רעב באפריקה: דולר ליום

נשים וילדיהן במרכז סיוע בעיירה מרדי. כ-2.5 מיליון בני אדם בניז'ר סובלים מרעב ומתת-תזונה, בהם כ-800 אלף ילדים | צילום: אי.פי מפות ומדריכים מודפסים ליעד ניז'ר, בהנחה לגולשי מסע אחר!

שפוקד את יבשת אפריקה בשנים האחרונות, שבו מתרחבים שולי המדבר. למדינה כמו ניז'ר, שפחות מארבעה אחוזים מאדמתה ניתנים לעיבוד חקלאי, תוצאותיו של התהליך הזה הרסניות. לכך יש להוסיף שורה של אסונות אקולוגיים אחרים, בהם בצורות מתמשכות. הסיבות לתופעות האלה נעוצות הן בגורמים פנים־אפריקאיים, בהם כריתה מאסיבית של יערות, והן בשינויים אקלימיים גלובליים.
מלבד השינויים האקולוגיים והאקלימיים, הסיבות להתפתחות מצב של רעב נעוצות גם בפעולות אנושיות. במקרה של ניז'ר, שורשי "החטא הקדמון" הם בעצם קביעת הגבולות הקולוניאליים. גבולותיה של המדינה נקבעו על פי האינטרסים של צרפת, המעצמה הקולוניאלית ששלטה באזור מאז סוף המאה ה־19. צרפת יצרה ישות שהיתה חסרת סיכויים מלכתחילה – לא זו בלבד שהיא מדברית ברובה, אלא שהיא גם נמנית עם המקומות החמים והצחיחים ביותר בעולם. ובנוסף לכל הצרות, למדינה אין מוצא לים. אין פלא אפוא שניז'ר ממוקמת כיום באחד המקומות הראשונים ברשימת המדינות העניות ביותר בעולם.
הצרפתים, שהמושבה ניז'ר היתה חלק מהפדרציה המערב־אפריקאית שלהם, לא מצאו סיבות מיוחדות, כלכליות או אסטרטגיות, להשקיע במושבה. לפיכך, כאשר קיבלה ניז'ר עצמאות בשנת 1960 היתה נקודת הפתיחה שלה, מבחינת פיתוח תשתיות למשל, בעייתית אף בהשוואה למדינות אפריקאיות אחרות שנשלטו בידי צרפת.
המצב הזה לא השתפר, ובמהלך ארבעת העשורים וחצי לאחר שקיבלה עצמאות הוא אף הידרדר. הגבולות שירשה המדינה העצמאית מחלוקתה הקולוניאלית של אפריקה היו בעייתיים לא רק מהבחינה הגיאוגרפית אלא גם מהבחינה האנושית. מבחינה דתית המדינה אמנם הומוגנית למדי — יותר משמונים אחוזים מתושביה הם מוסלמים – אולם הם מפוצלים לקבוצות אתניות רבות, בהן הטוארג למשל, אשר נאבקו בדומיננטיות הפוליטית והכלכלית של קבוצת ההאוסה. המאבק הוביל לחוסר יציבות כרוני באזור הצפון.

עריצות ודמוקרטיזציה
מאבקים מסוג זה, שנעו ממרד מקומי ועד מלחמות אזרחים (ואפילו עד רצח עם, במקרה של רואנדה), היו נפוצים בכל רחבי אפריקה הפוסט־קולוניאלית, והיו להם השלכות מתמשכות: בגינם לא פותחו אזורים רבים, לא נבנו מאגרי מזון ולא פותחו תשתיות תחבורה, מעשים שהיה בהם כדי למנוע סכנת רעב עתידית. במקרים אחדים, כמו בצפון אתיופיה או בדרום סודאן, המשטר המקומי הרעיב בכוונה את תושבי האזורים שבהם חיו מתנגדיו, כדי להחלישם.
כלכלתה של ניז'ר ידעה פריחה בתקופות מסוימות בגלל מחצבי האורניום העשירים שבה, אולם בהסתמכותו של השוק הניז'רי על משאב אחד היה משום קושי, מכיוון שהתנודות

יותר מאלף נשים וילדים בתור לחלוקת מזון בכפר יאמה באוגוסט. כבר לפני כשנה התריעו ארגוני מתנדבים שונים שפעלו בניז'ר כי יש סכנה שיתפתח רעב באיזור | צילום: רויטרס

בביקוש העולמי לאורניום או במחירו הובילו את ניז'ר במהירות להתמוטטות כלכלית (זאת מלבד "השם הרע" שיצא לאורניום הניז'רי, אשר לפי כמה פרסומים נמכר לאיראן). מלבד זאת, מאז עצמאותה ידעה ניז'ר שורה של משטרים עריצים ודכאניים, אשר במקום לדאוג לרווחת ההמונים דאגו לאנשי שלומם. גורמים אלה ורבים אחרים יצרו מדינה המבוססת על יסודות שבריריים ורעועים, מדינה שרוב תושביה עניים מרודים, ולעתים אף מרחפת מעליהם סכנת רעב.
למרות כל מה שצוין לעיל, התמונה אינה פסימית לחלוטין. בשנת 1999 חל מעבר לשלטון אזרחי ורב־מפלגתי בניז'ר. תהליך דומה התרחש במדינות רבות באפריקה שמדרום לסהרה בשנות התשעים של המאה העשרים ובתחילת המאה שלנו. התהליך בניז'ר, שהוביל לדמוקרטיזציה של המערכת הפוליטית, נבע מכמה גורמים. אחד החשובים שבהם היה הקריאה שנשמעה מכיוון השכבות העממיות, שקראו לשינוי כללי של המצב – מבחינה פוליטית, כלכלית וחברתית.
קריאה זו תאמה את מדיניותם של ארגוני סיוע בינלאומיים כמו האו"ם,
קרן המטבע הבינלאומית, הבנק העולמי ואחרים, שטענו כי בלא רפורמות גדולות – בהן דמוקרטיזציה, ביזור סמכויות, שקיפות וכדומה – ימשיך מצבן של רוב מדינות אפריקה להידרדר. טענות אלה אמנם נשמעו הגיוניות ביותר, אולם פעמים רבות הן חיפו על אדישותו של המערב, שמאז סוף עידן המלחמה הקרה הפסיק לראות באפריקה נכס חשוב וקיצץ את משאבי הסיוע במידה ניכרת.
גם ארגוני סיוע חוץ־ממשלתיים, בינלאומיים ומקומיים, ציינו פעמים רבות כי הסיוע הכלכלי יהיה יעיל יותר אם יופנה לנזקקים באמת – למשל דרך מיזמים מקומיים לפיתוח ענפי חקלאות – ולא לממשלות מסואבות ומושחתות. זהו אחד המסרים שהושמעו גם במהלך קונצרט ה־Live Eight בתחילת יולי, שהסב את תשומת הלב העולמית לצורך בשמיטת חובות למדינות אפריקה ולסיוע ממוקד יותר לצורכי פיתוח.
טענות אלה, שמשמיעים גורמים שמצטיירים כנטולי פניות, הן לכאורה הגיוניות יותר מטענותיהם של הארגונים הבינלאומיים, אולם במשבר שמתפתח היום בניז'ר, וסביר להניח שגם במקומות אחרים שמתפתחים בהם כעת משברים דומים, יש בהשמעת טענות מסוג זה משום סכנה. זאת מכיוון שהטענות אמנם ממקדות את תשומת הלב הציבורית בצורך בפיתוח, אך מסיטות אותה מהצורך בטיפול המיידי במשבר.
כבר לפני כשנה התריעו ארגוני מתנדבים שונים שפעלו בניז'ר כי יש סכנה שיתפתח רעב באזור. הסכום שביקשו אז היה כדולר ליום לאדם. סיוע זה לא התקבל, וכיום הסכום הנדרש להצלת ילדים הנמצאים במצב של תת־תזונה הוא גבוה במידה ניכרת. יתרה מכך, רבים מהילדים האלה כבר אי אפשר
להציל.
כדי לשבור את מעגל האימה של תמונות הילדים הרעבים באפריקה צריכות המדינות המפותחות לפעול כדי למנוע מצבים אלה מלכתחילה במקום להגיב מתוך תחושה רגעית של שליחות ודחיפות בעת שבעבור רבים זה כבר מאוחר מדי. רק שילוב של תוכניות שיקום לטווח ארוך של מערכות כלכליות ופוליטיות באפריקה עם סיוע במקרי מצוקה נקודתיים יאפשר להקטין במידה ניכרת את מעגלי הסבל והרעב בעתיד הקרוב והרחוק.