשית של פארק תמנע הפופולארי. הפארק עדיין סגור למבקרים ואנו עוברים מתחת לשער ופונים בשביל המטפס אל עבר הר תמנע. פארק תמנע משווק כאתר בילוי משפחתי בעל אטרקציות גיאולוגיות ונופיות מרשימות – "כאתר הבילוי המושלם למשפחה" למתארחים באילת – "אילתמנע – זה לא זה בלי זה". הנוף הפראי, הניחוח האקזוטי של מכרות נחושת עתיקים, ציורי קיר קדומים, עמודי שלמה, הפטרייה, וגם דברים עכשוויים יותר כמו מילוי בקבוקים באבן חול צבעונית, שיט על אגם מלאכותי וכמובן מקום לפולחן הישראלי האולטימטיבי – המנגל. אבל כדי לחזק את האווירה "המקראית" המסתורית הקדומה אפשר אפילו לבקר "באוהל מועד". כל אלו הפכו את פארק תמנע לאחד היעדים האטרקטיביים ביותר בישראל והביקור במקום נעשה באמצעות נסיעה ברכב וגיחות רגליות קצרות לאטרקציות הרבות. כך או כך, הרעיון של לחצות את פארק תמנע ברגל ולטפס להר תמנע שלמרבה הבושה אף פעם לא הייתי עליו משמח אותי ביותר.

עמודי שלמה בפארק תמנע

נופי פארק תמנע הם מהיפים בארץ, וזהו עוד אחד מימי ההליכה הנפלאים ששביל ישראל מזמן. השביל מטפס אל עבר ההר במסלול גיאולוגי מרופד בשלטי הדרכה המציינים תופעות גיאולגיות באזור. מבט בשלטים שרב בהם הסתום על הגלוי, מגלה שתהליכי הבלייה המואצים של האזור לא פסחו גם על השלטים. בכלל איני מבין מדוע לא איחדו את סימוני השביל עם השלטים במקום ליצור כפילות מיותרת המשאירה סימנים בולטים בשטח.

הר תמנע בנוי מסלע גרניט ובו מחדרים מגמאתיים אדומים של פורפיר (כדי להבין את המושגים יש כמובן ללכת את המסלול הגיאולוגי ולא לפסוח על השלטים), עם התרוממותו של ההר עלו גם שכבות אבן גיר וחול שהמים המחלחלים בהן יוצרים את תצורות הנוף המרהיבות כמו עמודי שלמה, הפטרייה והקשתות. הטיפוס הוא קשה למדי אך מרהיב ביופיו ומזכיר מאוד את הר שלמה בהרי אילת. כשאנו מגיעים לאחר שימוש ביתדות ברזל סמליים לפסגה השטוחה אנו פורקים את התרמילים על ה"טבלה האופקית של אבן החול" ומכינים לנו כוס קפה אל מול הנוף הפראי המרהיב. בגובה 453 מטר וכמאתיים מטר מעל בקעת תמנע, הביטוי "הוד קדומים" לא נראה כקלישאה מופרכת. לאחר שאנו יורדים מההר בשביל התלול אנו פוגשים שני מטיילים הולכים לטיול שבת ברגל. הבחורים, שאחד מהם צועד יחף, לומדים במכון השלום ללימודי הסביבה הממוקם בקיבוץ קטורה ביחד עם סטודנטים פלשתינאים וירדנים. במרחבי הזמן הגיאולוגי הארוכים, הסכסוך האזורי הארוך והבלתי פוסק שלנו נראה כתהליך שגוי, אולי חזון אחרית הימים יתגשם דווקא מכיוון הדאגה המשותפת לסביבה?

הנופים של בקעת תמנע

אנו סוטים משביל ישראל אל עבר עמודי שלמה שתמיד כדאי לבקר בהם שוב. העמודים נוצרו מפעילות של מי גשם על סדקים אנכיים והם יצרו על ידי העמקתם את עמודי המצוק. אבל, חמש השנים האחרונות שאני מבלה בחבישת ספסלי האוניברסיטה העברית בירושלים גורמים לי להתרגש דווקא ממקבץ האבנים הדל של האתר הפולחני הקדום – המקדש המצרי הקדום לאלה חתחור. המקדש הוקם ב-1300 לפנה"ס וכנראה חרב ברעש אדמה ושוקם מחדש על ידי אוכלוסיה אחרת שיש המזהים אותם עם המדיינים. האזור משופע בשמות מקראיים אך כמובן שאין שום קשר וזיקה היסטוריים באזור הזה למלך שלמה או לדמות הנשית המקראית תמנע, שהייתה פילגשו של אליפז ואמו של עמלק(בראשית לו יב). על תמנע מסופר בתלמוד, במסכת סנהדרין: "תמנע בת מלכים היתה…ורצתה להתגייר. באתה אצל אברהם יצחק ויעקב ולא קבלוה. הלכה והייתה פילגש לאליפז בן עשו. אמרה מוטב תהא שפחה לאומה זו ולא תהא גבירה לאומה אחרת … יצא ממנה עמלק שצער את ישראל. מאי טעמא? שלא היה צריך לרחקה". זכתה תמנע המקראית וועדת השמות העניקה לה את אחד מהיפים באתרי ארצנו. אך מה שאולי יותר מבוסס היסטורית היא טענת החוקרים שמכרה הנחושת הראשון בעולם הוקם דווקא כאן והמלכים משושלות הפרעונים, מרעמסס סתי הראשון בשושלת ה-19 עד לרעמסס החמישי בשושלת ה-20 פעלו כאן. כיום ניתן רק לדמיין את העולם האקזוטי אך האכזרי שבו עבדים כרו את הנחושת והובילו אותה בשיירות אל המפרץ הטבעי בגי'זרת פרעון, דרומית לאילת של היום. המקום ננטש כשהמצרים הקדמוניים נסוגו משליטתם בארץ ישראל.

אנו חוצים את הכביש הראשי של הפארק ונפגשים עם השביל בדרכו דרומה ממערב להר חכליל. בפרק עכשווי יותר של ניצול משאבי העולם, פעלו כאן מכרות תמנע המודרניים והכרייה נעשתה במחפורות עמוקות שבתחתיתן נחשפה עפרת הנחושת ובכריה תת קרקעית במנהרות שאורכן עשרות קילומטרים. אי כדאיות כלכלית גרמה להפסקת הכרייה באופן סופי ב – 1984 , אך בשנים האחרונות עקב זינוק במחירי הנחושת ישנה יוזמה כלכלית לחידוש הכרייה. ההליכה בין המכרות הפתוחים הנטושים באזור הר כחליל היא ייחודית ומסקרנת.

אנו יוצאים מפארק תמנע וממשיכים לנחל רחם, מהגדולים בנחלי הרי אילת. בנחל הרחב המשובץ עצי שיטה, אנו מבחינים במתקן ברזל שנבנה כמקום קינון בניסיון נואש להציל את אוכלוסיית עוזניות הנגב, העוף הדורס שנכחד לחלוטין מנופי הנגב מאז 1989. אנו הולכים מערבה בדרך 4X4 של הנחל עד לחניון הלילה. בחניון אני פוגש את ראובן הפנר, פקח רשות שמורות הטבע. דמות ידועה, ייחודית וצבעונית המוכרת לרבים באילת ובערבה. את ראובן אני מכיר שנים רבות מכיוון שאחי נחום לב ז"ל היה חברו הטוב ביותר. ראובן מראה לי את המתקן המיוחד שבנה בחניון הלילה כדי לאפשר הטמנת מים מסודרת ללא השארת בקבוקי פלסטיק ריקים המתגוללים בחוץ ואני מקווה שגם בחניוני הלילה האחרים יאמצו את "הפטנט" הזה שימנע לכלוך רב.

מצפור עין עברונה, לזכרם של נחום לב ויעל מילר

הדרך המתבקשת וההכרחית לסיים את יום הליכה הזה מבחינתי, היא בביקור ב"מצפור עין עברונה" הסמוך שנבנה לזכרו של אחי. נחום נהרג ביחד עם יעל מילר בקיץ 2000 בעת שרכב פרטי שעקף משאית בקו לבן פגע בהם, בשעה שרכבו על אופנוע בדרכם לביתו באילת. המצפור נבנה ביוזמתם של ראובן הפנר ושלמה בן דויד ומדי פעם בדרכי לאילת אני סר אליו. נחום היה לאגדה עוד בחייו. אל"מ במילואים ובעל צל"ש הרמטכ"ל "על גילוי קור רוח ואמץ לב" בפעילות חשאית, קצין נועז ומקורי בסיירת מטכ"ל ובחיל האוויר שספק אם אי פעם יהיה ניתן לספר את קורותיו. אך הצבא היה רק מרכיב אחד באישיותו יוצאת הדופן. אני יושב למעלה עם דניאל בר און במצפור, מביטים למטה על מקום התאונה הנראה בבירור ומספר לו מקצת מחייו הסוערים אני מצטט את הפסוק מספר נחום שהחלטתי לכתוב על אבן הגרניט הגדולה המוצבת במצפור. "בסופה ובשערה דרכו וענן אבק רגליו" (נחום א, ב). אמנם הפסוק מדבר על אלוהים אך הוא כל כך אפיין אותו. שביל ישראל מתקרב לסיומו ומן הראוי להקדיש את המסע המדהים הזה לאורך ישראל לנחום, האדם והאח, "מישהו להישען עליו", שעדין כה חסר לי.

להמשך שביל ישראל:

שביל ישראל: נחל רחם – עין נטפים (מסלול 26) שמעון לב | צילום: שמעון לב הפעם השביל עובר דרך אחד האזורים היפים בארץ, ואחד הפחות מטוילים – מעלה עמרם, העמק הנעלם, נחל שחורת, הר שלמה. מטיבי לכת יזכו לראות כאן מחשופי אבן חול צבעונית, קירות מצוקיים, נופים פראיים ותצפיות מרהיבות. שמעון לב ממשיך ללכת ולהתפעם לכתבה המלאה >